בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנגל בן 200 אלף שנה

עצמות בעלי חיים מתקופת האבן הקדומה שנמצאו במערת מיסליה בכרמל מעידים כי לדייריה היו דפוסי ציד מתוחכמים למדי והרגלים של אכילת בשר הדומים לאלה של בני אדם מודרניים

תגובות

אחרי שבחרו את נתחי הבשר היפים ביותר, התושבים לקחו אותם אל מעונם, שם הפרידו את הבשר מהעצמות, חתכו אותו לרצועות וצלו על האש. נתחי הבשר הללו לא נרכשו באטליז השכונתי או במעדנייה בסופר. הם היו פרי מאמץ קשה שהשקיעו תושבי הכרמל לפני כ-200 אלף שנה. כדי ליהנות ממנת צלי משובחת, הם נאלצו לצוד מפריסי פרסה גדולים כמו יחמור, צבי ארץ-ישראלי ובקר בר, לבתר את גופם בכלי צור ולהביא את בשרם אל מערת מגוריהם, שם חלקו אותו עם שאר בני הבית.

לדברי חוקרים מאוניברסיטת חיפה, הפעולות האלה מעידות כי כבר בראשית השלב התיכון של תקופת האבן הקדומה - לפני כרבע מיליון שנה - חיו בכרמל בני אדם בעלי התנהגות ציד מודרנית, אבות אבותיהם של חובבי המנגל בני ימינו. היכולת לצוד בעלי חיים גדולים, לבחור מגופם את הנתחים המתאימים ביותר לאכילה, להביא אותם אל מקום המגורים ולצלות אותם, היא בין מאפייני ההתנהגות החשובים, המבחינים בין יצורי אנוש מודרניים, המוכרים גם כהומו ספיינס, לטיפוסים קדומים יותר של בני אדם.

אם ההשערה נכונה, ייתכן שבמערת מיסליה בכרמל נמצאה אחת מהעדויות הקדומות ביותר לקיומה של אוכלוסייה אנושית בעלת התנהגות מודרנית. החוקרים, ראובן ישורון, ד"ר גיא בר-עוז ופרופ' מינה וינשטיין-עברון ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, הגיעו למסקנה זו על סמך בדיקה מדוקדקת של שרידי עצמות בעלי החיים שנחשפו בחפירה שנערכה במערה.

מנת היום

מערת מיסליה ממוקמת במורדות המערביים של הכרמל, כ-12 קילומטרים מדרום לחיפה, בגובה של כ-90 מטר מעל פני הים. כשבעה קילומטרים מדרום אליה, בנחל מערות, נחשפו שרידים רבים לפעילות אנושית בתקופת האבן, באתרים כמו מערת התנור (המוכרת גם בשם טאבון), מערת הגדי (סחול) ומערת הנחל (אל-ואד). בחפירות שעורכת במערה מאז 2001, משלחת בראשותם של וינשטיין-עברון ופרופ' ישראל הרשקוביץ מהחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, נמצאו שרידים רבים לפעילות אנושית שהתנהלה בה לפני כ-200 אלף שנה. פעילות המשלחת נתמכת בידי קרן דן דוד, קרן Leaky וקרן CARE.

השרידים שנמצאו במיסליה כוללים כלי צור רבים, ובהם סכינים, מקרצפים, חודים וכלים לעיבוד בשר. כל כלי הצור משתייכים לתרבות החומרית שרווחה באזור בראשית השלב התיכון של תקופת האבן הקדומה. כן נחשפו במיסליה מספר מוקדי אש, שסביבם נמצאו עדויות רבות לצליית הבשר. המערה השתרעה על שטח גדול, שהיום אפשר להעריך את היקפו בעזרת נוכחותם של משקעי המערות והאדמה המאובנת למרגלות מצוק הכרמל. שלבים אחדים של מפולות סלעים מעידים כי בשלב כלשהו התמוטטו תקרת המערה וחלק מקירותיה. שרידים לפעילות אנושית נמצאו בשלוש מדרגות בתוך המערה. כל העצמות שבדקו ישורון ובר-עוז, המתמחים בחקר שרידי בעלי חיים קדומים (ארכיאוזואולוגיה), נמצאו במדרגה העליונה.

החוקרים בחנו את השרידים, וזיהו בעזרתם את מיני בעלי החיים שמהם ניזונו תושבי המערה הקדמונים, קבעו את גילם של בעלי החיים שניצודו ובדקו אילו איברים היו חביבים במיוחד למאכל על שוכני המערה. הם גם בחנו במיקרוסקופ את הסימנים שנטבעו בעצמות, כדי לבדוק אם בעלי החיים שעצמותיהם נמצאו במערה נטרפו על ידי בעלי חיים או נטבחו על ידי בני אדם. בחינה מדוקדקת כזאת מאפשרת לגלות איך בדיוק נהרגו בעלי החיים, מי אכל אותם ואיך הוכנו למאכל.

הממצאים היו ברורים: כמעט כל העצמות שנבדקו היו של בעלי חיים שניצודו בידי אדם, ויושבי המערה העדיפו חלקי גוף עתירי בשר, כמו ירכיים, והשאירו בשדה איברים שלא יכלו לספק את צרכיהם, כמו ראש וטלפיים. אחרי ביתור בעל החיים צלו תושבי המערה את נתחי הבשר באש המדורות, ששרידי רבות מהן נמצאו באתר. על אופן הצלייה אפשר ללמוד מכך שבמערה נמצאו מעט עצמות שרופות, ולעומת זה מפרקי עצם שרופים רבים (העצמות עצמן נשרפו פחות, הבשר שהיה צמוד לקנה העצם הגן עליו מהלהבות, בעוד שמפרקי העצם החשופים יותר, נשרפו יותר).

שריטות אלכסוניות וחדות על פני העצם, שבמקצתן אפשר להבחין רק בעזרת הגדלה מיקרוסקופית, הן למעשה סימני חיתוך שיצרו סכיני הצור בעת שהבשר הורד מהעצמות לאחר הצלייה. עצמות הגפיים הארוכות פוצחו בעזרת מקבות אבן על מנת להוציא מהן את מוח העצם, שכנראה היתה לו חשיבות תזונתית נכבדה לאדם הקדמון.

קבלת החלטות

במאמר שפירסמו ישורון, בר-עוז ווינשטיין-עברון בחודש שעבר בכתב העת "Journal of Human Evolution", נכתב כי מבדיקה של עצמות ושרידי שיניים שנמצאו באתר, אפשר להסיק כי רוב בעלי החיים שכילכלו את שוכני המערה היו בוגרים וחזקים, לא צעירים או מזדקנים. מלבד היחמור והצבי, שהיו מקור המזון העיקרי של דיירי מערת מיסליה, נמצאו גם שרידים של בקר-בר (אבי הבקר המבוית, בעל חיים גדול שמשקלו כטונה) חזיר בר, עז בר, אייל אדמוני, אייל כרמל ואפילו שפן סלעים וצב יבשה. קליפות של ביצי יענים מעידות כי גם מעדן זה היה ערב לחיך הקדמוני.

מיני בעלי החיים המיוצגים במערת מיסליה מעידים על החי בסביבה באותם ימים: עדרי יענים התרוצצו במישור חוף הכרמל, ועדרי צבאים שוטטו על מדרונות ההר. שלושה מיני איילים (יחמור, אייל אדמוני ואייל כרמל) חיו בחורש הסבוך על ההר ובני הבקר האדירים שוטטו בשטחים הפתוחים. עם היותם ציידים בעלי כישורים, סביר להניח כי בני האדם שהתגוררו אז באזור חיו בחבורות דלילות ומפוזרות מכדי להשפיע באופן משמעותי על אוכלוסיית חיות הבר.

ההעדפה של בעלי חיים בוגרים ממינים גדולים כמו יחמור וצבי, הבחירה באיברים מסוימים בגופם של בעלי החיים והסימנים הרבים לביתור הבשר וצלייתו דומים מאוד להתנהגות של חברות ציידים-לקטים מודרניות, כותבים החוקרים. בעלי חיים טורפים וטיפוסי אדם מפותחים פחות, העדיפו לצוד בעלי חיים קטנים, ללכוד בעלי חיים המזדמנים בדרכם, או להתמקד בחלשים בעדר - צעירים, מזדקנים או חולים.

בניגוד לכך, תושבי מיסליה נהגו לצוד באופן שיטתי פרטים בוגרים של חיות גדולות, לשאת לאתר המגורים המרכזי את חלקי הגוף המזינים ביותר והקלים ביותר לביתור ונשיאה, לצלות את הבשר במדורות ולהפיק מן הפגרים את מוח העצם.

כישורי קבלת ההחלטות הדרושים להתנהגות זאת של צריכת בשר משייכים את דיירי מיסליה לדפוסי התנהגות מתקדמים בהתפתחותו של המין האנושי. דפוסים כאלה נמצאו באתרים אחרים בלוונט, אבל מרבית האתרים הללו תוארכו לשלבים מאוחרים יותר.

עדות להתנהגות מודרנית כזאת כבר לפני כ-200 אלף שנה במערת מיסליה תואמת את ההשערה של ויינשטיין-עברון והרשקוביץ, כי באתר זה אפשר יהיה למצוא את השרידים הקדומים ביותר של אדם מודרני (הומו ספיינס). שרידים כאלה, כלומר שלדים ועצמות אנושיים, עדיין לא נמצאו במיסליה ובשל כך אין החוקרים יודעים עדיין בוודאות איזה טיפוס אדם השאיר את אשפת המזון שלו במערה. עם זאת, דפוסי הציד ועיבוד הבשר המודרניים שהתגלו במחקר מצביעים על כך שאותו אדם היה בעל התנהגות מודרנית לפחות בתחום זה, בלי קשר לשאלה לאיזה מין ביולוגי השתייך.



מערת מיסליה. אחרי ביתור בעל החיים צלו תושבי המערה את נתחי הבשר באש המדורות, ששרידי רבות מהן נמצאו באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו