שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כיצד המשבר בדובאי ישפיע על מדינת איחוד נסיכויות המפרץ?

כיצד בעצם פועלת מדינת איחוד נסיכויות המפרץ, שדובאי על צרותיה הכלכליות היא אחת מהן, ואיך ישפיע עליה המשבר הנוכחי? מבט אל שיתוף פעולה יוצא דופן שנמשך כבר 38 שנה בין שבע ממלכות, למרות יריבויות עתיקות יומין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל

"האסטרטגיה שתוצג כאן מבטאת את חזוננו השאפתני לקדם את מדינתנו לגבהים חדשים, בלא לזנוח את הערכים והמסורת שעליהם הוקמה האומה". כך הכריז בחגיגיות שליט מדינת איחוד נסיכויות המפרץ, חליפה בן זאיד אל-נהיאן ב-2007. מיד אחר כך החל סגנו וראש הממשלה, אמיר דובאי השייח מוחמד בן ראשד אל-מכתום, במצגת ה"פאואר פוינט" לפני חברי המועצה הפדרלית העליונה של המדינה. אל-מכתום הציע אז לשליטי שבע הנסיכויות שמרכיבות את המדינה, לחזק את שיתוף הפעולה ביניהן בתחומי החינוך, הכלכלה, איכות הסביבה, התשתיות והמשפט, באופן שיעניק יותר סמכויות לממשל הפדרלי ויטשטש את ההבדלים ביניהן.

בסוף השבוע שעבר, אחרי שנחשפו קשייה של החברה הממשלתית "דובאי וורלד" להחזיר את חובותיה, שנאמדים בכ-59 מיליארד דולר, עמדה האסטרטגיה הזאת לפני אחד המבחנים הקשים שלה: האם תסכים הממשלה הפדרלית לערוב לחובות ואפילו להחזיר בעצמה חלק מהם, או שתניח לדובאי להתפרק מנכסיה?

התשובה הגיעה כבר ביום ראשון. בהודעה מטעם שליט אבו דאבי נמסר, כי הנסיכות תסייע לדובאי על בסיס של "כל מקרה לגופו". זו היתה ההודעה המרגיעה לה ציפו בנקאים ואנשי עסקים בכל העולם. אם דובאי היא הלונה פארק של העולם, אבו דאבי תמיד היתה המבוגר האחראי, שאמור להבטיח שרכבת ההרים הדובאית לא תתפרק ותפזר רסיסים ושברים בכל רחבי המדינה.

השאלה עכשיו היא מי באמת יסייע לדובאי. האם תהיה זאת הקופה המשותפת של שבע הנסיכויות, או הקופה הפרטית של משפחת השלטון של אבו דאבי, שלפי ההערכות - נתוני אמת אי אפשר להשיג - מחזיקה בכ-750 מיליארד דולר ויכולה ברגע אחד לרכוש את חובותיה של "דובאי וורלד" ושל נסיכות דובאי כולה.

ההחלטה לסייע אינה מונעת רק משיקול כלכלי טהור. ענייני כבוד, דאגה ל"אחים", שמירה על שמה הטוב של המדינה כולה, ולא פחות חשוב, מאבק כוח בין משפחות אל-נהיאן ואל-מכתום, משמשים בערבוביה בהחלטות שמתקבלות במדינה המורכבת הזאת.

איחוד נולד

החיים היו פשוטים יותר לפני 176 שנים, כאשר משפחת מכתום עזבה את אבו דאבי וכבשה את דובאי. זו היתה גם תחילתו של סכסוך גבולות בין שני חלקי מטה השבטים אבו יאס, שאחד מהם שלט באבו דאבי והשני בדובאי. משפחות מכתום ונהיאן אינן שוכחות את ההיסטוריה, וזאת גם אחת הסיבות לכך שמשפחת נהיאן מאבו דאבי "תשמח" לסייע לדובאי. כך תוכל להשתלט על חלק מהנכסים הנוצצים של הנסיכות.

ב-1971, עם עזיבתם של הבריטים ותשע שנים אחרי שיצא משלוח הנפט הראשון מאבו דאבי, זימן שליטה, שייח זאיד בן סולטאן, את שליט דובאי והציע לו לכונן איחוד ביניהם ולהזמין את יתר חמש הנסיכויות להצטרף אליו. ארבע מן הנסיכויות, עג'מאן, שארג'ה, אום קאיווין, ופוג'יירה נענו מיד, ואילו ראס אל-חיימה הצטרפה שנה מאוחר יותר.

הקמתה של מדינת איחוד הנסיכויות חייבה לכונן מבנה שלטוני יוצא דופן בעולם הערבי, כזה שמניח לכל אחת מהן לנהל מדיניות פנים עצמאית על פי ערכי ההנהגה והשבטים המקומיים, ובה בעת לשתף פעולה בנושאים קרדינליים כמו ביטחון, חינוך או ניצול ופיתוח משאבי טבע כמו מים.

חשובה לא פחות היא ההסכמה ששליט אבו דאבי יהיה נשיא המדינה ושליט דובאי ראש הממשלה וסגן הנשיא. דגם כזה, שגם משאיר בידי שתיים מן הנסיכויות, אבו דאבי ודובאי, את זכות הווטו על החלטות חשובות, לא קיים בשום מקום במזרח התיכון. על פי החוקה, מועצה פדרלית שבה חברים שליטי כל שבע הנסיכויות היא המעצבת את מדיניות החוץ, את ההסכמים שנוגעים לכלל הנסיכויות ואת התקציב המשותף, והיא שממנה את שרי הממשלה הפדרלית.

המועצה גם בוחרת את הנשיא ואת ראש הממשלה, אך זהו אקט סמלי, שכן ההסכמה ההיסטורית שהנשיא יהיה ממשפחת נהיאן וראש הממשלה ממשפחת מכתום איננה עומדת למבחן חוקתי כלל.

לצד המועצה הפדרלית פועלת מועצה מייעצת שמונה 40 חברים, מחציתם מתמנים על ידי שליטי הנסיכויות ומחציתם נבחרים בנסיכות מוצאם, כאשר השאיפה היא לעבור לשיטה פרלמנטרית שבה כל נציגי המועצה המייעצת ייבחרו על ידי הציבור באופן דמוקרטי בכל אחת מן הנסיכויות. המועצה המייעצת איננה יכולה לחוקק חוקים או להטיל ווטו על חוקים שמוצעים על ידי המועצה העליונה, אבל היא יכולה לבקר את החוקים או את ביצועיהם של השרים.

חשש מהשתלטות

תפקוד המבנה הפורמלי הזה תלוי במערכת יחסים אישית בין השליטים, ובהבנה שאי אפשר לכפות החלטות בלא הסכמה, גם אם החוקה מתירה לקבל החלטות ברוב ולא פה אחד. אולם בעוד הנסיכים מקפידים להפגין אחדות ולדבוק בסיסמה "כולנו מדינה אחת", חילוקי דעות קיימים, בעיקר בין הנסיכויות הקטנות שחלקן בתקציב הפדרלי, כמו גם תרומתן לו, קטנה יחסית, לבין משפחת השלטון של אבו דאבי. כך למשל, בעבר, לאחר הפיכה בראס אל-חיימה שבה הוחלפה המשפחה השלטת באחרת, האשימו בני המשפחה המודחת את שליט אבו דאבי שסוכני המודיעין שלו הם שעמדו מאחורי המהלך.

במארס השנה התגלעה אפילו מחלוקת פומבית בין אבו דאבי לדובאי, כאשר דובאי חשדה במשפחת אל נהיאן שהיא מתכוונת להשתלט על חברות בדובאי בתמורה לסיוע הכספי בסך עשרה מיליארד דולר, שהעניק הבנק הפדרלי לדובאי. שני המנהיגים יצאו אז מגדרם לדחות את הטענות הללו, אולם נראה כי החשש הזה מפני השתלטות עולה עכשיו מחדש לנוכח הסיוע שתעניק אבו דאבי לדובאי.

בין שתי הנסיכויות הגדולות והעשירות ביותר יש גם מחלוקת ערכית. השייח זאיד אל-נהיאן, שהיה מנהיגה של אבו דאבי במשך קרוב ל-40 שנה, עד מותו ב-2004, לא השתגע מן האופי המערבי והמתירני של נסיכות דובאי, ובכמה הזדמנויות ביקר, לא במישרין, את הזוהר המופגן וההליכות הבזבזניות של עמיתו. שליט דובאי הסביר אז כי נסיכותו אינה יכולה להתחרות בעושר של אבו דאבי, שמחזיקה ברוב מקורות הנפט של המדינה, ולכן עליו לבזר את מקורות ההכנסה שלו ולפנות למקורות שיקטינו את תלותו בנפט. מכיוון שכל נסיכות שולטת בהכנסותיה ובהוצאותיה, ואין חלוקת משאבים ביניהן, נהפכה דובאי לממלכת נדל"ן וסחר בינלאומי, ואילו אבו דאבי המשיכה לצבור הון עתק מנפט.

ההערכה עכשיו היא שבעקבות המשבר העמוק שאליו נקלעה דובאי, עשוי שליט אבו דאבי לרכז הרבה יותר כוח, אבל המדינה ככלל תצא נשכרת מכך שכן היא תנוהל באופן ריכוזי יותר ושמרני יותר, דבר שישיב את אמון המשקיעים בה.

כנגד השאיפות של אבו דאבי החליט שליט דובאי לבצע שידוד מערכות מקיף בניהול חברת "דובאי וורלד", ולמנות כמה מבני משפחתו להנהלה הבכירה כדי להבטיחה מפני השתלטות עוינת. אולם נראה כי לא יהיה מנוס משינויים במבנה הפוליטי במדינה, שכן המשבר הזה משפיע לא רק על דובאי אלא על האיחוד כולו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ