בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרוסמן לא מדבר

* למרות החלטתו של דויד גרוסמן שלא להתראיין עם צאת ספרו החדש, מסע קידום המכירות מתנהל היטב. בענף הספרים סבורים שבתקופה שהכל נחשפים בלי הפסקה, דווקא השקט יעיל יותר. בתנאי שקוראים לך גרוסמן, כמובן

תגובות

בצעד לא שכיח בענף הספרים, החליט הסופר דויד גרוסמן שלא להתראיין לכלי התקשורת עם צאת ספרו החדש, "אשה בורחת מבשורה". את הספר החל גרוסמן לכתוב כבר לפני חמש שנים, אבל נסיבות חייו השתנו בינתיים, עם נפילת בנו אורי במלחמת לבנון השנייה, ואתן השתנתה גם האווירה שליוותה את הגרסה האחרונה של הספר ואת צאתו לאור.

גרוסמן, כך נראה, אינו מעוניין להאפיל על הספר בענייני פוליטיקה. הוא אינו רוצה להישאל שוב ושוב על מחדלי המלחמה ההיא, ומדוע לא לחץ את ידו של ראש הממשלה בטקס קבלת פרס אמ"ת. הוא רוצה שהספר ידבר בעד עצמו ויודע שאילו התראיין, בוודאי היה מוצא את עצמו מדבר על אהוד אולמרט יותר מאשר על גיבורת ספרו, אורה.

דווקא משום כך, מסע קידום המכירות של הספר מעורר התפעלות מסוימת. בשבועות האחרונים מצליח גרוסמן לשמור על נוכחות בשיח התקשורתי והציבורי, וכל זאת מבלי להתראיין כלל. מי שאחראים לקמפיין הלא-רשמי סביב הספר הם שניים - המו"ל והעורך של גרוסמן, מנחם פרי, והסופר עצמו.

כניסה ללב הקונסנזוס

מסע השיווק של הספר התחיל ביוזמה של פרי - מכירה מוקדמת של הספר באתר של הוצאת הספרייה החדשה באינטרנט, שם הוא נמכר במחיר מוזל ונשלח בדואר אל מנויי הספרייה עוד לפני הפצת הספר בחנויות. 500 העותקים הראשונים של הספר, חתומים בידי הסופר, נמכרו למזמינים הראשונים באתר.

היוזמה של פרי הצליחה. לדבריו, 500 הספרים החתומים אזלו בתוך שעות ספורות מתחילת המבצע. בתום שבועיים של מבצע נמכרו דרך האינטרנט יותר מ-2,500 עותקים. ביום שישי שעבר - היום הראשון של הספר בחנויות - נמכרו 700 עותקים. "זה הרבה ספרים ליום אחד", אומר פרי.

"הפעם נראה שכל דיבור על הספר, מסוג הדיבורים שהעיתונות מורגלת בהם, היה מערבב בין הספר ובין דעותיו של גרוסמן על המצב", מוסיף פרי. "ובעצם זה ספר מאוד לא פוליטי. הוא כאילו פוליטי - אבל הוא מדבר על החוויות הכי אישיות בתוך המצב. ראיונות בתקשורת היו גוררים את הספר למקומות מסולפים, וגרוסמן רצה להשאיר את הספר הזה טהור, שיעסקו רק בטקסט".

אז איך בכל זאת בונים מסע יחסי ציבור בלי ראיונות? "פירסמנו שתי מודעות בעיתונים שהודיעו על המבצע באתר", אומר פרי. "גרוסמן כתב טור אישי שהתפרסם באתר וב-ynet, והיתה ידיעה על צאת הספר ב'הארץ'. זה הכל בעצם".

אבל נראה שגם גרוסמן וגם כמה מכלי התקשורת מצאו תחליפים לראיונות המסורתיים. גרוסמן עצמו מקפיד לבוא במגע עם קהל הקוראים שלו. הוא היה שותף פעיל באירוע שהתקיים לכבודו ביום שישי שעבר במדיטק בחולון, ולאחריו גם נשאר שם כדי לחתום על ספריו. אתמול השתתף באירוע השקה במשכנות שאננים בירושלים.

עם או בלי קשר לספר, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מצלמת אילנה דיין סרט על הטנק שבו נהרגו אורי גרוסמן וחבריו. הסרט יכלול מפגש בין אמהות הנופלים (ובהן מיכל גרוסמן), שנראה כי כל אחת מהן מייצגת חלק אחר של החברה הישראלית; למשל, אנשי הקיבוצים, העולים מרוסיה, השמאל הציוני ותושבי ההתנחלויות.

בגלי צה"ל הגו עם צאת הספר רעיון מקורי: ציפי גון-גרוס, מגישת תוכנית הרדיו הוותיקה "ספרים רבותי ספרים", ביקשה מגרוסמן רשות להקליט הרצאה שנשא לפני כחודש בבית שמואל בירושלים, שם דיבר על ספרות ועל כתיבה - והתייחס גם לספרו החדש. ההרצאה שודרה כמעט במלואה בתוכנית, במקום ראיון.

בטורו האחרון במוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות" התייחס יאיר לפיד להימנעות של גרוסמן מראיונות וסיפר כי הוא עצמו הוציא לאחרונה את ספרו "הגיבורים שלי" וויתר על שגרת הראיונות. עם זאת, בענף הספרים התחרותי היום, רק סופרים מעטים יכולים להרשות לעצמם לסמוך על הספר ולהניח כי הוא יימכר גם בלי קידום מכירות משמעותי. גם הסופרים החשובים ביותר מוכרים כיום פחות עותקים ממה שמכרו בעבר, וגם הם נאלצים לשחק לפי הכללים ולשתף פעולה עם התקשורת. רק מתי מעט - למשל, יהושע קנז ויואל הופמן - הם סרבני ראיונות של ממש.

"גרוסמן לא זקוק ליחסי ציבור", אומר מנחם פרי, "מספיק היה לשים את הספר בחנויות. סופרים מהליגה הלאומית לא צריכים להתראיין, ממילא הראיונות האלה הם בדרך כלל לא ספרותיים".

"העובדה שאורי נפל נותנת פתאום תוקף אחר לכל מה שהוא אומר", אומרת גון-גרוס. "המוות הזה הכניס אותו ואת המשפחה שלו - למרות הדעות השמאלניות - ללב הקונסנזוס. אבל האבל הזה הוא פרטי. דווקא משום שהתקשורת צבאה על ביתו מהרגע שנודע על הנפילה, והשבעה והלוויה היו מסוקרות ומוצפות באנשים - היה למשפחה צורך לסגור את הדלתות. אני מאוד מבינה את הרצון שלהם להחליט בעצמם על הגבולות, מה נהפך לפומבי ומה נשאר פרטי".

כמו הקונצ'רטו של ג'ון קייג'

רבים בענף סבורים שדווקא השתיקה של גרוסמן סביב הספר אפקטיווית יותר מהראיונות - היא מעוררת יותר תשומת לב. "אבל אתה יכול לעשות את זה רק אם אתה גרוסמן", אומרת גון-גרוס. "זה כמו לשדר פרסומת בטלוויזיה שנפתחת ב-10 שניות של שקט. דווקא על רקע זה שכולם נחשפים היום - מהילד בפנימייה שעובר קואוצ'ינג עם אלון גל בטלוויזיה ועד פרח-הסופרים הצעיר ביותר שמתערטל במוספים - לשתיקה הזאת יש המון כוח".

ועם כל זאת, ייתכן שהספר החדש של גרוסמן מעורר עניין לא רק מסיבות ספרותיות, אלא גם בגלל האירועים שפקדו את הסופר בקיץ 2006. מבחינתם של חלק מהקוראים, הרומן החדש הוא אולי פתח הצצה לעולמו הפרטי של הסופר. "מי שמחכה לספר על האסון יגלה שהספר הוא לא בדיוק על זה", אומר פרי.

"זו מדינה שאוהבים בה מעט מאוד אנשים, והקוראים אוהבים את גרוסמן", הוא מוסיף. "'מישהו לרוץ אתו' עבר מזמן את 150 אלף העותקים. לולא האסון הספר היה אולי נמכר יותר לאט, אבל בכל מקרה הוא היה מעורר סקרנות וצובר תאוצה מפה לאוזן".

לפני 20 שנה, מציין עוד פרי, ראיון של סופר מחוץ למוסף ספרותי היה אירוע נדיר. "ואז באמת ראיונות כאלה השפיעו מאוד על המכירות. אבל היום כל דיילת לשעבר שמוציאה ספר מקבלת ראיון גדול במוסף, וכבר אין לזה השפעה. זה כל כך אוטומטי שאנשים מדלגים על הכתבות האלה. כמו הקונצ'רטו לפסנתר של ג'ון קייג', שהנגנים עולים לבמה ולא מנגנים - דווקא כשאין מוסיקה זה משפיע הרבה יותר".



דויד גרוסמן (מימין) עם השחקנים קארין אופיר ודרור קרן באירוע שהתקיים לכבודו במדיטק בחולון, לפני שבוע. מקפיד לבוא במגע ישיר עם הקוראים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו