בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחקי כוח

* "הכוח מאוד מעניין אותי, ואינני יכול שלא לראות בו משהו מגוחך", אומר הבמאי קלוד שברול, שסרטו החדש, "חצויה לשניים", עלה לאקרנים בישראל. על הגל החדש הצרפתי, שהוא היה מיוצריו, הוא אומר: "מעולם לא האמנתי במושג הזה". ראיון

תגובות

"רציתי לעשות סרט על אשה, שגם כאשר היא נחתכת לשניים, היא נשארת שלמה". כך מסביר במאי הקולנוע הצרפתי קלוד שברול מה הביא אותו ליצור את סרטו החדש "חצויה לשניים", שעלה אתמול לאקרנים בישראל.

הפגישה עם שברול התקיימה לפני כחודש בפאריס, בהשתתפות כעשרה עיתונאים ממדינות שונות. יש בעיית שפה בפגישה הזאת: שברול מסרב לדבר באנגלית (אף שברור שהוא מבין את השפה), חלק מהנוכחים אינם דוברים צרפתית. לאחר משא ומתן קצר בין העיתונאים לאנשי יחסי הציבור שאירגנו את המפגש, מתנדבת אחת העיתונאיות לשמש מתורגמנית באירוע, מצרפתית לאנגלית ומאנגלית לצרפתית. כל זה משעשע מאוד את שברול, בן 77.

בכלל, השנים הקנו לו מראה של שדון קשיש ומשועשע. עיניו מרצדות כאשר הוא מדבר על סרטיו, והוא מגחך בעונג כשהוא מתייחס לפרט זה או אחר הקשור בהם. האיש מזכיר את סרטיו, שאף הם חמורי סבר אך גם משועשעים, שובבניים ואירוניים; יהיו שיגידו מעט זדוניים אפילו.

כזה הוא גם סרטו החדש והמבריק, המעיד ששברול, אחרי כמעט 50 שנים של עשייה קולנועית, שבהן ביים יותר מ-60 סרטים, עודנו בשיא כוחו: אחד הבמאים האינטליגנטיים ביותר שידע הקולנוע מאז סוף מלחמת העולם השנייה. כמו מרבית סרטיו הקודמים, "חצויה לשניים" הוא בבסיסו מותחן, אך בדומה להם, אין הוא מותחן מסורתי, והעובדה שהוא כזה מתגלה בהדרגה.

עולמן של צעירות יפהפיות

הסרט, שמתרחש בליון וסביבתה, מציג את סיפורה של גבריאל דנז' (לודיווין סאנייה), חזאית בתחנת טלוויזיה מקומית. היא פוגשת בשני גברים: שארל סן דני (פרנסואה ברלאן), סופר מוערך - ונשוי - בשנות ה-50 לחייו, שספרו החדש יצא לאור עתה; ופול גודנס (בנואה מאז'ימל), נצר למשפחת תעשיינים אמידה מאוד, שהתנהגותו אקסצנטרית ולעתים גובלת בטירוף קל. פול הצעיר והנאה מתאהב בגבריאל, אך גבריאל מתאהבת בשארל, שמבוגר ממנה בשלושה עשורים כמעט. זהו בסיס עלילתו של הסרט.

לעומת רבים מסרטיו הקודמים של שברול, שהתבססו על ספרי מתח, לא פעם אמריקאיים ואנגליים, "חצויה לשניים" מתבסס על תסריט מקורי, שכתבה לראשונה בתו החורגת של שברול, ססיל מטר. אבל גם לסרט הזה יש בסיס נרטיווי שבא מחוצה לו. "רציתי לעשות סרט שיתאר את עולמן של אותן נשים צעירות ויפות שאנו נוהגים לראות בטלוויזיה במהדורות חדשות או בתוכניות ריאליטי, שמרתקות אותי", מספר שברול, "ונזכרתי בפרשת הרצח שאירעה בניו יורק ב-1906, שבה היו מעורבים נערת החברה אוולין נסביט, בעלה המיליונר הצעיר הארי תו, והארכיטקט סטאנפורד וייט; הנשים הצעירות המופיעות כיום בטלוויזיה הן המקבילה של מה שאותן נשות חברה, כגון אוולין נסביט, היו בזמנן.

"אותה פרשת רצח הונצחה בסרט שאני אוהב; סרטו של ריצ'רד פליישר מ-1955, 'הנערה בנדנדה האדומה'. המשפט שהכי סיקרן אותי בסיפור הזה הוא שהרוצח טען במשפטו שהוא רצח את יריבו מכיוון שהוא השחית את אשתו. רציתי להבין מה עומד מאחורי המשפט הזה. לא התקשיתי להעביר את הסיפור הזה מניו יורק בתחילת המאה ה-20 לצרפת היום; הסיפור הזה יכול להתרחש בכל תקופה ובכל מקום שבו משפחות גדולות ואמידות עדיין מפעילות את כוחן על סביבתן".

בכמה מסרטיו האחרונים, כגון "שיקוי לילה", "פרח הרוע" ו"שיכרון הכוח" (שלא הופץ בישראל אך שודר בערוצי הסרטים של הכבלים והלוויין), עסק שברול בסוגיית הכוח הכלכלי, הפוליטי והמשפחתי. כך גם בסרטו החדש. "כן", מודה שברול, "הכוח מאוד מעניין אותי, ואינני יכול שלא לראות בו משהו מגוחך. לעומת אנשי השמאל, שמתעסקים לרוב בהשפעתו של הכוח על האחרים, אותי מעניין בעיקר לחקור כיצד הכוח משפיע על האוחזים בו. הכוח נראה לי כמין משחק אין-סופי, שבו האחד מעביר כוח לשני, והשני שוכח שבאותו רגע הוא גם העניק כוח לזה שנתן לו אותו. במאי קולנוע חושבים שיש להם כוח", הוא אומר וצוחק, "אך הם שוכחים שהכוח שייך לחברות ההפקה שמעניקות להם את הכוח הזה".

שברול נודע גם כבמאי שבמרבית סרטיו תוקף את הבורגנות, במיוחד את הבורגנות האמידה, בעלת הכוח. "סרטי אינם עוסקים בבורגנות באופן ישיר", הוא אומר. "היא משמשת רקע לדיון בשאלות של מוסר וחברה. אני עצמי נולדתי בסביבה בורגנית, אבי היה רופא ורוקח, ושנאתי אותה. אבל אין ספק שהבורגנות מעניינת אותי; מעניין אותי בעיקר לחקור את היחסים בין גברים לנשים בתוכה".

תחרות בין גברים

אחד הנושאים שנוגעים ליחסים בין גברים לנשים ובו עסקו רבים מסרטיו, כגון "האשה הבוגדת" ו"אשה גיהנום", הוא הקנאה. "אני מאמין שהקנאה היא מחלה; שהקנאה, כמו סוגים מסוימים של תשוקה, היא טירוף, שמוציא את האדם ואת המציאות שבה הוא נתון מכלל איזון. עם זאת, היא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. הקנאה קיימת גם בסרטי החדש, אך לעומת סרטי הקודמים, היא פורצת רק בשלב מאוחר יחסית של הסיפור; אם היא היתה קיימת בו מראשיתו, הסיפור לא היה יכול להתרחש. קנאה קשורה לעתים קרובות באשמה. כך זה היה בפרשה שהתרחשה בניו יורק, וכך גם בסרטי. בשני המקרים נכחה גם דמות של אם שתלטנית, שטיפחה את תחושות האשמה אצל בנה".

רבים מסרטיו של שברול - מאז צמד סרטיו הראשונים, "סרז' היפה" ו"הדודנים", שהופקו בסוף שנות ה-50, ועד "שהחיה תמות", "האשה הבוגדת" וסרטים נוספים - מתארים את התחרות הפורצת בין שני גברים, שלרוב אף נקראים שארל ופול. מי שמכיר את סרטיו של שברול ושומע את השמות האלה, יודע כמעט מההתחלה מי מבין השניים יהרוג את מי. כך זה גם בסרט החדש.

"כן", צוחק שברול, "למה תמיד להמציא שמות חדשים? ככה זה הרבה יותר קל". עם זאת, שברול אינו מסכים שהדמויות הגבריות דומיננטיות יותר בסרטיו. "בסרטי הראשונים השתמשתי בדמויותיהם של שני גברים כדי להציג שתי פנים שונות של הגבריות, למשל את הצד המוחצן שלה ואת הצד המאופק. בסרטי הראשונים עסקתי יותר בגברים, מכיוון שהבנתי גברים יותר טוב מנשים. אבל כבר בסרטי הרביעי, 'הנשים הטובות', הצגתי את סיפורן של כמה נשים העובדות יחד בחנות, וב-1968 יצרתי סרט ששמו 'האיילות', שבו העתקתי את הסיפור של שני גברים המתחרים זה בזה לסיפורן של שתי נשים שמתחרות על גבר אחד. אולי רציתי שינוי, ואולי גיליתי שנשים הן הרבה יותר מעניינות מגברים.

"מאז יצרתי הרבה יותר סרטים שעוסקים בנשים מאשר בגברים, כגון 'ויולט נוזייר', 'עסקי נשים', 'מאדאם בובארי', 'הטקס' וגם הסרט הנוכחי, שאשה ניצבת במרכזו. בחרתי בשמו של הסרט עוד לפני שהתסריט נכתב. כפי שריצ'רד פליישר בסרטו השתמש בדימוי של האשה בנדנדה, אני רציתי להשתמש בשם שיאזכר את הדימוי של אשה הנחתכת לשניים על במה בידי קוסם, אך נותרת שלמה. גברים שנחתכים לשניים מתפרקים לחתיכות; נשים סובלות, אך ממשיכות הלאה".

לא מאט את הקצב

שברול מסכים להגדרה ש"חצויה לשניים" הוא סרט שעוסק בפרוורסיה באופן מצטנע; הוא אפילו אינו מציג על הבד את האירועים שמולידים את האלימות שמתפרצת בסרט. "זו הדרך היחידה לעסוק בפרוורסיה בקולנוע", הוא אומר, "באופן מרומז, מאופק, מצטנע. אחרת אי אפשר לטפל בה, והסרט הופך להיות 'סרט מלוכלך'. הפרוורסיה מתקיימת בראש ובראשונה בראשו של האדם, ושם יש להותיר אותה, בין שמדובר בדמויות בסרט ובין שבראשם של הצופים בו".

כאשר אחד העיתונאים הנוכחים באירוע מבקש משברול להציג את דעתו על מה שאותו עיתונאי מכנה "המסתורין של המיניות האנושית", שברול פורץ בצחוק גדול ועונה: "בתור קתולי אני אגיד לך שאם העיסוק במין תופס יותר מ-50% מחייו של אדם, גבר או אשה, יש בעיה".

יחד עם פרנסואה טריפו, ז'אן לוק גודאר, ז'אק ריווט ואחרים, היה שברול ממניחי היסוד לתופעת הגל החדש הצרפתי שפרץ לאקרנים בסוף שנות ה-50. כמותם, הוא היה קודם לכן מבקר קולנוע, שכתב בכתב העת רב ההשפעה "קאייה דה סינמה", וב-1956 פירסם, יחד עם אריק רומר, את הספר הראשון שעסק ביצירתו אלפרד היצ'קוק. "מעולם לא האמנתי במושג הזה, הגל החדש, שהומצא על ידי עיתונאית של השבועון 'ל'אקספרס'", אומר שברול, 50 שנים לאחר מכן. "במאמר שכתבתי בזמנו ציינתי שאין מדובר בגל, כי אין ים. אבל עם השנים גילינו שלסרטים שעשינו היתה השפעה, אף על פי שהרבה מהדברים שעשינו נעשו כבר בעבר, למשל ב-1934 על ידי ז'אן רנואר בסרטו 'טוני', שהיה יכול להיות סרט של הגל החדש.

"רצינו שהסרטים שלנו יהיו פחות עשויים מקרטון. לא צילמנו באולפנים וניסינו שהדמויות יהיו פחות סטריאוטיפיות. עשינו סרטים מתוך תחושה של נאיוויות גדולה, אבל הנאיוויות הזאת הלכה לאיבוד בסרטים שניסו להמשיך באותו כיוון. כל אחד מאתנו הלך בדרכו, ולדעתי, מה שאיחד בינינו היה יותר מה שלא אהבנו מאשר מה שכן אהבנו. זה לא מפתיע לפיכך שבסופו של עניין פרץ סכסוך גדול בין גודאר לטריפו", אומר שברול, צוחק ומוסיף: "אנחנו לא חבורה של ותיקי מלחמה שנוהגים לפגוש זה את זה".

שברול הכריז פעם שאם אין ביכולתו לביים יצירות מופת, הרי הוא לפחות יביים סרטים רבים, וחלקם מן הסתם יהיו מוצלחים. אין בכוונתו להאט את הקצב. סרטו הבא, הוא מספר, יהיה שוב מותחן, הפעם על אדם המביים את מותו כדי לזכות בדמי הביטוח. "זה יהיה סרט בסגנון ז'ורז' סימנון", אומר שברול. "זהו סיפור שסימנון יכול היה לכתוב, אבל לא כתב".



קלוד שברול באתר הצילומים של הסרט: "גברים שנחתכים לשניים מתפרקים לחתיכות; נשים סובלות, אך ממשיכות הלאה"


לודיווין סאנייה עם בנואה מאז'ימל (למעלה) ועם פרנסואה ברלאן (למטה), מתוך "אשה חצויה לשניים". "אני מאמין שהקנאה היא מחלה", אומר שברול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו