שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צ'סלב מילוש
צ'סלב מילוש

"הוא נולד בשנת 1707, באחת בלילה, ב-23 במאי, בימי פריחה יפהפייה של האביב, ממש בעת שהקוקייה בישרה את בוא הקיץ" (מהביוגרפיה של לינאוס)

עלים ירקים צעירים. קוקיה. הד.

להקיץ בארבע בבקר ולרוץ אל הנהר

המעלה אד, החלק, מתחת לשמש העולה.

שער נפתח, סוסים רצים,

סנוניות חולפות חיש, דג משתכשך.

כלום לא פתחנו בגדש של

הבזקים וקריאות, מרדפים וסלסולי קול?

חיינו יום-יום בשיר הלל, בשכרון חושים,

באין מלים בפינו, חשים כי זה יותר מדי.

הוא היה אחד מאתנו, בילדות המאשרים.

יוצא היה לדרך עם הקפסה הבוטנית

ללקט ולכנות בשם, כמו אדם הראשון בגן,

שלא השלים את משימתו, כי בטרם עת גרש.

מאז מחכה הטבע לשמות:

בנאות דשא סמוך לאופסלה, לבנה, בין הערבים,

נותנת ריחה ה-Platanthera, הוא קרא לה - Bifolia.

ה-Turdus שר בחרשת עצי אשוח, אבל האם זה ה-Musicus?

הדבר עוד ידון.

ושעשעה את איש הבוטניקה צפור קטנה, רבת מרץ,

לתמיד ה-Troglodytes Troglodytes l.

את מלכויות הטבע, השלש, ערך בשיטה:

החי. הצומח. הדומם.

הוא סוג ומין: מחלקות, מערכות, סוגים, מינים.

"מה רבו מעשי? אדני"!

שורר עם בעל התהלים. סדר, ספרה, סימטריה

שורים בכל, מהללים בצ'מבלו

וכנור, קצובים בהקסמטר לטיני.

מאז ידענו לשון של התפעלות: אטלסים.

הצבעוני ופנימו האפל, המסתורי,

כלנית לפלנד, שושנת המים, האירוס

מצירים במכחל דיקני,

ובעלוה, בכחל כהה וחום אדמדם, צפור

שלעולם אינה מעופפת, שנעצרה

על עמוד עם כתבת כפולה, מקשטת.

אסירי תודה היינו לו. בערבים הביתיים

הבטנו בצבעים שמתחת למנורת נפט

עם אהיל ירק, ואת מה ששם, על פני האדמה,

הנו בלתי מושג, גדוש מדי, בר-חלוף ואובד,

כאן יכולנו לאהוב, בלא שיאבד.

יברכו בשלוה ובחיי רוחה

ביתו ומשקו, החממה, הגן

שבו גדל צמחים שמעבר לים. לסין ויפן,

אמריקה ואוסטרליה הוליכו ספינות מפרש

את תלמידיו שהביאו מכל עבר מתנות:

זרעים וציורים. ואני שהנני

נודד ואספן של צורות גלויות לעין במאה

מרה, חשוכת הרמוניה, חולק לו כבוד, מתוך קנאה בהם,

בשיר זה, המחקה אודה קלסית

מתוך "מחוזות רחוקים יותר", 1991

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ