שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

פסק דינו של השופט נעם סולברג בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין הוא ארץ רחבת ידיים. יש לו גיאוגרפיה, חילופי אקלים, טורפי יום וטורפי לילה; יש לו תשתיות נסתרות מן העין: קווי חשמל, קווי טלפון, צינורות מים וצינורות ביוב. בצינורות זורמת האידיאולוגיה הסמיכה מדם. בארץ ההיא מתגוררות קבוצות אוכלוסייה ששוות יותר ושוות פחות, תושבים הנראים לעין, בעלי היסטוריה וגיאוגרפיה, ואחרים הסמויים מן העין, רוחות רפאים המגיעות מן התוהו ונעלמות אל הכלום.

לפסק הדין מלך שהכל סרים למרותו. המלך בוחר את מקום מגוריו ואת השפה שבה ידבר פסק הדין. המלך שלנו קבע את ארמונו בלב "מוצב גירית המתנשא על גבעה רמה בלב השטח המכונה אב"ם, נוטריקון אזור ביטחוני מיוחד" (כל הציטוטים מתוך פסק הדין). המלך החי של פסק הדין, השופט נעם סולברג, קבע את מקום מושבו בהתנחלות "אלון שבות", באזור בית לחם (גוש עציון), המתנשאת גם היא על סביבותיה בגובה של כאלף מטר מעל פני הים. עניין לנו איפוא במלחמה בין נושמי אוויר פסגות לבין דיירי המישורים הסמויים מהעין.

ראשיתו של פסק הדין היא גם אחריתו. אנחנו על גבעה רמה המכונה "מוצב גירית", שהוא בעל חי ממשפחת החמוסים, טורף זריז וחד שיניים, שאחדים מבני משפחתו, כגון הבואש, ניחנו בבלוטות בפי הטבעת המפרישות נוזל מצחין, המרחיק מהם טורפים גדולים ואפילו דובים. סביב הגבעה הרמה יש אזור חשוף המכונה אב"ם (רק אני שומע עב"מ?) הנמצא בריחוק של כ"מאתיים מטרים מפאתיה של העיירה רפיח". ב-5 באוקטובר 2005, בשעה 06:48, "דמות נראתה פתע-פתאום בסמוך מאוד למוצב גירית. היתה זו אימאן אל-האמס, כבת ארבע-עשרה, תושבת שכונת תל-א-סולטאן ברפיח (להלן - המנוחה)".

צחוק עושה לנו המנוחה, מצד קדמי היא אימאן שמשמעותה "אמונה", כשם בתו של ש"י עגנון, ומצד אחורי היא "אל-האמס", דהיינו החמאס, וזאת לא ההתגרות החצופה היחידה של דמותה, המרקדת בפסק הדין כלילית חורצת לשון. מישהו בדק ומצא כי אימאן היתה בת שלוש-עשרה ועשרה חודשים, דהיינו, אומר השופט, קרוב לארבע-עשרה. והשופט נוזף באילנה דיין על כי בכתבתה נאמר, מפיה, כי אימאן היתה בת שלוש-עשרה. ארבע-עשרה הוא כמובן גיל האחריות הפלילית, המאפשר להגדיר את אימאן כמחבלת. והשופט, בהומור של גיריות, מפזר יותר מרמז אחד חסר כל בסיס כי אימאן היתה מחבלת. מן התחום הלימינאלי עולה הלילית, בין אמונה לחמאס, בין תלמידה תמימה וחסרת אחריות פלילית למחבלת.

אימאן מגיחה מן האב"ם "פתע-פתאום", ממש כחללית אנטרפרייז המופיעה מן החלל העמוק. מהירותה הממוצעת של תלמידה בת 14 הנושאת על גבה ילקוט במשקל של כארבעה קילוגרמים ההולכת בשעה רבע לשבע לבית הספר במרחב החולי של העאב"ם, היא כשלושה קילומטרים לשעה. לעומתה, החללית אנטרפרייז משתמשת בטכנולוגיית הטיסה warp drive, מנצלת קפלים נסתרים בחלל וטסה במהירות העולה על מהירות האור. איך ניתן היה לראות באימאן אנטרפרייז, כשהלכה כחמש דקות בחלל העאב"ם ולכן הופיעה "פתע-פתאום"?

אילו היה המלך יורד מגבה של הגירית, חוצה בזהירות את האב"ם ונכנס אל העיר רפיח וקובע את מקום מושבו בביתה הדל של אימאן, מניח את מזרנו הבלוי על הרצפה לצד שמונת המזרנים של אחיה ואחיותיה, היה פסק הדין פותח בתיאור אמה של אימאן המעירה אותה לקום לבית הספר. אימאן מכניסה ספרים ומחברות לתיק, אימאן יוצאת לבית הספר, אמה מזהירה אותה לא להתעכב בדרך. מרחוק רואים את הגירית, צללית אפלה על רקע השמים האפורים, המצלה על העיר רפיח. אימאן סוטה מן הדרך וחודרת אל אזור העאב"ם, הגירית חושפת ניבים חדים ומתבוננת בסקרנות באימאן.

הכותב המלכותי, היושב על ראש הגבעה, מתאר את שרואה ושומעת הגירית: "כשהופיעה הדמות סמוך לשער הרק"ם של המוצב, פתחו החיילים אשר שמרו בשער המוצב בירי לעברה. כמוהם עשו חיילים שהיו בעמדות אחרות. חיילי הפלוגה סברו כי הנה הגיע האירוע שאליו התכוננו. אזעקת חירום הופעלה במוצב ובמערכת הכריזה נשמעה הקריאה ?מחבל במוצב'".

הגירית, שהיא חיה טריטוריאלית, פעילה בלילה וניזונה מיונקים קטנים וצפרדעים, מקשיבה לחייל שבתצפית המודיע כי מדובר ב"ילדה בת עשר", אשר נשלחה להערכתו לבחון את תגובת המוצב, וכי "אין צורך להרוג אותה".

סרן ר' נשמע בקשר: "אני ועוד גפרור מתקרבים עוד יותר קדימה, לוודא את ההריגה".

סרן ר' מתקרב אל אמונה הקטנה השוכבת על הרצפה, הוא יורה לעבר הגופה שני כדורים ממרחק קצר, "וידוא הריגה", אמר בקשר. אחר כך הלך למכבסה הגדודית וכיבס את הביטוי ל"נטרול הסיכון". לאחר האירוע סיכם סרן ר' את שהתרחש וסיים במלים "כל מי שזז בשטח, גם אם זה בן שלוש, צריך להרוג אותו".

הגירית אומרת כי הילדה לא היתה ילדה אלא כמעט בגירה, היא לא היתה תמימה, והיא לא היתה בדרכה לבית הספר - היא נשלחה על ידי מחבלים והילקוט שהחזיקה על גבה לא הכיל ספרים, אלא חומרי חבלה שהושלכו בתכנון מוקדם לפני שער הבסיס. המוצב פתח לעברה באש מקלעים כדי לסכל את כוונתה לתקוף את הבסיס.

אימאן אל-האמס, היונקת הקטנה שנטרפה על ידי הגירית, לא נשאלה כלל מה הסיפור שלה, איש לא בדק מנין באה אמונה, האם היו לה קשרים עם החמאס, האם הלכה בבוקר לבית הספר, כמה כדורים פגעו בגופה הקטן, למה סטתה מן הדרך, מה מספרות חברותיה לכיתה. על סרן ר' נאמר בפסק הדין כי היה קצין מצטיין בעל כושר גופני מעולה.

מי שבדק את גילה של אימאן עד לדיוק של ימים, לא יכול היה לברר מי היתה אימאן, ילדה ביישנית או חצופה, לילית או תמימה. בית הדין הצבאי והשופט סולברג, וכנראה גם "עובדה", לא התעניינו בה. מן האעב"מ באה ואליו שבה. הילקוט שזרקה נקבר בחולות, על פי הוראות סרן ר', על ידי דחפור ענק, זחל צייתן בשירות הגירית, שגרס עד דק את הילקוט כך שלא ניתן לברר אם היו בו שיעורי בית, קלמנטינה צמוקה וספר היסטוריה לא קיימת, או שמא נפצים וחומרי חבלה.

בית הדין הצבאי ששפט את סרן ר' אימץ את סיפור הגירית והשופט סולברג מסתמך על פסק דין זה, כסומא בעין אחת המניח ידו על כתפו של העיוור. השופט סולברג אינו מסתפק בחיוב אילנה דיין ו"עובדה" לשלם פיצוי בסך 300 אלף שקל. הוא גם מצווה על "עובדה" להבהיר לציבור כי סרן ר' רץ אל עבר גופתה (נקובת הכדורים) של אמונה כאשר הוא "חשוף לצלפי רפיח, בחירוף נפש"; וכי שתי היריות שירה אל גופה הקטן לא נועדו לוודא הריגה (כפי שסרן ר' עצמו התבטא), אלא כדי "לנטרל את האיום"; וכי עם סיום האירוע דירבן את החיילים לדריכות ועירנות ולא הורה לירות בפעוטות, למרות הדברים המפורשים שהוקלטו: "כל מי שזז בשטח, גם אם זה בן שלוש, צריך להרוג אותו". השופט סולברג שכח לחייב את "עובדה" לשנות את שמה ל"פראבדה" ("אמת").

הכותב הוא עורך דין פלילי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ