בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירת הלילה

שביעי של פסח

תגובות

השבת, שביעי של פסח, מיוחדת הקריאה לעניינו של יום: סיפור קריעת ים סוף ושירת הים. על פי המסורת, ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים אירע סיפור הנס המופלא של קריעת הים. אולם חג זה שונה משאר חגי ישראל. מצד אחד הוא יום שבתון (לא עושים בו מלאכה), כמו כל יום טוב, אך מצד שני הוא נחשב כהמשך לימי חול המועד. בכל החגים מוסיפים לתפילת החג את שירת ה"הלל", אך ב"שביעי של פסח" קוראים רק "חצי הלל".

המדרש (פסיקתא דרב כהנא) מסביר את הטעם לשינוי: "בפסח אין את מוצא שכתב בו אפילו שמחה אחת. ולמה? אלא את מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם שמחה. דבר אחר: למה אין כתוב שם שמחה? בשביל שמתו בו המצרים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה, כדאמר שמואל בנפול אויביך אל תשמח".

בעל המדרש שם לבו לתופעה ייחודית הקשורה לפסח. בכל הכתובים הקשורים לפסח אין ביטוי לשמחה. יש יציאה מעבדות, יש קטילת צבא מצרים, על רכבו ופרשיו. יש שירה אך אין שמחה. למדרש יש שתי תשובות לתופעה. האחת מבוססת על חיי החקלאי הישראלי, שבעונת הפסח לא מסוגל לשמוח כי כל הונו תלוי בתנאי מזג האוויר השבריריים. החיטה עומדת בקמה ומוכנה לקציר. היבול של שנת עבודה שלמה עשוי לרדת לטמיון אם יבואו גשם פתאומי או רוח קדים עזה. שמחת החקלאי ממתינה עד לחג האסיף, ימי הסוכות - ימי סיכום שנת עבודה. בתשובה זו נעוצה התודעה שדברי התורה נכתבו אל היהודי היושב בארצו ועובד את אדמתו. העדר ביטויי השמחה בפסח נובע ממצב הנפש של מי שקורא בתורה במציאות חקלאית ארץ-ישראלית.

התשובה השנייה משתחררת מהמציאות הקונקרטית אל תפישה מוסרית כללית. הסיבה להימנעות התורה מביטויי שמחה היא מותם של המצרים. גם צמצומו של ההלל בימי חול המועד וביום שביעי של פסח מקורו, על פי מדרש זה, בעמדה מוסרית הקובעת ש"בנפול אויבך אל תשמח". ביטוי קיצוני יותר להעדר השמחה בנפילת מצרים מופיע במדרש תלמודי (בבלי מגילה י ע"ב): "ואמר רבי יוחנן: מהו שכתוב (שמות יד) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?" רבי יוחנן (מחכמי ארץ ישראל בראשית תקופת התלמוד) קורא את הפסוקים המתארים את רגעי השיא בסיפור קריעת ים סוף: "ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שמות יד, יט-כ).

הפסוקים מתארים את ההכנה שנעשית ב"צבא השמים" לקראת חציית הים בלילה הפלאי של "שביעי של פסח". המלים "ולא קרב זה אל זה" מתארות את המרחק בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים, המובדלים בעמוד הענן. אך הדרשן לקח את המלים הללו והעלה אותם למעלה, אל ממלכת המלאכים. טענתו (הדרשנית) היא שהמלאכים לא קרבו זה אל זה, כפי שהם נוהגים לעשות בכל לילה. הוא לומד זאת בדרך של הקשבה עדינה לתיאורו של הנביא ישעיהו את שירת המלאכים (ישעיהו ו, ב-ג): "שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים לאחד... וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו".

השרפים "קוראים זה אל זה" ומקדשים את שם ה'. רבי יוחנן שומע את הקריאה הזאת ומדמה את הפסוקים מקריעת הים אל אותה קריאה: "ולא קרב זה אל זה". בלילה ההוא הם נמנעו מלשיר את שירת ההלל שלהם לה'. הדרשה שלו מתארת את המלאכים כמי שאין להם שום זיקה אל הנעשה בעולם. השירה שהם מבקשים לשיר אינה שירת ניצחון על נס אלא שירה רגילה, הנוהגת אצלם בכל לילה. הם מבקשים לנהוג בשירת החיים שלהם, תמידים כסדרם. הקדוש ברוך הוא עוצר אותם ומונע מהם לומר את השירה: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"? ה' עצמו משבית את שירת המלאכים בגלל מותם של המצרים הטובעים בים, שנקרע בצו של אלוהים עצמו.

מעניין להקביל את הדרשה הזאת למקורות מדרשיים אחרים (תנחומא בשלח): "בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר ולא קרב זה אל זה וגו', ואומר 'וקרא זה אל זה'. למי היו דומין? למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו. ובאו הבריות לומר לו הימנון, אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם, אמר להם הקב"ה: בני נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני?"

המדרש מחליף את כאב ה' על אובדן המצרים בדאגת ה' לבניו - ישראל. הוא מונע את המלאכים מלומר שירה כי הוא עסוק בצרתם של ילדיו. הפסוק שממנו נובעת הדרשה ("ולא קרב זה אל זה") מתאים יותר לגירסה השנייה כי הפסוק נמצא בשלב של תחילת הלילה, שבו עדיין היו ישראל בצרה ומצרים רודפים אחריהם. שירת המלאכים הופסקה בשלב הזה. אך הגירסה השנייה מבקשת להשתחרר ולקרוא את ביטול שירת המלאכים כאמירה ערכית כללית. יש מלחמה בעולם. במלחמה משתדלים להכניע את האויב ולמגר את הרשע. הניצחון חשוב אך הוא לא מעורר שמחה בעולם. לאחר מפלת מצרים הגיע הבוקר והים שב למקומו. אז פרצה שירת הים של ישראל, שירה של הכרת תודה על סיום מהלך ראשון של יציאה מעבדות לחירות. את שירת ישראל אלוהים אינו עוצר. היא אינה מנוכרת למציאות כמו שירת המלאכים, אלא נובעת מעומק החוויה של עם שעבר את כל התלאות, ומצא עצמו עומד בעצמאות לקראת עתידו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו