בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה בין חג לחם האורז להר סיני?

הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג תיעד מנהגים שונים של בני שבט המנשה, מבלי שידע שאלו מנהגים הקושרים את בני השבט לעם ישראל

תגובות

הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג ההודי היה בשנות הארבעים של המאה הקודמת רופא צעיר בשבט הקוקי-צ'ין-מיזו, החי בצפון-מזרח הודו. בנסיעותיו בין הכפרים של בני השבט שמע שירים ומסורות שעוררו את סקרנותו והוא החליט לתעד אותן, בלי להבין כלל את משמעותן. רק בשנת 99', אחרי יותר מ-50 שנה, במפגש עם הלל הלקין - סופר ועיתונאי ישראלי שחקר את הקשר של בני השבט לעם ישראל - התברר לו שהמסורות שתיעד אכן קושרות את בני השבט לעם העתיק. אלו הן אותן מסורות שבעטיין חלק מבני השבט מגדירים את עצמם כ"בני מנשה", שמאות מהם כבר עלו לישראל ואלפים ממתינים לעלייה לארץ.

"באותה תקופה הנצרות התחילה להתפשט בשבט שלנו וחששתי שהמנהגים ייעלמו", סיפר ל"הארץ" לנתאנג, כיום כבר בן 88, בעת ביקורו בישראל בשבוע שעבר. "לכן היה חשוב לי לרשום את המנהגים. היום באמת כולם נעלמו, והתיעוד שלי הוא ההוכחה היחידה לקיומם".

אחת המסורות הבולטות שתיעד לנתאנג היא חזרת המלה "מנמסי" ("מנשה") ברבים משירי השבט, במיוחד בשירים המתעדים מסעות ונדודים ברחבי אסיה. דוגמה בולטת אחרת היא "שיר הים" של בני השבט, ששורותיו הראשונות מזכירות את סיפור יציאת מצרים: "כאשר היה מלך, הים האדום התייבש / בשעת צהריים הודרכנו על-ידי ענן ובלילה על-ידי אש / במשך היום נלחמנו בהרבה אויבים / אבל אותם אויבים נבלעו על-ידי הים האדום / ובשביל אותם אנשים יש מים שיצאו מהאבן".

מסורת נוספת היא "חג לחם האורז", שיש לו דמיון לחג הפסח. לכל אורך השנה, מספר לנתאנג, נמנעו בני הקוקי מאכילת מוצרי קמח. הלחם שלהם היה עשוי מאורז, שלו הוסיפו שמרים. פעם בשנה, "כאשר התירס גדל במלואו" (בתקופת מאי-יוני), חגגו חג בן שלושה ימים, ובמשך יום אחד אכלו את לחם האורז ללא שמרים.

מסורת אחרת נוגעת לעניין המילה: בני הקוקי לא נוהגים למול את בניהם, אבל כאשר נולד במקרה תינוק ללא ערלה, מספר לנתאנג, הם כינו אותו תינוק בעל "איבר מין מהסוג הישן" - כנראה רמז לכך שבעבר נהגו למול את ילדיהם. לנתאנג מוסיף שכשנולד תינוק כזה, נהגו להקריב לכבודו תרנגול לבן.

הלקין, שבאחרונה יצא בעברית ספרו "על גדת הסמבטיון" המתעד את מסעותיו אל "בני מנשה", מסביר את חשיבות התיעוד של לנתאנג: "יש טענה שהמסורות הדומות ליהדות שנמצאות אצל 'בני מנשה' הופיעו בעקבות המיסיונרים הנוצרים, שהגיעו אליהם במהלך המאה העשרים והכירו להם את התנ"ך. אבל המסורות שלנתאנג תיעד התקיימו בבירור הרבה לפני כן. הוא תיעד שירים שזקני השבט סיפרו לו שלמדו בילדותם מפי מי שהיו זקנים באותם ימים. מדובר בכמה עשורים לפני בוא המיסיונרים".

למיסיונרים, מעריך הלקין, היתה תרומה מסוג אחר לזהותם של בני הקוקי: "הם הכירו לבני השבט את הברית החדשה ואחר כך את התנ"ך, וייתכן שכשנתקלו בסיפורי מנשה בתנ"ך זה נתן להם את הקישור לסיפורי מנמסי ולמסורות האחרות שלהם, וכך ידעו לקשר את עצמם לשבט מנשה, אבל המסורות עצמן היו קיימות קודם".

לנתאנג עצמו אינו מזהה את עצמו עם "בני מנשה", אלא עם היהודים המשיחיים. בעקבות ההתנצרות שעברו בני שבטו, גם הוא ממשיך להאמין בישו, אם כי, לדבריו, הוא עושה זאת כיהודי. גם הביקור שלו בארץ אורגן על ידי קבוצת נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל משוודיה. לו ולהם יש חלום משותף: שמדינת ישראל תקלוט לא רק את 7,000 "בני המנשה" המבקשים לחיות כיהודים אורתודוקסים לכל דבר, אלא גם את מאות אלפי "היהודים המשיחיים" מקרב בני השבט.



הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג, בביקורו בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו