בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה היא מסה?

תגובות

כמה מאות מסות נשלחו למערכת "תרבות וספרות" לקראת תחרות המסה של "הארץ". בשנים קודמות, כאשר היתה זו תחרות של סיפורים קצרים, הגיעו למערכת אלפי סיפורים בכל שנה. לאחר שכל אחד מאתנו קרא את המסות בביתו, נפגשנו כדי לדון בהן. תהינו על מספר המסות שהוצעו לתחרות, גם מתוך רווחה מסוימת וגם בשל סקרנות: מהו האתגר שמציבה המסה לכותבים; מדוע אינה מניעה, באותו אופן שעושה הסיפור הקצר, את התשוקה ליצור ולהשמיע קול?

התשובה נעוצה, מן הסתם, בכך שהסוגה הזאת אינה נפוצה דיה בכתיבה העכשווית, אף על פי שיש לה תפקיד רב-חשיבות בכינונה של המחשבה העברית המודרנית; ואולי גם על שום אופיה הערמומי, כפול הפנים. המסה מביעה רעיון אינטלקטואלי, מחשבה שנהגתה, שנפתחת להרהור ומגיעה למיצוי מסוים בתוך הכתיבה. אולם לעומת המאמר, היא אינה מתאפיינת בדיסקרטיות עניינית, בעיגון לוגי וברטוריקה סמכותית. כלי מסירתה הם פואטיים: הם מדגישים את ייחודיותו של הכותב, את קולו ואת האופן שבו המחשבה יכולה לטעות, את האופן שבו היא נפתלת, מתערסלת, אובדת לרגע וחוזרת; דרכי עיצובה של המחשבה כרוכות ברושם האסתטי שהיא מעוררת. המסה מקדישה תשומת לב דומה לתוכן ולצורה, ולאופן שבו התוכן והצורה משרתים זה את זה. היא מצויה בתווך הרטורי שבין הפרוזה לבין המאמר, ואפשרויות מיקומה על הטווח הזה עורר אצלנו, בשעה שכל אחד מאתנו הציג את נבחריו, תהייה ופולמוס: מה המיקום שמאפיין אותה במובהק, והאם אפשר מלכתחילה לסמן את "המובהקות" של הכתיבה המסאית?

נהנינו מקריאת המסות שנשלחו לתחרות, שהתאפיינו במינון גבוה למדי של חיבורים ראויים. רבות מהן עוררו עניין ורושם, אולם בעת קריאתן, וגם בזמן פגישתנו, נאלצנו לסייג את הרושם: שוב ושוב נשמעה הקריאה "אבל זו לא מסה". רבים מהטקסטים שנשלחו היו מאמרים אקדמיים, שנדמה כי הוגשו קודם לכן כתרגילים בקורסים באוניברסיטה. אחרים היו רשימות פובליציסטיות, מהנוסח שאפשר למצוא בעמודי הדעות בעיתונות היומית. מן הצד האחר, היו טקסטים שהתעמקו בפואטיות של עצמם, שדמו לקטעי שירה בפרוזה. חלק מהטקסטים הללו היו - בהתאמה - משכנעים ומרתקים, או יפים עד מאוד. מקצתם שילבו את שני הממדים הללו.

אולם דווקא חוסר הבהירות של הז'אנר מאפשר מבט מרתק בסוגיות שמעניינות את הכותבים, ובמידה מסוימת בהלכי הרוח שמאפיינים את הזמן והמקום שבו מתרחשת הכתיבה: מסות רבות התחבטו בשאלת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; סוגיה שאינה פוסקת להעסיק אותנו, ואולי נודדת אל פני השטח לקראת חגיגות השישים למדינה, וחשבון הנפש שהן מזמנות. כותבים אחרים הביעו את דעתם - ואף הציעו פתרונות - ביחס לסכסוך הישראלי-הפלשתיני, או לגבי סוגיות של אי-שוויון כלכלי ומעמדי בישראל. נושא נפוץ נוסף היה קשור בטכנולוגיית המידע: האפשרויות והסכנות הקשורות באינטרנט ובטלוויזיה, וב"מציאות" המדומה שהם מציעים. היו כותבים רבים שהתכנסו בתחום הפרטי, באינטימיות של חיק המשפחה; שכתבו מסה שמכילה חשבון נפש מול הילדים, ההורים או מול בן או בת הזוג. סוגיות שכיחות נוספות היו הרהורים פילוסופיים על הטוב והרע, שנכתבו במחוות גדולות, לעתים במחוות גדולות מדי.

תהליך השיפוט המשותף הוא משא ומתן, שכרוך - כמו כל משא ומתן - בפשרות, התעקשויות, קואליציות שנוצרות לרגע ואופוזיציות בלתי מסופקות. לעתים חדרו שיקולים נוספים לתהליך הבחירה. כך, למשל, שתי מסות מצוינות עסקו במשורר אהרן שבתאי. התחבטנו בסוגיית הנראות: האם יאה שמתוך שלושת המסות הזוכות יעסקו שתיים באותו משורר (שגם מפרסם לעתים על דפי "תרבות וספרות")? בסופו של דבר נדחקה אחת המסות ל"מסות המומלצות", כלומר למסות שתפורסמנה בשבועות הקרובים. שלוש המסות הנבחרות מייצגות את התנועה על הציר שהוצג קודם, בין הבהירות האינטלקטואלית לחירות הפואטית; כל אחת ממוקמת בו במקום מעט שונה מרעותה. אנו מודים לכותבי המסות שהשתתפו בתחרות, ומקווים שעצם קיומה של התחרות תתרום, ולו במעט, לעידודה של הכתיבה המסאית בישראל.

מיכל בן-נפתלי

מיכל בן-נפתלי כותבת, מתרגמת ועורכת את סדרת "הצרפתים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספריה: "כרוניקה של פרידה" (רסלינג, 2000), "הביקור של חנה ארנדט" (הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2006) ו"ספר, ילדות" (רסלינג, 2007). כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עברים לשנת תשס"ז.

יונתן סואן

יליד 1986, מתגורר בתל-אביב. סטודנט חופשי.

חיים תדמון

נולד בפתח תקוה ב-1935. גר בתל-אביב, נשוי ואב לבן. למד היסטוריה כללית ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית. פירסם שני רומאנים: "רוסיה היא ארץ גדולה מאוד" (סדרת עמודים לספרות, זמורה-ביתן) ו"סלמן רושדי, מלון ארבעת הפרחים, פריס" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד).



חבר השופטים בתחרות המסה של "הארץ": עמרי הרצוג (מימין), אורן קקון ודורי מנור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו