בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקצף גל ועננה

נהרות רפאים שוצפי-שלג, רוק נוצרי ברדיו, פונדקי דרכים לקרניבורים וסקי בגובה 3,600 מטר. מדנוור לוואיומינג, מסע בדרכים הצדדיות של הרי הרוקי, לבעלי סוודרים עבים בלבד

תגובות

חורף בוויאומינג. בימים מסוימים הרוח מגיעה עד ל-80 קמ"ש / צילום: ויז'ואל פוטוס

01 / שדה התעופה של דנוור היטלר מתחת לבלטות

"שדות תעופה הם מכוערים. חלקם מכוערים מאוד. חלקם מגיעים לדרגת כיעור שיכולה להיות אך ורק תוצאה של מאמץ מכוון", כותב דאגלס אדאמס בפתיחת ספרו "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש". את ההבחנה הזאת, הנכונה בדרך כלל, קשה להחיל בשלמותה על שדה התעופה של דנוור, קולורדו - מבנה חריג מכל בחינה, ונקודת מוצא מומלצת לטיול בהרי הרוקי.

חיצונית מעוצב השדה כשרשרת פסגות מושלגות, כמו שורה של אוהלי קרקס לבנים. אלא שחללו הפנימי משונה אף יותר - את כמה מקירותיו מעטרים ציורי קיר מטרידים, ובחלק ממרצפותיו משולבים סימני-זהב מסתוריים.

הביטויים החזותיים האלה, ובעיקר ציור קיר של חייל-רפאים במסכת גז המכרית את האנושות בחרב שלופה, הם האחראים העיקריים לכך שהקשת המלים "שדה התעופה של דנוור" במנוע חיפוש, מניבה שלל מאמרי קונספירציה. במאמרים אלה מוזכרים הארמגדון, נוסטרדמוס, הנבואה של פטימה, אדולף היטלר, הבונים החופשיים וכך הלאה. עמוק באדמה, כך גורסות התיאוריות, מתחת לשדה, נמצאים מבני ענק ומסילות רכבת, המיועדים למקרה של התקפה גרעינית.

מעבר לכך זהו שדה תעופה רגיל למדי, מואר היטב באור טבעי, שכבר ביציאה ממנו נגלים למרחוק ההרים שזכו למחווה, סיבה טובה לנסות לנחות כאן באור יום או בשעת שקיעה בחורף, אז הנוף הזה מרגש, גם מהקרקע וגם מהאוויר.

זוהי תחילתו של מסע שאין בו שני קילומטרים זהים. מערבות שטוחות להרים נישאים ולצוקים חומים-אדמדמים, שהרוח סיתתה לצורת פטריות. בין ישוב לישוב, בני 300 תושבים ולפעמים רק עשרה, מפרידים מאות קילומטרים. ובדרך, הרחק מהכביש, חוות בודדים, ורק תיבות הדואר, או שער גבוה בצורת ח' מקורות עץ עבות, מבשרים כי כאן, בקצהו של שביל מפותל מכוסה שלג, גרה משפחת ג'קסון ואולי דיווידסון; מרמזים על בתים סחופי רוח, שכמו עושים מחווה לנוף, מדגישים את עוצמתו, את היותו יציר הטבע.

משדה התעופה דנוור, קולורדו, על כביש 25 צפון, לשאיין וואיומינג, 163 ק"מ

02 / שאיין בירת וואיומינג שלד של קרון

"אני מדבר אל כל המנוולים האלה בקנזס. אני מדבר אל כל המנוולים האלה במיזורי, ואל כל המנוולים האלה למטה בשאיין", מכריז השריף ליטל ביל דאגט בסרט "בלתי נסלח". פעם, בשלהי המאה ה-19, אז היתה העיר הנקודה הצפונית ביותר שאליה הגיעה מסילת הרכבת, באמת היו בה "מנוולים" - מהמרים וגנבי בקר, בעלי מסבאות, הרפתקנים, אופורטוניסטים, בוקרים נודדים, כורים וזונות.

כיום האוכלוסייה, 55 אלף תושבים, מנומנמת יותר, וכמעט הכל סגור כבר ב-21:30 בבירת וואיומינג והעיר הגדולה במדינה. בשאיין, שהוקמה על אדמה אינדיאנית, משמרים את שרידיה של מסילת הרכבת, שהפעלתה הביאה להקמת העיר. אחת האטרקציות התיירותיות במקום היא "ביג בוי", אחד משמונת קטרי הענק של חברת "יוניון פסיפיק", שהובילו כ-100 קרונות משא עמוסים מדי נסיעה, בתוואי השטח הקשוח של הרוקיז ובמהירות הגבוהה אז של 80 קמ"ש.

ינואר מקפיא בשאיין, בין 3 מעלות ביום למינוס 9 בלילה. ואולי לכן רק ב- Shadows Bar & Grillעוד נשאר קומץ לקוחות. בחלל הגדול של המסבאה תלויים כשמונה מסכי טלוויזיה, רובם משדרים פוטבול בהתאם לעונה. הלקוחות, בחולצות קצרות, צופים בהם רק בחצי עין, אינם מוטרדים מקקופוניית השידורים.

בגלל השעה המאוחרת המטבח כבר סגור, אבל אפשר עדיין להזמין מתאבנים. אלה אינם מזטים קטנטנים, כי אם קילו צ'יפס בטיגון עמוק הנח בפיילת ענק, מעליו שכבה עבה של צ'ילי קון קרנה ומעל הכל יצוקה גבינה צהובה מותכת. לצדו, מנת כנפי עוף, כלומר לא פחות מ-20 כנפיים. לשתי המנות מרקם שמנוני וטעם לא מזוהה. הסיבה למשקל היתר של האמריקאים מתחילה להתבהר, כמו גם חדוות הקרניבוריות של תושבי וואיומינג. הפרות השחורות על רקע השלג הלבן יגיעו בסופן לצלחת או יהפכו למגפי עור, למעילי עור, לכובעי עור, לתיקי עור ולאביזרי אופנה של חוואים ובוקרים.

דומה שאנשי וואיומינג אינם מתערבים בעניינים לא להם, ובכל זאת הם מסבירי פנים. החל מבעל הבר, לשעבר מורה להיסטוריה, שיוצא מגדרו כדי להסביר כיצד להגיע למלון הקרוב, ועד למוכרת בחנות בגדי הבוקרים, שמתקצרת את קורות חייה; היא ירדה לאוקלהומה בגיל 12 לטפל בסבתה החולה עד שזו מתה, ואז נשארה כמה שנים נוספות לטפל בסבה עד שגם הוא מת. שם הכירה את בעלה והשניים חזרו לשאיין. הוא שונא את הקור של שאיין. היא שונאת את הלחות של אוקלהומה - היא גורמת לשיער שלה להיראות רע.

המוכרת, כמו שאר אנשי וואיומינג, רחוקה מאוד מהדימוי הקולנועי של מדינת המערבונים הזאת. אלא שלהוליווד יש אחריות כמעט מלאה לכל מה שידוע על וואיומינג, מהמדינות הפחות מיושבות בארצות הברית. דומה שהפער הזה, בין היותה סעיף נידח על סדר היום האמריקאי (רק שלושה ימים אחרי הפריימריז המסוקרים באייווה, לא טרח איש מהמועמדים הרפובליקאים להגיע לאלה שבוואיומינג) לבין היותה מיתולוגיה אמריקאית (סמלה של המדינה הוא קאובוי רכוב על סוס) הוא שהופך אותה למעניינת כל כך.

משאיין וואיומינג על כביש 80 מערב עד ללאראמי, 81 ק"מ, מלאראמי על 287 צפון למדיסין בו, 91 ק"מ

03 / מדיסין בו המערבון הראשון

"חייך כשאתה קורא לי בן זונה", הוא המשפט המוכר ביותר מהספר "The Virginian", שנכתב על Medicine Bow, הנמצאת בדרך משאיין לקאספר. הספר, מאת אוון וויסטר, יצא ב-1902 ונחשב לאבי המערבונים. הוא זכה לארבעה עיבודים לקולנוע, אחד מהם בכיכובו של גארי קופר, ולסדרת טלוויזיה.

וויסטר, עורך דין בוגר הרווארד מפנסילווניה וחברו הטוב של תיאודור רוזוולט (לו הקדיש את ספרו, ואף כתב עליו ספר נוסף) עבר לוואיומינג בגיל 25 לאחר כמה ביקורים באזור, כולל ביקור בפארק ילוסטון, וסופו שנשאר לגור בה.

כיום אפשר למצוא בעיירה הזעירה הזאת את בקתת הציד של וויסטר, שהוקמה במקור באזור ג'קסון הול, במערב וואיומינג סמוך לגבול עם איידהו, והועברה למדיסין בו אחרי מותו, על ידי מעריציו ששמעו כי בכוונת הרשויות להרוס אותה. הקומה התחתונה של הבקתה, שבה מיני חפצים תקופתיים, פתוחה בדרך כלל למבקרים.

עוד בעיר מלון בשם The Virginian, שבחזיתו שלט ועליו אותו ציטוט מפורסם מספרו של וויסטר: "Smile when you call me that" - תשובתו של גיבור הספר לאיש שקורא לו "בן זונה". כל חדרי המלון התקופתי, השונים זה מזה, מרוהטים בחפצים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בכניסה אליו ישנו דיינר קטן. בתפריט: בשר חזיר בטיגון עמוק בתוך לחם לבן קשה ומעט ירקות.

ממדיסין בו ממשיכים בכביש צפונה עד לקאספר, 146 ק"מ

04 / הרדיו של וואיומינג אלוויס, ישו ומשקל עודף

"והזמר הגדול של כל הזמנים הוא... אלוויס!" כך מכריז השדר של "וואיומינג מלודי - 94.5 KLMD", תחנת הרדיו של קאספר, העיר השנייה בגודלה בוואיומינג עם 50 אלף תושבים. זוהי תוצאה סבירה, אלא שלפי אותו סקר שערכה התחנה, את המקום השלישי בדירוג תופסת להקת הרוק-מטאל אוונסנס, ואת הרביעי פרל ג'ם.

אבל אין מה להתלונן על וואיומינג מלודי, שמשדרת הרבה סטילי דן, ניל יאנג ובארי ווייט, בטח לא כשהחלופה על הסקאלה היא תחנות רוק נוצרי, שם הלהיט הגדול "סספישנס" (חשדות), של טים מקגרו, משובץ בין עשרות שירים בנאליים ברוח "באתי הביתה/ ראיתי שאת לא שם/ כנראה שבסוף נמאס לך/ מזה שאני תמיד חוזר מאוחר".

גם הפרסומות, כמו הצלב הענק הניצב על ראש הר בדרך לקאספר, מוכרות בעיקר את ישו. "למה אני כאן? איך לנצח את הבדידות הזאת? מה גורם לחיי להיות כל כך קשים? איפה אמצא אותה מערכת יחסים אחת ומיוחדת?" שואל הקריין בתשדיר של הארגון הנוצרי Need Him ומציע: "התקשרו אלינו, ל-800-1-זקוקים-לו". מיד אחריה, כאילו אין סתירה בין מונותאיזם לעבודת אלילים, מושמעת הפרסומת של "אחת-שמונה-מאות-ניבוי - קריאת העתידות הכי טובה שקיבלתם, עכשיו עד הבית".

עוד מתברר מהרדיו שראש העיר אוקלהומה סיטי מבקש לגרום לתושבי העיר שלו לרזות. את ההחלטה קיבל לאחר שסקר שערך המגזין "Men's Fitness" קבע שאוקלהומה סיטי נמצאת במקום ה-15 ברשימת "הערים השמנות באמריקה", ומאמר בעיתון "פורצ'ן" הכתיר אותה כ"בירת הפאסט פוד של אמריקה".

כיוון שכך, השיק ראש העיר, מיק קורנט, מבצע הרזיה ב-31 בדצמבר, בעיתוי היאה ל"החלטות לשנה החדשה" של הנוצרים. באתר האינטרנט thiscityisgoingonadiet.com (העיר הזאת מתחילה דיאטה) יתבצע מעקב אחר הפחתת משקל בקרב התושבים, תוך עידוד אורח חיים בריא יותר. קורנט מעוניין שכל תושבי העיר ישילו יחדיו כחצי מיליון ק"ג ממשקלם. המהלך הזה אמור להשלים החלטה של מועצת העיר להקים 47 אולמות התעמלות בבתי ספר יסודיים וסלילת קרוב ל-500 ק"מ של מדרכות בפרברי העיר, לקידום חיים בריאים יותר, תוך שימוש מופחת בכלי רכב.

הפרויקט של קורנט יוצא לדרך על רקע קמפיין כלל אמריקאי למלחמה בהשמנת היתר, כולל שלטי חוצות שבהם נראים ילדים, ולצדם הסיסמה "אני לא אהיה חלק מדור ה-XXL", פרסומות בטלוויזיה והצלחה עצומה לגרסה המקורית של "יורדים בגדול".

אלא שקשה להבין כיצד אפשר שלא להשמין כאן. ברבות מהערים הקטנות אפשר למצוא אך ורק את רשתות המזון המהיר - מקדונלד'ס, סאבוויי, KFC, וונדיז ודומותיהן, שמציעות בשר מעובד לצד פחמימות מטוגנות בשמן עמוק ומינימום של ירקות מזינים. גם בחנויות המכולת ובסופרמרקטים כמעט שאין זכר לירקות או לפירות.

מקאספר, על כביש 20 מערב, לשושוני, 156 ק"מ

05 / הדרכים ביזונים דישונים ונהר רפאים

"אבל הרוח שוב מנשבת, מטלטלת ומכה במכונית, מוחקת הכל חוץ מן השלג המצליף, והוא מזיע מגודל החרדה להישאר על הכביש, מסוחרר מן הגובה", כך מתארת אני פרו את הנסיעה בכבישי המדינה הזאת בחורף בספרה "סיפורי וויאומינג", שאחד מהם עובד לסרטו של אנג לי, "הר ברוקבק". הרוח כאן חזקה במיוחד, בימים מסוימים היא מגיעה עד 80 קמ"ש. פרו מתארת כיצד בקיץ, השילוב של חול ורוח חזקה הנושאת אותו מכהה את שמשות המכוניות עד כי הן כמעט הופכות אטומות מהשפשוף.

הדרכים בוויאומינג עוברות על פי רוב למרגלות ההרים, וסביבן נפערים המרחבים מאופק לאופק, גורמים למי שאינם מורגלים בכך לתחושה שהם קטנים, ובו-בזמן עומדים בטבורו של היקום.

בתמונות מן הקיץ נראית וואיומינג מדברית כמעט; בתמונות מהאביב היא נראית מוריקה. חיות הבר והמשק רועות במרחבים מדושאים, מפלי מי השלגים שהפשירו מתפרצים מההרים. כל זה נעלם מהעין בחורף, מתכסה בשכבה קפואה, ועומד דומם. לובנו הלא מופרע של השלג מחדד את מה שמדריכי הטיולים מתארים כנוף פראי, מעמיק את הניגוד בין שמים לארץ ובין הארץ ליושביה; דישונים, אנטילופות, באפלו, איילי בר, ביזונים, פרות, סוסים ועזים.

השמים בוויאומינג נמוכים. סביב סביב, נמוך על האופק, נחה שכבת העננים הראשונה, וממעל גבוה יותר מכסה שכבת עננים שנייה. השכבה הראשונה בהירה יותר, העליונה אפורה - לעתים ככסף לעתים כפלדה - אך ביניהן קרע, וממנו מציצות פיסות שמים, ואלו תכולות ומבהיקות כמו הבטחה לקיץ.

מדי בוקר יש להקשיב לרדיו, או לקחת מבית המלון את הדף המעדכן אילו דרכים יהיו סגורות היום. המעברים הגבוהים עשויים להיסגר מפאת השלג. המפלסות לא מספיקות להגיע לכל מקום, וגם בדרכים הפתוחות, וגם עם הצמיגים המיועדים לכל העונות, הנהיגה קשה למי שלא מורגל בה. אובדן שליטה על ההגה אינו תופעה יוצאת דופן.

אך יותר מכל תופעות הטבע המרהיבות - ענני הפלדה, האנטילופות, הזהרורים שיוצרת השמש הפוגעת באבקת השלג המוברשת אל האוויר על ידי הרוח - יותר מכל אלה נעתקת הנשימה מנהרות הרפאים. גם אלה מעשה ידיה של הרוח, שגורפת לעתים בחוזקה את השכבה העליונה של השלג למעין נהר שוצף שאין בו מים, אלא רק רוח וקצף-שלג. הנהרות הללו חוצים את הכביש כמו ענן או זרם של חנקן נוזלי, ורק הקור הנורא ימנע מהאדם להישאר נטוע ולהתבונן בהם שעות.

משושוני על כביש 287 דרום לרולינס, 234 ק"מ, מרולינס וואיומינג על כביש 80/30 מערב ומשם שמאלה ל-13/789 דרום לקרייג קולורדו, 189 ק"מ, מקרייג קולורדו, על כביש 40 דרום-מזרח לווינטר פארק, 222 ק"מ

06 / ווינטר פארק במעלה ההר עם לד זפלין

"אין חברים ומשפחה ביום של פאודר", היא סיסמתם של המבקרים הקבועים באתר הסקי ווינטר פארק שבקולורדו. הדרך אל העיר ווינטר פארק, 700 תושבים בגובה של יותר מ-2,700 מטר, מתפתלת דרך קניון, מעלה-מעלה בכביש חלקלק. כשנהג מאבד שליטה על מכוניתו, נהוג כי המכונית הנוסעת ממולו עוצרת בצד.

כאן, כבר בקולורדו, לא אוונסנס ולא פרל ג'ם הן הלהקות הנערצות, אלא אחת ויחידה - לד זפלין, על חולצות הנערים העובדים בחנויות השכרת הציוד, בפסקול במרכולים וגם בתחנת הרדיו המוקדשת רק לה: XM Led. הנה כבר נקודה לזכותה של קולורדו, ואלוהים אדירים כמה שירים יש להם לזפלינים.

זוהי עיירת סקי קלאסית; 700 תושבים ואלפי תיירים, מעט חנויות מכולת והמון חנויות ציוד. החורף של 2007-2008 קר במיוחד, והשלג יורד ללא הפסקה על הרחוב הראשי של העיר שלאורכו מצטופפים בתי המלון הקטנים והמסעדות הומי משפחות, בוגרי קולג' בחופשה ונכים שהאתר מותאם לצורכיהם.

הראשונים מגיעים לכאן משום שהאתר ידידותי מאוד לילדים, עם שפע מסלולים קלים למתחילים וכרטיסים עונתיים למי שגרים בסביבה, מרחק ארבע שעות נסיעה. בוגרי הקולג' רק עוצרים כאן לרגע בדרך לקריירה. הם עברו מהתיכון הישר לקולג', וטרם יבשה הדיו מעל תעודת הסיום שלהם כבר מחכה להם משרה, לעתים קרובות במדינה אחרת. כאן לא נהוג לצאת לטיול הרחק מהבית לכמה חודשים. אלה שעושים זאת בין התיכון לקולג' יפספסו את המלגות שלא יוצעו בשנה שלאחר מכן, וייחשדו כחריגים או לא רציניים.

"החלטתי לקחת שנה אחת להיות בטלן-סקי", אומר מדריך באתר הסקי ומיד מתנצל, "אבל מיד אחרי זה אני חוזר לתואר השני. זה לא שאני הולך להפסיק ללמוד או משהו". ניכר שהוא רגיל להסביר את עצמו. למקסיקאי הצעיר והנאה שיושב איתו במעלית הסקי נראה שלא אכפת. הוא בכלל לא לומד כרגע, רק קונה מכוניות בארצות הברית ומוכר אותן במקסיקו, מחלק את שאר זמנו בין סקי בקולורדו למרוצי אופנועים בארצו.

והנכים? גם הם מטפסים כאן לגובה של 3,600 מטר, שווים בין שווים. חלקם ישובים בכיסא המחובר למעין מגלש סקי אחד. לעתים קרובות הם יחלפו על פני גולשים מנוסים במסלולים התלולים ביותר, ולעתים יפלו על צדם וייעזרו בקומם בגולשים אחרים.

השלג של החורף הזה, זה שאינו חדל לרדת בטמפרטורה של כמינוס 20, הוא השלג הטוב בעולם. ה"פאודר" (אבקה), אוורירי ורך, גורם לגלישה להיות נטולת מאמץ ולנפילות להיות רכות ויבשות. ביום כזה ילדים מקומיים גולשים ב"אוף פיסט" (מחוץ לשבילים המסומנים) וחבורות שהגיעו יחד מתפצלות בלי סנטימנטים, המנוסים לא מחכים לבינוניים. לא לחינם טבעו המקומיים את הביטוי "No friends and family on powder day".

וברקע, אמריקה של הסרטים: גולש מבוגר מהדרום, בעל מבטא כבד, מספר לחבריו שהוא שוקל להוציא את הרובה שלו ולירות בזרקור המרגיז שמפעיל שכנו כל פעם שהוא יוצא מהעיר; בחורה שתפסה טרמפים עם הכלב שלה נמצאה ערופת ראש; שלושה צעירים שגלשו מחוץ למסלול אבדו בסופה ונמצאו כעבור כמה ימי חיפושים בבקתה מבודדת. וכן, גם הילרי שמנצחת את אובמה בניו המפשייר.

מווינטר פארק קולורדו, על כביש 40 דרום שמתחבר ל-70 מזרח, חזרה לשדה התעופה של דנוור, 109 ק"מ*

טיפים ולא לשכוח טישו 1 מומלץ להצטייד בבגדים חמים מאוד,חולצות גולף, בגדים תרמיים, כובע גרב, צעיף, כפפות (עור, לא צמר), גרביים חמים וארוכים ונעליים מחממות ואטומות למים.

2 בעת שכירת הרכב יש לוודא שהצמיגים מותאמים לנסיעת חורף (הם נקראים All season tires) ולבקש מחברת ההשכרה מקל לגירוד השלג מהשמשות.

3 מי שלא מגיע מהארץ עם ציוד סקי, יוכל לרכוש אותו בחנויות אאוטלט גדולות באזורי התעשייה סביב דנוור.

4 הדרכים ארוכות מאוד ולעתים קשה לאתר מסעדה או מזנון דרכים. מומלץ להצטייד לדרך בחטיפים עתירי אנרגיה ושתייה, ולא להשאיר באוטו בלילה אוכל ומשקאות כמו בקבוקי מים ובירות - כי הכל יקפא. מי שרגיל לפירות וירקות, רצוי שיקנה אותם בדנוור לפני היציאה לטיול.

5 מומלץ להגיע לערים הקטנות באור יום, כדי למצוא מקום לינה. בתי המלון של הרשתות נמצאים לרוב בפאתי הערים. גם אותם קל יותר לאתר באור יום, בחשכה אפילו נהגים מיומנים עלולים להחמיץ אותם ולחזור בטעות לכביש המהיר.

6 ווינטר פארק הוא רק אחד מאתרי סקי רבים באזור. בקולורדו ישנם גם וייל ואספן היוקרתיים, סנומאס, ביוור קריק, קופר מאונטיין סטימבואט ועוד. ווינטר פארק נחשב לאחד הזולים והטובים שבהם.

7 כדאי להזמין מראש באינטרנט כרטיסים זולים לאתר. מה שבאירופה מכונה "סקי פאס" נקרא כאן "Lift Tickets".

8 הלינה בעיירות אתרי הסקי יקרה, ולכן מומלץ לחפש לינה בישוב הקרוב ביותר לאתר. במקרה של ווינטר פארק, זוהי פרייז'ר בת 900 התושבים. אם תצאו מוקדם בבוקר לסקי, תוכלו לחנות חינם במעלה ההר, וללכת ברגל אל האתר. הנהיגה אל האתר מומלצת גם למי שגר בעיירה עצמה. היא חוסכת את ההמתנה הארוכה והמקפיאה לאוטובוס מאסף של האתר.

9 במשך כל הטיול, כדאי לברר מדי בוקר אילו דרכים חסומות. כשמתכננים את מסלול הנסיעה, ראוי לקחת בחשבון נסיעה זהירה במהירות נמוכה מאוד.

10 ולא לשכוח טישו ותרופות נגד צינון.



שדה התעופה של דנוור. מחווה להרי הרוקי


ציורי קיר מטרידים בתוך שדה התעופה. אחת הסיבות לתיאוריות הקונספירציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו