בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום העשור | גל השמועות שהציף את הארץ אחרי הקרב במחנה הפליטים ג'נין

היום בו סגן הרמטכ"ל נהרג בהתרסקות מסוק שכלל לא אירעה ושר הביטחון לקה בלבו

תגובות

זו היתה בשורה איומה, בשיאה של שנה רצופת חדשות נוראות. הקרב שבו נהרגו 13 חיילי מילואים במחנה הפליטים ג'נין, בעיצומו של מבצע "חומת מגן", זכור כקרב שבו ספג צה"ל את מספר האבידות הכבד ביותר באינתיפאדה השנייה. אבל הוא ייזכר גם כיום שבו מוטט האינטרנט, סופית, את משטר הדממה הישן של הצנזורה וצה"ל. 12 השעות שחלפו בין תחילת התקרית לבין הפרסום הראשון בתקשורת, בהיתר, על נפגעים, הציתו גל שמועות בהיקף שישראל לא ידעה כמותו. בזמן שהתקשורת הכפופה לצנזורה שתקה, הפיצו אתרי אינטרנט את המידע, כאשר חלק גדול ממנו מנופח ושגוי.

ימי הוויכוח ארוכים מימיו של האינטרנט ככלי חדשותי משמעותי. במשך שנים נהגה הצנזורה למנוע פרסום ידיעות על נפגעים לצה"ל עד שנציגי הצבא יודיעו על כך למשפחות ששכלו את בניהן. במציאות תקשורתית שבה פעלו ערוץ טלוויזיה אחד, ממלכתי, שתי תחנות רדיו (אחת ממלכתית ואחת צבאית) ועוד כמה עיתונים שירדו לדפוס פעם ביממה, לא היה קושי לאכוף את המדיניות. הגיונה היה ברור: הכל מזדהים עם ההורים השכולים; איש אינו רוצה לדמיין את עצמו שומע ברדיו על מות בנו, בטרם קיבל הודעה מסודרת מהגורמים המוסמכים; סיפוק הסקרנות הציבורית יכול להידחות לשם כך בכמה שעות.

הנימוקים הללו החלו להישחק עם התרחבות הזירה התקשורתית. כניסת הטלוויזיה בכבלים, משלהי שנות השמונים, חשפה את הישראלים גם לרשתות הזרות. כשהתקשורת הישראלית דממה, בסי-אן-אן דיווחו על תקריות עם נפגעים בדרום לבנון. באותן שנים פיתחו הרדיו והטלוויזיה, כטכניקה עוקפת, את הקודים המוכרים לכל צרכן תקשורת ישראלי. כש"ערב חדש" נפתח בחמש אחר הצהריים בדיווח על "חילופי אש כבדים", יכולת לנחש שלמחרת יופיעו תמונות ממוסגרות של חיילים בכותרות העיתונים. עם תחילתם של פיגועי ההתאבדות בערים, באמצע שנות התשעים, הסתבכה התמונה עוד יותר. כאן ההרוגים היו אזרחים וצה"ל לא עשה מאמץ מיוחד, באמצעות הצנזורה, לדחות פרסום על נפגעים. יתרה מזאת, הפיגועים אירעו קרוב לבית, לא באיזו חזית מרוחקת - והנתונים שודרו כמעט מיד.

הקרב בג'נין, ב-9 באפריל 2002, התחולל בעיצומה של תקופה עקובה מדם. אחרי שיותר מ-130 ישראלים נהרגו בפיגועי חודש מארס האיום, יצא צה"ל למבצע "חומת מגן" שבו כבש מחדש את ערי הגדה המערבית. במחנה הפליטים ג'נין נתקלה חטיבת החי"ר במילואים 5 בהתנגדות קשה. פלוגת מילואים בפיקודו של רב-סרן עודד גולומב מקיבוץ ניר-דוד עלתה על מארב פלסטיני בעת תנועה רגלית בלב המחנה. המ"פ וחייליו נקלעו לעמדת נחיתות בתוך חצר פנימית מוקפת בתים גבוהים והותקפו בירי מכמה כיוונים בידי לוחמים מהפתח ומהג'יהאד האיסלאמי. גם כוחות חילוץ שהוזעקו למקום הותקפו וספגו נפגעים. הפלסטינים אף הצליחו לחטוף שלוש מגופות החיילים ולגרור אותן לבית שכן. רק כוח בפיקודו של מפקד הקומנדו הימי, אלוף-משנה רם רוטברג, הצליח לחלץ את הגופות. עד שעות אחר הצהריים נמלטו התוקפים ונמנו נפגעי צה"ל: 13 אנשי מילואים הרוגים, רס"ן גולומב בראשם, וכעשרה פצועים. האיפול המלא של הצנזורה נותר בעינו.

בינתיים, הציף את הארץ גל שמועות. ערפל הקרב, ובעיקר הגופות החסרות, הקשו על גיבוש התמונה המלאה במפקדות הקדמיות. בדרך מהן אל האזרחים לבש הקרב הקשה ממדים מופרזים של אסון לאומי. הפעם השמועות לא עברו רק מפה לאוזן, אלא נופחו דרך פורומים שונים באינטרנט. גולשים ידעו לספר, בוודאות מלאה, על עשרות הרוגים, גופות שנחטפו ומסוק שהופל ובו חיילים. עד הצהריים כבר תפחו השמועות עוד יותר: נטען שסגן הרמטכ"ל אז, משה (בוגי) יעלון, נהרג בהתרסקות המסוק (שכלל לא אירעה) וששר הביטחון, בנימין בן אליעזר, לקה בלבו כששמע על כך. דובר צה"ל נאלץ להפיץ הודעת ביפר לכתבים, שלפיה הרמטכ"ל וסגנו בריאים ושלמים והדובר מאחל להם "בריאות ואריכות ימים". רק לקראת השעה שש בערב הותר לפרסום הדיווח הרשמי והמדויק. למחרת תקפו קצינים באכ"א את מנהלי הפורומים על התנהלותם וקראו להם לגלות יותר אחריות.

מה השתנה מאז? פחות מכפי שאולי אפשר היה לצפות. גישת הצנזורה לא השתנתה ותופעות דומות אירעו, בין השאר, סביב הקרב בבינת-ג'בייל במלחמת לבנון השנייה ב-2006. עם זאת, הצבא האיץ במידת מה את הליך הדיווח למשפחות ולעתים גם מתיר פרסום כללי על הרוגים בקרב, בטרם נמסרה הודעה לכל הקרובים. אך על סמך אותו היגיון מהעבר, שיש בו מידה רבה של צדק, המידע הרשמי והמוסמך מתעכב לא פעם. מקרבות בלבנון ועד מעצרו של יעקב טייטל, חסרי הסבלנות יחפשו את המידע בפורומים ובאתרים הלא ממוסדים ברשת - מוקדם יותר, אך גם הרבה פחות מהימן.

חזרה לדף הראשי של סיכום שנת 2002




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו