בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעת קריאה

האם הארי פוטר גרם לנוער לקרוא , או שתעשיית הספרים זיהתה בזכותו פלח שוק חדש? ורד לי משוחחת עם עורכות לספרי ילדים ונוער על הפריחה בענף

תגובות

כבר בשיטוט בחנות הספרים אפשר להבחין שכל הוצאת ספרים, קטנה כגדולה, מתהדרת בכותרים המיועדים לבני נוער. על פי רשת ספרי סטימצקי, הצלחתה של סדרת "הארי פוטר" הגבירה את הביקוש לספרות בני נוער בכ-20%, ובחנויותיה אכן מורגשת התעוררות במכירות ספרים המיועדים לבני נוער. מבט בהוצאות הספרים מגלה שבתחום ספרי הנוער הן מעסיקות עורכות-בית במשרה, ולא פרילנס, ושכולן נשים.

לשוק המתעורר הזה הצטרפה באחרונה הוצאת גרף צעיר - שיתוף פעולה בין גילי בר-הלל, המתרגמת של "הארי פוטר" לעברית, ורני גרף, מו"ל הוצאת גרף המתמחה בספרי מדע בדיוני וסיפורת. כמו"לית-שותפה אחראית בר-הלל גם להבאתן לדפוס ולתרגום היצירות "נעלי בלט" ו"נעלי החלקה" (ידיעות ספרים) מאת נואל סטריטפילד שזכו להצלחה, למהדורה המוערת של "הקוסם מארץ עוץ" (אריה ניר) ולהוצאת מהדורה מוערת וחדשה של "פיטר פן" (יראה אור בהוצאת אריה ניר).

הבחירות הראשונות של גרף צעיר מתמקדות בספרות מתורגמת עכשווית, כמו "מסע אל ים הנהר" מאת אווה איבוטסון, המגולל את קורותיה של מאיה היתומה המפליגה מאנגליה לברזיל, שם לא רואים קרובי משפחתה בעין יפה את משיכתה לטבע ולאוכלוסייה המקומית. בגב הספר מצוין שהוא מיועד לכל המשפחה, ובדף יחסי הציבור מצוין שההוצאה "נוסדה כדי להביא אל הדפוס ספרים שמתאימים לבני נוער ולמבוגרים כאחד".

"רוב הספרים שעליהם קנינו זכויות מיועדים לנוער מבוגר, בגיל 13-15", אומרת בר-הלל. "זה פלח גיל שכרגע מאוד חם בארה"ב ובאנגליה. בהחלט ייתכן שההצלחה של 'הארי פוטר' עוררה מודעות לכך שיש קהל ושזה כוח כלכלי, והבנה שגם מבוגרים לפעמים קוראים את הספרים האלה".

האם הבחירה בספר כמו "מסע אל ים הנהר", שפונה גם לבני נוער וגם למבוגרים, היא חלק מהשפעתו של "הארי פוטר" על שוק הספרים? ההבנה שאפשר להרחיב את קהל הקריאה, ולא להצטמצם רק בבני נוער?

"בחרתי ספרים שגם אני אוהבת לקרוא, ובאיזשהו מקום לא יאבדו מקסמם גם עוד 20 שנה. ספרים שיש בהם איזשהו יסוד קלאסי, סיפור עם מרכיבים על-זמניים שמסוגל לעמוד במבחן הזמן ולדבר אל יותר מקבוצה אחת. 'מסע אל הים' הוא קודם כל ספר לבני נוער, הוא מאוד קלאסי בנושאיו, בצורת הכתיבה שלו וגם במבנה. הדבר מאפשר למבוגרים לקרוא ספר חדש לגמרי, ולחוש נוסטלגיה. זוהי דרך להגיע למבוגרים, להזכיר להם את הילדות, להזכיר להם מה הם אהבו לקרוא כשהם עצמם היו ילדים. והרי הרבה מהספרים המצוינים פועלים על קוראיהם ביותר מרובד אחד. אני חד-משמעית מחפשת ספרים שיש בהם ממד של על-גיליות ועל-זמניות, אבל אני לא מחפשת דווקא ספר שיהיה השנה רב-מכר, ובשנה הבא לא יעניין אף אחד".

ספר נוסף שייראה אור בהוצאה הוא "פרסי ג'קסון וגנב הברק". "זו סדרה שאני בהחלט בחרתי בגלל המסחריות שלה. היא מתמקדת בתיכוניסט אמריקאי, שמגלה שהוא בן לאחד האלים מהמיתולוגיה היוונית", מעידה בר-הלל. "במשך תקופה ארוכה הוא צעד במקום השני ברשימות רבי-המכר, בעקבות הארי פוטר שכבש את המקום הראשון".

איך השפיעה הצלחת "הארי פוטר" על ספרי בני הנוער?

"אין ספק ש'הארי פוטר' הזניק את השוק באופן כללי, את ספרות הנוער בפרט וגם את ספרות הפנטסיה. אפשר לראות המון חיקויים וניסיון לרכוב על הגל, וגם ספרים איכותיים שמאוד ייתכן שאף אחד לא היה משקיע בהם אלמלא 'הארי פוטר', וזה חילחל גם לכתיבה המקורית לבני נוער שעסקה עד כה בנושאים היסטוריים או ב'ספרי-בעיה'. פתאום אפשר למצוא על המדף ספרים נפלאים כמו "בנות הדרקון" של מרית בן ישראל (הקיבוץ המאוחד 2007), "הלב הקבור" של שמעון אדף (אחוזת בית 2006), או "הלוויתן מבבל" מאת הגר ינאי (כתר, 2006)".

סדרת "הארי פוטר" גרמה לילדים לקרוא יותר? או שהיא רק גילתה למבוגרים שגם בעידן הזה ילדים עדיין מסוגלים לשקוע בספר?

"כמי שנפגשת המון עם ילדים בבתי ספר ובספריות, יש ויש. פגשתי ילדים שלא פתחו ספר לפני 'הארי פוטר' ולא מתכוונים לקרוא ספר גם עכשיו. הם הולכים לקרוא עד סוף ימיהם רק 'הארי פוטר'. אבל פגשתי גם ילדים שעברו ישר מ'הארי פוטר' ל'שר הטבעות', ונהפכו לצרכני פנטסיה ומדע בדיוני קשים".

אולי הכל נובע מאי-הבנה של איך לשווק ספרים לבני נוער?

"השוק מוצף בספרי פעוטות. אם תיכנסי לחנות הספרים תמצאי הרבה מדפים לספרי פעוטות, ומדף דחוק אחד ביניהם לספרי נוער. בחנויות ספרים בחו"ל תראי חצי קומה, קומה או חנות שלמה שמוקדשת לספרות בני נוער. בארץ יש הצפה של ספרי ילדים. הצד הגרפי של הטקסטים האלה מאוד חזק, צבעוני ומושך את העין, וההורה יכול לפתוח ולדפדף, וישר להחליט אם זה מתאים או לא. ספרים אלה פונים לגילאים שבהם ההורים הם עדיין מי שמקבלים את ההחלטות.

"הרבה יותר קשה למכור להורים ספרי נוער, כי בני הנוער לא בהכרח ירצו לקרוא ספר שההורים קנו להם. הם גם לא נכנסים לבדם לחנויות ספרים כי הן לא נראות להם מזמינות. אני פוגשת כל הזמן בני נוער שקוראים, ויודעת שהבעיה האמיתית היא איך להגיע אליהם. אבל אם אפשר לשווק מוסיקה לבני נוער, ובגדים ואופנה לבני נוער, אז סימן שהם לחלוטין כוח קנייה - צריך רק לגרום להם להיחשף לספרים. זה קשה כשאין ביקורת על ספרי בני נוער שמייצרת שיח ספרותי במוספי הספרים, בטלוויזיה או בעיתוני הנוער".

אי אפשר להתעלם מכך שזה דור שמתרגל לתקשורת קצרה ותזיזתית של מיילים ואס-אמ-אסים, ודבוק לטלוויזיה ולמסכי המחשב. האם הספרות שנכתבת עבורם היום מנסה להתאים את עצמה ולייצר טקסטים לא-עמוקים, אינטרנטיים?

"אין ספק שיש תחרות קשה מאוד. יש מחקרים המגלים שהדור הזה אפילו חושב אחרת, פחות בתבניות נראטיביות. אם תסתכלי על ספרים עכשוויים שמתורגמים ומצליחים בחו"ל, תראי שאלה ספרים מאוד קולנועיים - ממש סצינות ופחות פרקים, הרבה דיאלוגים ופחות תיאורים ורקע היסטורי. אז כן, זה משפיע על הכתיבה. אבל אני מאמינה שהספר לא ימות אף פעם כי לשפה המקוצרת אין זכות קיום בלי השפה המלאה יותר. באותו אופן גם האמנות החזותית או הציור הפיגורטיבי לא מתו כשנכנס הצילום, ולמרות כל ההספדים הם עדיין כאן עמנו.

"נכון, החברה משתנה וגם אופן הקריאה משתנה, אבל גיל הילדות הוא עדיין הגיל שבו נתפסים לקריאה. אל תשכחי שסדרת 'הארי פוטר' כוללת שבעה ספרים שהולכים ומתארכים מספר לספר, וגם השפה נעשית יותר ויותר מורכבת. זו סדרה שבאיזשהו שלב גדלה עם הקהל שלה. כשקראתי את הספר הראשון והשני לא נזקקתי כמעט למילון. לא היתה מלה אנגלית אחת שלא הכרתי. בספרי ההמשך השתמשתי יותר ויותר במילון. הדרך להביא בני נוער לקרוא היא דרך נושאים שמושכים אותם, ולא כאלה שנועדו לחנך ולהפוך אותם לאזרחים טובים יותר. אפשר למצוא בספרים דברים שאין בטלוויזיה או בקולנוע, ואת רואה שילדים מפתחים לזה הערכה. זה לא קרב אבוד, אבל אסור לוותר בו".

למה בחרת להתמקד בתרגום ולא במקור?

"אני מעדיפה לעת עתה להתמקד בתרגום בעיקר משום שקל לי יותר למצוא ביניהם ספרים טובים וסוחפים, ועדיין לא הגיעו אלינו כתבי-יד מקוריים. אבל אני חייבת להודות שיש מעט מאוד ספרים שהייתי מוציאה לאור לו הגיעו אלי. לספרות בני נוער יש סטיגמה גדולה, שלא מעודדת סופרים להתמסר לתחום כי אחר כך הם יתקשו למכור את ספריהם. וכך השתלטו על התחום כמה אושיות כאלה, כולן אגב נשים, שמסוגלות לכתוב ספרי נוער בקצב של אחד לשנה ואף יותר. הן מסוגלות להוציא גם ספרים טובים, אבל כל הגישה לכתיבה היא של בואו נתלבש על נושא חברתי, דידקטי, היסטורי או פסיכולוגי - לדוגמה השמנה ודיאטה - ונשווק את זה למערכת החינוך. זו בהחלט דרך למכור, אבל מה שנעלם הוא הסיפור. הקריאה בשביל הכיף".

ואיך את מתייחסת ל"יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן?

"גרוסמן הצליח לעקוף את הסטיגמה, כי גם כשהוא כותב לבני נוער הספר משווק בארץ כספר למבוגרים, ורק בחו"ל הוא משווק כספר נוער. בחנות ישראלית תמצאי את הספרים האלה בין כלל יצירותיו של גרוסמן, שנחשב לסופר מכובד ורציני".

*

דלית לב, עורכת ספרי ילדים ונוער זה שבע שנים בהוצאת עם עובד, מהנהנת בהסכמה כשהיא מתייחסת לכתיבתו של גרוסמן לבני נוער ובאופן שיווקה לקהל הישראלי.

"אין ספק שכשהוחלט לשווק את 'מישהו לרוץ איתו' כספר למבוגרים הקפיצו את המכירות שלו בישראל. אני מבינה את הבחירה לשווק אותו כך גם בגלל התוכן, כנראה חששו שאם נער יקרא על נערה שברחה מהבית ומעשנת סמים, ילדים יתחילו לברוח מהבית ולעשן סמים. באיטליה, בני נוער קוראים את הספר הזה כספר נוער, אבל פה יוצאים מנקודת הנחה שלספר יש השפעה מאגית והוא עלול לשטוף את מוחם של בני נוער. תסתכלי על התנ"ך - זה טקסט משופע באלימות, ברציחות ובגילוי עריות, אבל זה לגיטימי כי ה' אמר ואלוהים העניש. קצת מגוחך שאחרי זה מגבילים טקסט ספרותי, וקוראים אותו בעיניים חרדתיות".

את מרגישה שסופרים זהירים יותר בכתיבה לנוער?

"עצוב שדווקא במדינה עם המון חומרים לכתיבה עמוקה ומקורית יש פחות העזה. זה עצוב יותר לגבי ספרות נוער, כי דווקא בה אפשר להתפרע, להיות נועזים, להתמודד עם הכל בעזרת דמיון רב יותר. לדעתי, יותר בריא נפשית להכניס לכתיבה דברים מציאותיים גם אם הם מורכבים. זו הרי המציאות, אי אפשר להסתירה מבני הנוער ולעומת זאת אפשר להתמודד אתה באופן מאתגר בכתיבה. אני שואפת לכתיבה משוחררת ופתוחה, ולפעמים צוחקת שבסוף אצטרך להוציא את זה תחת הלוגו 'לא לקטינים'".

לב אחראית בין השאר לתרגומי סדרת "קורות קצעולם" של פול סטיוארט וכריס רידל, להוצאה המחודשת של "גוליבר", לספרות מקור כמו "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס" של גילה אלמגור ולסדרת "ספריה לנוער", המתמחה בספרות עכשווית של מקור ותרגום. הספרים שראו אור בסדרה הם בחירות אמיצות. חנך אותה ספרו של יונתן יבין, "זהבים", שבשל תיאורי האלימות בו לא נכלל בהמלצות "מצעד הספרים" של משרד החינוך. עוד ראה אור בסדרה "שרוטה" מאת תמר ורטה-זהבי, העוסק בנערה שנקלעה לפיגוע שבו איבדה את חברתה ונפצעה בעצמה, ובזמן שהייתה בבית החולים מתיידדת עם נער ערבי. באחרונה ראה אור "איימי" - היית יוצאת עם מישהו שפגשת באינטרנט? של מרי הופר (עם עובד 2008), המתאר הטרדה מינית שחוותה נערה בעקבות צ'ט באינטרנט.

"אני סומכת על בני הנוער", אומרת לב. "יש נטייה להגן עליהם ולייצר להם מציאות מדומיינת וטהורה. אם בספר יופיע ילד שמעשן סיגריות, משרד החינוך עלול שלא להמליץ עליו, אבל מישהו באמת חושב שזה יעודד עישון?

"ההשפעה החיובית של 'הארי פוטר' היא שאני מקבלת הרבה יותר כתבי-יד, ביניהם הרבה ספרי פנטסיה. משהו משתחרר היום בכתיבה. בניגוד לעבר, שכתיבה לנוער היתה היסטורית ונגעה בנושאי שואה, או בנושאים קשים בבית ובמשפחה, הגיע הזמן שתחלחל לכתיבה הזאת גם הנאה, כיפיות, קריאה לשם קריאה. ב'ספריה לנוער' אני לא מנסה לחנך, להוציא ספרים דידקטיים, אלא לתת חוויית קריאה סוחפת."

לב מציינת בסיפוק שהיא מרגישה שינוי לטובה בתחום ספרות הנוער, ובהחלט מרגישה בהתרחבות העשייה. "אני מוציאה כעשרה כותרים בשנה", היא אומרת, "ומקבלת הרבה כתבי-יד. יש תחושה של שיפור בענף אחרי 'הארי פוטר'. הרבה פעמים אנשים חושבים: 'הנה, אשה ישבה, היה לה קר, כתבה ספר ונהיתה עשירה יותר ממלכת אנגליה'. מתייחסים לז'אנר הזה יותר וגם לומדים להכיר בכוחו הכלכלי".

לב רואה חשיבות רבה בהוצאה לאור של ספרי מקור לנוער. "העבודה שלי, בעיני, היא ליצור תרבות של ספרות נוער ישראלית. אני מרוצה שנער בגרמניה יקרא בגרמנית את 'שרוטה', ויידע איך נערה בירושלים מרגישה כשהיא הולכת ברחוב. אני רוצה ליצור תרבות וספרות מקומית, להיות גאה בה, ואפילו לצאת אתה החוצה ולשווק אותה לחו"ל".

?

נטע גורביץ', עורכת אחראית של ספרי הילדים והנוער בהוצאת "ידיעות ספרים", מעידה כי סדרת 'הארי פוטר' נמכרת ביותר ממיליון עותקים. "מההתרשמות שלי יש צמא אדיר והנוער רוצה לקרוא, למרות כל מה שאומרים על הדור הזה", היא אומרת. "אנחנו מוציאים לאור כ-25 כותרים בשנה, ואין לנו ספרי נוער שלא מודפסים במהדורה שנייה".

איך את מסבירה את ההצלחה הזאת?

"אולי זו הבחירה הנכונה שלנו. בספרות המקור יש לנו לא מעט 'ספרי מותג', כאלה שמחבריהם נהפכו למותג והקוראים מצפים תמיד לספר הבא. לדוגמה ספריה של ליאת רוטנר, אורה מורג שכותבת רומנים היסטוריים, נאוה מקמל-עתיר, ואשכר ארבליך בריפמן שכותבת על פיות".

אין לך תחושה שספרות המקור היא בעיקרה אופנתית (פיות) או נוסחתית ודידקטית (היסטוריה של ארץ ישראל, שואה)? שאין הברקות?

"לדעתי אין הברקות כי הנישה הזאת, בניגוד למה שמראים נתוני המכירות שלנו, נתפסת כנישה בעייתית. סופרים ישראלים לא רוצים לכתוב לנוער, וכשהם כבר כותבים, הספר משווק כספר למבוגרים מאחר שספרי נוער לא זוכים להתייחסות במדורי הספרות. סופר יודע שכתיבה לנוער דורשת לא פחות השקעה מכתיבה למבוגרים, אבל בגלל הסטיגמה היא פחות יוקרתית ופחות מוכרת. אף אחד לא רוצה להשחית את זמנו".



איור: מיכל בוננו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו