בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח בממלכת יהודה: על ספרו החדש של אמנון ז'קונט

אמנון ז'קונט מקים לתחייה את סיפורו של גדליהו, היהודי הראשון שנרצח על ידי יהודי, ורוקם סביבו עלילת מתח היסטורית

תגובות

חידת מותי

אמנון ז'קונט. הוצאת כתר, 356 עמ', 89 שקלים

בחודש תשרי של שנת 588 לפני הספירה נפל בחלקו של גדליהו בן אחיקם בן שפן הסופר (להלן: גדליהו), נציב יהודה מטעם בבל, הכבוד המפוקפק להיות המנהיג היהודי הראשון שנרצח על ידי יהודי. הרוצח היה ישמעאל בן נתניה, ככל הנראה נצר למשפחת דוד המלך. לאורך השנים הועלו השערות שונות בדבר הגורמים לרצח (המרכזית שבהן היא רצונו של ישמעאל להשתלט על ממלכת יהודה), אבל התעלומה לא נפתרה מעולם.

הפרשה האפלה הזאת עומדת בבסיס "חידת מותי", הספר החדש של אמנון ז'קונט. ז'קונט, היסטוריון בהכשרתו, מקים לתחייה את הסיפור ורוקם סביבו עלילת מתח היסטורית. בעת הקריאה ניכר שז'קונט מרגיש בבית בממלכת יהודה, והספר משובץ בפרטים היסטוריים מרתקים.

במרכז הספר ניצבים שניים: גוויל עתיק וגדעון לוריא, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל. לוריא, אלמן ואב לבת עשרה, מתקשה להתגבר על מותה של אשתו, ומעביר את חייו בין חדרו באוניברסיטה לבין ביתו ברמת אביב. שגרת יומו מתערערת לאחר שאלמוני מעביר לידי העוזרת שלו גוויל מסתורי. כאשר מתברר שהגוויל הוא כתב חידה שהותיר אחריו גדליהו בעצמו, ושפתרון החידה מוביל לתגלית היסטורית חסרת תקדים, מחליט לוריא לצאת למסע חייו.

כמקובל בז'אנר, עם היוודע דבר הימצאו של הגוויל, מצטרפים למרוץ שורה ארוכה של גורמים רבי עוצמה, המעוניינים להקדים את לוריא בדרך לתגלית המסתתרת שבקצה כתב החידה. אותם גורמים מסתוריים לא בוחלים בשום אמצעי כדי לנסות ולהכשיל את לוריא והמסע גובה ממנו ומהסובבים אותו מחיר כבד. למזלו, מנגד ניצבים שורה של דורשי שלומו, שמלווים אותו לאורך המסע המסוכן.

נשמע מוכר? לא במקרה. ההשוואה המתבקשת ל"צופן דה וינצ'י", להיט הענק של דן בראון, מתגלה במהלך הקריאה כמוצדקת ומייצגת את התחושה המלווה את הספר כולו. חשוב להבהיר שהכוונה היא לבחירות הספרותיות המוכרות ולא לסוג של העתקה. למשל, הדמויות הראשיות, שמזכירות רבות מהמקבילות שלהן ביצירות מוכרות מהז'אנרים שבתוכם פועל הספר: לוריא מאופיין בספר כפרופסור מזדקן אך סקסי, במכנסי ג'ינס ובז'קט סטודנטים, ואהובתו ניחנה בגוף רזה ובשדיים כבדים.

דמויות אחרות בספר מתחקות דווקא אחרי בנות דמותן במציאות, מתוך ניסיון להעניק להן אותנטיות. הבעיה היא שגם במקרה הזה מיוצגת המציאות על ידי סטריאוטיפים, וכך, רונה, בתו בת העשרה של לוריא, מחוברת במהלך הספר למכשיר MP3 צופה באם-טי-וי ומשתמשת במלים כגון "כאילו" ו"פאתט"; ענר, סטודנט בן עשירים, הוא ימני, רודף בצע וחובב חדרי כושר; ומרים, חמותו של לוריא, היא מכשפה חסרת לב.

תחושת הדז'ה-וו עולה גם מתוך סגנון הכתיבה שמאפיין את הספר, וקשה להימנע מההרגשה שכל מה שסובב את השלד המרכזי של פרשת המתח נועד לשמש בעיקר כחומר מילוי. ככה, למשל, נשמע סיכום שיחה על אלוהות: "אני גם לא מאמין שיש אלוהים. עד כמה שהדבר נוגע לי, הוא רק שמועה שאנשי הדת הפיצו ואנשים צרכו בשקיקה כדי לספק את הצורך להאמין שהעולם לא מתנהל באופן אקראי"; ולעומתו, תיאור הסקס: "היא נצמדה אליו, נושמת את ריחו אל ריאותיה. הוא חיבק אותה בידיו הגדולות, שבשיעורים היתה מרותקת לתנועותיהן, והיא חשה שגופה נמס".

אפשר, כמובן, לטעון שבז'אנר ספרות המתח הקלילה, החשיבות של כל הפרטים האלה בטלה אל מול עלילת מתח מהודקת. אבל במקרה של "חידת מותי" גם עלילת המתח, כאמור, לא מצליחה לייצר מתח אמיתי. למרות שז'קונט מרצף את דרכו של לוריא באויבים מסתוריים, מציב לפניו אתגרים מסוכנים, מאיים על שלום הקרובים לו ומעמיד בסכנה את כל מה שהאמין בו ועבד למענו כל חייו, הסכנה לא מצליחה לעזוב את הדפים . כתב החידה המסתורי עצמו, שכתב גדליהו, מייצר ציפייה לאתגר אינטלקטואלי שיעצים את התעלומה, אך גם הוא נפתר בקלות רבה, ומחמיץ את ההזדמנות להוסיף לספר רובד מרתק נוסף.

למרות נתוני הפתיחה המבטיחים, ספרו של אמנון ז'קונט מתקשה להתרומם מעל לרעיון המקורי המרתק לעצמו ולייצר חוויית קריאה משמעותית.



מגילה גנוזה מקומראן. הגוויל הוא כתב חידה מסתורי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו