${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק בריטני ספירס ופאריס הילטון מגדלות צ'יוואווה, עכשיו האופנה הגיעה לישראל

בריטני ספירס, פאריס הילטון ועכשיו גם הוליווד החזירו את הב לאופנה, אבל מי הם הישראלים שמגדלים כלבי-בונסאי רעשניים ולמה הם לא יכולים בלעדיהם?

תגובות

כשנכנסים לחצר משפחת רוזנשטיין בראש העין, דבר לא מרמז על העתיד לבוא. ברגע שנשמע צלצול הפעמון בדלת, הם קופצים עלייך: עדר גדול ורב של צ'יוואוות, מקיפים אותך מכל הכיוונים בנביחות מחרישות אוזניים, עד שנדמה שמדובר בעדת זאבים ולא במיניאטורות זעירות משקל של קילו וחצי האחד. דומה שהם אינם מכירים במגבלות הפיזיות שלהם, מתנהגים כאילו היו כלבי שמירה אימתניים. הצ'יוואוות יודעים את מלאכתם: לפי הרוזנשטיינים, הם כבר סיכלו שלושה ניסיונות פריצה.

כעשרים צ'יוואוות, פלוס מינוס, בעיקר פלוס, מסתובבים בבית, אבל נגה ומשה רוזנשטיין לא סופרים אותם, נגד עין הרע. שמחה, בובה, קוניאק, כצל'ה, כתם, מאדאם, לולה, שוגי, פוגי, ג'ינג'ר, בוטן, אומץ - רשימה חלקית. הם די דומים זה לזה. האם נגה מזהה את כולם? מבטה ספק נוזף, ספק נעלב. מה השאלה בכלל? הכלבים הם אהבת חייה. "כשהייתי קטנה, אמא שלי לא הרשתה לי להחזיק כלב", היא אומרת: "רק חיכיתי לרגע שאוכל לגדל, ומאוד התלהבתי מזה שהצ'יוואווה קטן. הוא הכי קטן ונוח לגידול בדירה. הוא נותן המון אהבה. זה כלב עם הרבה אנרגיות ומאוד נאמן לבעלים שלו. למשל זה, תראי אותו", היא מצביעה על הכלבלב האפרפר ששרוע על הספה, כמו מתבגר משועמם, "הוא אלוף יופי בינלאומי, יש לו גביעים. תרצו לצלם את הגביעים אולי?"

בית רוזנשטיין, בית גידול לצ'יוואוות, מקפיד על יחס אוהב לכלבים. נגה עוסקת בחינוך מיוחד ומטפלת באמצעות בעלי חיים: "מוישל'ה בכלל לא אהב את הכלבים בהתחלה. הוא נראה נורא קשוח, אבל היום הוא אוהב אותם יותר ממני". משה: "היא משוגעת עליהם. זה השיגעון שלה. אני? אני בסדר, הכל בסדר. אוהב אותם. זה החיים שלנו. מה אני אתווכח איתה על זה? אני יד ימינה".

הוא לא האמין שיישן במיטה עם שישה כלבים. אם מישהו היה אומר לו את זה לפני עשרים שנה, הוא היה צוחק. שושלת נקבות, סבתות, אמהות ובנות ישנות איתם במקומות קבועים במיטה. הזכרים תמיד ישנים בכלובים כי הם משתינים אחרי הנקבות. "אלף נקבות יכולות להסתדר. הזכרים לא", אומרת נגה, ועם המסר החשוב הזה לחיים, היא פונה לג'ינג'ר: "נו, בחייך, ג'ינג'ר, תלכי לצילומים".

משה רוזנשטיין, איש עסקים, הוא גם רכז הצ'יוואוות בישראל. זה אומר שכל צ'יוואווה גזעי חייב להיספר ולהגיע אליו לבדיקה מההתאחדות הישראלית לכלבנות, כי הוא זה שמאשר את הנפקת התעודה על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבנות. לכל כלב גזעי יש תעודה של חמישה דורות. הוא צריך לעמוד בקריטריונים המחמירים של הגזע, לדעת לצעוד בתחרויות, להציג פרופיל ללא רבב. "בפעם הראשונה שזכינו, התרגשנו, ניילנו את התעודה", הוא אומר, "עכשיו אנחנו כבר לא מתרגשים, אבל בן אדם שיש לו כזו תעודה, הוא מסתובב כאילו הוא ולבייב אחים".

אפקט בריטני

לפני כחודש יצא לאקרנים הלהיט האמריקאי התורן מבית וולט דיסני: "הצ'יוואוות מבוורלי הילס", והפך לשובר קופות מיידי. ג'יימי לי קרטיס עומדת במרכזה של פרודיה משעשעת על נשות לוס אנג'לס המשועממות, שמצוידות באביזר האופנה החיוני והעדכני: הצ'יוואווה. גיבורת הסרט, קלואי, צ'יוואווה לבנה ומפורכסת, מסתובבת עם קולר משובץ אבנים טובות. התסריטאים לא המציאו את זה. הסרט הוא החיים, והידוענים חיים בסרט: עונדים לצ'יוואוות שלהם תכשיטים יקרים, מאכילים אותם בבשר מעולה וירקות, מזמינים עבורם מיטה בעבודת יד.

ההתחלה היתה הרבה יותר צנועה. במאה השישית הקריבו בני המאיה במקסיקו את הזן הקטן כמנחת פיוס לאליליהם. בתחילת המאה ה-16 השמידו הכובשים הספרדים כל שריד של תרבות מקומית, כולל הצ'יוואוות, אבל 400 שנה אחרי כן, ב-1895, התגלו מחדש עופות החול. עד מהרה הפכו לחיות מחמד אופנתיות במקסיקו סיטי, ובהמשך, בארצות הברית וביפן. עבורם ועבור הפאגים והפקינזים, נערכו חתונות ומסיבות תה.

מאז שנות החמישים של המאה העשרים, נעלמו לפתע שוב הצ'יוואוות, ורק לקראת סוף 2005 הם חזרו להיות פריטי אופנה נחשקים, הפעם בקרב ידוענים. כל מגדל צ'יוואווה יודע לדקלם היום בעל פה שפאריס הילטון ובריטני ספירס מגדלות צ'יוואוות. 60 אלף צ'יוואוות רשומים בלוס אנג'לס, לרובם קוראים "פרינסס".

במרכז הארצי לרישום כלבים בישראל רשומים כ-740 צ'יוואוות. משה רוזנשטיין אומר שהנתון לא מדויק, שבארץ יש לכל היותר, 100 צ'יוואוות גזעיים. הפער נובע מהכללת כלבים מעורבים ברישום. מבחינת רוזנשטיין מי שלא גזעי - לא נספר, והוא גם לא צ'יוואווה. "מגיע בעלים של כלב מעורב, אומר לווטרינר שיש לו צ'יוואווה, והוא, אכפת לו מה זה? מבחינתו, זה יכול להיות גם חמור. הוא רושם אותו כצ'יוואווה ונגמר הסיפור".

הצ'יוואווה הוא הכלב קטן ביותר בעולם. משקלו נע בין חצי קילוגרם לשלושה קילוגרמים. עם השנים בני האדם הינדסו את הגזע על ידי הקטנת בלוטת הגדילה שלו, לצורכיהם האנוכיים. כמו בונסאי, רק בכלב. כלב קטן נוח יותר לגידול ביתי. וכך קרה שהמבנה האנטומי של הנקבות הקטנות מביניהן, בקושי מאפשר המלטה. או שהכלבה מתה או שהגורים מתים או שגם וגם. כלבת צ'יוואווה יכולה להמליט רק פעם בשנה, ויש כלבות קטנות שלא ממליטות בכלל. בתעודה שלהן כתוב: "לא להמלטה".

נגה ומשה רוזנשטיין מפרידים נקבות מיוחמות קטנות מהזכרים. נגה אומרת שזה צער בעלי חיים. אלו שנכנסות להריון עוברות לרוב ניתוחים קיסריים. "אם היינו נותנים לטבע לעשות את שלו, הן היו מתות. הן והגורים שלהן. אנחנו הרי לא בטבע".

משה: "ההמלטות אצל הצ'יוואוות הן אסון. זה גזע מקולקל שהוקטן במלאכותיות. עכברה ממליטה בלי שום בעיה עשרים ולדות. אבל ככה היא גם התחילה בטבע. הטבע של הצ'יוואוות התחיל בלפחות פי עשרה! קילקלו להן את כל המערכת, ויש דיספרופורציה שנובעת מכך שגור יכול לשקול כ-150 גרם, כשהאמא שוקלת קילו וחצי. גם גור של כלב זאב שוקל כ-150 גרם. פה הטבע עצר וגודל הגורים לא קטן בהתאם".

לברדורית ממוצעת ממליטה למשל 12 גורים. צ'יוואווה פורייה ממליטה אחד. היצע קטן, ביקוש ומחיר גבוהים. וצריך להיזכר מנוכלויות. ישנם סוחרים שמנסים למכור צ'יוואוות עם תעודות מזויפות מחו"ל. אחרים מזווגים אמא ובן, אח ואחות, ומוכרים כלבים ב-5,000 שקל עם מוטציות, בלי שיניים, מסבירים שהם גורים.

מי שמשלם בין 1,000 ל-2,000 דולר לכלב, לא מחפש כלב בן תערובת כמו נשיא ארצות הברית הנבחר. רבים מהם מגיעים למאלפת הכלבים, דורית דמבין ליסק, שמתנדבת לשרטט פרופיל של הבעלים הממוצע: "אלה אנשים חמים מאוד, אנשים של מגע. האוכלוסייה בארץ מאוד מגוונת, זה לא אל-איי עם הסלבס, אבל יש את הליידיז בכיכר המדינה עם הצ'יוואוות. יש אנשים שבשביל האגו-טריפ שלהם מוכנים שהכלב שלהם יטפס על כל אחת, רק כדי להגיד - וסליחה על הביטוי - 'הכלב שלי זיין'".

יחד עם בעלה הקימה דמבין פנסיון כלבים, שהיא מבקשת לכנות בית מלון. לכל כלב חדר פרטי משלו וחצר פרטית, בכל חדר יש שטיח מקיר לקיר ובידוד. הכלבים ישנים על מיטות שבעליהם מביאים להם, משחקים בצעצועים ומקבלים טיפולי הידרו-תרפיה מיוחדים. "אנחנו מביאים אותם ברכב ומחזירים אותם ברכב הביתה, שחס וחלילה לא יהיה לפרינססים קשה", אומרת דמבין ליסק. "בעלי הצ'יוואוות מגישים להם אוכל משובח. מעולם לא ראיתי שמישהו נתן לצ'יוואווה שלו בונזו או דוגלי".

מתוק של אמא

מהסלון של מירה לפידות, מהקומה ה-12 בבית דירות ליד כיכר המדינה, נשקף מראה עוצר נשימה של תל אביב. "זאביק, מתוק של אמא, תסתכל אל המצלמה", היא דוחקת בגור הצ'יוואווה שלה. את אמו, מיקה, פגשה בחלון ראווה של אחת מחנויות הכלבים היוקרתיות במנהטן. "צעדתי לפני שש שנים בניו יורק, וראיתי בכלוב מרוחק בחלון הראווה עכבר. שאלתי: 'מה זה?' בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה - צ'יוואווה - הכלבה נראתה לי מכוערת נורא. שאלתי אם אפשר להחזיק אותה ואמרו לי להיזהר, שלא תיפול. היא נצמדה אלי בוויברציות ותיקשרה איתי, ממש התחננה, כאילו אמרה לי: 'אל תעזבי אותי'. החזקתי אותה בדחילו ורחימו. זו כלבה נדירה. התחלתי לבכות באמצע החנות, כי לא יכולתי להיפרד ממנה. לא ידעתי שאפשר להביא אותה לארץ ולגדל דבר כזה. היא היתה גורה ושקלה 250 גרם. אז הלכתי משם, ולא הפסקתי לחשוב עליה. הגעתי אל בני שגר בניו יורק ופשוט לא הפסקתי לדבר על הכלבה.

"לאחר כמה ימים התייצבנו שוב בחנות. זה היה לפני כריסמס והחנות היתה מפוצצת באנשים. פתאום אני רואה אותה בידיים של אשה אחרת. צנח לי הלב. אבל בעל החנות זכר אותי. הוא חטף את הכלבה מהידיים של האשה ואמר לי: 'איי נואו איטס יורס'. וככה, בקור אימים של ניו יורק, הסתובבתי איתה במשך שבועיים בתוך החזייה שלי. היא הרי חוותה דיכאון וסבל בכלוב, והיתה צריכה להתאושש. את יודעת מתי היא התאוששה באמת? רק לאחר ההמלטה הראשונה. התכוננתי לעזור לה, כי ידוע שקשה להן בהמלטות, אבל לא האמנתי. איזה תפקוד. כל כך התרגשתי".

היא מגדלת את מיקה, עם גוריה זאביק וטוטו, ושלושתם ישנים איתה במיטה. יש להם ארבע מיטות קטנות נוספות, במידותיהם, כולל מיטת שמש. את שאר הגורים מכרה לחברים. רק לחברים. לאחרונה, אחד מהם נגנב, בכיכר אתרים, ולפידות לא מצליחה להתאושש מהאובדן. שרק יגיע לבית טוב, זו משאלתה.

את מיקה היא מלבישה במעילי גשם יפים, סוודר ונעליים שקנתה לה בניו יורק. ביפן רכשה עבורה זוג גרביים מכותנה. "אם אני הולכת איתה ברחוב, אחר כך נגמרת לי חבילת מגבונים שלמה כדי לנקות לה את הרגליים. הייתי כל כך מבולבלת ונרגשת כשקניתי את מיקה, שקניתי לה קולר מעור קרוקודיל אמיתי, אבל הוא כבר קטן עליה. היום יש לה קצת אבנים במקום הקולר, אלגנטית. זה עניין אופנתי. יש לי שכנה איטלקייה שקנתה לי באיטליה גרדרובה שלמה למיקה, עם צעיף ושאל והביאו לי גם פריטים יפים מלונדון. בארץ אין באמת טעם טוב".

מעצבת האופנה מיקה בשן, בעלת בוטיק בכיכר, אפילו צילמה את הכלבים שלה לקולקציה החדשה. השמות המקוריים של הגורים שלה היו חנוכה וסופגנייה, אבל בעלה הטיל וטו. לפידות מסבירה "הוא אמר: 'לא מספיק שאני איש גדול, גם אחזיק ג'וק כזה?' בפעם הראשונה שהוא הסתובב עם תיק ובתוכו צ'יוואווה, פגשו אותו חברים שאמרו לו: 'לפידות, מה נהיה?'"

באו הכובשים

בינתיים, בסלון של הרוזנשטיינים בראש העין הנביחות לא שוככות. אני מנסה לצמצם נוכחות, אבל זה לא עובד על צ'יוואוות עם אג'נדה. "הם עכשיו נובחים כי הם שומרים עלי", אומרת נגה בהנאה גלויה. "באו הכובשים מבחינתם. בואי נגיד שזה לא כלב פראייר, אבל הוא קטן ולא מודע לגודל שלו. יום אחד יצאתי לטייל עם אמיגו. זה כלב מיוחד שחיכינו לו הרבה זמן ונסענו שלוש פעמים לבלגיה כדי לראות אותו כשרק נולד. במהלך הטיול אמיגו שמע כלב נובח מעבר לגדר. מרוב התלהבות הוא קפץ כל כך גבוה, שנחת על הראש ומת. פשוט ככה. אל תשאלי מה זה היה בשבילי. אבל מוחלט. כזה שוק, שכלב צעיר ימות ככה ולא ממחלה? התהלכתי בבית ורק שאלתי את כולם 'למה אתם לא בוכים?'"

כמו כל אמא גאה, גם היא אוהבת לספר על החוכמות של הילדים. "ג'ינג'ר היתה בקומה השנייה וראתה משהו נורא מעניין למטה - היא פשוט קפצה. נחתה על ארבע רגליים ונעמדה. כמו חתול. אנחנו לא נשמנו. פחדנו לגעת בה. נחשי מה? לא קרה לה כלום".

"אמא!!!" קוטעת אותה בתה שי, מצביעה על אחד הכלבים, שזולל ביסקוויטים מהצלחת על השולחן. נגה הודפת את הצלחת. זו מחווה למבקרים בלבד, לה ודאי לא מפריע לאכול עם הכלבים מאותה צלחת. בכל שישי, הם עורכים ארוחה משפחתית, שכוללת שתי צלחות גדולות במרכז השולחן עם מזון לכלבים. גם למסעדות הם הולכים איתם, וכולם מתיישבים ליד אותו שולחן".

הרוזנשטיינים מגדלים גם פקינז, אבל לנגה אין מלים טובות לומר עליו. "תראי את הפקינז שלי, כמו שק תפוחי אדמה, אבל לא ככה הצ'יוואווה, לא-לא-לא. הוא לא ייתן למישהו זר לקחת אותו. לא מזמן חזרתי הביתה ולא מצאתי את בוטן. נבהלתי. חשבתי שאולי הוא נכנס למכונת הכביסה. השכנה אמרה לי שמישהו נכנס ורצה לקחת אותו, אבל הוא, חכם שכמותו, הלך דווקא אחריה ולא אחריו. היא שמרה עליו עד שהגעתי, למרות שהיא בכלל לא אוהבת כלבים".

החוליגן הקטן

ענת קארפ, פנסיונרית בת 66, מגדלת את וויסקי בביתה בנשר. היא מדגישה שהאהבה שלה אל "החוליגן הקטן" היא הדבר החשוב ביותר, ולא האביזרים הנלווים, שהם "סתם סממן חיצוני ולא מהותי". אבל אי אפשר בלי. "קודם כל, הממ"ד בביתי הוא הווילה של וויסקי". יש לו שם שמיכת פוך ומצעים שקארפ מחליפה לו אחת לשבועיים. היא סורגת לו סוודרים, מזמינה לו בגדים מאתרים באינטרנט. יש לוויסקי גם פיג'מה ונעליים מאמריקה ואפילו חיתולים, למקרה שתטוס איתו. כשהם יוצאים לטייל, היא גוררת אותו בטרולי, כי קשה לה לסחוב אותו, "למרות שכולו שני קילו וחמישים גרם, הפינגווין שלי".

היא רצתה צ'יוואווה יותר קטן, אבל נגה רוזנשטיין הסבירה לה שאלה לא מאריכי חיים. מה היא חושבת על כך שהצ'יוואווה הפך לפריט אופנתי? "שמעתי על הבחורות האלו שמסתובבות עם הצ'יוואוות על הרד קרפט, אבל מבחינתי הצ'יוואווה מתאימה לגיל ולמצב הפיזי שלי. לא כבד, לא משיר שיער, מאוד חכם והתאים את אורח חייו לשלי".

פעם בחודש היא לוקחת אותו להרצאה בטכניון, והוא מתגלה כסטודנט שקט ומתמיד. גם על שידוך היא כבר חשבה, אבל וויסקי לא ידע להתנהג כמו גבר-גבר. "חברה שלי הביאה את הצ'יוואווה שלה שהראתה לו את הטוסיק והוא פשוט לא ידע מה לעשות, אז הוא ברח אלי. אני כל עולמו. רק מהטראומה הוא כבר לא ינסה. אני חייבת לראות את הסרט על הצ'יוואוות. תשלחי לי?"

אורן בייפוס-גבאי, בן 28, מעצב תוכן ויזואלי, קנה באיטליה את אלוויס, היום אלוף ישראל בן השנתיים. "אלוויס וצ'יטה ישנים איתנו במיטה, ואני מאחל להרבה ילדים בעולם פינוק כמו שלהם". עכשיו הוא מחפש לאלוויס תחפושת של אלוויס (פרסלי), הוא שמע שיש דבר כזה, שמודדים את הכלב ושולחים למעצבים מיוחדים. ויש גם תיק מנשא מיוחד לטיולים. "בחורף אשתי, שירן, הולכת איתו. אני לא מרשה לעצמי, זה לא ייראה טוב", הוא מחייך ומספר שהכלבים שלו נחים על ספה ורודה, ומתפנקים בכרית שכתוב עליה: I Love You בגרמנית. "זה הצד של אשתי", הוא מסייג. שיהיה ברור.

דומה שנשים מתחברות לצ'יוואווה, יותר מגברים. "זה משהו באגו שלהם, שגבר גדול יילך עם כלב קטן? תחשבי איזה אומץ וביטחון עצמי צריכים גברים כדי להחזיק צ'יוואווה", אומרת נגה רוזנשטיין.

צ'יוואווה משתגע

צ'יוואווה שואב אבק, צ'יוואווה מהגיהנום, צ'יוואווה אמהית וכלב באקסטרים - אלה רק כמה משמות הסרטונים שאפשר למצוא בגוגל. ובאתר יו-טיוב - צ'יוואווה צף במים, צ'יוואווה משתגע, צ'יוואווה מזמר וגם: מיקרו צ'יוואווה. שני גורים זעירים, האחד שחור, האחר לבן, קטנים יותר מכף היד שמלטפת אותם בסרטון. עם אוזניהם הגדולות, הם נראים כעטלפים בלי כנפיים. ישנו גם ז'אנר שלם של סרטונים, שמוקדש לשאלה אם הצ'יוואוות הם כלבים טובים או רשעים. ברגע אחד כאילו אוחז בהם הטירוף, והם מקפצים סביב עצמם בשיגעון. למה כבר אפשר לצפות ממוטציה גנטית.

משה רוזנשטיין: "ברגע נתון מחליטים על שני כלבים שיהיו הדור הראשון של הגזע, ומתחילים להתגלגל עד התוצאה הרצויה. ההתחלה היא הכי קשה, כי יש הכי הרבה מוטציות ודפקטים. אם הליצנית הזאת הולכת איתו, איך קוראים לה, פאריס הילטון, וקונה לו קולר ב-200 אלף דולר, אז זה מקבל איזשהו ספין, וצריך לעצור את זה".

לבעלי הצ'יוואוות בוער להסביר שלא חשוב להם בכלל הטרנד, שהצ'יוואוות שלהם הכי חכמים, נאמנים, שומרים על הבית ושהם בכלל לא רגזנים. רוזנשטיין: "תראי אותו, זה כלב נורא נחמד. הוא בכלל לא מבין את הגודל שלו. הם רוצים להרוג. את לא רואה איך הם תוקפים?"

גם מוטי חן, בן 34, בעל חברה לעיבוד שבבים, התרשם מכושר השמירה של הצ'יוואוות. פעמיים הניסו מוסיק וצ'יפי שלו גנבים מביתו. מוסיק מצא נקודת תורפה אנושית שתואמת את מידותיו: גיד אכילס. כשמרגיזים אותו, הוא נועץ שן ישר בגיד. חן: "מוסיק שלי סבל מהתקפות אפילפסיה. כמעט התעלפתי כשראיתי אותו מפרכס. התקשרתי באמצע הלילה למשה רוזנשטיין - הוא מבין יותר מווטרינר - שהרגיע אותי שזה דבר מקובל אצל צ'יוואוות. הם גם נכנסים לקריזים כאלה: רצים הלוך ושוב עד שמתעייפים".

שרה טל, בת 62, עוסקת במשאבי אנוש במנהל המחקר החקלאי שבבית דגן. את מאצ'ו היא קנתה ב-1,000 דולר ממישהי שלא מוכנה למכור לכל אחד. היא לוקחת אותו לתחרויות ותערוכות, וחוזרת משם עם פרסים ומדליות. "אני מטורפת על הגזע הזה. קטנים שמתנהגים כמו גדולים. הם חכמים בצורה מטריפה. מאצ'ו הוא ממש לא נחנח", היא אומרת. יש לו שמיכת פוך וטי-שירט מפליז שעליו רקמה את שמו. היא גם הכינה לו שרשרת ממתכת של חמסות, אבל "אני לא אוהבת שמתייחסים אליהם כצעצועים", היא מדגישה.

אהבה ללא גבולות

אז מה מייחד את בעלי הצ'יוואוות משאר חובבי החיות? מה אומר עליהם הצורך לפנק את כלביהם ולהתייחס אליהם כאילו היו בני אדם? ד"ר סמדר טל, מנהלת המרכז הרפואי לחיות ברמת גן: "צריך להיזהר מהכללות, אבל לא מדובר בדרך כלל במשפחות שעסוקות בגידול ילדים ומביאות הביתה כלב כבן לוויה. ההאנשה הזאת מאפיינת לעתים אנשים שחייהם לא יציבים, שיש להם בעיות רגשיות, אנשים בודדים, אנשים מבוגרים, וכמובן, אלה שמאז ומתמיד היו רגישים באופן מיוחד לחיות".

הגבול בין גידול שגרתי לבין האנשת הכלב נחצה כשהכלב הופך לדבר החשוב בחיים. היא מספרת על אנשים שחוסכים מעצמם אוכל כדי שיוכלו לממן לכלבם ניתוח אורתופדי, "הכי טוב בעולם", ועל אנשים שמפתחים היסטריות בלתי סבירות סביב מצוקת הכלב.

נגה רוזנשטיין: "מבחינתי יש פה איזה פיצוי. בעלי הוא איש עסקים עסוק. אני מצאתי לי את מה שממלא אותי. יש לי אהבה מאוד רצינית לחיות האלו. מי יודע? אולי הייתי צריכה להיות אחות רחמנייה".

את שומעת גם דעות שליליות על גידול מסה כזו של כלבים בבית?

"כן. פעם גרתי באזור דתי. אחת השכנות אמרה לי: 'אולי כדאי שתעשי עוד ילדים, כי מהכלבים לא יישאר לך כלום'. ואני עקשנית ומתמידה באופיי. מוכנה לעבוד קשה. מוישל'ה אומר שיכולת ההקרבה והאהבה שלי עצומות. הרי יכולתי לנסוע לטייל בחו"ל, לראות עולם, אבל אני מוותרת, כי זה בלתי אפשרי להשאיר את הכלבים בלעדי. לא נורא, כי מיציתי כבר את עניין השופינג והפטפוטים בבתי הקפה. הכלבים הם כל עולמי".

ואיך מסבירה לפידות את הקשר העמוק עם הכלבים הזעירים שלה? "זו רגישות מעבר לממוצע. גם היו לי פעם תשעה חתולים. הכלבים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אם אני יוצאת מהבית ולא לוקחת את מיקה איתי, אני מבקשת ממנה סליחה. אי אפשר לתאר את הטלפתיה בינינו. אני מכבדת אותה".

האהבה שלך אליה חזקה יותר מהאהבה שלך אל אנשים?

"לא, אבל בניגוד לאהבה אל אנשים היא מאפשרת לי לאהוב אותה ללא גבול, ובעיקר, ללא עכבות. אם אחלה, חלילה, במחלה סופנית, אני חייבת שמיקה תהיה לידי".

הכלבה מגדלת קופסה

בסלון של הרוזנשטיינים עומדים שלושה כלובים גדולים עבור הזכרים. אם יסתובבו חופשי, יתחולל פה קרב אדירים. משה מציג בחצר את כצל'ה, אחת הכלבות שלא נכנסות להריון בשל גודלן. היא אימצה לה קופסת פלסטיק קטנה ושקופה, מעין גור שעשוע. אם מנסים להתקרב, היא שומרת עליה בקנאות. כואב הלב, אבל בריאותה חשובה למשה יותר. הוא נזכר איך לבובה התפוצץ הרחם. "הגעתי לווטרינר, הוצאתי אותו באוזן בשעה 3:00 בבוקר מהמיטה, חתכנו את הבטן. הכלבה היתה בטמפרטורה של 20 מעלות, והצלנו אותה בדקה ה-90".

נגה הולכת לשטוף פנים, להתאוורר. הלהקה אחריה. היא חוזרת ומשתפת במחשבה שהכתה בה בזמן שנכנסה לאמבטיה: "בסוף עוד יקחו אותי ל'אח הגדול' כדי לראות איך אני חיה בלי הצ'יוואוות". *



מירה לפידות עם מיקה וגוריה זאביק וטוטו. ארבעה במיטה אחת


מגדלי הצ'יוואוות נגה ומשה רוזנשטיין. עדר של מיניאטורות בבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#