בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיר אהבה בבלי וחמישה לחשים

תירגמה מאכדית ש' שפרה

תגובות

שיר אהבה זה, שהתחבר בתקופה הבבלית העתיקה, לא הגיע אלינו בשלמותו ולכן קשה לקבוע אם הוא חלק מדיאלוג, כרבים משירי האהבה המסופוטמיים, או שהוא מונולוג. אם אמנם הוא מונולוג כי אז הוא יוצא דופן בשירת האהבה האכדית. כמו כן קשה לדעת אם היה משובץ בתוך אנתולוגיה, או שהוא שיר יחיד. אין בשיר רמז לטקס דתי ושמה של אלת האהבה אינו נזכר, ולכן לא ברור אם הוא שיר חילוני-עממי, שהושר אולי בחגיגות נישואים, או חלק מפולחן דתי. הוא דומה ללחשי אהבה אכדיים, אבל חסר את הכותרת שמציינת בדרך כלל את הלחשים. הדוברת בשיר היא אשה שמעוררת את אהובה להתעלס אתה. כאשר היא מונה את אברי גופה מן הראש ועד לערווה היא משתמשת בלשון יחיד-רבים, כדרך שנוהגת הדוברת בשמה של האלה איננה בשירי האהבה השומריים, וכשם שמצוטטת אשתר האכדית המפתה את אהובה הגנן: "אשלנו שלי, הבה נשבע אונך, / ושלח יד? וגע בערוותנו" ("עלילות גלגמש", לוח שישי 68-69). האלוזיות האירוטיות מוכרות לנו משיר השירים ומשירת האהבה המצרית, ואולם לשון הדוברת ישירה ובוטה ואין בה גינוני צניעות או שימוש ב"לשון נקייה". הטור השני של השיר מקוטע מאוד, אך מן השרידים אפשר אולי להסיק שהוא מתייחס לפרידת האוהבים עם שחר.

הלמות לב? - זמר,

הזדקף(1) ואתעלס-עמ? באהבים.

בחיק? הענג לעת בקר - טובים דודי?,

פרי-מגדי? - שפע,

ערשי - בתאשור מבשמת.

בעטרת ראשינו, בעגילי אזנינו,

בגבעות כתפינו, בחמודות חיקינו,

בצמידי תפרחת-התמר אשר בידינו,

באזור-הספירים (המעטר תליוני) צפרדע(2) אשר במתנינו (אשביע?) -

שלח שמאל?, גע בערותנו,

שחק בשדינו,

בא, פתחתי חמוקי-ירכי.

לחשים נגד נשיכת כלב

המסופוטמים האמינו בכוחן של המלים לברוא ולהרוס, לרפא ולהחלות, להציל יולדת ולהרגיע תינוק בוכה. הלחשים נאמרו לרוב בפיו של כוהן-הנחש, או הכוהן-המשביע, ונלוו להם פעולות מאגיות אפוטרופאיות. רוב הלחשים המאוחרים מן האלף הראשון התרחקו מן המסורת שבעל-פה, נכללו בקאנונים מלומדים שלוקטו בידי סופרים ושימשו את המשביעים. ואולם לחשים עתיקים מן האלף השני מצליחים לשמור על חופש יצירתי ומעניקים מקוריות ורעננות למוטיווים ורעיונות שאותם שאלו ממאגר משותף ועשיר שהעמידה לרשותם השירה העממית שבעל-פה.

בחרתי להביא כאן ארבעה לחשים נגד נשיכת כלב מן התקופה הבבלית העתיקה ואחד מן האשורית העתיקה ("הכלב השחור"), והוספתי עליהם גם לחש אחד נגד זעם. מפליא שבספרות המסופוטמית, שאוצר הלחשים הגדול שלה נועד להגן מכל פגע רע, נזכרת נשיכת כלב רק לעתים נדירות. מתוך האזכורים שאינם לחשים מעניין אולי לציין את החוק המצוי בקובץ החוקים של מלכות אשנונה (1770 לערך לפני הספירה), שהקדים את חוקי ח'מורבי. החוק קובע שאם הרשויות הזהירו את בעליו של כלב שוטה והבעלים לא שמר על הכלב והוא נשך אדם וגרם למותו, יקנסו את הבעלים בתשלום של ארבעים שקל. אם נשך הכלב עבד וגרם למותו, יקנסו את הבעלים רק בחמישה עשר שקל כסף (חוקים 57 ו-58). הלחשים נגד נשיכת כלב, כמו מרבית הלחשים, עושים שימוש בשתי טכניקות עיקריות: האחת אפוטרופאית, שפועלת לסילוקו של הרוע בעצם הגייתו במלים: כך, למשל, העברת המלים לשלטונה של הרוח שיש לה תפקיד מטהר; פנייה פורמולארית אל ישויות אלוהיות בניסוח "את מי אשלח אל" (Mannam Lupsur), שעל שמה נקראת תת-סוגה זו של לחשים; או ייחוס הלחש לאלים, בעיקר כאלה הממונים על המאגיה, או לאלים פטרונים של המרפא, כדי להעניק ללחש תוקף ויעילות. והטכניקה השנייה שליוותה את המלים היתה פעולה מאגית.

בלחשים נגד נשיכת כלב מוצאים רכיב נוסף - פעולה מונעת שמנחה להכניס את הכלב המועד או השוטה להסגר ולהרוג אותו; מותו של הכלב נועד לבער את הרעה ולהבטיח את החלמתו של האיש. בלחש אחר מצווים על "עלם החמודות" שהכלב נתן בו את עיניו להסתלק ולהימלט מאימתו של הכלב. לעתים הלחש מתרכז בתיאור מראהו ותכונותיו של הכלב שמלווה בפעולות מאגיות פשוטות; פעולות אלה יש להן ככל הנראה גם תפקיד רפואי והן אינן מצריכות כוהן-משביע, כיוון שמקורן באמונה העממית והשימוש בהן היה יום-יומי ונפוץ. בלחש אחד מצווים אנשי הקהילה או מי שהיו עדים לנשיכת הכלב לומר את דברי הלחש לרוח כדי שתמנע את המחלה. המסופוטמים האמינו שהרוק הניגר מפיו של הכלב נושא את זרעו, ומכאן החשש החוזר ונשנה בלחשים אלה שהכלב השוטה בנשיכתו מותיר את בניו בגוף האדם והם מקור המחלה.

הכלב השחור

דמם-דממם(3).

כלב שחור

רובץ על התל,

אורב לשירה המתנהלת-בדד,

עיניו תרות (אחר) עלם חמודות.

את מי אשלח אל בנות אאה(4) שבע ושבע (לאמר):

"... לו תקחנה את אגן אבני-האדם, את צפחת אבני-הכדכד,

לו תלכנה ותשטפנה בנהר במים טהורים(5)......

............................"

רחק, עלם,

למקומ? שוב!

זריזות רגליו

זריזות רגליו,

פראית מרוצתו,

איתנים קרסליו,

חזק חזהו.

צל החומה - מושבו,

סף-הדלת - מרבצו.

בפיו הוא נושא את זרעו,

באשר יש? - יותיר את בניו.

לחש לרפא (נשיכת) כלב-בית.

כלב נשך איש

כלב נש? איש;

עתה אמרו לרוח החולפת:

"נשיכת הכלב אל תוליד גורים!"

הובל את הכלב,

אל ההסגר.

לו ימות הכלב,

לו יחיה האיש!

משניו נגר(6) זרעו

ארכות רגליו,

מהירה מרוצתו,

מצער מזונו,

דל לחמו.

משניו נגר זרעו,

באשר יש?,

יותיר את בנו.

לחש אנרו(7).

נושא בפיו את זרעו

ארכות רגליו,

מפאר מראהו,

מדלג כ......, פוסע כאריה.

נושא בפיו את זרעו,

באשר יש? יברא גור.

לחש אנרו.

הלחש לא שלי הוא - לחש דמו וגלה(8) הוא.

גלה הגידה

ואני עניתי אחריה.

לחש אנרו.

ואשר לנשיכת-הכלב עצמה -

משח...... בשמן מן הצפחת,

מרח חמאה;

הגד לחש זה

והוא ירפא.

זעם, אמרו, זעם

זעם, (אמרו) זעם:

זעם משתער עלי כפר-פרא,

מנתר עלי ככלב,

כמו אריה מלא עז בבואו,

כמו זאב מלא חרון.

עצר! אדר? עלי? כמו על אסקפה,

אעבר דרכ? כמו דר? דלת-פרוצה,

אשחק אות? כשחק מפתן,

אסיג פסיעותי? לאחור כחבל-ברגלי-הסוס,

אכבה את האש אשר בלב?.

?(1?) מלשון זיקפה.?(2?) קמיעות בצורת צפרדע.?(3?) מלות קסם חסרות משמעות. ייתכן שנבחרו לתכלית זאת בגלל הדמיון הצלילי למלה "דם" באכדית ?(זהה למלה בעברית?).?(4?) אל מי התהום, החוכמה והמאגיה. לא ברור הרקע המיתולוגי של שבע בנות אאה.?(5?) בגלל הטקסט השבור לא ברור מהי פעולת הטיהור שעושות "בנות אנו".?(6?) מילולית "תלוי".?(7?) כנראה, כינוי למקדש או למבנה פולחני בא?רידו?, עירו של אל הלחש והמאגיה, א?א?ה. כותרת תחתית זו מופיעה על לחשים מסוגים שונים, למן אמצע האלף השלישי לפני הספירה.?(8?) "דמו", גלגול של תמוז אל הפריון הגווע וקם לתחיה ואמו, "גלה", נחשבו לאלי רפואה.



זוג אוהבים, 2000 לפנה"ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו