בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכסוך על המרתף מתחת לכנסיית הקבר

בעיר הקודש כל ניצוץ קטן יכול להתגלגל במהירות לשריפה גדולה, וגם סכסוך שכנים על בור אשפה המצוי מתחת לכנסיית הקבר נהפך למאבק בין-דתי ומגיע עד פתחו של ראש הממשלה. אפילו סלאח א-דין נקרא להעיד בפרשה הסבוכה

תגובות

בשבועות הקרובים, בין ההחלטות הרות הגורל על עסקת שליט, הקפאת ההתנחלויות וחידוש המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, יידרש ראש הממשלה בנימין נתניהו להחלטה גורלית נוספת: האם המרתף השוכן תחת חנותו של עבד חירבאווי בירושלים, הוא בחזקת שטח קדוש?

ההחלטה שהתגלגלה לפתחו של נתניהו אמורה לשים קץ לפרשה מוזרה, בעלת היבטים משפטיים, ארכיאולוגיים, תיאולוגיים ופוליטיים, הנמשכת כבר יותר מ-13 שנים. עיקר הפרשה הוא מאבק בין בעלי חנות מוסלמים לבין הכנסייה הקופטית, על המרתף השוכן מתחת לאחד מאגפי כנסיית הקבר בעיר העתיקה בירושלים.

חירבאווי ובעל הנכס שבו נמצאת החנות, עבדאללה בודרי, טוענים שמדובר במרתף של החנות, שאליו פלשו הנזירים הקופטים ללא אישור. הקופטים, מצדם, משיבים שהמוסלמים הם שפלשו למרתף, שהיה בעבר כנסייה עתיקה.

לחיזוק עמדתם הגישו הצדדים הנצים לבתי משפט - וכעת גם לעיונו של עורך דין מטעם ראש הממשלה - שלל מסמכים הכוללים צווים מטעם המצביא המוסלמי סאלח א-דין, החלטות של בית הדין השרעי משלהי ימי הביניים, מפות עתיקות, קושאנים טורקיים, מאמרים מדעיים מהמאה שעברה ותצהירי מומחים ישראליים לארכיאולוגיה, תיאולוגיה והיסטוריה. כמו כל דבר שקשור בירושלים בכלל ובכנסיית הקבר בפרט, מדובר בתסבוכת של ממש.

ההתחייבות של ערפאת

גם על הרגע שבו החלה הפרשה יש מחלוקת בין הצדדים. חירבאווי, איש עסקים מוכר במזרח העיר, מספר שביולי 1996 שמע רעשים מתחת לחנותו וכשהציץ פנימה, ראה עשרות נזירים חופרים תחת רגליו. לאנשיו של המוטראן הקופטי (ראש הכנסייה בירושלים), אנבה אברהם, יש גרסה אחרת. לדבריהם, בעת עבודות שביצעו לתומם במרתף הכנסייה שלהם, תקפו אותם חירבאווי וחבריו בסכינים ופצעו את אחד הנזירים.

הסכסוך על המרתף הירושלמי התנפח לכדי משבר פוליטי וביטחוני עם הרשות הפלסטינית. מיד לאחר תקרית החפירות, הגיעו לביתו של חירבאווי בשכונת א-ראם שבצפון ירושלים, שישה אנשים חמושים בלבוש אזרחי. הם הזדהו כאנשי מנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני, שנשלט אז על ידי ג'יבריל רג'וב, וביקשו ממנו להתלוות אליהם. כשניסה להתנגד, ירה אחד מהם שני כדורים לעבר הרצפה.

חירבאווי נלקח לרמאללה, שם התברר לו שהמוטראן הפעיל את קשריו במצרים, ושיו"ר הרשות אז, יאסר ערפאת, התחייב בפני נשיא מצרים חוסני מובארק כי יתערב במשבר לטובת הקופטים. "ערפאת אמר שזו תהיה מתנה של הפלסטינים למצרים, בלי לבדוק מה הסיפור", אומר בנו של חירבאווי, חזאם. לדבריו, החוקרים הפלסטינים ניסו לשכנע את אביו לוותר על המרתף "בטוב וברע", אך הוא לא הסכים.

בתגובה על החטיפה, שהפרה את התחייבות הרשות בהסכמי אוסלו שלא לפעול בירושלים, נתניהו, אז בקדנציה הראשונה שלו בראשות הממשלה, הטיל סגר על רמאללה. צה"ל הכריז על העיר שטח צבאי סגור ומנע כניסה לעיר ויציאה ממנה. אחרי ארבעה ימים נכנעו הפלסטינים, והשיבו את חירבאווי לישראל.

בילוש היסטורי

לאחר שחרורו, עבר העימות בין הצדדים לפסים משפטיים. אחרי הליכים ממושכים ולאחר שבית משפט שלום ובג"ץ דנו בפרשה, הורה בג"ץ לשר הדתות לערוך שימוע לצדדים כדי לקבוע אם השטח נחשב קדוש - ומכאן שהזכויות עליו שייכות לכנסייה - או שאינו כזה, ובמקרה זה ידון בית המשפט בשאלת הבעלות על המקום. ההחלטה התבססה על חוק מתקופת המנדט הבריטי, הקובע שהסמכות להכריע בעניינו של מקום קדוש אינה של בית המשפט, אלא של שר הדתות.

ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, האציל את הסמכות לשר לענייני ירושלים, רפי איתן. עם החלפת הממשלה חזר הכדור לראש הממשלה, שמשמש גם שר לענייני דתות. עתה צריך נתניהו, או מישהו מטעמו, לקבוע אם הקדושה אכן שורה על המרתף של חירבאווי.

בימים אלה עמלים עו"ד ראובן יהושע, המייצג את חירבאווי, ועורכי הדין עובדיה גבאי ומיכאל דבורין, המייצגים את המוטראן הקופטי, על סיכומי הטענות שלהם. שני הצדדים גייסו לעזרתם ארכיאולוגים, היסטוריונים ותיאולוגים כדי להוכיח את גרסתם.

עו"ד יהושע, נציג המוסלמים, ערך מחקר מקיף ורב עמודים על גלגולי המרתף ב-3,000 השנים האחרונות. "היסטוריה היא התחביב שלי", הוא מספר, "היה מרתק לבלוש אחרי התפתחויות של מקום כל כך רגיש בירושלים". גם נציגי הקופטים מודים שהמחקר של יהושע יסודי ומקיף, אבל חולקים על מסקנותיו.

לפי יהושע, בימי בית ראשון שימש המרתף מחצבת אבנים, שהמשיכה לפעול ואף התרחבה בימי בית שני. חלק ממנה גם שימש בתקופה זו כמערת קבורה. המבנה שקיים שם כיום נבנה על ידי הצלבנים בימי הביניים, כמרפאה. מאוחר יותר שכן מעל המרתף מפעל לטחינת שומשום, שהשליך את הפסולת שלו אל המרתף.

כל השימושים האלה, מדגיש יהושע, הם שימושים חילוניים. המקום לא שימש מעולם לצורכי פולחן ולכן לא ניתן להגדירו כקדוש. זאת ועוד, לטענת יהושע וחירבאווי, מאז שהתמלא הבור אשפה, החל במאה ה-12, לא נעשה בו כל שימוש - עד להופעת הנזירים מתחת רגליו של חירבאווי, 800 שנים מאוחר יותר.

אחת התעודות המרתקות שמצא יהושע היא מסמך הקדש מ-1189, המתייחס לסלאח א-דין ששלט אז בירושלים, לאחר שכבש אותה מידי הצלבנים. "הוא הקדיש את כל המבנה הידוע בשם בית הפטריארך אשר בירושלים הנאצלת וכל אשר שייך לו ובכלל זה המתחם השכן הכולל טחנת קמח... מרתף גדול הידוע בשם אולם הפטריארך", נכתב במסמך. לדברי יהושע, ההקדש, הכולל גם את כנסיית הקבר, תקף עד היום - ומוכיח שסלאח א-דין התכוון לכך שהחנויות באזור והמרתפים שתחתיהן יהיו בבעלות מוסלמית.

בנספחים של יהושע מופיעות גם כמה מפות, שהעתיקה שבהן היא מ-1751. שתי המפות החשובות הן מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמוכיחות, לטענתו, שהמרתף חולק על ידי קיר שהפריד בין שטח הכנסייה לשטח השייך למוסלמים, אך נהרס על ידי הקופטים.

עדה בעמדת נחיתות

מבחינת הכנסייה הקופטית לא מדובר רק במאבק על מרתף, אלא בחלק ממאבק כולל לשימור מעמדה כאחת העדות בעלות החזקה על כנסיית הקבר. בשנות ה-60 של המאה הקודמת השתלטו נזירים מהכנסייה האתיופית על חלק משטחם של הקופטים בכנסייה, והקופטים מאשימים את ממשלת ישראל במעורבות במעשה.

מאז, במטרה להגן על דריסת הרגל שלהם במקום, מציבים הקופטים שומרים בנקודות אסטרטגיות בכנסייה בכל שעות היממה. הסטטוס קוו בכנסייה כה רגיש, עד שלא ניתן אפילו להחליף דלת עץ רקובה המחברת בין החלק הקופטי לאתיופי, מחשש להפרת ההסכמות במקום.

הכנסייה הקופטית, המייצגת עדה קטנה יחסית וחסרת כוח מדיני רב, חשה שהיא בעמדת נחיתות מתמדת מול העדות הנוצריות האחרות ומול המוסלמים. הנזירים חוששים שאיבוד המרתף יחליש עוד יותר את מעמדם בירושלים. "הקופטים מרגישים מקופחים", אומר עו"ד גבאי, "הם מעולם לא עשו רע לאיש ולא מגיע להם היחס הזה. אצל הערבים הם מיעוט שלא סופרים אותו ואצלנו הם נחשבים ערבים, ולא מקבלים אפילו את הזכויות שמקבלות כנסיות אחרות בירושלים".

שאלה של כבוד

אל המרתף המדובר מגיעים מתוך מבוכי הכנסייה. מדובר באולם לא גדול, אפל ולח, שערימות עפר ממלאות אותו. המוטראן הוא אדם נשוא פנים, שמזכיר בלבושו, בזקנו ואפילו במשקפיים שלו, את מנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף.

בסיור שערך לכתב וצלם "הארץ" במרתף, ניכר שאינו מבין מהיכן התרגשה עליו הרעה הזאת. "המרתף הזה היה חלק מהכנסייה הביזנטית ההיסטורית, זו שנבנתה על הקבר ממש", הוא אומר בהתרגשות, "סאלח א-דין הקטין את שטח הכנסייה והורה להוריד את הנוצרים למטה ולהשאיר את המוסלמים למעלה. אבל זה מקום קדוש, איך אפשר שלא?"

הטענה העיקרית של הקופטים היא, שהמרתף הוא למעשה חלל אחד שלא חולק מעולם ולא ניתן לחלקו. הקיר שעליו מדבר יהושע, טוענים באי כוחם גבאי ודבורין, לא התקיים מעולם ולא נמצא לו כל זכר בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו במקום.

לחיזוק טענתו, המוטראן מצביע על מדרגות שמובילות מהמרתף ישירות ללב כנסיית הקבר. המדרגות נחסמו בשל סכסוכים בין העדות הנוצריות, אך לדבריו, הן מעידות על כך שהמתחם היה מאז ומתמיד חלק מהכנסייה, ולכן הוא מקום קדוש. "גם חלק מהכותל היה קבור במשך 2,000 שנה מתחת לאדמה, אז מה, יש מישהו שיגיד שהוא לא מקום קדוש?" מקשה עו"ד דבורין.

גבאי ודבורין גם מעניקים פרשנות שונה לצו של א-דין ששלף יהושע. לטענתם, הכובש המוסלמי דווקא נתן עדיפות לקופטים בשל מוצאם הערבי, והתיר להם להמשיך לקיים את הפולחן מתחת לאדמה, בעוד הסוחרים ממשיכים לפעול מעליה.

הוכחה נוספת שהקופטים מציגים לכך שהשטח שייך לכנסייה הנוצרית היא מכתב מהמאה ה-19, שבו מבקשות העדות הנוצריות האחרות מהקופטים אישור להעביר במרתף צינור ביוב. הקופטים אף הצליחו להציג מכתב תמיכה חדש משאר העדות הנוצריות במתחם כנסיית הקבר. אין מדובר בעניין של מה בכך, שכן העדות הנוצריות אינן מצליחות להגיע אפילו לסיכום על סילוקו של סולם עץ ישן שנתקע על גג המבנה כבר במאה ה-19.

בשיחה עם "הארץ" החודש, הודה חירבאווי שלמעשה המרתף אינו נחוץ לו עד כדי כך, ושהוא משמש בעיקר בור אשפה. לדבריו, חוקריו ברמאללה הציעו לו שני מיליון דולר מחשבונו הפרטי של ערפאת בתמורה לוויתור על המרתף, אך הוא סירב. "אמרתי להם שזה הכבוד שלי, שלא מעניין אותי הכסף. אם הקופטים היו מדברים אתי יפה מההתחלה, יכול להיות שהייתי משכיר להם את המרתף. אבל מאחר שהם אמרו שאני עבריין, אני לא מסכים", אמר.

לדבריו, גם לפני שנה פנה אליו המוטראן והציע לו כסף תמורת המרתף והוא שוב סירב. "ביקשתי שיפרסם מכתב התנצלות על ההאשמות נגדי שנקטתי באלימות והוא לא הסכים", אומר חירבאווי. עו"ד גבאי, בתגובה, מסביר ש"המוטראן לעולם לא יסכים לשכור את המקום, כי זו תהיה הכרה בבעלות של חירבאווי. זה עניין עקרוני, לא לוותר על המקום הקדוש".


על הסולם הזה לא מטפסים

כנסיית הקבר היא מהאתרים המקודשים ביותר לנצרות, אתר חובה לכל עולה רגל לירושלים. כמעט מאז ייסודה היתה הכנסייה מוקד לסכסוכים בלתי פוסקים בין העדות הנוצריות השונות.

הביזנטים היו הראשונים שבנו כנסייה באתר, שעל פי המסורת היה גבעת גולגלתא שעליה נצלב ונקבר ישו. חורבותיה של הכנסייה הביזנטית מצויים מתחת למתחם של ימינו. המתחם הקיים מחולק לאזורים שונים, שנשלטים בקנאות על ידי הכנסיות השונות.

זה מאות בשנים שסכסוכים שמתמקדים בגבולות אחריות, בטקסים שונים ובהפרות של הסטטוס-קוו פורצים בין הכנסיות. לא פעם הסכסוכים מידרדרים לאלימות. המקרה הידוע ביותר הוא הסכסוך בין האורתודוקסים לקתולים באמצע המאה ה-19, שהיה העילה לפרוץ מלחמת קרים. המתיחות בין הכנסיות יצרה סטטוס-קוו, שנשמר בקנאות שמביאה לאבסורדים.

הסמל המובהק ביותר לאבסורד הוא "סולם הסטטוס-קוו" - סולם עץ ישן שהונח על גג הכנסייה אי שם במאה ה-19 - ונותר שם מפני שאיש אינו מעיז להזיז אותו. שיפוצים דרושים במתחם הכנסייה אינם נעשים, בגלל אי הסכמה בין הכנסיות על תפקידה של כל אחת מהן במתחם.

העימות האלים האחרון פרץ לפני שנה, אז התקוטטו מתפללים מהפלג הארמני ומהפלג היווני-האורתודוקסי, סביב טקס גילוי הצלב של הכנסייה הארמנית. המשטרה נאלצה להפריד בין הנצים. התנגשויות אלימות פורצות גם סביב טקס "שבת האור", בסיומו של חג הפסחא. העילה לאלימות יכולה להיות טריוויאלית להפליא, כמו עמידה של נזיר כלשהו במקום לא לו.

הממשלה והמשטרה נעות בזהירות מרבית בכל הנוגע לכנסיית הקבר, גם אם לרוב ישראל נתפשת כמתווך הגון. הבעיה היא שמאחורי כל כנסייה עומדת מדינה (יוון, ארמניה, הוותיקן, אתיופיה ומצרים הן רק חלק מהמדינות שחשות שיש להן אינטרסים במקום) ומה שנתפש כהטיה של השלטון הישראלי עלול ליהפך בקלות למשבר מדיני.


היסטוריה של מרתף • תקופת בית ראשון ושני - המקום שימש מחצבת אבנים ומערת קבורה • המאה הרביעית לספירה - כנראה אגן טבילה של כנסיית הקבר הביזנטית • 1009 - הכנסייה נהרסת בידי הכובשים המוסלמים • המאה ה-12 - בתקופת הצלבנים היה במקום מנזר, שהמרתף שלו שימש כמרפאה • 1187 - סאלח א-דין כובש את ירושלים. המנזר ננטש והמרתף נהפך בור אשפה של בית בד • המאה ה-19 - עדות נוצריות מעבירות במרתף צינור ביוב חדש של כנסיית הקבר, באישור הקופטים • 1996 - נזירים קופטים מתחילים לחפור במרתף, כדי לבנות בו מוזיאון. לבקשת בעל החנות המוסלמי שמעליו, בית המשפט אוסר את המשך העבודות • 2009 - אחרי שנים של דיונים משפטיים, אמור ראש הממשלה נתניהו להכריע אם המרתף נחשב מקום קדוש



ראש הכנסייה הקופטית בירושלים, אנבה אברהם, במרתף המריבה. בתצלום למטה: בעל החנות שמעל למרתף, עבד חירבאווי. בקדנציה הראשונה של נתניהו, הסכסוך גרר סגר על של צה''ל על רמאללה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו