בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחקן תמיד מתחיל מאפס

* פול סקופילד, שמת בשבוע שעבר, בן 86, היה מאחרוני דור הענקים של הבמה האנגלית

תגובות

שחקן התיאטרון והקולנוע האנגלי פול סקופילד, מי שזכור בעיקר בזכות תפקידיו כתומס מור בסרט "אדם לכל עת" (שעבורו זכה באוסקר ב-1966) וסליירי בגרסה הבימתית של "אמדיאוס" (1979), מת ביום רביעי שעבר, בבית חולים בעיר ססקס, בעקבות מחלת לוקמיה. סקופילד, בן 86 במותו, היה מאחרוני דור הענקים של הבמה האנגלית, ואולי המיוחד והחידתי שבהם.

בביוגרפיה שנכתבה עליו (על ידי גארי או'קונור; הוא שיתף פעולה עם הביוגרף, אך באי רצון בולט) סיפר שבהיותו בבית ספר, בן 12, נתבקש לגלם את יוליה בהפקה של "רומיאו ויוליה" (בפאה עם צמות בלונדיניות) והבין שזה מה שהוא רוצה לעשות כל חייו. הוא למד תיאטרון והחל את דרכו בתיאטרון בירמינגהם, עיר מגוריו. שם פגש במאי צעיר, בן גילו, פיטר ברוק, ושיתוף הפעולה ביניהם הגדיר את הקריירות התיאטרוניות של שניהם.

סקופילד, יליד 1922, בלט מגיל צעיר בין עמיתיו - גם בגובהו, גם בפניו שנראו גם אז כאילו נחצבו בסלע, וגם בקולו, שהרבו להשוות אותו לרולס-רויס מתניע. פיטר הול, שביים אותו ב"אמדיאוס", השווה את הקול ל"אבוב מיוחד במינו", ואחרים מצאו בגווני קולו דמיון לצלילי עוגב דווקא.

בבימויו של ברוק שיחק סקופילד ב-1956 את "המלט", בהפקה שהוצגה בין היתר גם בברית המועצות, ושמשחקו בה זיכה את סקופילד בתואר הכבוד הבריטי CBE. ברוק מספר שבמקביל להרצת "המלט" הוא עבד עם סקופילד גם על תפקיד הכומר השתוי בעיבוד בימתי לספרו של גרהם גרין "הכוח והתהילה". לדברי ברוק, סקופילד התקשה להיכנס לתפקיד, עד להצגה האחרונה של "המלט". באותו יום הגיע לחדר החזרות אדם נמוך למדי, אפרורי, ולקח לשחקנים ולבמאי זמן להבין שזהו סקופילד, הנכנס לעורו של תפקיד חדש. היכולת הזאת שירתה אותו היטב כשגילם תאומים במחזה של ז'אן אנואי, ואף יותר מאוחר, כשבסדרת טלוויזיה על פי "מרטין צ'אזלוויט" של דיקנס הוא גילם גם את הגיבור וגם את אחיו המרושע.

ב-1961 ביים ברוק את סקופילד בתפקיד "המלך ליר", ובפעם הראשונה ראו הצופים את ליר לא כדמות רבת הוד, אלא כרודן ילדותי ומרושע. בעבור צופים רבים, הוא הגדיר את התפקיד מחדש, ובמשאל שנעשה בין שחקני הרויאל שייקספיר קומפני ב-2004 קבעו עמיתיו (שחלקם התמודדו עם התפקיד בעצמם) שהוא היה הליר הטוב ביותר בכל הזמנים. ברוק וסקופילד הנציחו את מלאכתם התיאטרונית ב"ליר" בסרט שחור-לבן שהופק ב-1971.

בהשוואה לדור השחקנים הגדול והצבעוני שקדם לו במעט (אוליוויה, גילגוד, ריצ'רדסון), וגם לזה שעלה לגדולה מעט אחריו (איאן מקאלן ודרק ג'קובי, שיש להם חיים פומביים גם מחוץ לבמה) ובדומה לבן דורו, אלק גינס, סקופילד היה קנאי מאוד לפרטיותו. הוא לא העניק ראיונות, התגורר בבית הכפרי בססקס, היה מגיע ברכבת לתיאטרון, עולה לבמה, ומיד בתום ההצגה חוזר לביתו. כשנתבקש לדבר בפני קהלו על עבודתו כשחקן, דחה את ההצעה וכתב: "גיליתי שבמלאכת השחקן יש חיים ועניין רק בעת ביצועה. היא קמלה בעת הדיון עליה ונהפכת לריקה ולא חשובה. אין לה כללים (מלבד הצורך שישמעו אותך). עם כל מחזה וכל מחזאי השחקן מתחיל מאפס, כאילו הוא או היא אינם יודעים דבר וצריכים ללמוד הכל מהתחלה - צומחים מתוך היחסים בין הדמויות וההבנות של הסופר. כשההצגה יורדת מהבמה השחקן נותר ריק, עד לפעם הבאה. ואותה ריקנות באה לידי ביטוי, לדעתי, בכל פעם שמדברים על מלאכת התיאטרון".

הפרטנרים שלו מספרים, לעומת זאת, שהיה ידידותי, נדיב ותומך בעת העבודה. סיימון קאלו, שגילם למולו את מוצרט ב"אמדיאוס", סיפר שסקופילד הקרין חום ומגנטיות של ממש, שהשחקנים, כמו הצופים, חשו אותה היטב. ריצ'רד אייר, שביים אותה בתפקידו האחרון על הבמה, ב"יון גבריאל בורקמן" (1996, התיאטרון הלאומי האנגלי), אמר: "הוא לא רק הטוב מכל אלה שהיו; הוא הטוב מכל אלה שהיו יכולים אי פעם להיות".

הוא קיבל הצעות מהוליווד כבר מראשית הקריירה שלו אך נענה לעתים רחוקות, ורק כשהתפקיד או הפרטנרים עניינו אותו באמת. פעמיים עבד עם ברט לנקסטר; באחת מהן בסרט "הרכבת", שבו גילם קצין נאצי (הסרט מוקרן מדי פעם בערוצי הכבלים). העולם הרחב גילה אותו כשהוליווד החליטה שיגלם גם בקולנוע את הדמות שעיצב על הבמה: סר תומס מור, יועצו הישר באופן קיצוני של המלך הנרי השמיני.

את ייחודו של סקופילד כשחקן אפשר לראות היטב בקטע קצר מהסרט באתר "יו-טיוב": רוברט שו בתפקיד המלך רועם ורוגש סביבו, וסקופילד יושב על ספסל, מדבר מעט, ורוב הזמן מרוכז בהאזנה. עיניו, המרוחקות קצת זו מזו, מיטיבות לשקף את הפגיעות העומדת בסתירה לפנים חרושות הקמטים, החצובות בסלע.

הזדמן לי לראות אותו על הבמה פעם אחת, ב-1971, כשהיה חבר לזמן קצר בלהקת התיאטרון הלאומי האנגלי בניהולו של לורנס אוליוויה. שניהם לא נהנו משיתוף הפעולה. שני התפקידים הראשונים שגילם עברו בלי להשאיר את רישומם, אבל "חוקי המשחק" של פירנדלו הצליח עד כדי כך שהועבר לווסט-אנד. ממרומי היציע השני צפיתי בו מקשיב במשך רגעים ארוכים למונולוגים של הפרטנרים שלו, והריכוז הקיצוני שלו היה מהפנט.

על אף שזכה באוסקר על תפקידו ב"אדם לכל עת", סירב סקופילד להופיע בסרטים שהוצעו לו והעדיף תפקידים טובים על הבמה בלונדון. להפתעת כולם, הוא לא התבקש לגלם את סליירי, הדמות שיצר על הבמה בהצלחה אדירה, גם בסרט. בשנות חייו האחרונות הרבה להקליט לרדיו, הופיע בדמות רוח אביו של המלט בסרט של פרנקו זפירלי (מול מל גיבסון, ששיחק את המלט), כמלך צרפת ב"הנרי החמישי" של קנת בראנה, כמושל תומס דנפורת בסרטו של ניקולס הייטנר על פי "צייד המכשפות", ובתפקיד המשורר מארק ון דורן ב"חידון האשליות", סרטו של רוברט רדפורד על תרמית חידוני הטלוויזיה.

כמה פעמים דחה סקופילד את ההצעה לקבל את התואר "סר", שקיבלו רוב עמיתיו. הוא הדגיש שהסיבה לדחייה אינה פוליטית. "מה רע ב'מיסטר'?" שאל. לפני שלוש שנים צורף למסדר של "Companions", חבורה של אנשים ששירותם לממלכה הוכר כבעל ייחוד והמונים 65 חברים בלבד בכל זמן נתון.

על עצמו הוא אמר: "מזמן הבנתי שאני צריך לבחור בין קולנוע לתיאטרון, והתיאטרון היה תמיד בעדיפות ראשונה. אני לא מסוג השחקנים שאומרים, ?הסתכלו עלי, אני לא מבריק?' אין לי תסביך נחיתות שאני צריך להסוות. אני שחקן כי... כי זה מה שאני טוב בו. אני יכול לומר בכנות, וללא סיפוק עצמי, אני מקווה, שאני שמח בחלקי". בכפרו במחוז ססקס, שם אהב לטייל ברגל ולאפות את הלחם שלו, הוא היה מוכר פשוט כ"מר סקו".



פול סקופילד (מימין) עם הבמאי פרד זינמן בצילומי "אדם לכל עת" ב-1966. סקופילד קיבל אוסקר על משחקו בסרט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו