שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ההצגה החדשה של קייט בלאנשט

* השחקנית ובעלה המחזאי אנדרו אפטון, שהחלו לעבוד כמנהלים האמנותיים של להקת התיאטרון של סידני, רוצים לקרוא תיגר על תפישות מסורתיות. לדידם, גם לקהל יש תפקיד

הראלד טריביון
סוזן גוך הנלי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הראלד טריביון
סוזן גוך הנלי

קייט בלאנשט ובעלה המחזאי, אנדרו אפטון, החלו בחודש שעבר בעבודתם כמנהלים אמנותיים של להקת התיאטרון של סידני, STC, להקת התיאטרון החשובה ביותר באוסטרליה. האוסטרלים אוהבים אמנים מקומיים שהצליחו בעולם, ובלאנשט פופולרית באוסטרליה בזכות יופיה וכישרונה. אבל המינוי שלה ושל אפטון למנהלי STC היה שנוי במחלוקת.

"וטוב שכך", אמרו בלאנשט ואפטון לאחרונה בראיון במשרדם החדש, באחד הרציפים האופנתיים בנמל סידני. נדמה שהם אינם חוששים לעורר מעט מהומה. הם ינהלו את עונת 2008 שתיכנן המנהל האמנותי רובין נווין שהתפטר בדצמבר, וינסחו חזון אמנותי משלהם.

"אנחנו רוצים לפתוח את הלהקה ולקרוא תיגר על התפישות המסורתיות בנוגע לתיאטרון", אמרה בלאנשט. עם זאת, בכלי התקשורת ועולם התיאטרון באוסטרליה עדיין לא השלימו עם חוסר הניסיון של הזוג בניהול להקת תיאטרון, עם העדר השקיפות במינוי שלהם ועם כך שכאשר הוכרז עליו בנובמבר 2006 לא היה להם ניסיון בבימוי. השחקן קולין מודי אף התפטר מהלהקה של STC בהצהירו ש"אוסקר על משחק אינו מספיק כדי לנהל את להקת התיאטרון הגדולה ביותר במדינה".

אבל רבים מקווים ששמה של השחקנית זוכת האוסקר ימשוך צופים, במאים, שחקנים ונותני חסות ללהקת התיאטרון שהוקמה לפני 30 שנה והממשלה מממנת אותה. בלאנשט, שכבר הצליחה להשיג את אחת התרומות הגדולות ביותר ללהקת התיאטרון, ודווקא מג'ורג'ו ארמאני, התגוררה בבריטניה כאשר הוכרז על מינויה למנהלת האמנותית. יש שתהו אם היא תסתפק באפשרויות המוגבלות בביתה, אבל ההיפך הוא הנכון. בלאנשט, שעבדה שנים רבות בתיאטרון לפני שעברה לקולנוע, ואפטון שלמד מחזאות ובימוי, חוו רגע יוצא דופן ב-2004 כאשר צפו בהפקה אוסטרלית של "Victory" מאת הווארד ברקר. "הכרנו את עבודתם של כל המשתתפים בהפקה ועבדנו עם רובם", אמרה בלאנשט.

שניהם חשו בצורך לחזור לאוסטרליה, גם משום שרצו לגדל את ילדיהם במדינה. "כשחקן בחו"ל אתה די מבודד", אמרה בלאנשט, "שנינו התחלנו בתיאטרון, והגיע הזמן לחזור למקורות. יש לנו מחויבות לתרום לתרבות שבה גדלנו. אחרת ניהפך לתיירים תרבותיים". אפטון הוסיף כי "קל יותר להגיע להוליווד מסידני מאשר מלונדון".

לשניהם יש חופשה של שלושה חודשים בשנה בחוזה שחתמו לשלוש שנים עם STC, כדי שיוכלו להשתתף בפרויקטים אחרים. אבל לעת עתה הם משקיעים את כל מרצם בתפקידם החדש. "אנחנו רוצים ליצור מרכז", אומר אפטון, "לא רק לתיאטרון אלא לכל האמנויות, ולא רק בסידני אלא בכל רחבי אוסטרליה ועם קשרים בינלאומיים הדוקים".

לדברי בלאנשט, "אנחנו רוצים לקחת את STC לשאר חלקי אוסטרליה. אנחנו זקוקים לדיאלוג עם להקות תיאטרון קטנות יותר. יש לנו אחריות לטפח מחזאים אוסטרלים חדשים. אנחנו לא רוצים רק למלא מכסה של מחזות חדשים ולהציג אותם לפני שהם מבושלים כמו שצריך, כדי שהצופים יטרפו אותם. אנחנו גם רוצים לחשוף את המעטה החיצוני של הלהקה ולעודד תהליכים. הקהל אוהב להיות חלק מהתהליך. גם לו יש תפקיד".

בתגובה לתהיות בתקשורת בשאלה מי מתאים יותר לנהל תיאטרון גדול - שחקנים, מחזאים או במאים - עונה בלאנשט: "במובן מסוים השאלה היא מנהיגות, אבל גם שיתוף פעולה. לפי כללי STC, את הלהקה יכול לנהל רק אמן. במקרה שלנו, צורה היא תוכן. אנחנו שניים, כך שהמנהיגות היא שיתופית מעצם טבעה. אנחנו מאמינים שאת התיאטרון הטוב ביותר יוצרים צוותים. מה שבאמת מרגש אותנו הוא רוח הלהקה והאינטליגנציה שלה".

לדברי אפטון, "לעתים קרובות את התיאטרון החזק ביותר יוצרות קבוצות, כמו 'Cheek by Jowl' הבריטית, שחבריה חולקים אסתטיקה ופילוסופיה משותפת. דקלן דונלן הוא במאי מדהים, אבל הלהקה כולה גדולה יותר מסך חלקיה".

נווין חיזר אחר בלאנשט ואפטון במשך זמן מה, ומינה את אפטון כשותף אמנותי ב-2006. ב-2005 כיכבה בלאנשט בעיבוד של אפטון ל"הדה גאבלר", שזכה להצלחה מסחרית וביקורתית בסידני ובניו יורק, ובדצמבר 2006 שניהם התנסו לראשונה בבימוי לתיאטרון: בלאנשט עם המחזה "מין אלסקה" של הרולד פינטר, ואפטון עם "Reunion" של דייוויד מאמט.

"אנדרו חשב על ערב של שני מחזות כדרך לפרש שני מחזאים גדולים תוך דיאלוג זה עם זה", אמרה בלאנשט. נדמה שזאת הצצה מקדימה לדרך שבה ינהלו השניים את STC בעתיד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ