שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יותר מ-11 שנה חלפו מאז ביקש ממני רוני מילוא, ראש עיריית תל אביב באותה עת, לעמוד בראש הרשות לנתיבי תחבורה עירוניים (נת"ע), שהוקמה כדי לפקח על תכנונה של רשת תחבורה ציבורית בתל אביב רבתי ועל בנייתה. אחרי שבחנתי את התוכניות של עיריית תל אביב, שכללו רכבת תחתית שתעבור בכל המטרופולין, החלטתי ליטול על עצמי את המשימה, מאחר שהצורך להקל על עומס התחבורה באזור נראה לי בעל חשיבות רבה. הגעתי למסקנה, שאי אפשר לעשות זאת ללא הקמת רובד תחבורתי נוסף - מתחת לפני הקרקע.

כשנאלצתי לפרוש מהתפקיד שנה לאחר מכן, עם מינויי לשר הביטחון, האמנתי שגיבוש התוכניות הבסיסיות כבר הסתיים והפרויקט עומד לפני ביצוע. כיום, עשר שנים לאחר מכן, שנים שבהן התחלפו יושבי הראש של נת"ע ביחד עם שרי התחבורה - לא רק שאין רכבת תחתית, אלא נראה שהמיזם כולו נעצר, בעוד שעומס התנועה מחריף מיום ליום וגורם הפסדים כבדים לכלכלה הישראלית ונזק סביבתי חמור.

על סיפורה של הרכבת התחתית של תל אביב אפשר לומר, כי "סיפור בדים הוא, סיפרו אוויל, מלא שאון וזעם; ופשר אין" ("מקבת", תירגם אפרים ברוידא, הוצאת שוקן). כבר בתחילה הבנתי, שמשרד האוצר מתנגד לחלוטין לכל התוכנית. שני נציגי אגף התקציבים במועצת המנהלים של נת"ע ניהלו טקטיקה של סחבת. הם טענו שאוטובוסים הם כלי התחבורה המתאים ביותר למטרופולין תל אביב, ושהקמת רכבת תחתית תגרום לבזבוז משאבי המדינה - דבר שאין בכוונתם לאפשר.

כשהצלחתי לגייס במועצת המנהלים רוב לאישור תוכנית קו התחתית הראשון, שהיה אמור לצאת מפתח תקוה, לעבור דרך בני ברק ותל אביב ולהגיע עד בת ים ("הקו האדום"), הם הבהירו לי חד-משמעית שאין לזה סיכוי. מסיבה לא ברורה הם סירבו להבין, שפני הקרקע של אחד האזורים הצפופים בעולם פשוט אינם יכולים להכיל את כל צורכי התחבורה שלו. אחר כך הם דרשו לערוך ניתוחי ביקושים עתידי, לבדוק מערכות חלופיות ועוד ועוד - כל מה שימנע את התקדמות הפרויקט.

שנים אחרי שעזבתי את הפרויקט, כשפקקי התנועה הפכו בלתי נסבלים, החל האוצר להתרכך והסכים לשקול הצעה צנועה יותר לדעתו. בלהיטותה לזכות בתמיכתו הציעה נת"ע שהקו הראשון יהיה יצור כלאיים של רכבת קלה - חלקה מעל הקרקע וחלקה מתחתיה. הם לא הבינו שרכבת קלה, פתרון שאומץ גם על ידי עיריית ירושלים, אינה מתאימה לאזור צפוף ואין לה כמעט שום יתרון על פני אוטובוסים. היא גם מאבדת את היתרון של רכבת שכולה תחתית - היכולת לנסוע ללא הפרעה לאורך כל הקו ולוותר על נהג.

רק כך, לאחר שעוקרה, הסכים האוצר לתמוך בתוכנית, בתנאי שרוב המימון לא יבוא מתקציב המדינה. בנה, תפעל והעבר (בת"ה) - זו היתה סיסמת הקסם, או במלים אחרות: לקבל משהו תמורת כלום. אבל כידוע, תמורת כלום מקבלים כלום. הסיסמה הזאת, שלפעמים יכולה להיות שימושית, פשוט דוחה את תאריך ההתחשבנות ובסופו של דבר עולה יותר לכולם - גם לממשלה וגם לנוסעים בתחבורה הציבורית.

כך החל המרדף אחר תאגיד שיהיה מוכן לבצע את הפרויקט על בסיס בת"ה. ובכן, הם עדיין מחפשים. שנים חלפו, הנוסעים סובלים, האוויר מזדהם ונראה שאין סוף לסיפור. ככה לא בונים תחתית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ