בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלו הלו, ירושלים מדברת

* הספר "קול ישראל מירושלים", שרשות השידור מוציאה לאור השבוע, מתעד 72 שנות רדיו. התקלה הראשונה היתה כבר בטקס ההשקה: מנהל הדואר נשען בטעות על השאלטר וניתק את החשמל ואת השידור

תגובות

40 פרקים מחזיקים 320 עמודי הספר "קול ישראל מירושלים - מדינה מאחורי המיקרופון", שהודפס במתכונת אלבומית ומביא עושר עצום של מידע על תולדות הרדיו בארץ ישראל, מתקופת המנדט עד ימינו. ימי הבראשית מרתקים במיוחד, משום שסיפורם ידוע פחות; מתברר שמקלטי רדיו הגיעו ארצה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת וקלטו בהם שידורים מחו"ל. שידורי רדיו מארץ ישראל, במתכונת רשמית ממשלתית של "קול ירושלים", החלו רק ב-1936.

מהדורות החדשות של "קול ירושלים" המנדטורי היו מעוקרות מפוליטיקה ומצונזרות - חדשות בלי החדשות החשובות, אבל הציבור הקשיב בכל זאת, וגם כרה אוזן חפצה לשיחות מפי מלומדים ולשידורי מוסיקה. על שגיאות עברית, טעויות וסתם העדפות סגנון הרבו להגיב גם לפני קום המדינה; בספר מוזכרת בין השאר הצעה של מאזין שנשלחה כמכתב לקריינית בכסלו 1937: "במקום להגיד ?ליל מנוחה לכל, ליל מנוחה', בנוסח משעמם שמחקה שידורים זרים, תגידי למשל: ?בטוב תלינו ותקיצו בישועה וברחמים'".

כאשר החלו השידורים נקבע כי בכל יום תישמע תמיד ראשונה שפת השלטון, אנגלית, אחריה ערבית, שפת הרוב, ולבסוף עברית - שפת המיעוט. כוכבי הרדיו הראשונים היו העיתונאי אליעזר לובראני, יליד 1900, שנבחר לנהל, והמנצח הזמר קרל סלומון (לימים קראל שלמון) שהופקד על המוסיקה. עוד התמנו אפרים גולדשטיין (די-זהב), חזן רחב אופקים שעבד כפקיד בדואר, והפסנתרן אריך זקס, ששמו נקשר לשנים רבות עם המשפט "ליד הפסנתר אריה זקס". מהקרייניות הראשונות זכורה חמדה פייגנבאום, אז בת 19, בתו של רופא העיניים הירושלמי הד"ר אריה פייגנבאום, ואחריה מלכה בקריינות ריטה פרסיץ (בתה של המו"לית ולימים חברת הכנסת שושנה פרסיץ וגיסתו של גרשום שוקן).

על הגבעה ברמאללה

לקראת יום השידורים הראשון, 30 במארס 1936, פירסם המשורר והסופר אביגדור המאירי שיר להכשרת לבבות שהסתיים במלים "פה עיר האלהים קוראת מתוך הערפל/ פה עיר מקדש-מלך תיתן קולה/ פה ירושלים מדברת!" העיתונים ליבו את הדריכות, הסבירו איך למצוא את התדר על הסקאלה וציינו כי תושמע בו שריקה ממושכת, שתיפסק "עשרה רגעים לפני שיפתח הנציב העליון את השידור".

השידור יצא מהאולפן בירושלים, אבל את ההשקה החגיגית ערכו על גבעה ברמאללה, במקום שבו הוצב המשדר. הספר מביא תיאור פלסטי של הטקס, לרבות התקלה המביכה שקרתה כאשר מנהל הדואר קולונל הדסון נשען בטעות על השאלטר וניתק לרגעים ארוכים את החשמל ואת השידור.

האיש הראשון ליד המיקרופון היה אותו הדסון, שהכריז "This is Jerusalem Calling", ואז אמר המתרגם לעברית יצחק עבאדי "הלו הלו, ירושלים מדברת". אחר כך נאם הנציב העליון והודיע כי שירות השידור בפלשתינה לא יעסוק בפוליטיקה. עבאדי תירגם את Palestine Broadcasting Service ל"תחנת השידור של פלשתינה ארץ-ישראל" ועורר סערה.

למחרת עם בוקר טילפן אל משרדי הרדיו בבניין פאלאס אמין ביי עבדול האדי, נציג הוועד הערבי העליון. הערבים מוחים, אמר, על שהמתורגמן הרשמי וקרייני התחנה בעברית אמרו "תחנת השידור של פלשתינה ארץ-ישראל". גם העיתון "א-דיפאע" היפואי רגז ושאל איך ייתכן שברדיו הרשמי נשמעה, לצד שפת השלטון ושפת הרוב, "לשון זרה שהפוליטיקה נתנה לה מקום בארץ ערבית טהורה". חברי מועצת הרדיו התכנסו, קבעו שצמד המלים "ארץ ישראל" לא יישמע עוד ובמקומו יאמרו הקריינים "תחנת השידור של פלשתינה א"י". כך נעשה ביום השידורים השני, אבל למחרתו טילפן נציג היישוב היהודי והפעם רגז הוא. לדבריו, רבים פנו אליו ושאלו: "למה אתם אומרים א"י? משהו כואב לכם?"

גם העיתונים העבריים נזעקו ו"הבוקר" כתב על "כרכורי השטנים סביב תחנת הרדיו". בישיבה שהתכנסה ביום השלישי הוחלט לבטא רק את שמות האותיות ולהגיד "פלשתינה אל"ף-יוד". כך היה שבועות אחדים עד שנמצא הפתרון הפשוט: קול ירושלים.

האירועים הקשים שפרצו לאחר ימים אחדים, ב-19 באפריל, הסיטו את תשומת הלב ממחלוקות הניסוח. שלוש שנים נמשכו אירועים אלה (1936-1939) וכללו מעשי טרור ורצח. אבל הנציב אמר בנאום הפתיחה שלא תהיה פוליטיקה ואכן רוב מאורעות הדמים לא דווחו כלל, וכמוהם נעדרו מהחדשות ועדת פיל (1937) ו"הספר הלבן" ב-1939. ביולי 1938 שידרו פתאום תוכנית על חייו של השומר אלכסנדר זייד, לאחר שערבים הרגוהו, אבל לא ציינו שנהרג. בשידור הראשון לאחר הכרזת המדינה ב-1948, אמר מנהל השידורים צבי לוריא על שידורי החדשות בימי השלטון המנדטורי, כי היו אלה "שנים רבות של דברי סלף ותפלות".

אוצר הזועק לשימור

פרקי "קול ישראל מירושלים" כוללים אלפי עובדות: על שידורי החדשות, על התוכניות התיעודיות, המוסיקה, הבידור, הספורט, הספרות והדרמה. המהפכות החשובות והמאבקים הפנימיים מסופרים בסגנון סולידי; קורא שאינו מכיר את המציאות הרדיופונית בישראל לדורותיה יתקשה אולי להבחין בחשיבותם של הצמתים העיקריים. לדוגמה, המהפכה שחולל חגי פינסקר בשידורי החדשות, ב-1968, בעזרת יצחק רועה, ואשר התעצמה לאחר שנים עם מגישי תוכניות אקטואליה כמו שלום קיטל, גבי גזית ושלי יחימוביץ'. גם התהליך ההיסטורי של המעבר מתוכניות ערוכות למשעי, מוקפדות בנוסח ימי הפאר של הרדיו (כיום שומרים על גחלת זו בעיקר חיים קינן ב"שאלה של טעם" והדסה וולמן במוסף לספרות), אל הז'אנר הרווח כיום של תוכניות ראיון בשידור חי אינו נידון בנימה שיפוטית.

הספר הוא בעיקרו מפעל של איזי מן, שערך והגיש במשך שנים תוכניות היסטוריות ושילב בהן קולות חשובים בתולדות המאה ה-20. הוא ירושלמי, בן 51, עובד ב"קול ישראל" זה כ-30 שנה ובקיא מאין כמוהו באוצר הגדול של הרדיו, שהוא ארכיון ההקלטות. 60 אלף סרטים שמורים שם ובהם אלפים שלערכם ההיסטורי אין תחליף. "אני מכיר אפילו את הצבע של מאות קופסאות סרטים, אלה שהאזנתי להם והשתמשתי בהם", הוא אומר.

מ-60 אלף שעות ההקלטה השמורות בארכיון, כמה כבר הועברו למתכונת דיגיטלית שתבטיח את הישרדותן?

"להערכתי פחות מ-10%, ואני מקווה שפרויקט משותף של רשות השידור עם אוניברסיטת הרווארד ייצא לדרך. האמריקאים מציעים לממן את המשך הדיגיטציה בתנאי שעותק מהחומר יהיה שמור גם אצלם".

מה היתה גישתך בכתיבת הספר, שנשען על חומר כמותי עצום?

"קבעתי שיהיו בכל פרק חטיבות טקסט נפרדות. טקסט של ה'עלילה', שנועד לקריאה רצופה, ולצדו חטיבות טקסט שנוגעות באותה תקופה ומוצגות בגרפיקה שונה. חלקן מוקדש לעובדות אנקדוטליות וחלקן מביאות ביוגרפיות קצרות על אנשי הרדיו לדורותיהם".

לספר מצורף דיסק ובו 60 קטעי רדיו קצרצרים; דוגמיות אלה נלקחו מחידון התנ"ך הראשון, מהתעמלות הבוקר, מנאומו של ש"י עגנון בטקס קבלת פרס נובל. שומעים גם את אברהם הרצפלד שר "חושו הביטו וראו" ואת משה טימור מותח עוברים ושבים ב"זהירות מיקרופון".

מן השכיל לכלול בלקט לא רק את הקול ההיסטורי המוכר, אלא גם את דברי הכתבים שדיווחו על ההתרחשויות. ההקלטות הכי בולטות, לטעמו: "קטע שבו איש הרדיו ארי אבנר אומר, בשידור התמוטטותו של העד יחיאל דינור (ק' צטניק) במשפט אייכמן: ?ק' צטניק ניצח את יחיאל דינור'. מרגש גם לשמוע את נקדימון רוגל (נקדי) מדווח על גילוי הנפט בחלץ ועל זריקת רימון לאולם הכנסת הישן". בקשר לפרשת "העסק הביש" מובא בדיסק משפט מהנאום שבו הודיע משה שרת על התפטרות שר הביטחון פנחס לבון, לאחר שהתגלתה הפאשלה. שרת, אז ראש הממשלה, אומר בקיצור וביובש כי שר הביטחון התפטר "בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה".



שנות ה-60. "שירו שיר" בהדרכת מאיר הרניק


שנות ה-60. ירון לונדון משדר, אהוד מנור מנגן תקליטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו