בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוסות רוח וצלצולים | ריפוי או פיתוי? רפואה אלטרנטיבית במבחן

הייתכן שמיליארד סינים יכולים לטעות? 2000 שנה הם נסמכים על אפקט הפלסבו ותו לא?

תגובות

ריפוי או פיתוי? רפואה אלטרנטיבית במבחן

סימון סינג ואדזרד ארנסט. תירגמה מאנגלית: דפנה לוי. ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 476 עמ', 98 שקלים

בגיל רך היתה לבני נטייה להתקפים של קוצר נשימה. לפי מיטב חוקי מרפי זו התגלתה לראשונה בבוקרו של יום כיפור. לראות את הילד שלך לא מצליח לומר שתי מלים בלי להתנשף כמו אחרי ריצת מרתון, זה מלחיץ. ביום רגיל הייתי טסה אתו ישר לרופא, אבל מכיוון שבאותו בוקר האפשרות היחידה היתה חדר מיון, עשיתי את מה שבני לא יכול היה לעשות - קרי: נשמתי עמוק - ופתחתי לראשונה בחיי ספר תרופות-סבתא עתיק שקיבלתי במתנה. במקרה שלפנינו הספר הציע למרוח את הילד בשלל מאכלים - מתפוחי אדמה מבושלים ועד גבינה, מבין המתכונים ההזויים האלה בחרתי בהשריה במיץ לימון (פשוט כי זה נשמע הכי פחות מלכלך). וכך ישב לו הילד על הספה, עטוף במגבות ספוגות מיץ לימון כמו דגיג במרינדה, ובהדרגה השיעולים וההתנשפויות פחתו ונרגעו. הרופא שהתייצבנו אצלו למחרת על-הבוקר המליץ לרכוש מכשיר אינהלציה, שיהיה לנו לפעמים הבאות, ואני עשיתי כמצוותו. המכשיר, לשמחתי, מעלה מאז אבק בבוידעם, שכן כל ההתקפים הבאים היו מהירים וקלים, בזכות תרופת מדף הומיאופתית שנתתי לילד בכל פעם שהתחיל התקף, ושעזרה פלאים. או כך לפחות חשבתי עד שקראתי את "ריפוי או פיתוי".

הד"ר סימון סינג הוא מדען המתמחה בפיסיקה, וניחן ביכולת לתרגם סוגיות מדעיות לשפת בני אדם בהירה וקולחת, כפי שהתברר מספרו המצליח "המשפט האחרון של פרמה" (ידיעות ספרים, 2000). הפרופ' אדזארד ארנסט הוא רופא, הומיאופת ומייסד מכון מחקר לרפואה משלימה באוניברסיטת אקסטר שבאנגליה, המנסה לבחון בכלים מדעיים את הרפואה האלטרנטיבית. שניהם מאמינים גדולים בכך שהמדע הוא הכלי הטוב ביותר - היחיד, בעצם - למטרת בירור האמת הרפואית. סינג וארנסט החליטו לברר מהי האמת בנוגע לטיפולי רפואה אלטרנטיבית, הספר "ריפוי או פיתוי?" הוא התוצאה. הם מדגישים כי מה שהניע אותם לא היה התנגדות לטיפול כזה או אחר, אלא תמיכה ברפואה המבוססת רק על ממצאים מדעיים אמינים ("רפואה נסמכת ראיות"), וקוראים להחיל על כל סוגי הטיפולים את הבחינות האובייקטיביות הקפדניות שכיום רק הרפואה המערבית מחויבת בהן.

סינג, כאמור, יודע לבנות עלילה ולבנות מתח. וכמו בכל ספר בלשים טוב, העניין האמיתי הוא ללוות את החקירה. ראשית חוכמה הוא יוצא במסע הסברה משכנע על מהותו וחשיבותו של מחקר קליני איכותי. בעשרות השנים האחרונות שיכללה הרפואה המערבית את מנגנוני הציד השואפים ללכוד ברשת - במבחנה ליתר דיוק - את האמת, את כל האמת ורק את האמת, והמנגנונים האלה נעשים מורכבים, מדויקים ומתוחכמים יותר ויותר. קוראים להם "ניסויים קליניים". הספר סוקר אפיזודות נבחרות מההיסטוריה של הרפואה המערבית (כמו למשל הצלחתה של פלורנס נייטינגייל לשכנע את הממסד הרפואי אז שביוב פתוח בחדרי החולים זה לא להיט) שמסבירות איך נולדו המאפיינים השונים של ניסוי קליני אמין. הקמפיין המעניין והמחכים הזה נמשך לאורך הספר, משולב בטבעיות במקומות הרלוונטיים להוכחת טענות נקודתיות.

לטעמם של המחברים, המבחן הראשון במעלה, והקובע, הוא התוצאה: מועיל או לא מועיל? אם ניסויים קליניים אמינים יוכיחו ששיטה מסוימת מועילה לבריאותו ולרפואתו של האדם, זה יספיק. גם אם המדע לא יידע להסביר איך.

הנה אני מקלקלת ומגלה את פתרון התעלומה הבלשית: השורה התחתונה של הספר היא שרוב שיטות הרפואה האלטרנטיבית שנסקרו אינן מועילות (ואף מזיקות). החל בהומיאופתיה - לא מועילה; דרך דיקור סיני - מועיל במקצת למספר מצומצם של בעיות; רפואת צמחים - חלקם אמנם מועילים, אך הרבה פחות מהכתרים שנקשרו לראשם; כירופרקטיקה - מועילה במקצת לכאבי גב, אך גם מסוכנת מאוד; וכלה במספר רב של שיטות אזוטריות יותר, שברובן עוזרות כמו כוסות רוח למת. את כל הכסף, הזמן והאמון המושקעים ברפואה אלטרנטיבית הם ממליצים בתקיפות לחסוך.

לכאורה אפשר היה לחסוך הרבה נייר ולהסתפק בפרסום השורה התחתונה. אך מכיוון שרשויות הבריאות אינן מפקחות על רפואה משלימה כפי שהן מפקחות על הרפואה הקונוונציונלית, יוצא שאנו, קהל הצרכנים, הננו הרשות השופטת והמבצעת. ברגלינו ובארנקינו נקבע את שגשוגם או את הכחדתם של הטיפולים המוצעים לנו, ולכן ראוי להציג לפנינו את הראיות.

ואכן, ארבע שיטות הרפואה האלטרנטיבית השולטות בשוק (הדיקור הסיני, ההומיאופתיה, הכירופרקטיקה ורפואת הצמחים), שנחקרו לעומק, נסקרות בספר בהרחבה, וזוכות לפרקי היסטוריה המספרים את תולדות לידתן ועלייתן. כמו בסיפורי האבולוציה-בידי-אדם של סטיוון ג'יי גולד, מתואר כיצד נסיבות זמניות, צירופי מקרים וגחמות אנושיות מעלים או מורידים אופנות של ענפי רפואה.

ובתוך הידע הקריא והמרתק הזה משובצות המסקנות. ארנסט וסינג בדקו מאות רבות של מחקרים, שנעשו בידי שלל חוקרים, בשלל ארצות ולאורך שנים. מתוכם הם בחרו רק מחקרים שבוצעו לפי אמות המידה הקפדניות המקובלות כיום. הם מסבירים כיצד לאחד תוצאות מניסויים שונים שבדקו את אותה שיטת טיפול, ומסכמים את המסקנה הסופית בנוגע לכל שיטה ושיטה.

תעשיית הרפואה האלטרנטיבית, המערבת כסף גדול ואמונה גדולה לא פחות, מגיבה על הספר כמו שהכנסייה הגיבה בשעתה על טענותיו של גליליאו, והיא משיבה מלחמה, מפרסום תגובות מנומקות לעייפה ועד תביעות דיבה. אני מודה שגם אני לא מרוצה מהמסקנה שאליה הגיעו סינג וארנסט. הקריאה עוררה בי סימפטיה גדולה דווקא אל אנשי תקופתו של גליליאו, שחושיהם הודיעו להם בוודאות שרגליהם עומדות על אדמה יציבה והשמש נעה מול עיניהם, והנה לפתע נאלצו להתמודד עם הרעיון שחושיהם מטעים אותם.

הרי אני מסכימה לגמרי עם נקודת המוצא בנוגע לסמכותו של המחקר הקליני, והנה אני מוצאת את עצמי בסוף התהליך עם מסקנה שסותרת לגמרי את הניסיון האישי שלי. מה יש לומר, דיסוננס מערער. מה עם המעשה בלימון, התרופה ההומיאופתית ומכשיר האינהלציה המיותם? מזדעק מוחי. מה עם התינוק היונק שלי, שבטנו התענתה עד שהוצאתי מהתפריט שלי כמה מאכלים (שעד היום הוא רגיש אליהם). את המאכלים הבעיתיים זיהתה שיטת אבחון המבוססת על עקרונות של הומיאופתיה ודיקור סיני גם יחד - מה שלפי טענת המחברים בכלל לא היה אמור לעבוד?

"רבים של אנקדוטה זה לא דאטא", משננים לי המחברים, ומשלבים עוד סיפור היסטורי, המדגים עד כמה המקריות יכולה לאחז עיניים וכמה חשוב להשוות קבוצות גדולות של נבדקים. לא, לא, מתעקש מוחי. הרי יש לי עוד סיפורים רבים; המכרה שרק דיקור פטר אותה מצרות גיל המעבר שמיררו את חייה; והחבר שטיפול אוסטיאופתי שיחרר אותו מכאבי ראש נוראים; וקרובת המשפחה שטיפול הומיאופתי הציל אותה מגב תפוס ומייסר; ועוד ועוד.

נו, בגלל זה הסברנו באריכות על אפקט הפלסבו, נאנחים המחברים. פלסבו זו אותה הטבה אמיתית או מדומה שנגרמת מעצם האמונה שקיבלנו טיפול. אנחנו התחשבנו רק במחקרים שכללו קבוצת ביקורת שקיבלה טיפול דמה כדי שאפשר יהיה לזהות אם הטיפול האמיתי יעיל יותר מפלסבו, אבל לעתים רחוקות מאוד נמצא ערך מוסף כזה.

פה התעוררה מחשבה מדהימה: הייתכן שמיליארד סינים יכולים לטעות? 2000 שנה הם נסמכים על אפקט הפלסבו ותו לא?

האמת היא שבמערב מצבנו לא היה מרשים יותר עד לאחרונה: "מתוך 2,400 שנות רפואה, במשך 2,300 היא הזיקה יותר משהועילה. נקודת המפנה באה עם הופעת החשיבה המדעית, הניסוי הקליני, והפיקוח הממשלתי שנועד להגן על מטופלים מפני נזק", אומרים ארנסט וסינג. אבל אני ממשיכה לנסות להדביק את השוקת השבורה שלפניה הציבו אותי השניים, כי מבהילה אותי המחשבה שאני עומדת מול שלל הצרות הבריאותיות שהחיים מזמנים לי ולמשפחתי כשרק מרשם מרופא בידי.

כך הכותבים אמנם מדברים בשבח "הממסד המדעי האובייקטיבי", שיקבל לחיקו כל טיפול ובלבד שיוכח קלינית כמועיל. אבל הממסד הזה מורכב מבני אדם, ולבני אדם יש אגו, ואינטרסים, והטיות מחשבתיות ואילוצים כלכליים, ופה ושם יש אפילו גם כמה לא הגונים. נכון, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור, כמו שקרה עם נזקי העישון?

ואולי פתרון הסתירה הוא שהמדענים מנסחים את שאלות המחקרים שלהם במסגרת המגבלות של הידע הקיים? למשל, הרפואה האלטרנטיבית מדגישה שיש להתייחס לאדם כמכלול ולפתור בעיות מן היסוד, ולא רק את הסימפטומים שבהן הן מתבטאות. היא גם מקשרת בין בעיות נשימה לבין בעיות עור. האם המחקרים שהשוו טיפולים בבעיות עור בדקו את הבריאות הכללית לאורך זמן? אולי אחרי שנה התפרצה אסתמה אצל מי שמשחה קונבנציונלית העלימה את הפריחה שלו?

ובעצם, יש לרדת לפרטים של כל מחקר כדי להחליט מה טיבו. אמנם בעידן צרכני זה של שקיפות מידע וחופש בחירה רוב הצרכנים מתיימרים להיות עדים ושותפים לתהליך קבלת ההחלטות, אך לרובנו אין ידע וזמן לכך, ובנקודה זו אנו נאלצים להתמודד עם ההבנה שנצטרך לסמוך על מישהו אחר.

ומצד שני, גם מי שמקבלים את מסקנות הספר בברכה אינם פטורים מתהיות. אם אכן אין ברפואה האלטרנטיבית יותר מאשר אפקט פלסבו, האם תיתכן דרך להפעיל את מנגנוני הריפוי העצמיים במודע וללא תיווך של סמכות חיצונית - או שהתרבות האנושית עדיין ילדותית מכדי לקבל את העובדה שכמבוגרים אנו לא זקוקים לאמא שתיתן נשיקה על הפצע? ואם אי אפשר בלי אמא אוהדת, האם לא ראוי שהממסד הרפואי יחדל מהפופוליסטיות של מימון רפואה משלימה, ובמקום זאת ישקיע בשיפור הזמינות, הקשב והאמפתיה של הרופאים שקיימים בשפע ברפואה האלטרנטיבית ומסייעים לכך שהיא משגשגת למרות חוסר יעילותה ונזקיה?

סינג וארנסט מפרטים סיבות נוספות להצלחת הרפואה האלטרנטיבית - תקשורת חסרת אחריות ורודפת סנסציות, סלבריטאים המנהיגים אופנות, ועוד; אך פוטרים כמעט בלא כלום את העובדה המונחת ביסוד הדברים, והיא - חרדתנו העמוקה ממצב של חוסר אונים. הרפואה המערבית, עם כל הצלחותיה המרשימות, עדיין לא רשמה ניצחון מלא במאבקה הנצחי של האנושות במחלות ובמוות, וכל עוד היא מותירה את הריק הזה לפנינו, יצמחו בו פתרונות-שווא כפטריות בצלחת פטרי.

Trick or Treatment? \ Simon Singh and Edzard Ernest



טיפול אלטרנטיבי. רבים של אנקדוטה זה לא דאטא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו