בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצוני להאמין נעלם עם הקסם הנלווה להיותך כאן

שני מכתבים בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג, שאבי הפסיכואנליזה ראה בו בן וממשיך דרך, חושפים את הסדקים שנבקעו ביחסיהם כבר ב-1909. תירגם מגרמנית חיים מחלב

תגובות

חליפת המכתבים בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג, מן השנים 1906 ל-1914, היא מהמסמכים החשובים בתולדות התנועה הפסיכואנליטית, ומעין צילום של מערכת היחסים הטרגי-קומית בין השניים. בשנים הראשונות של המאה העשרים קיבץ פרויד סביבו כמה חסידים, רובם וינאים ויהודים, ובאמצעותם ניסה לבסס את מעמדו ואת מעמד הפסיכואנליזה בחיי האקדמיה ובקהילה הפסיכיאטרית. בשורתו החדשה והחתרנית בשיח הפסיכיאטרי הקיים הגיעה לידיו של פסיכיאטר צעיר בתחילת שנות השלושים לחייו, שעבד באחד המרכזים הפסיכיאטריים החשובים של אירופה, בורגהולצלי שבציריך. היה זה קרל גוסטב יונג, שנחשב כבר באותן שנים פסיכיאטר וחוקר מבטיח בתחום חקר הנפש והפסיכוזה. יונג החל להתכתב עם פרויד, ובתוך זמן לא רב סימן פרויד את יונג כבנו-יורשו, ויונג קיבל את ההכתרה בביטחון עצמי ובתחושת שליחות רוחנית ולא רק מדעית. תוצאות ההכרתה היו מזהירות: יונג שימש העורך הראשי של "ספר השנה למחקרים פסיכואנליטיים ופסיכופתולוגיים" והיה נשיא האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית בין 1910 ל-1910.

האופן שבו סימן פרויד את יונג, הצעיר השוויצרי והגוי, נבע מתוך תקווה שהאחר הזה יפיץ את הבשורה מחוץ ל"גטו" היהודי-הווינאי. אולם כבר במכתביו הראשונים העלה יונג את ספקותיו ביחס לדגש של פרויד על המיניות וביחס להגדרת המושג "ליבידו". תחילה הצטנע האהוב הצעיר באומרו שאין הוא מבין מספיק ושעליו לצבור עוד ניסיון, אבל בינו לבין עצמו לא השתכנע ואף גברה בו המגמה ההפוכה לזו של פרויד, המגמה הספיריטואליסטית. מגמה זו מקורה כבר בימיו כנער בן-טבע, שחיפש את החוויה הרליגיוזית במקום הדתיות הממסדית של אביו, הכומר הפרוטסטנטי. פרויד האב כמו ביקש לצנן את רוחו של הבן בהתענגויותיו העודפות ובאי-יכולתו לבסס גבולות של יחסי עבודה עם המטופלות שלו, עם החומרים המיתולוגיים שבהם נתקל וביחסיו עמו כאב: "אני מציב אם כן שוב את משקפי המצבט האבהיים שלי על אפי ומזהיר את הבן האהוב לשמור על צלילות הדעת".

האב החדש לא יכול היה לשתף פעולה עם תוכנית דתית-רוחנית זו של יונג, שהרי היה חשדן ביחס לחוויה הדתית ולממסד הדתי, ואחז באידיאלים של תנועת הנאורות (אף על פי שבו בזמן ריסק את ביטחונה בתבונה). לדידו, משמעותה של קבלת עמדה זו היתה ביטול כל המהפכני שבפסיכואנליזה ונסיגה לעמדות מוסרניות נושנות. מכאן שיונג החל לראות בעצמו את מכוננה של דתיות פסיכולוגית זו. מעשה ההכתרה נבע כולו מעיוורון של פרויד לפועלו של יונג, ומתוך אשליה עצמית שיהיה מוכן ל"ויתורים אישיים". זה הרקע לשני המכתבים שלהלן. באוטוביוגרפיה הידועה של יונג "זיכרונות, חלומות, מחשבות" (1961), בפרק המכונה "זיגמונד פרויד", מתאר יונג את מערכת היחסים האמביוולנטית שלו עם פרויד. יונג מביא את השיחה בינו לבין פרויד, שהתקיימה בביתו של פרויד במארס 1909, לאחר שביקש להוכיח לפרויד את צדקת הפראפסיכולוגיה, כפי שאנו למדים גם מהמכתבים. כאשר דיברו פרויד ויונג על פראקוגניציה ועל פראפסיכולוגיה, ולאחר שפרויד שלל לחלוטין את כל מערכת השאלות, נשמעה חבטה חזקה בארון הספרים. יונג חזה שחבטה נוספת תישמע, והדבר אכן קרה. לפי עדותו של יונג, פרויד אמר לו: "יונג יקירי, הבטח לי שלעולם לא תזנח את התיאוריה המינית. זה החשוב מכל. עלינו להפוך זאת לקרדו שלנו, ל'חומת מגן'. הוא אמר זאת בהתרגשות רבה, בקולו של אב האומר: 'והבטח לי בני, שתלך לכנסייה בכל יום א''. שאלתי אותו בהשתוממות כלשהי: 'מבצר כנגד מה?' ועל כך הוא ענה: 'כנגד הסחף של המדמנה האפלה'. ואז היסס מעט והוסיף: 'כנגד האוקולטיזם'".

***

1. יונג לפרויד

בורגהולצלי, ציריך, 2 ו-12 באפריל 09

פרופסור יקר!

הכעס והמטופלים וכל מטלות החיים האחרות נפלו עלי שוב והציפו לחלוטין את שני הימים הראשונים. עתה אני צץ לאטי מעל פני המים ומתחיל ליהנות מחמימות הזיכרונות של הימים בווינה.

...

12 באפריל. ...כשעזבתי את וינה חשתי כמה רגשות בלתי פתורים בשל הערב האחרון שהעברתי במחיצתך. נראה היה שמצאת את ה"רוחניות" שלי טיפשית למדי ואולי לא נעימה בשל האנלוגיה עם פליס (אי-שפיות!). אולם לפני זמן קצר הכה בי שוב בחוזקה הרושם של המטופלת המוזכרת לעיל. גם אשתי התרשמה עמוקות ממה שסיפרתי לה על המקרה. היתה לי ההרגשה שחייב להימצא שם תסביך מיוחד וכללי, שיש לו נגיעה לנטיותיהם הצפויות של האנשים. אם קיימת פסיכואנליזה, הרי שחייבת להתקיים גם "פסיכוסינתיזה" שיוצרת את מאורעות העתיד לפי אותם חוקים. ...הערב האחרון אצלך שיחרר אותי באופן משמח ביותר מהתחושה הפנימית המכבידה של סמכות האב שלך (עלי). הלא-מודע שלי חגג את הרושם הזה באמצעות חלום גדול שהעסיק אותי כמה ימים ושהאנליזה שלו הגיעה עתה לסופה המשגשג. אני מקווה שנפטרתי מכל המצוקות הלא הכרחיות. העניין שלך צריך לפרוח והוא אכן יפרח - כך אומרות לי פנטסיות ההריון שלי, שאותן קטעת למרבה המזל עוד באבן. ברגע שאחזור מאיטליה אתחיל לעבוד באופן חיובי, שיבוא לידי ביטוי מאוחר יותר ב"ספר השנה".

אני מקווה שתהיה לך חופשת פסחא טובה וששלומך טוב בהתאם.

...

ברכות לבביות,

שלך בתודה

יונג

2. פרויד ליונג

16.4.09. וינה, IX, ברגגאסה 19

חבר יקר

אני מקווה שמכתב זה לא יגיע אליך מהר מדי. אתה מבין לגמרי למה אני מתכוון. אני כותב אם כן רק כדי שלא אצטרך להקפיא את רגשותי בעקבות מכתבך. מוונציה - מן המקום שבו ביליתי חג פסחא אחד בציפיית סרק להעניק לעצמי משב אביב והחלמה - כתבתי לאשתך גלויה, מכיוון שחשבתי שאתה כבר רכוב על אופניים בצפון איטליה.

מעניין לציין שבאותו הערב שאימצתי אותך ברשמיות כבני בכורי, שמשחתי אותך לממשיך דרך ויורש עצר - in partibus infidelium - בו-בזמן הפשטת אתה ממני את כבוד האב, הפשטה שנראה שמצאה חן בעיניך כמו ההלבשה שלי אותך. עתה אני חושש ליפול אצלך שוב לתוך דמות האב כאשר אני מדבר על היחס שלי לעסקי הרוחות, אולם אני חייב לעשות זאת, מכיוון שהיחס שלי הוא אחר מכפי שתוכל להאמין. איני מכחיש, אם כן, שסיפוריך וניסיונותיך הותירו בי רושם רב. החלטתי להתבונן בעניין לאחר עזיבתך, ואני מציג כאן את התוצאות.

בחדר הראשון ישנה חריקה בלתי פוסקת במקום ששני הפסלים המצריים הכבדים מונחים על מדפי האלון של תיבת הספרים. זה ברור לחלוטין. בחדר השני, במקום ששמענו את החבטה, נשמעת חריקה לעתים רחוקות מאוד. בתחילה רציתי לקבל זאת כעובדה, אילו במשך שהותך נשמע בהתמדה רעש שלא נשמע עוד עם עזיבתך - אולם הרעש חזר מאז, אף פעם לא בהקשר למחשבותי ואף פעם לא כאשר העסקתי את עצמי בך או בבעייתך (אף עכשיו לא, מוסיף אני בהתגרות). אולם משמעות האבחנה הזאת פחתה מיד בשל אבחנה אחרת. האדיקות שלי, או לפחות רצוני להאמין, נעלמו עם הקסם הנלווה להיותך כאן; מסיבות פנימיות נראה לי שוב בלתי סביר שדבר מסוג זה יכול לקרות; הרהיט חסר הרוח ניצב מולי כשם שהמשורר עמד מול הטבע נטול האלים לאחר שאלי יוון עזבוהו. אני מציב אם כן שוב את משקפי המצבט האבהיים שלי על אפי ומזהיר את הבן האהוב לשמור על צלילות הדעת ולהעדיף שלא לרצות להבין דבר מה מאשר להקריב קורבן כה גדול להבנה. אני גם נד בראשי לשלילה בנוגע לפסיכוסינתזה וחושב: כן, כאלה הם הצעירים; שמחה אמיתית מתעוררת בהם רק כשאינם צריכים לקחת אותנו עמם למקום שנשימתנו הכבדה ורגלינו העייפות אינן יכולות לעקוב אחריהם.

ועתה אהפוך פטפטן בזכות גילי ואספר על עוד דבר בין שמים לארץ שאי אפשר להבין. לפני כמה שנים הייתי משוכנע שאמות בין שנתי ה-61 ל-62, דבר שנראה לי בשעתו גבול רחוק עדיין (כיום מדובר בעוד שמונה שנים בלבד). נסעתי אז עם אחי ליוון, ושם נראה זה ממש מוזר - שמתי לב לכך ביודעין - כיצד המספרים 61 או 60 בקשר עם 1 או 2 חזרו והופיעו בכל הזדמנות שקשורה לאובייקטים כמותיים, בעיקר דרכי תחבורה. קיוויתי להיפטר מהאווירה המלחיצה עם הגעתנו למלון באתונה, שכן ניתנו לנו חדרים בקומה הראשונה; שם אי אפשר לקבל את המספר 61. אכן, אבל אני קיבלתי את המספר 31 (שבהקשר פטליסטי הוא מחצית 61-62), והמספר הצעיר ומלא החיים הזה הוכיח עצמו בהמשך כעיקש עוד יותר מהראשון. מהחזרה הביתה ועד זמן קרוב לאחר מכן נותר ה-31 נאמן (לי), ובסביבתו נמצאת גם הסיפרה 2.

מאחר שיש לי גם אזורים במוחי שבהם אני סקרן לידע גרידא ואינני בעל אמונה תפלה, חיפשתי באמצעות אנליזה את הסיבה לשכנוע הזה (בנוגע לשנת מותי), והרי היא לפניך. היא נוצרה בשנת 1899; אז התרחשו שני מאורעות. מחד גיסא כתבתי את "פירוש החלום" (שאכן הופיע בשנת 1900, כפי שתיכננתי מראש), ומאידך גיסא קיבלתי מספר טלפון חדש, שפועל עד היום: 14362. אפשר למצוא בקלות מכנה משותף בין שתי העובדות: בשנת 1899, כשכתבתי את "פירוש החלום", הייתי בן 43. אפשר היה להניח ששתי הספרות האחרות (ממספר הטלפון) תציינה את סוף חיי: כלומר: 61 או 62. פתאום מופיעה שיטה בשיגעון. האמונה התפלה שאמות בן 61 או 62 נראתה מתאימה לשכנוע שעם "פירוש החלום" סיימתי את עבודת חיי, שאיני צריך לעשות עוד דבר ושאוכל למות בשלווה.

עליך להודות שאחרי החלופה הזאת אין הדבר נשמע כה חסר פשר. כמו כן ההשפעה הנסתרת של ו' פליס עשתה את שלה; בשנה של ההתקפה שלו (עלי) נעלמה גם האמונה התפלה. אתה תמצא בכל את טבעה היהודי הספציפי של המיסטיקה שלי. אחרת אני נוטה רק לומר שהרפתקאות כמו עם המספר 61 מוצאות את פתרונן ראשית דרך תשומת הלב הנפשית האדירה מתוך הלא-מודע - זו הרואה הלנה בכל אשה - ושנית ב"צירוף מקרים" שאי אפשר להכחיש, שממלא בבניית השיגעון אותו תפקיד שממלאת ההתרצות הנפשית בסימפטום ההיסטרי, ושעליו אפשר לעמוד בדוגמת משחק המלים. אני אקבל אם כן בעניין רב ידיעות בדבר חקירות תסביך הרוחות שלך כמו מתוך שיגעון אצילי שאדם אינו לוקח בו חלק בעצמו. בברכות לבביות לך, לאשתך ולילדיך

שלך פרויד.

חליפת המכתבים בין פרויד ליונג בשנים 1906-1941 תופיע בקרוב בהוצאת "רסלינג", בתרגום חיים מחלב ובעריכת ד"ר יוסי שוורץ וד"ר יצחק בנימיני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו