שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

כל 18 בתי המגורים שתיכנן האדריכל יוסף טישלר בשנות ה-30 עומדים על תלם עד היום במדרון הצפוני של גבעת רוקח בבני ברק, הגובלת ברחוב ז'בוטינסקי בעיר. במבט ראשון הם נטמעים כמעט לחלוטין בדמותו העלובה והמרובבת של הרחוב, שהוא אולי הכעור ביותר בכל גוש דן. מבט שני על השכונה, המגלה את דבר קיומה הנעלם מהעין וחושף את דמותה כפי שתוכננה במקורה, מאפשר ספרו החדש של הד"ר ברוך רביד, "יוסף טישלר, אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב", שיצא לאור בימים אלה (הוצאת מרכז באוהאוס). המונוגרפיה שופכת אור ראשון גם על כלל פועלו הענף של טישלר כאדריכל, מתכנן, יזם וקבלן, אידיאולוג ציוני בלתי נלאה ואיש ציבור שאת רוב שנותיו הקדיש ל"עסקנות", כהגדרתו שלו.

טישלר (1887-1971) בא לארץ ב-1920 והקים בתל אביב משרד לאדריכלות ולתכנון עירוני. בשלוש השנים הראשונות לפעילותו כבר תיכנן יותר מ-70 בניינים, ועד שפרש מעבודה מקצועית ב-1936 זקף לזכותו כ-300 מבנים בסגנונות אדריכליים שונים וכן שכונות ורבעים עירוניים שלמים. עבודתו כפי שהיא נפרשת בספר מציגה חתך לרוחב של האדריכלות בארץ, מהתקופה האקלקטית ועד הסגנון הבינלאומי המוקדם (באוהאוס), המתגלמת באדריכל אחד. הספר גם עוקב אחרי העשורים הראשונים בתולדות תל אביב, נדידת מרכזי הכובד העירוניים והשינויים בגיאוגרפיה החברתית-כלכלית מאז ועד היום.

במידה רבה הספר גם מאפשר לעמוד על התגבשותו של הסיפור האדריכלי המקומי, ששמו של טישלר כמעט שנעדר ממנו. "חידה היא כיצד נשכח מלב שמו של יוסף טישלר", כותב רביד בהקדמה למונוגרפיה. מי שהקים מאות בתים, שרבים מהם מוכרים לכל עובר ושב, תיכנן רובעי עיר, חידש חידושים טכניים להוזלת הבנייה ומילא תפקידים ציבוריים - בין היתר, עמד על ערש הקמתה של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים ב-1921 - "איש זה מוכר כיום למעטים בלבד", כותב רביד, שאינו מוצא כדבריו הסבר מניח את הדעת להשתכחותו.

הסיבות האפשריות מעניינות כשלעצמן. ייתכן שנדחק מהקאנון האדריכלי משום שעבודתו קדמה ברובה לסגנון הבינלאומי ולא השתייכה לתנועה המודרנית השליטה, כפי שסבור רביד. ואולי זה היה בעטיו של הסכסוך ההיסטורי עם עמיתיו לאגודת האינג'ינרים בראשיתה, שעליו מספר רביד. או שדווקא הזדהותו עם הציונות הדתית-לאומית היא שהרחיקה אותו מחברת עמיתיו החילונים הסוציאליסטים; או אולי העובדה שתיכנן לבעלי הון פרטיים בלבד ודגל בציונות "עירונית", להבדיל מהזרם ה"כפרי" המרכזי ברעיון הציוני. כך או כך, ואף שעבודתו האדריכלית אינה עומדת בשורה הראשונה, הספר עושה צדק היסטורי עם דמותו ועם החותם שהותיר בנוף הבנוי.

טישלר נולד בעיירה בוצ'אץ' בגליציה, אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית, ומנעוריו היה פעיל ציוני וקנאי לשפה העברית. הוא למד הנדסת בניין בעיר ברנו, כיום בצ'כיה, ובזמן שירותו כקצין הנדסה בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה השלים את לימודי האדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה בווינה. ב-1919 היה פעיל ב"אגודת יישוב ארץ ישראל", שהקימה בווינה קבוצה של חסידים ואדמו"רים ציונים, וחיבר תוכנית התיישבות מפורטת ופרוספקט להקמתה בארץ של "קריה נאמנה" - תרגום חופשי שלו לעיר גנים, שהוא הושפע מהוגיה. ברווחים מהקמת השכונה בבני ברק רכש קרקע במדרונות הר מירון למימוש החזון של עיר גנים, אך הרעיון מעולם לא יצא אל הפועל.

בהבדל מהזרם המרכזי בציונות, טישלר היה משוכנע ש"ארץ ישראל לא תהיה חקלאית. מצבה הגיאוגרפי מאפשר לה פיתוח מסחר ותעשייה", ושני שלישים מאוכלוסייתה יעסקו במקצועות עירוניים. עם זאת, הוא הטיף ליציאה מתל אביב, שכבר בזמנו "גדלה יתר על המידה לרעתה ולרעת יתר חלקי הארץ", ולהקמת יישובים חדשים, אבל עירוניים ולא כפריים.

הוא עצמו הגשים את חזונו וב-1933 רכש קרקע להקמת שכונה מחוץ לעיר - אמנם רק בבני ברק הקרובה, שם הקים את ביתו בשכונה שנקראה בשמו, "בנייני האינג'ינר טישלר". כעשור קודם לכן תיכנן בהזמנת חסידי גור את המושבה החקלאית בני ברק על אדמות הכפר הערבי אבן אברק, שנהפכה לעיר וכיום היא העיר הצפופה ביותר ובין העניות ביותר בישראל.

שכונת בנייני טישלר היתה אחת מעבודותיו האחרונות. 18 הבתים החד-משפחתיים, הניצבים בה בשתי שורות מקבילות, עוצבו בהשראת הסגנון הבינלאומי המוקדם שטישלר כבר אימץ אז; מי היה מאמין, באוהאוס בבני ברק. מעל הבתים, בראש הגבעה, הקים טישלר עוד שלושה בתי דירות בסגנון דומה. כשבוחנים היום את השכונה ובתי הדירות, סימני הבאוהאוס אמנם מסתתרים מתחת לתוספות מאולתרות ושאר סימני גיל והזנחה, אבל עם קצת דמיון ורצון טוב, אפשר להבחין בקיומו ובתווי המתאר הבסיסיים שקפאו בזמן. כדברי רביד, בעיריית בני ברק לא גילו עניין בשיקום השכונה; כך לפחות היא תמשיך לשמש אפשרות מגורים למעוטי יכולת.

בתל אביב תיכנן טישלר בתי בורגנים במרכז העיר, בתי פועלים בשכונות כרם התימנים ומחנה ישראל, מבנים מסחריים ביפו ובדרום העיר לסוחרים אמידים וכן בתי דירות להשקעה ברחבי תל אביב. עבודותיו נהרסו בחלקן ואחרות מיועדות לשימור. רבים מהמבנים שתיכנן, כמו שכונת בנייני טישלר בבני ברק, השתנו ללא הכר. עם המבנים שתיכנן נמנים בית שמעון לוין בכיכר מגן דוד, בית הוניגווכס בשדרות רוטשילד 90 ששופץ ונוספו לו קומות, בניין חנויות זליג רבינוביץ ברחוב עמיעד המשמש כיום אולם תצוגה, ובית אגרונוביץ ברחוב קלישר 21, ששימש לטישלר במה להדגמת רעיונותו להוזלת הבנייה באמצעות לבנים חלולות. הפועלים הועלו על הגג כדי לבחון על בשרם את חוזק המבנה, שלא קרס וניצב שם עד היום.

עוד תיכנן את שכונת נוה שאנן בתל אביב בדמות מנורה בת שמונה קנים, שהידרדרה והושחתה עם הקמת התחנה המרכזית החדשה, וכן את שכונת "מרכז מסחרי" ואת שכונת פקידי אפ"ק הגובלת ברחוב גרוזנברג, אולי השכונה הסגורה הראשונה בעיר וסימן לבאות. ב-1948 העתיק טישלר את מגורי משפחתו מבני ברק לירושלים, שם היה ממקימי "החוג לרפורמה התיישבותית" יחד עם האדריכל אליעזר ברוצקוס ואחרים. הרעיונות שהעלו לתכנון אזורי ולהייררכיה יישובית היו, כדברי רביד, הבסיס הרעיוני לתוכנית אריה שרון, התוכנית הארצית הראשונה למדינת ישראל.

את הרעיון לכתיבת הספר העלתה בראשונה חוקרת תל אביב שולה וידריך, והוא מבוסס על על ארכיונו הפרטי של טישלר שנשמר במלואו בידי בנו, יצחק. רביד, שכתב לפני כשנתיים מונוגרפיה של האדריכל יוסף ברלין, בן תקופתו המפורסם יותר של טישלר, עשה גם כאן מלאכת תיעוד חשובה, תמימה ונאמנה. מסמכי מפתח מהספר, הכולל שלל מסמכים ותצלומים היסטוריים, גילויים והפתעות, מוצגים כעת בתערוכה שאצר האדריכל הוותיק שמואל יבין, דמות מפתח בזכות עצמה, בגלריה של מרכז באוהאוס בתל אביב (דיזנגוף 99).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ