בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

30.12.1969 פסק דין ניתן במשפטו של מצית אל-אקצה

היום לפני 40 שנה:

תגובות

אלוהים הורה לו לעשות כן. כאשר שאל שמגר אם האל הורה לו לעשות מעשה המנוגד לחוק, ענה רוהאן: אלוהים הנחה את אברהם להקריב את בנו, והוראתו בוודאי תיחשב כיום בעיני החוק כעבירה. אם כך, הקשה שמגר, מדוע לא עצר בעדך כשם שעצר בעד אברהם? נתתי לאל הרבה הזדמנויות לעצור בעדי, ענה רוהאן, והוא נמנע מכך.

רוהאן, נוצרי משיחי אזרח אוסטרליה, הגיע לישראל באונייה במארס 1969. הוא שהה בחיפה, בקיבוץ ובתל אביב, למד עברית ולבסוף עלה לעיר הקודש. בירושלים, סיפר, קרא בספר זכריה שאדם אחד ייקרא בידי אלוהים כדי לבנות את בית המקדש. עיוניו הקודמים בתנ"ך ובברית החדשה כבר הובילו אותו להקיש שהוא האדם הנבחר, והפסוק מזכריה רק חיזק את אמונתו בתפקיד שייעד לו האל. הוא גמל בלבו החלטה - לסלק את מסגד אל-אקצה מהר הבית כדי לזרז את תקומתו של בית המקדש.

רוהאן התיידד עם שומרי המסגד ורכש את אמונם בתשומת לב ובטיפים נדיבים. יום אחד לקראת סוף אוגוסט, קם בבוקר וקרא בעיתון שסופה עזה בארה"ב הותירה עשרות אלפים חסרי בית. זהו זעם האל, חשב. לאחר מכן הלך אל הר הבית ושם, סיפר, ראה ילד קטן משתין היכן שהמאמינים רוחצים את רגליהם לפני כניסתם למקדש. זהו סימן בשבילי, חשב. כך אעשה גם אני מחר, אפגע במסגד.

למחרת, ב-21 באוגוסט, שלח אש במסגד אל-אקצה. כשגוועה האש התברר שהחריבה את מינבר סלאח א-דין, מופת של אמנות איסלאמית מהמאה ה-12 ששימשה את המסגד. רוהאן נעצר יומיים אחר כך בקיבוץ משמר השרון בעזרת קלסתרון.

הוא הובא למשפט בהתאם לחוק הפלילי של הצתה, כמו מתוקף חוק השמירה על המקומות הקדושים. "תחילה כפר הנאשם בהאשמות", דיווח "הארץ", "אולם לאחר שהתביעה החלה להשמיע את עדיה, שמספרם הסתכם ב-46, חזר בו רוהאן והודה בביצוע המעשים. ההגנה טענה כי הוא ביצע אותם מתוך אי שפיות ובכוח דחף של מחלה נפשית ומשום כך אין הוא בר עונשין".

ב-30 בדצמבר 1969 ישב רוהאן באולם בית המשפט המחוזי בבנייני האומה בירושלים, מאחורי זכוכית משוריינת שנבנתה להגנתו, והאזין לפסק דינו. האולם, דיווח "הארץ", היה "מלא בקהל רב יותר מאשר במרבית ישיבותיו".

"פסק הדין המשתרע על פני 36 עמודים הוקרא בפי נשיא בית המשפט המחוזי מר צ.ע בקר במשך יותר משעתיים", דיווח עיתון "הארץ". באוזניו של הנאשם רוהאן "היו תקועות במשך כל זמן קריאת פסק הדין אזניות התרגום הסימולטאני של הדברים לאנגלית, ופניו שהיו חיוורים במקצת היו חסרי כל הבעה. גם בסוף קריאת הכרעת בית המשפט, הקובעת כי אין הוא בר עונשין, נשארו פניו קפואים".

בית המשפט החליט כי "רוהאן הוא אדם מופרע בנפשו ובשעת ביצוע הפשע היה חולה במידה חמורה במחלת סכיזופרניה פאראנואידית, אשר בעקבותיה סבל מתעתועי שווא שהשתלטו על אורח חייו והביאוהו ליצור לעצמו עולם ערכים מסולף", ציטט "הארץ" מדברי השופט, "הוא פעל שלא מתוך שימוש ברצונו החופשי, אלא תחת לחץ של דחף פתולוגי שלא יכול היה להשתלט עליו ולא היה מסוגל להינתק ממנו ולהמנע מביצוע מעשיו הפליליים".

גם הופעתו של רוהאן בפני בית המשפט "גילתה אישיות מופרעת משכנעת". דניס מייקל רוהאן נשלח לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. זמן מה אחר כך גורש מישראל. המינבר במסגד אל-אקצה שוחזר בעמל רב וממושך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו