בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זה מסוכן שכל שופט מחוזי יכול לסגור עיתון"

דליה דורנר יוצאת מהכלים כששואלים אותה על חוק העיתונות החדש, שמגביל לדבריה את חופש הביטוי. היא אמנם כבר עזבה את כס השופטת בבית המשפט העליון, אבל גם כנשיאת מועצת העיתונות מה שהכי מפחיד אותה זה הרפורמות של שר המשפטים

תגובות

>> לפני כמה שבועות יצאה דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות ושופטת בית המשפט העליון בדימוס, מאחת הישיבות של ועדת החקירה הממלכתית בעניין הסיוע לניצולי שואה, שהיא עומדת בראשה, ונהגה לביתה. לפתע עקפה אותה מכונית בפראות. "בחור צעיר כנראה החליט שאני נוהגת לאט מדי", היא מחייכת. "הוא עקף אותי לפני הרמזור ועשה לי תנועה מגונה. האלימות בכבישים אמנם מדאיגה אותי מאוד, אבל המקרה הזה דווקא הצחיק אותי, משום שיש מספיק דברים מרגיזים אחרים".

דורנר אכן נשמעת מודאגת. המכנה המשותף בין הדברים שמטרידים אותה, לדבריה, הוא החרדה לדמוקרטיה הישראלית בשל הכרסום הגדל במעמד בית המשפט העליון. זו היתה גם אחת הסיבות להסכמתה לקבל את תפקיד נשיאת מועצת העיתונות באוגוסט 2006.

"לא רציתי את התפקיד, כי לא רציתי להיכנס לתוך מחלוקת", היא אומרת. "אבל ניגשו אלי חברים מעולם העיתונות באירוע חברתי, ואמרו שכדאי שאהיה שם, ושזה תפקיד באמת חשוב".

מועצת העיתונות היא גוף התנדבותי שקיים כבר 45 שנה, ומטרתו לדאוג לכללי האתיקה של העיתונות. 40% מחברי הגוף הם נציגי ציבור, 30% עיתונאים ו-30% הנוספים הם נציגי העורכים והמו"לים של העיתונים שחברים במועצה. מהמועצה נפקד מקומם של "ידיעות אחרונות" - שפרש אחרי בחירת דורנר, "גלובס", ערוץ 2, ערוץ 10 ואחרים.

תקציבה השנתי של המועצה ב-2008 יהיה 485 אלף שקל, כאשר 355 אלף שקל מהם יוקדשו לעלות שכרם של המזכ"ל אבי ויינברג ומזכירתו. היתרה תופנה לפעילויות שונות של המועצה.

דורנר דוחה את הטענה כי שופט לא יכול לשמש נשיא מועצת העיתונות, מאחר שהוא מחויב למערכת המשפטית ולפיכך לא ישמור במידה מספקת על חופש הביטוי. "אני לא מסכימה", היא פוסקת. "אני חושבת שדווקא שופט בג"ץ אמון על שמירת חופש הביטוי. המועצה תמשיך להגן גם על חופש הביטוי של עיתונים וכלי תקשורת שלא חברים בה. צר לי על כלי תקשורת שלא רוצים להיות חברים במועצה, אבל ראיתי חשיבות בעובדה שהצטרפו למועצה גורמים שלא היו בה קודם זמני, כמו עיתונות ערבית, אמצעי תקשורת אלקטרוניים ורשות השידור".

איזו עיתונות יש לנו כיום?

"עיתונות שנמצאת בעידן של תחרות קשה מול אמצעי תקשורת אחרים, וזה לפעמים מביא אותה למקומות לא טובים. הפלורליזם חשוב בעיני. כש'ישראל היום' יצא, הסכמתי לכתוב דברי ברכה, כי שמחתי על הגדלת הגיוון בתקשורת. אני חושבת שהעיתונות שלנו היא עיתונות טובה, והביקורת החריפה עליה לא מוצדקת".

ובכל זאת, דורנר מונה כמה דברים שמפריעים לה בתקשורת הישראלית. "לפעמים קוראים בעיתונים שונים את אותה הידיעה, אבל עם התייחסות שונה כל כך עד שלא ברור שמדובר באותה הידיעה", היא אומרת. "זה היה קיצוני מאוד בתקופת העיתונות המפלגתית, אבל גם כיום עדיין רואים אם העיתון אוהב או שונא, תומך או מסתייג. מותר שתהיה לעיתון אג'נדה, אבל צריכה להיות הפרדה בין ידיעה לבין דעה".

בעיה אחרת, לדברי דורנר, היא העובדה שהעיתונות היא בבעלות חופשית, ויש לבעלים אינטרסים כלכליים שלאו דווקא קשורים בעיתון. "האם מי שכותב על כלכלה לא מוגבל על ידי הבעלים?", היא שואלת.

חוק מפחיד

בנובמבר האחרון אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד את הצעת חוק העיתונות, שאמורה להחליף את פקודת העיתונות המנדטורית. הנוסח החדש קובע את הצורך בשקיפות זהות המו"לים, בעלי השליטה והעורכים בגופי התקשורת, ומבטל את הצורך בקבלת רישיון משרד הפנים להוצאת עיתון. הסמכות לאסור או להגביל הוצאה לאור של עיתון ניתנה לבית המשפט המחוזי, במקרים של סכנה לביטחון המדינה או הציבור. התיקון לחוק התקבל ללא התייעצות עם מועצת העיתונות, ודורנר מדגישה בכל הזדמנות את התנגדותה הנחרצת לחוק החדש. "אני מפחדת מהחוק הזה", היא אומרת, "הוא בא רק להגביל. זה איום ונורא שאין בישראל חוק יסוד שמגן על חופש הביטוי. חוק חופש הביטוי תלוי בפסק דין של העליון, ויש הרבה חוקים שמגבילים אותו. אני חוששת משלטון שרוצה להסדיר את השטח הזה.

"קיימת פקודת עיתונות וקיימת פסיקה של בית המשפט העליון, שנתנה פירוש שמגביל מאוד את הרשות לסגור עיתון. בחוק החדש עירערו את הסמכות הזו, ועוד העבירו אותה לבית המשפט המחוזי במקום לשר הפנים, ולא דרך בג"ץ. השופט יכול לעשות מה שהוא רוצה - מותר לו לסגור עיתון במעמד צד אחד בלי לשמוע את הצד השני, על סמך ראיות מודיעיניות. לא ישתמשו בסמכות הזו נגד העיתונים הגדולים, אלא נגד עיתונים שמחוץ לקונצנזוס, כמו העיתונות הערבית. זה מסוכן, ולכן מועצת העיתונות מתנגדת".

מדוע מתנגדת מועצת העיתונות מתנגדת גם לחוק הצנזורה באינטרנט?

"הניסוח הנוכחי של החוק פוגע בזכות לפרטיות ובחופש הביטוי. אפשר להגיע למטרה הזאת בהסכמה, ולא דווקא דרך חקיקה. כיום אי אפשר להתעלם מהאינטרנט. זה עולם ומלואו שקשה להכניס אותו למסגרות. צריך לנצל את המכשיר הזה לדברים ראויים".

משפט עיתונאי

מה מערכת היחסים בין התקשורת לבין מערכת המשפט?

"התקשורת צריכה לדווח. האם התקשורת משפיעה? לדעתי כן, ויש עניינים שבהם טוב שהיא נותנת ביטוי לאווירה הציבורית. לדוגמה, אלימות במשפחה ועבירות מין. בשנות 80 ישבתי בראש הרכב מחוזי לפשעים חמורים, ובעניינים של עבירות מין היתה באולם אווירה ששנאתי. הגברים היו שואלים ?למה היא התלבשה ככה', ?למה היא הסכימה לשתות ויסקי', ואומרים ?אין ארוחות חינם'. הם חשבו שאם התיירת הסכימה לשתות ויסקי, זה סימן שהוא יכול לקיים עמה יחסי מין שלא בהסכמה. גם העונשים היו בהתאם לגישה זו, והיתה פסיקה של בית המשפט העליון שאם אין סימני חבלה על גוף האשה, אין מספיק סיוע לטענתה שנאנסה.

"מאז האווירה השתנתה, בין היתר כי התקשורת הובילה מלחמה בעניין. עם זאת, זה לא ראוי בעיני כאשר התקשורת מסמנת פלוני ומוצאת אותו אשם, ואסור שזה ישפיע על המערכת המשפטית. אדם לא צריך להישפט על ידי העיתון".

אולי העוצמה של התקשורת היא פועל יוצא של חולשת מערכת המשפט?

"הכל קשור האחד בשני. התקשורת לא יכולה לעצור תופעה, אבל האווירה החברתית השתנתה בזכותה. שוטר לא יבוא כיום לאשה שהתלוננה שבעלה מכה אותה ויאמר לה ?תתנשקו ותלכו הביתה'. עם זאת, לא צריך ללכת לקיצוניות השנייה".

חילופי המהלומות המילוליות בין נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לשר המשפטים, דניאל פרידמן, כבר מזמן נהפכו לשיח ציבורי בתקשורת.

"לטעמי אין פה עניין אישי, ודווקא בגלל זה אני כל כך מוטרדת. יש פה תזה. יש לשר גיבוי ממשלתי לעקר את בית המשפט העליון. צריך להבין שכוחו של בג"ץ אינו בהתערבות, אלא בהרתעה: ביכולת של האזרח לפנות לגוף עצמאי שמקבל ביטוי בתקשורת, ואז השלטון חייב לתת תשובה.

"העניין חורג ממהות היחסים בין השניים, כי הרבה אחרי שפרידמן וביניש ייעלמו מהבמה הציבורית, אם חלילה החוקים האלה יעברו, המשטר הדמוקרטי שלנו לא יהיה עוד אותו דבר. אני חוששת משינוי המשטר, מהעצמאות של בית המשפט, מהפוליטיזציה של בחירת השופטים, מכל מה שמצביע על רצון שר המשפטים לעקר את כוחו של בית המשפט העליון כרשות מבקרת".

מי צריך לעשות פה מעשה? לשכת עורכי הדין? חברי כנסת? אולי האזרחים?

"לא מזמן נסעתי לכפר בלום והסברתי שם את הסכנה הזאת. אנשים שאלו מה אפשר לעשות נגד זה, ואמרתי להם שישלחו SMS לאולמרט, שיפציצו אותו בהודעות, ולא את פרידמן, כי בלי ראש הממשלה הוא לא יכול היה לבצע את זה. אמרתי להם ?אל תשתקו, כי מי שייפגע זו לא דורית ביניש. היא תפרוש ב-2013 ותקבל את תמונת השמן שלה, כפי שכל נשיא פורש מקבל. מי שייפגע זה אתם'. לשמחתי, באחרונה התפרסם ב'הארץ' סקר שלפיו יש שינוי בדעת הקהל. יותר ויותר תומכים בביניש, ושיעור התומכים בה עולה במידה רבה על שיעור התומכים בפרידמן".

ובכל זאת, יש לא מעט שופטים שדווקא תומכים בו.

"שמעתי שהוא מאוד פופולרי בקרב שופטים, ושיש ביניהם כאלה שמסכימים לרפורמות שלו. זה נורא, כי איך איש מהרשות המבצעת יודע מה חושבים שופטים? ברור שהם מרוצים אם הוא מבטיח להם קידום, וברור שכך הוא מפורר את המערכת המשפטית. כדי לשמור על העצמאות של שופט צריך להכניס אותו לבועה, תיאורטית ומעשית. לכן יש נשיא בית המשפט העליון, שהוא היחיד שיכול לדבר עם השר. אם השר מזמין אליו שופטים ומבטיח תקנים, זו פגיעה במערכת".

השוויון עוד רחוק

דורנר ידועה בעמדותיה הפמיניסטיות, וזכורה בתמיכתה בבג"ץ בפרשת אליס מילר, שעתרה ב-94' נגד משרד הביטחון וצה"ל בגין אי קבלתה לשלב המיונים לקורס טיס. "כאשר כותבת הביוגרפיה של עורכת העיתון ?ל'אקספרס' שאלה אותה אם הנשים בצרפת הגיעו לשוויון, היא השיבה שכאשר היא תראה נשים בעלות כישורים בינוניים ומטה מכהנות במשרות חשובות - היא תדע שהגיע השוויון", מספרת דורנר. "אם שם זה רחוק, בוודאי שאצלנו זה רחוק עוד יותר. פה יש גם מערכות דתיות, בכל הדתות, שמקשות על כך. העובדה שאשה באופן ממוסד לא כשרה לעדות היא דבר נורא.

"אחד הרבנים אמר פעם שאפשר שיהיו גם דיינות, שזו לא בעיה של ההלכה, אלא שנשים דעתן קלה ולא כדאי למנות אותן. אמרתי לו שעדיף שהן יהיו פסולות לפי ההלכה. קשה פה בעניין הזה: יש מערכת של חוקים שחשובים לחיי האדם ומשפחתו, ומעצם טבעם הם שוביניסטיים".

דורנר נזכרת באשה אחת, "ששמעה שבבית דין רבני לא צריך לשלם אגרה כדי להוציא צו ירושה, והיא הגיעה לשם אחרי שבעלה נפטר. אלא שלפי דין תורה אשה לא יורשת, וזה הצו שניתן לה. אז היא באה לבג"ץ.

"לצערי, העולם עדיין לא פתוח, וזה פרי תרבות וחינוך שהושרשו מזמן. כל חיי עבדתי מחוץ לבית, ואמי גידלה את הילדים. כשהבן הצעיר שלי, אמיר, היה בכיתה ב', הוא הכין חוברת ליום האם שנמצאת אצלי עד היום. היה כתוב שם: ?מה עושה אמא?' והוא ענה: ?מטאטאת, מגהצת'. היה שם פרק נוסף שבני כתב: ?ויש אמא שעובדת בבית חרושת'. כתב את זה ילד שגדל בבית שבו האם עבדה. בנוסף, האם הביטוי ?דעתנית' קיים גם ביחס לגבר? אני לא מכירה דבר כזה. לכן צריך להמשיך להילחם ולא להרפות".

יש עדיין מקום להעדפה מתקנת?

"זו בעיה, כי זה פוגע בשוויון. יש עניינים מסוימים, בעיקר בפוליטיקה, שבהם היה ראוי לתת העדפה לנשים, לפחות לפרק זמן מוגבל. פה נכנס תפקידה של העיתונות: להצביע על שוביניזם ולכתוב בצורה מבקרת. אמנם ההשפעה של התקשורת קיימת עד גבול מסוים, אבל השינוי התרבותי יתרחש בטווח הרחוק. אם התקשורת תתן יד לשוביניזם, זה יחלחל".

לדברי דורנר, "ימים קשים עוברים עלינו בגלל הצעות חוק שעלולות לפגוע בחופש הביטוי, כמו זה שלא רוצה שיצלמו במקומות מסוימים, או זה שרוצה חוק עיתונות שיביא לסגירת עיתונים. אני מאמינה שאת זה אפשר יהיה לעצור, אבל החשוב מכל הוא לעצור את אלה שרוצים להגביל את כוחה של המערכת המשפטית, ובזה אמשיך להילחם.

"לא מזמן ראיינו אותי לרדיו גרמני לקראת חגיגות ה-60 למדינה. המראיין שאל אותי למה דויד גרוסמן כל כך פסימי. אמרתי לו שגרוסמן מסתכל עכשיו ורואה את הדברים הרעים, ויש הרבה כאלה, אלא שאני כבר מסתכלת ממרומי גילי ורואה את הדברים בפרספקטיווה אחרת, ולכן אני חייבת להיות אופטימית. אז אני אופטימית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו