בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוקמת מזימות על כס ססגוני

ספפו נשמעת טבעית, לא מאולצת ואפילו מרגשת בתרגומו החדש של שמעון בוזגלו. ובכל זאת נדמה שהמתרגם רצה יותר ממה שהשיג

תגובות

מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו, מאת ספפו, תירגם מיוונית עתיקה שמעון בוזגלו, הוצאת אבן חושן, 2009, 173 עמודים

תרגומו החדש של שמעון בוזגלו לשירת ספפו עשוי בטוב טעם ומעיד על מיומנותו הלשונית (בעברית) והפילולוגית (ביוונית) של המתרגם. לשון התרגום בדרך כלל נקייה, עדכנית, ולא אחת מרגשת, ללא שימוש מופרז או מאולץ בשפה ובתחביר "גבוהים" או "נמוכים". השורות מתנגנות לרוב ללא מאמץ, וללא ניסיונות לכפות את תבניות המשקל הכמותי-סילאבי היווני העתיק (בתוספת ההטעמה הטונאלית - האקנטוס) על העברית המודרנית. יש לברך על כך, שכן לא אחת בעבר, ובפרט בשירה לירית יוונית, ניסו מתרגמים לעברית לשמר בכוח את ה"משקל המקורי" כביכול, במעין חלום בלהות של יחסים בין-לשוניים סימטריים. התוצאה היתה מגוחכת מבחינה מעשית, חסרת שחר מבחינה תיאורתית, וחסרת מוח מבחינה פילוסופית. ברוך, אם כן, שפטרנו.

הפילולוגיה הקלאסית, שהיא הדיסציפלינה המדעית שביסוד חקר יוון העתיקה וספרותה, היא, כהגדרתו של הבלשן רומאן יקובסון (ממייסדי "אסכולת פראג", ודמות מרכזית בהגות הבלשנית של המאה העשרים), "אמנות הקריאה לאט". לקרוא לאט אפשר ביותר מדרך אחת, כמובן. יש, לעתים, שעולם ומלואו מתמקדים במלה אחת, ובמקרה כזה יכולה הקריאה האטית לפתוח את הדלת לעולם, או מוטב לומר לעולמות חדשים. אך יש, לעתים, שה"קריאה האטית" מובילה לנוקדנות כבדה מעופרת, אשר, במסווה של למדנות מופלגת, מרוקנת את העולם מכל משמעות. כמלותיו המדכאות של הפילולוג הלטיני והמשורר א"א האוזמן, "אנו הפדאנטים יודעים טוב יותר".

היכן, אם כן, למקם את תרגומו של בוזגלו? זו שאלה שהקוראים מחויבים להשיב עליה בעצמם. לכותב שורות אלו (שהוא פילולוג קלאסי על פי הכשרתו) נראה כי בוזגלו אינו מהסס לעיין בפרטים, מצד אחד, וברוב המקרים אינו גולש לפדנטיות פילולוגית דוגמטית (בנוסח דניס פייג', למשל, או מרטין ווסט, שניהם חוקרים שכתבו בהרחבה על ספפו, ונזכרים גם בהערות ובביבליוגרפיה של בוזגלו).

אין פירושו של דבר שאין לי השגות כאלה ואחרות על הפרטים. בפרגמנט מס' 1, למשל, בשורה הראשונה (עמ' 29), מתרגם בוזגלו את המלה היוונית Poikilothron במלים "על כס ססגוני". העברית מדויקת וציורית. אינני יכול לחשוב על תרגום טוב או יפה יותר. אך ההערה הארוכה בעמוד הבא מסבכת ומעממת את העניין, ואינה מבהירה גם את טיבו של אותו "כס ססגוני" כפי שהוא נראה באור המחקר המודרני. המלה היוונית Poikilos, ססגוני, מתקשרת לאפרודיטה ובמיוחד לשנינות מחשבה ולזיקה המיוחדת שבין יצר (אפרודיטה), שנינות, ומזימות "נשים" כפי שהן מתגלמות, למשל, בספר ה-14 של האיליאדה של הומרוס, בסצינת "פיתוי זאוס" באמצעות ה"חזייה" (אבזר לבוש נשי אינטימי כזה או אחר, במקור Kestos) הססגונית של אפרודיטה. בוזגלו מציין בהערתו כי קיים במקום זה גם נוסח חליפי "(אפרודיטה בעלת) ?המוח הנפתל'" וכי זה מייתר את המלים "רוקמת מזימות" בהמשך, אבל נוסח זה הוא בסך הכל גירסה מוחצנת יותר של אותו רעיון הקשור ב"מזימות".

כך או אחרת, בעניינים מסוג זה חשוב להימנע מדרכו הפדנטית של האוזמן. על הפרטים אפשר לדון באופן פרטי, ולרוב אי אפשר להכריע בהם באופן חד-משמעי. בהקדמה של בוזגלו, וגם בהערותיו, יש הרבה פרטים בעלי חשיבות. פה ושם אפשר, כמובן, לחלוק עליו; יש כמה עדויות, למשל, לכך שהפפירוס היה חומר כתיבה זול יחסית, כשני אובולים, כלומר כמשכורת יומית של פועל פשוט, וכנראה לא ממש "מצרך יקר" כפי שמציין בוזגלו (בעמ' 20). אבל אפשר לעשות בתרגום זה כמעשה ר' מאיר אשר "רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק" (במקור, האמירה נאמרת על האופן שבו על יהודי להשתמש ב"חוכמה יוונית").

שירת ספפו, אולי יותר מכל טקסט מן העולם העתיק (פרט לאודיסיאה של הומרוס), פתחה פתח לשיח מודרני מתמשך, לאורך ארבעים השנים האחרונות, שעניינו סוגיות מגדר, נשיות, מיניות ומיפוי של יחסי כוח חברתיים. בשיח זה משתתפים הוגים מרכזיים כמו פוקו, איריגארי, סיקסו, קריסטבה, באטלר ואחרים, וגם פילולוגים קלאסיים רבים, חוקרי מיניות, מגדר ושירה עתיקה, כגון וינקלר, צ'ייטלין, פ'ולי, סקינר, דו-בואה והלפרין. אמנם בוזגלו מזכיר בפתח הקדמתו (עמ' 7 והלאה) את גדולתה של ספפו כמשוררת אשה בעולם הנשלט על ידי גברים, אבל מן הדברים שהוא מציג אפשר כמעט לחשוב שספפו היתה מעין מקבילה שירית ל"קטר הקטן" שהתאמץ והתאמץ, ונשף ונשף, ובסוף הצליח למשוך את הקרונות במעלה הגבעה.

חסר דיון שיסביר לקורא את חשיבותה הייחודית של ספפו בתחום ההגות והפרקסיס, אז והיום, ואת ההישג המונומנטלי של שירתה, הישג שקשה כמעט לדמיין כדוגמתו, להכיל שיח מקיף, עיוני ומעשי, בעניין ה"קול הנשי", אפיון מגדרי ואפשרות הייצוג של השתיקה, אפשרות קיומו של קול "אחר" ו"אחר" בכלל, וכן הלאה. במקום דימוי של שירה חדה כתער, צירוף של תגובה חברתית, מיתוג מערכי כוחות ואסטרטגיות, הגות עמוקה ויכולת ניסוח תמציתית נשגבת, אנו מקבלים "הגדרה מוחלטת ליופי, אם מישהו זקוק בכלל להגדרה כזאת".

בהקדמה מעלה בוזגלו שאלות חשובות נוספות, למשל על מעמדם המפוקפק של פרטים ביוגרפיים ושל ביוגרפיות מן העת העתיקה. אך גם כאן, נראה כי המתרגם כמעט שאינו נזקק, לא בהקדמה, לא בהערות, ולא בתרגום עצמו, לדיון של ממש (ולו גם קצרצר) בשאלות אלה (למעט, למשל, משפט כללי יפה על התאבדותה של ספפו והצורך לנרמל את מיניותה בעמ' 7, או הערה מוזרה, ואולי אפילו קסנופובית, על הנצרות בעמ' 3-162), וכן על סובייקט וסובייקטיביות, רפרזנטציה, מלה ומעשה, שאלות של הפואטיקה של הפרגמנט וכן הלאה. אין כמובן שום הכרח שתרגום יעסוק בשאלות עיוניות אלה באופן מוחצן, אבל בכרך שלפנינו בוזגלו מציג את עצמו במפורש יותר כחוקר-מתרגם מאשר כמתרגם כפשוטו, הן בפורמט, הן במתכונת ההערות וההפניות, הן בכותרת המשנה ("ערך, תירגם מיוונית עתיקה, והוסיף מבוא והארות"; "ערך" הוא פועל רב חשיבות בשיח המדעי הפילולוגי).

בהעדר דיון של ממש אין בכרך זה עדות לכך שבוזגלו מודע כל צורכו לעומקן של שאלות מהותיות. לא מעט פילולוגים מקצועיים כותבים מתוך מודעות מוגבלת למחקר בשאלות הגותיות רחבות אלה, ולעתים אף מתוך חרדה לדיון מסוג זה, החורג מן הגבולות הבטוחים של הפילולוגיה ה"טכנית", "המטריאלית", "האובייקטיבית". בסופו של דבר נראה כי הספר שואף ליותר משהוא משיג. בתרגום ובהערות בתחתית העמוד אין יותר מהד קלוש לעיון בסוגיות הגותיות עמוקות.



ספפו ואלקיוס, מאת אלמה-טדמה, 1881


פרוטומה של ספפו במוזיאון הקפיטוליני ברומא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו