בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר הקודש המודרניסטי

תרגומה של מאיה בז'רנו ל"ארבעה הקוורטטים" של המשורר ת"ס אליוט מזמן לקורא מפגש מחודש עם אחת היצירות המודרניסטיות העמוקות והקודרות ביותר

תגובות

ארבעה קוורטטים

ת"ס אליוט. תירגמה מאנגלית: מאיה בז'רנו. הוצאת קשב לשירה, 67 עמ', לא צוין מחיר

תרגומה החדש של מאיה בז'רנו לארבעה הקוורטטים של ת"ס אליוט מזמן לקורא מפגש מחודש עם היצירה העמוקה והקודרת הזאת, מהיצירות הגדולות של המודרניזם. ככל שקראתי וחזרתי וקראתי בה, התגבשה בי ההשקפה כי הישגו של אליוט נובע מכוונתו לכתוב ספר-קודש. גם לדנטה אליגיירי היתה תוכנית כזאת כאשר כתב את "הקומדיה האלוהית", והוא גרס שראוי לראות בטרילוגיה שלו (התופת, המצרף, העדן) את השלמתה של הטרילוגיה הגדולה, ששני ספריה הראשונים הם התנ"ך והברית החדשה.

אליוט לא התכוון לרבע את המשולש הזה, אבל אי אפשר שלא לחוש בדמיון של ארבעה הקוורטטים לספר "קוהלת", הן באווירתם המלנכולית, הקינתית, הנובעת מהמודעות להכרח המוות, והן בגישתם הסינקרטית לטקסטים של אחרים. מחבר "קוהלת" מצטט בתוך דבריו פתגמי חוכמה של קודמיו - ואילו אליוט טווה לתוך קולו את "קוהלת" ואת קולותיהם של כמה וכמה משוררים אחרים שקדמו לו.

"ארבעה קוורטטים" מתכתב עם התנ"ך ועם הברית החדשה, עם ספריהם הרליגיוזיים של דנטה וג'ון מילטון, עם האפוריזמים של הפרה-סוקרטי הרקליטוס, עם דרשות הבודהה, עם הדאו דה צ'ינג ועם הבהגאווד גיטה, הכלולה באפוס ההינדואיסטי הגדול, "המהבהארטה". יחסו של אליוט אל המקורות האלה הוא סינקרטי ופרשני - הוא מקנה להם לעתים משמעות חדשה ומפתיעה.

את שלושה המדורים של "הקומדיה האלוהית" מעביר אליוט אל המציאות האינדיווידואלית. דנטה תיאר את המדורים הללו כמחוזות בעולמם של המתים, ואילו אליוט רואה אותם בעיקר כהתרחשויות בנפשם של החיים. התופת, המצרף והעדן הם תקופות ארוכות או קצרות בחייהם של רבים, במעגלי הזמנים הפרטיים. התופת היא הזמן שבו הנפש מתה לחלוטין, ואין לה עוד תקווה או מאחז במשמעות כלשהי. המצרף הוא הסבל, לעתים היומיומי, המזקק את הנפש ומעורר אותה לאשמה ולחרטה, וגם לבקש אחרי המוחלט - האל, הרוח, האינסוף. ואילו העדן הוא רגעים בילדות המוקדמת שבהם ידעה הנפש את הצחוק בעלוותו הצפופה של עץ החיים, את ממשותה של היישות. רגעים אלה יישנו, כאשר מתוך המוות-בחיים תיראה לאדם צורתו הזוהרת של האחד שהכל בו, של האלוהות שהיא הנקודה הזוהרת בלבם של כל המעגלים, הנקודה שאינה נעה, אך ממנה נובעת תנועתו של כל הנע.

ל"קומדיה" נוכחות עזה בארבעה הקוורטטים גם בגלל המניע של כתיבתה. המשפט המפורסם ביותר מתוכה: "ויהי במחצית הדרך של חיינו/ מצאתי את עצמי באפלת היער/ יען כי מדרך הישר סטיתי" ("התופת", עמ' 153, תירגם אריה סתיו, הקיבוץ המאוחד 2007), מצוטט על ידי אליוט בפרפראזה. במשפט הזה מבהיר דנטה ש"הקומדיה" נכתבה כדי להתמודד עם הכרח מותו הנראה כבר במרחקיו, ומכאן ריתוקה אל המוות ואל "החיים" שלאחר המוות.

אליוט, לשיטתו, מעיר על המשפט הדנטאי הזה כך: "באמצע, לא באמצע הדרך בלבד/ כי אם לכל אורך הדרך, ביער האפל, בסבך קוצים, על שפת יון-מצולה, בלא מדרך רגל בטוח," (עמ' 24). לשיטתו של אליוט, מוות-בחיים מאיים עלינו בכל רגע, לכל אורך הדרך. אבל השיר האליוטי נכתב גם מתוך מודעות למוות הממשי, המאותת כנקודה שהיא חור שחור זללני במרכזה של היישות, ולא נקודת הזוהר הדוממת שבה חזה דנטה במרכזו של העדן.

גם לבהגאווד גיטה יש נוכחות גלויה בקוורטטים, וגם אליה מתייחס אליוט בגישה פרשנית הקרובה לגישתו ל"קומדיה". בבהגאווד גיטה מרצה קרישנה לארג'ונה את סתרי היוגה, כדי שזה ייאות לצאת למלחמת המצווה בדודניו. "המהבהארטה", האפוס ההינדואיסטי האדיר, התכוונה להראות באמצעות עלילותיה כי כדי לעבוד את האל אין צורך לפרוש אל היערות לסיגופים; ניתן לעבוד את האל בתוך הפעילות היומיומית, ובלבד שהיא נעשית באורח מוסרי ולשם שמים, מבלי שהעצמי ניזון מפירותיה. בתוך הרצאת הדברים השירית הזאת מציע קרישנה גם לזכור אותו בשעת המיתה כדי להיחלץ ממעגל המיתות והתחיות. אך אליוט מבין את הצעתו של קרישנה כהנחיה לזכור אותו תמיד ולהתכוון אליו תמיד, כי רגע המוות לדידו הוא בכל רגע ורגע.

גישתו של אליוט לעצמי קרובה מאוד לגישתם של הבודהה ושל הירקליטוס, שגרסו כי אין שום אחדות וקביעות-אימננטית בעצמי, בהיותו נתון לתמורה אינסופית בהשפעתם של אירועים פנימיים וחיצוניים. העצמי מת בכל רגע ונולד מחדש שוב ושוב. את ההנחיה שלא להרהר בפרי הפעולה דוחס אליוט לאמירה שהפעולה היחידה שתישא פרי בחיי זולתנו (לא בחיינו) היא ההתכוונות לקרישנה בשעת מותנו, שהיא בעצם בכל רגע ורגע (עמ' 38-39). ייתכן שאליוט האמין בקרישנה כשם שהאמין בישוע, שהרי קרישנה היה אווטאר - התגלמות האל באדם - ממש כפי שהיה ישוע, על פי תיאוריהם במיתולוגיות שנוצרו סביב נוכחותם.

יוצא אפוא מהקוורטטים, שמוות-בחיים ותחייה העסיקו מאוד את אליוט, והם אכן מוטיב מרכזי בכלל שירתו. ייתכן שריכוזו בצמד הזה נבע לא רק מעניינו באמת אובייקטיבית הנוגעת לכל אדם, אלא גם מכך שהוא עצמו היה נתון לתנודות קיצוניות בין מצבי התרוקנות למצבי השראה. ייתכן אפילו שהיה בעל מזג ציקלוטימי (בי-פולארי) במיוחד. מכל מקום, יישותם של ישוע ושל קרישנה היא לדידו נקודת העוגן היציב היחידה בעולם, הנתון לתנועה ותמורה שאין בהם הפסק. המוארים הללו הם מגדלור בלילה האינסופי שבו שוררת ריקות גדולה בגלל היעדרה של כל משמעות יציבה ובגלל הכרח המוות.

ספר-הקודש שכתב אליוט הוא מודרניסטי במובהק - מעין "קוהלת" מודרניסטי-נוצרי. האיכות המודרניסטית שלו מופגנת כבר במובאה מהירקליטוס שבפתיחתו: "ולמרות שהלוגוס הוא נחלת הכלל, חיים מרבית האנשים כאילו ניחנו בהיגיון מיוחד משל עצמם". משפט זה מקנה לספר ממד סובייקטיבי בלתי נמנע, אפריורי. גם החוויה הכוללנית של היעדר משמעות, של ריקות תהומית בולעת-כל, היא מודרניסטית במובהק, ואליוט קונן עליה כבר ב"ארץ הישימון" שלו.

אבל המודרניזם של אליוט הוא גם, ואולי בעיקר, צורני. ארבעה הקוורטטים מאורגנים כמין אסמבלאז' של קולות, ציטוטים, מראות וזיכרונות, ממש כמו "ארץ הישימון". האסמבלז' הוא הצורה המודרניסטית המובהקת ביותר, בגלל החוויה המודרניסטית (והפוסט-מודרניסטית) שהעולם הרוחני והפיסי אינם מושתתים על תבנית או על חוק שניתן לחושפם. ככל שאנו מעמיקים לחקור את היישות נגלה דבר הדומה יותר לאי-סדר, לגיבוב, לאסמבלאז'. האסמבלאז' האליוטי הוא צלול ועמום במידה שווה, ולעתים נדמה שלעולם אי אפשר יהיה להבין אותו בשלמות. עם זאת, הוא מכשף את הקורא וכמו מראה לו אמת שהיא חמקמקה וסמכותית כאחת על חיי אנוש. הכישוף הזה נובע הן מאורחות הניסוח של אליוט, שיש בהן רגישות מיוחדת במינה למלים - כזאת שהיתה למשל לפאולוס כאשר ניסח את איגרותיו אל הקורינתיים, או ללאו דזה כאשר כתב את ספר הדרך והסגולה - והן מהמוסיקה של קולו.

קולו של אליוט בקוורטטים מקנה לקוראו מעין מעון, שאפשר למצוא בו מנוח לפחות ברגעי הקריאה; קולו מביא לקורא מנת גאולה. הוא ממזג, כפי שאומרת מאיה בז'רנו במאמר המעמיק שהוסיפה לתרגומה, סמכות קשה ורגישות רבה. בז'רנו הצליחה להעביר את קולו של אליוט בקוורטטים לתוך נוסח עברי, וזהו בעיני הישג הראוי לכל שבח. במיוחד ניכר בתרגומה צידו הסמכותי של הקול.

קולו של אליוט בקוורטטים כרוך בהכרח - לגבי, לגבי המתרגמת ולגבי רבים אחרים - באופן שבו אליוט קרא את שירתו בכלל ואת הקוורטטים בפרט. מי ששמע את הקלטת קולו, אי אפשר שישכח אותו או ישתחרר מרישומו. המוסיקה של הקוורטטים צוללת אל העולם הנפשי המצוי מעבר לתבונתו של הקורא, אל מעבר לשכל.

הסמכות והרוך של הקול האליוטי הם ממאפייניו של קול נוצרי מובהק, שניחנו בו לעתים אנשי כמורה. הרוך שלו נובע מענווה, מביטול עצמי ומחמלה, ואילו סמכותו נובעת מידיעה עמוקה של חיי אדם ומהבנת המשמעת הנחוצה כדי לחתור אל האמת שתקנה לחיים ולמוות משמעות יציבה ומתקיימת; "כדי להגיע אל מה שאינכם יודעים/ עליכם ללכת בדרך הבערות. כדי לרשת את מה שאינו קניינכם/ עליכם ללכת בדרך הנישול./ כדי להגיע אל מה שאינכם/ עליכם ללכת בדרך שבה אינכם. ומה ששייך לכם הוא מה שאינו שייך/ והיכן שאתם הוא היכן שאינכם" (עמ' 26).

דברים על הקורבן שנחוץ להקריבו כדי למצוא אמת ומשמעות גם חותמים את הקוורטטים: "מהר עכשיו, כאן, עכשיו, תמיד - מצב של פשטות גמורה (שמחירה אינו פחות מכל דבר)". דווקא כאן, לטעמי, מעדה קצת המתרגמת. לו שמעה לעצתו של אליוט להזדקק לפשטות גמורה, היתה משתמשת כאן, לפחות חלקית, בפתרונה של אסתר כספי, שאף היא תירגמה את הקוורטטים (עמ' 56, "המעורר" 1999): "מצב של תום גמור (שמחירו אינו פחות מהכל)". מעידותיה של המתרגמת בטלות בשישים, ושומה עלינו להודות לה על מפעלה, שהשקיעה בו שנים רבות. הוא מעביר הרבה מהמאגיה שהטקסט האליוטי ניחן בה - וזה הרבה מאוד.

ת"ס אליוט

המשורר, המחזאי וההוגה תומאס סטרנס אליוט נולד בשנת 1888 בארה"ב, אך בצעירותו היגר לאירופה וחי את רוב שנותיו בבריטניה. "ארבעה קוורטטים" היא אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר, ותורגמה לאחרונה לעברית ב-1999 (אסתר כספי, הוצאת המעורר). אליוט זכה בפרס נובל בשנת 1948 ומת בשנת 1965

מרדכי גלדמן הוא משורר ופסיכולוג



ת"ס אליוט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו