שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אינטלקטואלים: חידון התנ"ך יהרוס תרבותנו

29.11.1959 היום לפני 50 שנה:

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עפרי אילני
עפרי אילני

"אני נגד חידון התנ"ך. במקום לשים לב לעיקר, שמים לב לטפל", כך הכריז הפילוסוף מרטין בובר בתגובה לשאלה שהפנה לו "הארץ", במסגרת פרויקט מיוחד בנושא חידון התנ"ך. הפרויקט, שכותרתו "מה דעתם על חידון התנ"ך - חוקרים, סופרים ומחנכים נוקטים עמדה", נדפס לכבוד השנה השנייה לקיומו של החידון שזכה לפופולריות עצומה.

בשנותיו הראשונות לא התקיים החידון ביום העצמאות כמקובל כיום, והתקיימו חידונים נפרדים למבוגרים ולנוער. דעה קשה עוד יותר מזו של בובר השמיע המבקר פרופסור ברוך קורצווייל, אשר "רואה בעריכת החידונים סימן מובהק של ניוון כל התעניינות אמיתית בערכי התנ"ך". קורצווייל הוסיף כי לחידון יש ערך הרסני לגבי תרבותנו, ואמר גם ש"בחידונים אלה יש משום חילול הקודש ומשחק תפל בערכי תרבותנו ותרבותה של האנושות משום שהדברים נעשו לספורט ללא זיקה אינטלקטואלית, דתית ומוסרית. החידון מוריד את התנ"ך לזירת תצוגה של קרקס או תחרות כדורגל".

חידון התנ"ך התקיים לראשונה ב-1958 כחלק מחגיגות העשור לקיום המדינה. הוא זכה בתמיכתו הנלהבת של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שייחס חשיבות רבה לתנ"ך בבניית האומה הישראלית. ב"הארץ" נכתב כי "נעים ממש לציין שחידון התנ"ך הארצי הוכתר בהצלחה בלתי רגילה והיה למאורע ארצי, במלוא מובן המלה. מכל מקום, שידורו של ?קול ישראל' בקע מכל המקלטים בעוצמה רבה וכיסה את הארץ כבשמיכה. יכול היה אדם לצאת ברגל מאילת למטולה בלי לחשוש שמא תאבד מאוזנו גם האנחה היותר רפה של אחד המתחרים". העיתון הוסיף ש"הצלחתו של החידון מעידה על תופעה חיובית של התעניינות מפתיעה מצד הקהל הרחב בתנ"ך. בבתים רבים ישבו משפחות שלמות ליד המקלט עד השעה 1:00 אחר חצות והאזינו במתיחות לחידון".

גם עיתוני הילדים והנוער הקדישו כתבות שער לחידון הפופולרי. "היכונו היכונו! בחוברת הקרובה של ?דבר לילדים', מספר 20, יתפרסם חידון קולנועי-תנ"כי, ?כוכבים בשבילי התנ"ך'", פורסם במודעה גדולה בעיתון. המודעה גם הבטיחה ש"החוברת המוגדלת" תכלול את "רשימת המועמדים לכתר חתן התנ"ך הצעיר".

סרן משה כהן, קצין חינוך דתי של פיקוד גדנ"ע שהיה אחראי לחידונים, אמר ל"הארץ" כי "מבחני התנ"ך גרמו להתעוררות רבה. המונים החלו ללמוד תנ"ך יותר מתמיד. פעם היה חודורוב אולי גיבור יחיד של הנוער, כיום יצרו מבחני התנ"ך גיבורים חדשים".

אלא שהפופולריות העצומה של החידון עוררה מיד זלזול ודאגה מצד האינטלקטואלים. במאמר שכותרתו "מפגן החידון וחידון המפגם", הזהיר הסופר אליעזר שטיינמן ש"ההתפעלות בציבור העוברת את גבול המסתבר, כמו כל יציאה מן הכלים, המגיעה לדרגה של פסיכוזה, יש בה כדי לעורר חשש לבריאות הנפש. מי שחושו הבוחן עומד לו להרגיש בקלקול זה ואינו מתריע עליו, הריהו מתעלם מבשרו, היינו, משלומו של הציבור".

הפרופ' בובר, בכיר המבקרים של החידון, הסביר כי "יש בחידון משום הכשרה טכנית כלשהי אבל לא השפעה חינוכית. האנשים ובעיקר הצעירים מושפעים לעסוק בתנ"ך, אבל זה רק הצעד הראשון. כי יש לקרוא בתנ"ך כראוי. יש לקרוא בקול רם שהאוזן תשמע את הקצב, שהרי הצורה והתוכן בתנ"ך חד הם".

לעומת זאת, הסופר ש"י עגנון הביע תמיכה מסויגת. "קונצים זרים לרוחי, אך אני מבין שכל רוחניות צריכה לבוש של גשמיות", אמר, והוסיף כי "טוב שהחידון בורא אטמוספרה לידיעת התנ"ך, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

נתן זך, שהוגדר כ"איש המשמרת הצעירה בשירה העברית", הביע תמיכה אף הוא. "חידון הוא לדעתי דבר טוב ולא רק חידון תנ"ך", אמר. "אם לא, יהיו לנו חידוני כדורגל וטלוויזיה. מן החידונים עצמם אין כנראה מנוס".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ