בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפי מלך ירדן, עבדאללה, כשהכלכלה בסכנה, הדמוקרטיה יכולה לחכות

מה עושה שליט ירדן כשהפרלמנט מתעלם מניסיונותיו לקדם רפורמות כלכליות? מפזר את הפרלמנט ומעביר חוקים באמצעות הממשלה. ומה הוא עושה כשהממשלה מתקשה לעמוד בקצב? אותו הדבר בדיוק

תגובות

השמועות פשטו השבוע במהירות ברחוב הירדני. המלך מתכונן לפזר את ממשלתו של נאדר אל-דהבי ולמנות במקומו את ראש לשכתו, נאסר אל-לוזי. ירדן היא מדינה של שמועות ובעיקר של רכילות. אבל הפעם, התברר, היו השמועות מבוססות, כי רובן יצאו מחוגי המקורבים לעבדאללה, שנוהג להפריח בלוני ניסוי זמן מה לפני שאירוע אכן מתרחש. כך קרה גם לפני כחודש, אז התכוון המלך לפזר את הפרלמנט ובאחת השבתות, בחדשות הלילה, אכן נמסרה רשמית ההודעה על כך. גם השבוע ידעו עיתונאים לומר, בלי שיוכלו לפרסם זאת בעיתוניהם, שהמלך "אינו שבע רצון מתפקודם של כמה מן השרים, והרשימה כבר מצויה בכיסו".

מחצר המלך נשמעו אמנם בתחילה דברי הרגעה, אבל יומיים אחר כך התפטר ראש הממשלה, ושלשום מינה המלך את אל-לוזי. שנתיים תמימות הצליח אל-דהבי להחזיק במשרתו. הוא היה ראש הממשלה השישי בתקופתו של עבדאללה. לפני כן היה מנכ"ל חברת התעופה הירדנית ומנהל אזור הסחר בעקבה. הוא החליף את מערוף אל-בחית, שהיה שגריר ירדן בישראל, והוא אחיו של מוחמד אל-דהבי, שהיה ראש המודיעין. כשמונה אל-דהבי לתפקיד, נדרש למלא שתי משימות עיקריות: לקדם את מעמדה של ירדן במרחב הערבי, ובמיוחד לטפל בבעיה הפלסטינית, וכן ליישם את הרפורמות הכלכליות של המלך.

לכאורה, דרכו של אל-דהבי להצלחה היתה סלולה. הפרלמנט הירדני, שמונה 110 חברים ושנבחר ימים ספורים לפני מינוי הממשלה, כלל רק שישה נציגים מהגוש האיסלאמי, 11 פחות מאשר בפרלמנט הקודם, ושאר הנבחרים נראו כמי שמעוניינים לשתף פעולה. אולם בתוך זמן קצר התברר לראש הממשלה ולמלך שהפרלמנט הזה מכשיל את תוכניות הרפורמה. למשל, בקיץ שעבר לא התייצבו חברי פרלמנט לישיבות שבהן נדונו חוק המסים החדש וחוקי הביטוח הסוציאלי. במקרים אחרים הם העדיפו לנפוש, במקום לאשר חוקים שקידם המלך.

בתגובה החליט המלך לפזר את הפרלמנט, ובכך איפשר לממשלה לאשר את חוק הביטוח הסוציאלי בעצמה, כחוק זמני (לפי החוקה, הממשלה רשאית לאשר חוקים באופן זמני אם הפרלמנט אינו מתכנס).

כמה שבועות לפני כן, במהלך שנראה מתוכנן - החלו העיתונים הירדניים לפרסם ידיעות ומאמרים בגנות הפרלמנט, כולל פרטים על זיכיונות שהשיגו חבריו וסיפור על חבר פרלמנט שחילק למקורביו לוחיות זיהוי למכוניות שעליהן נכתב "בית הנבחרים". כל הלוחיות נשאו מספר זהה.

התכתשויות פומביות בין העיתונים החצי-ממשלתיים לפרלמנט היו תמיד חלק מ"הסימנים המעידים" שהזינו את גל השמועות על שינויים צפויים, וכך הכשירו את דעת הקהל לקראתם. חברי בית הנבחרים השיבו במערכה פומבית נגד העיתונים ולבסוף החליטו העיתונאים להחרים את סיקור הפרלמנט, לא לפני שפירסמו רשימות של אלפי טוקבקיסטים שהביאו סיפורים מ"ידע אישי" על התנהגות נלוזה של חלק מחברי הפרלמנט ודרשו לפזר אותו.

לפי עיתונאים בירדן, חלק גדול מהסיפורים הללו הוזנו על ידי משרדי ממשלה, שמאסו ביחס של חברי הפרלמנט כלפיהם. האחרונים, שידעו מה מקור ההכפשות, אחזו באמצעי בדוק משלהם: הקמת ועדות חקירה לבחינת תפקוד המשרדים שעליהם ממונים השרים שתוקפים אותם.

מהוועדות הללו לא יצא אמנם מאום, אבל המשחק הובן היטב על ידי גורמי הממשלה, שהבהירו למלך כי עם פרלמנט כזה לא יהיה אפשר לקדם פרויקטים לאומיים, קל וחומר שינויים שיובילו לשגשוג כלכלי. התוצאה הצפויה היתה ההודעה הקצרה והנחרצת על פיזור הפרלמנט ועל ההכנות לבחירות חדשות, שמועדן טרם נקבע.

כלכלה בדרך למטה

עד לרגע שהתברר שגם גורלה נחרץ, ניסתה הממשלה של אל-דהבי לקדם חוקים שנתקעו בפרלמנט. ראש הממשלה הורה בתחילת השבוע לכל השרים להציג לפניו את הצעות החוק שהוגשו ולא נדונו, כדי שהממשלה תוכל ליישם לפחות חלק מהן כחוקים זמניים. זו לא היתה הפעם הראשונה שהממשלה מעבירה חוקים במקום הפרלמנט. בשנים 2001-2003 אישר המלך 110 חוקים כאלה, בתקופות שהפרלמנט היה מושעה.

בראש דאגותיו של המלך כעת המצב הכלכלי של הממלכה. "בושה על ראשם של האחראים אצלנו, שמצהירים שלקריסה בדובאי אין השלכות על המשק הירדני", כתב השבוע איסמאעיל אל-שריף בעיתון "אל-דוסתור", כשהוא מכוון לדברים שאמר שר הכלכלה הירדני באסם אל-סאלם. אל-שריף הוסיף שלפחות 35 אלף ירדנים עובדים בדובאי ומשקיעים רבים מהנסיכות השקיעו בבורסה הירדנית. "האם ייתכן שההתפתחות בדובאי לא תשפיע עלינו?" תהה, "האם אנחנו מנותקים מהעולם?" הוא הזכיר שדברים דומים אמרו האחראים בירדן לנוכח המפולת בשוק העולמי לפני שנה. גם אז "הודיעו שירדן לא תושפע".

הכלכלן הירדני סלאמה אל-דרעאווי סבור אמנם שלמשבר העולמי אין השפעה עמוקה על ירדן, אבל זאת משום שכלכלתה של ירדן חלשה וקטנה מדי. עיקר דאגתו היא מקיצוץ בסכומים שמעבירות אליה מדינות תורמות, ומירידה משמעותית אף יותר בנפח ההשקעות הזרות. סעודיה וארה"ב הן התורמות הגדולות ביותר לירדן, והתחייבויותיהן לממלכה עדיין בעינן, אבל מנגד תופחת האינפלציה בירדן ושיעורה הרשמי מגיע ל-13% (לעומת 6.7% ב-2007).

למרות הנתונים הקודרים, בפרלמנט לא ניכרה נכונות לאשר חוקים שיעודדו צמיחה, והמלך החליט לאחוז באמצעי החוקתי השגור, אם גם הלא דמוקרטי, ופיזר אותו. כעת פיזר גם את הממשלה. הסיסמה הלאומית הירדנית קובעת כי סדר העדיפויות הוא "אללה, האומה, המלך", אבל לעבדאללה יש סדר עדיפויות אחר: קודם שרידות הממלכה, הדמוקרטיה יכולה להמתין.

מי יחלק את ירושלים

השבוע שיבח מלך ירדן, עבדאללה, את החלטת האיחוד האירופי להכיר בירושלים כבירתן העתידית של ישראל ופלסטין. הוא גם קרא לאירופה להגביר את הלחץ על ישראל, לבל תנקוט צעדים חד-צדדיים לייהוד העיר.

פורמלית, ירדן ניתקה עצמה מהחסות המדינית על הפלסטינים ב-1988. למרות זאת, היא רואה בסעיף 9 בהסכם השלום עם ישראל - הכולל התחייבות ישראלית "להעניק עדיפות עליונה לתפקיד ההיסטורי של הממלכה ההאשמית במקומות הקדושים" - בסיס להמשך מעורבותה בירושלים. מכאן, שלכל שינוי במעמד העיר יש השלכות על מעמדה של ירדן.

ב-1999 הבהיר ראש ממשלת ירדן אז, עבד אל-ראוף אל-רואבדה, שעל אף האמור בהסכם השלום, אם ירצו הפלסטינים לקבל את ניהול המקומות הקדושים במסגרת הסדר קבע, ארצו לא תתנגד. אבל הסכם עדיין אין, ומבחינת ירדן, עתיד ירושלים הוא הערוץ היחיד דרכו היא יכולה לשמור על מעורבות בתהליך המדיני.

"בכל סיבובי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, היתה ירדן ?מכותבת לידיעה' בלבד", קובל בכיר ירדני שמבקר כאן לעתים קרובות, "ישראל אמנם מעדכנת אותנו ואת הפלסטינים, אבל שום צד, כולל מדינות ערביות כמו מצרים או סעודיה, אינו מעניק לנו תפקיד. התוצאה היא שירדן מפתחת אג'נדה עצמאית, שעיקרה תמיכה בלתי מעורערת במדינה פלסטינית לצד ישראל".

האם בהסדר קבע עתידי יישמרו זכויות היתר של הממלכה ההאשמית במקומות הקדושים? על כך אין לבכיר הירדני תשובה. גם פקידים ישראלים מבהירים שאף על פי שמעמדה של ירדן בירושלים מעוגן בהסכם השלום, "ירדן חופשייה להחליט מה משמעות המעמד המיוחד הזה. היא יכולה לוותר עליו, אם תרצה, לטובת הפלסטינים", אמר אחד מהם.

* להלכה, ירדן היא מלוכה חוקתית, אך למעשה המלך הוא הקובע בעניינים החשובים ביותר. בסמכותו לפזר את הפרלמנט או להקפיא את פעילותו

* ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת. לכאורה הוא כפוף לפרלמנט, אך בפועל ממונה על ידי המלך ומבצע את דברו. המלך גם מאשר את הרכב הממשלה

* מלכי ירדן נוהגים להחליף את ראשי הממשלה בתדירות גבוהה: ב-47 שנות שלטון המלך חוסיין, כיהנו תחתיו 36 ראשי ממשלה; עבדאללה, המולך כבר עשור, מינה עד כה שבעה

* לפרלמנט שני בתים, שחבריהם מכהנים ארבע שנים: את חברי הבית העליון ממנה המלך; 110 חברי הבית התחתון נבחרים בבחירות. בירדן רשומות 30 מפלגות

* הפרלמנט הוא המאשר חוקים, אבל בעת פיזורו או כשפעילותו מוקפאית, יכולה הממשלה לחוקק חוקים זמניים באישור המלך



המלך עבדאללה פותח מושב מיוחד של הפרלמנט הירדני ב-2007. כשהכלכלה בסכנה, הדמוקרטיה יכולה לחכות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו