בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורפיאוס השחור

עם מותו של אמה סזר, המשורר והמדינאי האנטי-קולוניאליסטי

תגובות

"שחור הנני ושחור אשאר" היא אחת המסות הידועות ביותר במכלול כתביו של המשורר והמדינאי הקריבי אמה סזר )Aime Cesaire(, שהלך לעולמו בשבוע שעבר בן 94. על מותו אבלים באפריקה ובצרפת כאחד. בפואמה המפורסמת ביותר שלו "מחברת על השיבה אל המולדת" כתב בין השאר: "השחורות שלי אינה אבן, שחירשותה מוטחת נגד שאון היום / השחורות שלי אינה תבלול של מים מתים על העין המתה של האדמה / השחורות שלי גם אינה מגדל או קתדרלה. / האדם-רעב, האדם-עלבון, האדם-עינויים / בכל רגע ורגע אפשר לתפוס אותו, לבעוט בו / להכות, להרוג - לגמרי להרוג - בלא / לתת דין וחשבון לאיש בלא להציג תירוצים בפני איש / אדם-יהודי / אדם-פוגרום / כלבלב / קבצן". בשל כוחה הפיוטי והמרד המובהק שבה, "מחברת השיבה למולדת" נחשבת אחת היצירות הגדולות של השירה הצרפתית במאה העשרים.

סזר נודע כמשורר אנטי-קולוניאליסטי ופוליטיקאי שזכה לכבוד ולתהילה ברחבי העולם הדובר צרפתית. הוא היה מנציגי התרבות המהוללים ביותר של הקאריביים ושימש שנים רבות מאוד (1945-2001) ראש העיר של פור דה פרנס, בירת מרטיניק מולדתו. כן היה חבר הפרלמנט הצרפתי בין 1945 ל-1993. תחילה נבחר במסגרת המפלגה הקומוניסטית, אך הוא נטש את המפלגה ב-1956, מאחר שחש שלא העמידה את האנטי-קולוניאליזם כיעד מרכזי במשנתה הפוליטית. עמדת המפלגה הקומוניסטית היתה שהקולוניאליזם יגווע מעצמו ברגע שהפועלים יתפסו את השלטון. כראש עיר היה עליו לטפל באבטלה שנבעה מהגירה מאסיווית מאיי הודו המערבית. הוא הואשם בנפוטיזם, אבל עשה רבות בפיתוח פעילויות תרבותיות, ועודד תיאטרון, מוסיקה ואמנויות.

את פרסומו רכש בזכות שירתו ומחזותיו, שהיו מגויסים פוליטית, אבל הושפעו מן הלא-מודע. אנדרה ברטון הסוריאליסט ראה בו נפש תאומה ופירסם את שירתו. ברטון התעניין באמנות אפריקה ובתרבותה, בחוש התנועה שבה, בצבעוניותה ובמיתוס שלה. ברטון עשה את שנות מלחמת העולם השנייה במרטיניק והצליח להלהיב סופרים וציירים צרפתים בכל הנוגע לאמנות אפריקאית. הוא אף עודד את ז'אן פול סארטר לערוך אנתולוגיה, מן הראשונות, של שירה אפריקאית וקאריבית, ושמה "אורפיאוס השחור", ולכתוב מבוא שבו הודגש האופי המהפכני של השירים.

סזר נולד במרטיניק ב-1913. אביו היה פקיד ממשלתי שדחף את ילדיו ללימודים. כך קיבל מלגה ב-1931 לנסוע לצרפת וללמוד ב"אקול נורמל סופרייר". הוא למד בכיתה אחת עם ליאופולד סאדאר סנגור, לימים נשיאה הראשון של סנגל, ועם ליאון דאמאס, רקדן ג'ז. עמם ועם קבוצת סטודנטים מן האיים האנטיליים יסדו השלושה את כתב העת "הסטודנט השחור", ביטאון של תרבות אפריקאית. "מה שמעניין אותי זו הזהות השחורה. שתהיה סנגלית, שתהיה גאייאנית. מה משותף לנו? אין זו שאלה של שפה (...) מעולם לא חפצתי לעשות מן הצרפתית דוקטרינה. הלא ישנם קודם כל האנגלופילים, האמריקאים, שיש להם ספרות שחורה, לנגסטון יוז, ריצ'רד רייט ואחרים. בשבילנו, שחורים ופרנקופובים זו תגלית. הראשונים שהניחו את הבסיס היו השחורים האמריקאים".

אחת הדרכים שנקט סזר בכתיבתו השירית היתה לשזור את הקלישאות הרווחות ביותר שרווח בדיבור הצרפתי על אפריקה ולהפוך אותן לחיוביות. כך לקחו הוא וסנגור את הכינוי הרווח של השחורים "Negre", שאמנם לא היה בבחינת עלבון אבל הכיל את כל הקלישאות על האפריקאים והשחורים מאיי הודו המערבית, ויצרו את המושג "שחורות", Negritude כדי לציין את הקבוצה הגדולה של אפריקאים ומהגרים מאיי הודו המערבית הדוברים צרפתית. הם הדגישו את ההיבטים החיוביים של חברה זו, וגם את הכאב והייסורים שבחוויית השחורים, בעיקר עבדות וקולוניאליזם. ב-1941 יסד עם אשתו סוזאן רוסי ושני חברים את כתב העת "Tropiques", שלחם בממשל וישי.

ב-1950 פירסם סזר את ספרו "עיון בקולוניאליזם", שנחשב ספר קלאסי בספרות המדינית הצרפתית. ב-1968 פירסם את גירסתו הרדיקלית למחזהו של שייקספיר "הסערה". ב-1938, לאחר שסיים את לימודיו בסורבון, יצא לחופשה ליוגוסלוויה. שם, בפרץ יצירתי רב עוצמה, כתב את ה"מחברת על שיבה למולדת". בשנה שאחר כך חזר למרטיניק, נשא לאשה מורה בת האי, שאף היא למדה בפאריס. השניים החלו ללמד בבית ספר תיכון ולפעול באופן פוליטי. אולם ב-1940 השתלטה על מרטיניק ממשלת וישי, שאסרה על פעילות פוליטית, וסזר התרכז בכתיבה. הוא פגש את אנדרה ברטון ועשה חלק משנות המלחמה בארצות הברית. ברטון עודד אותו להתעניין בתולדות האיטי ותרבותה. האיטי קרובה למרטיניק, אבל במרטיניק זילזלו בה. סזר כתב על המנהיג של האיטי לעצמאות טוסן ל'אוברטור את המחזה (1963) "הטרגדיה של המלך כריסטוף".

בתום מלחמת העולם השנייה קיבלה המפלגה הקומוניסטית בצרפת שליש מן הקולות לפרלמנט, וסזר נבחר לייצג את מרטיניק. בפאריס השתתף באופן פעיל בחיי התרבות ועבד עם סטודנטים אפריקאים ואינטלקטואלים צעירים. ב-1947, יחד עם סנגור ודיופ מסנגל, יסד את כתב העת "Presence Africaine" (נוכחות אפריקאית), שהיה מאוחר יותר להוצאת ספרים וקול מוביל של תנועת השחורות. עם עזיבתו את המפלגה הקומוניסטית השקיע את כל מאמציו בפיתוח חברתי-כלכלי של מרטיניק. סזר, ששלט באנגלית, התעניין בכתביו של לנגסטון יוז, משורר אמריקאי שחור ששירתו היתה קרובה לשלו ברוח ובסגנון. כן תירגם לצרפתית את שיריו של משורר שחור אחר, סטרלינג א' בראון. בשנות השישים כתב בעיקר מחזות שיריים. כאשר השתחררו מדינות אפריקה מעול הקולוניאליזם בשנות השישים, הדגיש סזר כי אין די בעצמאות, אלא יש להחליף את התרבות הקולוניאלית בתרבות חדשה, תרבות אוניוורסלית של התחדשות.

סזר פרש מן הפוליטיקה ב-1993. כל כתביו נכתבו וראו אור בלשון הצרפתית, וחלקם גם תורגם לאנגלית ("פובליקו", "לה מונד", "ניו יורק טיימס").



תצלום: סוזן וילקוקס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו