שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רחם בשירות האומה

בסגנון פובליציסטי לא אופייני לספרות הפסיקה מרביץ הרב אליעזר מלמד בחסידיו הלכות שמרניות בענייני משפחה וילודה. לפחות הוא לא מנסה להסתיר את האג'נדה הלאומנית שלו

נעם סרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם סרי

רביבים: נישואין, חינוך, משפחה וקריירה

הרב אליעזר מלמד. הוצאת מכון הר ברכה, 299 עמ', 72 שקלים

נפתח בחידה: מהי השאלה שתשובתה מנוסחת במלים הבאות - "למשפחה ממוצעת בציבור הדתי-לאומי יש כיום חמישה ילדים, כשההפרש הממוצע שבין לידה ללידה הוא שלוש שנים. אם ממוצע גיל הנישואים יהיה 20, כשיהיו בני 80 יהיו להם 83 צאצאים. אם גיל הנישואין הממוצע יהיה 22, כשיהיו בני 80 יהיו להם 50 צאצאים. אם נמתין עוד 20 שנה, היינו 80 שנה מהיותה בת 20, כשתגיע לגיל 100, אזי התוספת בעקבות הצערת הנישואין היא של 111 ילדים: 277 צאצאים לנישאות בגיל 20, מול 166 צאצאים לנישאות בגיל 22" (עמ' 37). ובכן, החישוב המתמטי-דמוגרפי הזה הוא אחד מן הטיעונים המשמעותיים שדרכם מלובנת השאלה "באיזו מידה יש להעדיף נישואים מוקדמים על פני שירות לאומי?", והכותב הוא בין הכותבים הנקראים ביותר בציבור הדתי-לאומי, שדבריו מתפרסמים תדיר בשבועון הלאומני "בשבע" (עיתון "ערוץ שבע"), המופץ חינם בעשרות אלפי עותקים הזוכים לתהודה רבה. לאחרונה כונסו מאמרים אלה ונערכו להדפסה בספר, הנושא את שם הטור המוכר מן השבועון.

כותרת המשנה של הספר, "נישואין, חינוך, משפחה וקריירה" מבטיחה ומקיימת. הנושאים הטעונים ביותר בחברה הדתית בארץ נדונים כאן, בסגנון ייחודי המשלב פובליציסטיקה וטרמינולוגיה של פסיקת הלכה. בין הנושאים הנדונים: הגיל הרצוי לנישואין, היחס ל"לימודי חול" במוסדות החינוך הדתיים, הסכמי קדם-נישואין ועוד. ברוב הנושאים מציג הרב מלמד גישה שמרנית, המזוהה עם הציבור החרד"לי (חרדי-לאומי). הדברים משלבים את השיח ההלכתי המקובל (ציטוטים מספרות התלמוד והפסיקה) עם השקפת עולמו האישית. הנימה הפובליציסטית הישירה, סגנון שלא מקובל בספרות הפסיקה המסורתית, מאפשרת שקיפות ומזמנת גם לקורא הלא-ביקורתי הזדמנות למבט ביקורתי על תהליכי פסיקת הלכה.

פוסקי הלכה זוכים בקרב אוהדיהם להילה של יודעי-כל אובייקטיביים, שמוסרים את "גופי התורה" כנתינתם מסיני. ואולם בפועל מעורבים בתהליך הפסיקה עולמם הערכי ודעותיהם והשקפותיהם האישיות של הפוסקים, ואלה מעצבים במידה רבה את פסיקתם. חוקרי הלכה נזקקים לעתים לתחכום רב כדי "לחלץ" מתוך פסק ההלכה את האג'נדה הסמויה של הפוסק. לשבחו של הרב מלמד ייאמר, שבמקרה זה האג'נדה שלו פרושה בגלוי לעין הקורא. תדע נא כל עלמה עברייה, שבבואה להיוועץ עם דמות רבנית כדי לשמוע את הנחייתה בעניין תכנון המשפחה - ייתכן כי לא רק אותה ואת צרכיה רואה הרב לנגד עיניו, אלא אף את "צורכי האומה". הרחם שלה עומד, בין השאר, לשירות האומה, ואוי למשתמטים.

אולי כדי להמתיק את הגלולה הדמוגרפית, ואולי בשם אותה ישירות-שקיפות המאפיינת את כתיבתו, מעניק הרב מלמד לקוראיו גם מתנה יקרה ו"מסוכנת", בדמות דיון פתוח יחסית בצד השני של הילודה - ההפלה המלאכותית. בהלכה היהודית, מן התלמוד ועד לפסיקה בת זמננו, נשמעו קולות שונים ומגוונים בסוגיה זו. המקילים מבקשים לראות בהפלה איסור קל יחסית (מדרבנן), שניתן להסב אותו להיתר גמור להפיל בנסיבות מסוימות, כגון מצב נפשי של האשה, מום בעובר וכיו"ב. על אף שעניין זה נדון רבות במאמרים ובספרות השאלות והתשובות, ואף מפורסם בקרב מלומדים, הרי שבעיתונות הדתית נחשבת גישה המעניקה לגיטימציה להפלה יזומה כסוג של טאבו. והנה, הרב מלמד מפזר את מסך הערפל מעל הבעיה ופורש את הסוגיה בשקיפות, בקצרה ובבהירות. כדרכו הוא מפרסם את התגובות הטעונות והענייניות שקיבל בעקבות פרסום מאמרו זה לעיתון. בכך תורם הספר תרומה משמעותית, חשובה ואמיצה, להכרת הסוגיה.

מפתה להציב את ספרו זה של הרב מלמד, השונה בסגנונו מספריו הקודמים, כמאפיין הלוך רוח של ציבור מסוים מאוד, חרדי-לאומ(נ)י-ימני, ולהוכיח את הקשר-לכאורה שבין לאומנות לבין דיכוי נשים, את העצמת סמכות הרבנים ועוד. לו היה קו מפריד ברור בין ציבורים דתיים לבין ציבורים חרדיים-לאומ(נ)יים, הרי שהרב אליעזר מלמד היה ודאי מזוהה באופן מובהק עם הקבוצה השנייה, הקוראת לנסיגה משילובם של ערכים אוניברסליים עם "דעת התורה הנאמנה", לטובת פרקטיקות שמרניות וחרדיות. אך הגדרה שכזו אינה אפשרית, שכן הציבורים הדתיים השונים מקיימים ביניהם יחסי גומלין מורכבים, נפתלים וסמויים, שאינם מאפשרים למעשה תיחום סוציולוגי נחרץ מעין זה.

הציטוט שהובא לעיל ודוגמאות נוספות בספר מצביעים לכאורה על חשיבה "גברית", המסתמכת על נתונים מספריים ומחקרים מתחום מדעי החברה, ומונעת מרציונליות ופרקטיות, אך בפועל מסקנות הדיון הולמות לא פעם דווקא את ה"סבתא" השמרנית: רווקים מבוגרים? אל תהיו בררנים מדי! שירות לאומי? מותר, אך בפועל מדובר בבזבוז זמן יקר, שבא על חשבון הכשרה מקצועית ונישואים מוקדמים. מוסד השדכנות המסורתי? ללא ספק התשובה האולטימטיבית לקשיים במציאת בני זוג. למעשה, גאוותו של המחבר על כך שאינו נופל קורבן להלכי רוח זרים ואופנתיים שפשטו במחנה, לדעתו.

הספר משווק באמצעות מודעות בעלונים לציבור הדתי, וכן נמכר בחנויות העוסקות בספרות דתית. לאחרונה הופתעתי לגלות את עטיפתו מבצבצת על מדף בחנות ספרים תל-אביבית, בין ספרי הדרכה ברוח הניו-אייג'. האם הטבלאות הסטטיסטיות, שתכליתן בירור הסיכוי והתנאים לניצחון הדמוגרפיה היהודית בעתיד, חרצו את דינו למדף זה? או שאולי היתה זו דווקא הנימה הדעתנית המשובצת בטקסטים יהודיים עתיקים, שיצרה את הרושם שהמחבר הוא גורו של "העידן החדש".

נעם סרי כותב עבודת דוקטור במחלקה לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ