בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם הפה ממלמל והלב לא נע - זה כמו אשליה

רוח הצ'אן יכולה להתבטא לא רק בציורי זן אלא גם ב"אחזקת אופנוע" או ב"אסטרטגיה לניהול עסקים"

תגובות

הסוטרה של חוי ננג

תירגמה מאנגלית (נוסח תומס קלירי): שחר לב דיויה. הוצאת אבן חושן, 204 עמ', 120 שקלים

להב היהלום: הבודהה על אסטרטגיות לניהול העסקים והחיים

גשה מייקל רואץ'. תירגמה מאנגלית: דבורה צביאלי. הוצאת כנרת, 270 עמ', 84 שקלים

צ'אן (זן, בצורתו היפאנית המקובלת במערב), מלה שהוראתה היסודית מדיטציה, היא שם של אסכולה פילוסופית שנולדה בסין מהמיזוג הפורה בין הדאואיזם לבין הבודהיזם של "הגלגל הגדול" (מהאיאנה), ומטרתה יישום ההבנה שהכל בעינו של המתבונן: אין ממש לא במעגל הלידות והמיתות (סאמסארה) ולא בהשתחררות ממנו (נירוואנה). ההכרה באמת הזאת אינה עניין של הבנה תיאורטית של הכתבים, ואפילו לא של תרגול מדיטציה ("לעצור את המחשבות ולהתבונן בדממה זה חולה, זה לא צ'אן", אומר הוי ננג, אם כי זה יכול אולי לעזור), כפי שמעיד מקרהו של הוי ננג, השישי בשורת "אבות" הצ'אן, וגיבור הספר הנאה שלפנינו (התעתיק חוי מציין כנראה את השם כפי שהוגים אותו באזור שבו גדל ה"אב" השישי, אבל התעתיק היותר מקובל גורס הוי).

האיש היה אנאלפבית צעיר בעיר קטנה ליד קנטון. יום אחד שמע מישהו מצטט שורה מתוך "סוטרת היהלום": "אם הלב לא דבק בשום דבר, אפשר להשיג את טבע הבודהא..." וזכה להארה מיידית - או בתרגום מילולי: "לבו אז נפתח והתעורר (לאמת)". הוא נסע למנזר במרכז סין שבו ישב המורה הונג רן, ה"אב" החמישי בשרשרת המסורה של הצ'אן. זה שאל אותו מאיפה הוא וכשהשיב, אמר המורה: "האם גם ברבר דרומי יכול להגיע להארה?" הוי ננג השיב: "יש הבדלים בין דרומיים וצפוניים, אבל האם טבע הבודהא שונה בין צפון ודרום?" תשובה שהותירה רושם גדול על הונג רן, שקיבל אותו למנזר ושלח אותו לעבוד במטבח ובחצר.

לקרוא ולכתוב הוא לא למד, אבל המורה ראה בו את ממשיכו האמיתי, מה שגרם להתפצלות לשתי אסכולות (כפי שמוסבר בפרק השמיני בספר) - הדרומית של הוי ננג, והצפונית של שן סיו (הנזיר הראשי המלומד, שהאב החמישי ביכר את הוי ננג על פניו). ההבדל ביניהם, כפי שאפשר לנחש, הוא בין "הארה פתאומית" לבין "הארה הדרגתית". או במלים של הוי ננג לתלמיד של יריבו: "מה שהמורה שלך מלמד נועד לאנשים של הגלגל הגדול (מהאיאנה), מה שאני מלמד נועד לאנשים של הגלגל הכי גבוה". עניין של אינטליגנציה.

הספר מוצג כשיחות של ה"אב" השישי עם קהל גדול, ואמנם אחד היתרונות של "סוטרת הבמה" הוא הסגנון הפשוט, הדיבורי, הלא מצועצע שלו. שחר לב עשתה עבודה יפה ומדויקת בתרגום האנגלית של קלירי, הנאמן ביותר לתוכן של אחת הגרסאות של הסוטרה (קוראי סינית יוכלו למצוא אותה באתר http://www.fgs.org.tw/master/masterA/library/ebook/sutra/sixth-huinang/index-1.htm. אבל נדמה לי שמשהו בנימה הידידותית של המקור הלך לאיבוד, אולי בגלל האנגלית, אם בבחירה מכוונת של מלים גבוהות (למשל "נשגב" במקום "גדול") ואם בתחביר. לדוגמה, "מהא-פרג'ניאפאראמיטה היא מלה בסנסקריט שמיתרגמת כ'תובנה נשגבת לאחר ההגעה אל החוף האחר' (אחת השגיאות הבודדות בספר, ד"ד). יש לישמה יישום רוחני; שינון מילולי לא יועיל כאן. שינוי מילולי ללא יישום רוחני הוא אשלייתי וחולף". זאת כמובן בחירה לגיטימית של מתרגם, אבל מאחר שהמשפט מבטא עיקר חשוב ביותר בזן, אולי יש טעם לחזור עליו בתרגום כמעט מילולי מהסינית: "מהאפרג'נאפאראמיטה היא מלה בסנסקריט; זה אומר חוכמה גדולה שמגיעה לגדה האחרת. זה מחייב תנועה של הלב, זה לא נמצא במלמול הפה, אם הפה ממלמל והלב לא נע זה כמו אשליה, כמו מעשה קסמים, כמו טל, כמו ברק".

בפרק השלישי שואל המושל את המורה: "האם מה שאתה מלמד זה לא עיקר תורתו של המורה הגדול בודהידהארמה?" והוי ננג משיב בחיוב. בודהידהארמה, מי שנחשב מייסד הזן-בודהיזם בסין, ה"אב" הראשון, היה נזיר הודי שהגיע לסין בדרך הים מהודו בערך בשנת 500 לספירה, ומדט שנים במערה המשקיפה על מנזר שאו-לין, מקום שמוכר עד היום כמרכז אמנות לחימה. הספונטניות הנרכשת בתרגול ממושך, תמציתה של רוח הצ'אן, יכולה להתבטא לא רק במשיכת המכחול הנפלאה של ציורי זן, בכתיבת האיקו, או בטקס התה, אלא גם ב"דרך הלוחם", "אמנות הקשת", "אחזקת אופנוע", או ב"אסטרטגיות לניהול העסקים והחיים" - כמו שאפשר למצוא בספרו של גשה מייקל רואץ', "להב היהלום".

מה שמוכר במערב כ"סוטרת היהלום" - עותק של תרגום אחד שלו לסינית (נמצא בספרייה הבריטית) הוא כנראה הספר המודפס הראשון בעולם שיש עליו תאריך, סוטרה המתיימרת להביא את דברי הבודהא - היא טקסט לא קל לקריאה. הוא אמנם די קצר וחוזר על עצמו, אבל סתום.

בהקדמה לביאוריו לסוטרה (החלק השני של הספר לעיל) הוי ננג כותב: "יותר משמונה מאות איש חיברו לה ביאורים ודברי פרשנות; הטעם לביאורים הרבים שכל אחד מבאר על פי ראייתו הוא". וגם ספרו של רואץ', ששואף להפיק ממנה לקחים רלוונטיים לתחום שמעניין אותו, לא ממש מדבר אל מי שאין לו עניין עמוק באסטרטגיה ניהולית. אפשר גם לומר שבעניינים שוליים שאינם קשורים לאסטרטגיה ניהולית הספר אינו חף מטעויות (למשל, "את 'להב היהלום' המקורי לימד הבודהא בסנסקריט, שפת הודו העתיקה שגילה המשוער הוא כ-4,000 שנה". אפילו אם אלה דברי הבודהא שאקיאמוני, מה שלא מתקבל על הדעת, השפה שבה לימד המבורך בוודאי לא היתה סנסקריט, שקיימת לא הרבה יותר מ-2,000 שנה).

ועם זאת, אין סיבה להניח שאין קשר בין משהו שקרוב להבנה מסוימת של דרך הזן לבין הצלחה בעסקים. רואץ', שלמד אצל מורים טיבטים ונסמך על פרשנויות טיבטיות לסוטרה, מספר סיפורים קטנים מהחיים, משלב יהלומים, עסקים, וכסף עם קטעים מתוך הסוטרה, ומספק פרשנויות ותובנות של מומחה. למשל, "השוק אינו טוב או רע מצדו הוא; הוא רק מופיע בתור שכזה בתפיסתו של סוחר מסוים, ביום מסוים", אמיתה שאולי לא צריך להתעמק בכתבים העתיקים כדי להגיע אליה, אבל יש בה ללא ספק מן האמת. ובעניין אחרון זה, אם הבנתי נכון, כדי להצליח במסחר צריך לשמור על מצבי תודעה מסוימים, לציית לנורמות התנהגות מסוימות, ולדעת איך להשתמש ב"כוחה של האמת".

דן דאור הוא מתרגם ומו"ל. ספרו "סין, המדריך למטייל" (נכתב יחד עם יגאל צור) ראה אור בהוצאת עם עובד



הוי ננג קורע מגילות של סוטרות בודהיסטיות


הוי ננג חותך בסכינו במבוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו