בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל בזכות לופוליאנסקי

תגובות

הודעת התגובה שהוציא יו"ר המפד"ל זבולון אורלב לפסק הדין בעניין חוק החמץ קובעת ש"לא עולה על הדעת ששופטת לעניינים מקומיים תקבע הלכות הרות גורל באשר לצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית". כשפוליטיקאי אומר "לא יעלה על הדעת" זו בדרך כלל הוכחה ניצחת שיעלה גם יעלה ואף ימריא.

ואכן, ב-22 בנובמבר 1987 פסקה שופטת בית המשפט המקומי בירושלים איילה פרוקצ'יה (היום בבית המשפט העליון) שחוק העזר העירוני המונע הפעלת בתי קולנוע בשבת מבוטל. כך פתחה פרוקצ'יה את בתי הקולנוע בכל רחבי הארץ בשבת. נכון, אי אפשר להשוות את הפרשנות המאולצת משהו של השופטת תמר בר-אשר צבן למשמעות המלה "פומבי" בפסק הדין על חוק החמץ מאתמול לפסק הדין המונומנטלי של פרוקצ'יה. אבל גם פסק הדין של צבן עשוי להיות בעל השלכות כלל ארציות.

ספק אם יש עוד חוק שמזוהה כל כך עם כפייה דתית כמו החוק עם השם המכובד "חוק חג המצות" שמוכר בפי כל בשם הבלתי מכובס "חוק החמץ". בעשרות השנים האחרונות הלך והתבסס מעין סטטוס קוו חילוני דתי חדש בו כל צד עושה מה שהוא רוצה בשטח שלו. החילונים עושים קניות בשבת ומוכרים בשר חזיר. החרדים סוגרים רחובות לתנועה בשבת ומפעילים קווי אוטובוס נפרדים לגברים ונשים.

החוק האוסר הצגת חמץ הוא ניסיון בוטה במיוחד של הדתיים והחרדים להתערב בחיים באזורים החילוניים ולכפות את חוקי ההלכה על מנהגי הבילוי של החילונים. בדברי ההסבר לחוק שהועבר ב-1986 מוסבר ש"בשנים האחרונות פשה נגע מכירת חמץ (לחם ופיתות) בחוצות הערים". ספק אם יש עוד חוק שהחילונים כל כך נהנים להפר. יו"ר ש"ס לשעבר אריה דרעי נהג לומר שמזל שאין חוק שמחייב לעשות ברית מילה, כי רק בשל כך כמעט כל יהודי עורך לילדיו ברית מילה. דומה שדברי דרעי כאילו תפורים על חוק החמץ.

במשך שנים היה החוק אות מתה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת כלל אותו בדו"ח על חוקים שאינם מיושמים. כדי להפעיל את החוק צריך שר הפנים להסמיך פקחים, היועץ המשפטי לממשלה צריך להסמיך תובע וראש העיר צריך לרצות לשלוח את הפקחים. רק שבע רשויות ביקשו מעולם להסמיך פקחים. עו"ד גלעד ברנע, שייצג במשפט את מסעדת רסטו-בר, מספר שבמשך שנתיים שלחה עיריית ירושלים של אורי לופוליאנסקי פקחים שרשמו דו"חות אבל הדו"חות בוטלו כי התברר שלפקחים אין הסמכה.

לא רק שמעולם לא הורשע איש בהפרת חוק החמץ, מעולם עד להגשת ארבעת כתבי האישום הנוכחיים לא הוגש כתב אישום. אולי זו הסיבה שלקח 21 שנה עד שנמצאה השופטת שביערה את חוק החמץ. סביר להניח שבפסח הזה יוצג חמץ ברחבי ישראל בהיקף שלא הוצג בפסח מעולם. והכל בזכות עיריית ירושלים של אורי לופוליאנסקי. מי אמר שראש עיר חרדי זה רע לחילונים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו