בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שכמעט כל אם יודעת

* שירותי הרפואה המונעת של תחנות טיפת חלב הפחיתו את שיעורי תמותת התינוקות בישראל לרמה שאין לה אח ורע בעולם. כל שינוי שמתכננות המדינה וקופות החולים לעשות במערכת הזאת צריך להיעשות בשיקול דעת

תגובות

בתיה ליידר נולדה בתל אביב במאי 1926. שלושה חודשים לאחר הלידה כבר היה משקלה יותר מ-6 קילוגרמים. האחות בתחנת טיפת חלב בתל אביב המליצה להוריה, משום מה, להשקות אותה במיץ רימונים. ייתכן מאוד שהעצה היתה במקומה, אבל רימונים לא היו בהישג יד. חסרונם לא השפיע לרעה על התפתחותה של התינוקת, שמשקלה כעבור כשנה היה 12 קילוגרם.

חלפו 22 שנה ובתיה נישאה וילדה בת בריאה. התינוקת, שפרה שמה, נולדה במשקל של כ-3 קילוגרמים. בגיל שנה שקלה הפעוטה 10 קילוגרמים ו-250 גרם. למרבה הצער, היא לקתה בדלקת שקדים, אבל טיפול מהיר ומסור חיסל את התופעה במהרה. גם התפתחותה של שפרה היתה תקינה ביותר, וכיום היא פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, העוסקת בחקר שירותי הבריאות בישראל.

כהיסטוריונית המודעת לחשיבותן של תעודות, שמרה שפרה, ששם משפחתה כיום שוורץ, על כרטיסי המעקב שבהם תיעדה תחנת טיפת חלב המקומית את הריונותיה. גם הכרטיסים שרשמו האחיות בתחנות טיפת חלב שעקבו אחר התפתחותה שלה ואחר השנים הראשונות בחיי אמה, שמורים בידיה. היא נאותה להעביר למחבר שורות אלה את תאריכי הלידה ונתוני המשקל שלה ושל בני משפחתה ועל כך שמורה לה תודה.

בכרטיסים תיעדו האחיות את קצב הגדילה של התינוקות. ירידה במשקל התינוק או אי התקדמות במשקלו נרשמו בצבע אדום. אמהות שהמתינו בתחנה לתורן יכלו לעיין בכרטיס, שכלל המלצה להיניק את הילוד ולהאכיל אותו בשעות קבועות, לבל ילקה במחלות קיבה. האמהות גם הוזהרו שלא לשאול בעצת שכנותיהן והומלץ להן לפנות בכל בעיה לרופא או לאחות. בסוף ההמלצות נכתב המשפט החינוכי: "נקל לשמור על בריאות הילד מאשר לרפאו".

תחנות טיפת חלב הן מפעל ראוי לכל שבח, שהביא לירידה בתחלואת התינוקות בישראל והפחית מאוד את תמותת התינוקות. בריאותם של הילוד ושל אמו לא עמדה בראש סדר העדיפויות של כל החברות בכל מקום ותקופה. ברומא העתיקה היו חיי התינוק נתונים בידי האב. תינוק פגום או חלוש, שלא לדבר על תינוקות ממין נקבה, היו עשויים לסיים את חייהם בדרכים לא טבעיות. האב החליט על כך לאחר הלידה. אם השאיר את התינוק על הקרקע, דינו היה למות. אם הרים את התינוק באוויר, היה בכוונתו לגדל אותו.

צו גיוס

חמלה על הרכים הנולדים התפתחה בשלב מאוחר בהרבה בתולדות האנושות. עם זאת, העדר נתונים משך מאות בשנים מקשה לאמוד את שיעורי התמותה של תינוקות. פיתוח תרכיבי חיסון ושיפור רמת ההיגיינה בתקופה המודרנית הפחיתו את תמותת התינוקות במידה משמעותית. מצד שני, באותה תקופה חלו התפתחויות שהגבירו את תמותת התינוקות. עבודת נשים, תיעוש והצטופפות בערים הגדולות העלו מאוד את שיעורי התמותה, שהגיעו בחלק מהמקומות לכשליש מכלל הנולדים.

לפי נתונים מ-1866, בשוודיה מתו 141 תינוקות לכל 1,000 תינוקות, באנגליה היו 170 מקרי מוות ל-1,000 תינוקות ובצרפת 223 (שיעור תמותת התינוקות בשוודיה כיום הוא פחות משלושה ל-1,000 לידות). שיעורי תמותת התינוקות הגבוהים בצרפת הביאו לשינוי בגישה ליולדת ולילוד. השינוי נבע משיקולים פרגמטיים מאוד. הצרפתים הבינו כי גם אם ממשלתם תהיה הנבונה עלי אדמות ותשכיל להעמיד בראש הצבא את המפקד המוכשר ביותר, המדינה תתקשה לקיים כוח מגן ללא חיילים. לשם כך יש ללדת ילדים ולטפחם, למנוע מחלות ולמזער את אחוזי הנכות והתמותה בקרב התינוקות.

אחת היוזמות הראשונות בעניין זה היתה של ראש עיריית וילר לה דוק, שב-1854 הציע פרס לכל אשה שילדה ייוותר בחיים לאחר הגיעו לגיל שנה. 40 שנה מאוחר יותר נבחר בנו לראשות העיר. הבן הציע תוכנית מקיפה, שבמסגרתה נרשמה כל אשה הרה בעירייה ורופא עקב אחר התפתחות ההיריון.

לאחר הלידה באה האם עם בנה או בתה לביקור דו-שבועי בתחנת בריאות, שנקראה בשם "טיפת חלב". משקל התינוק נבדק ובמידת הצורך התערבו אנשי הצוות בתחנה והמליצו לאם על שיטת הזנה נכונה, כדי לשפר את קצב הגדילה של התינוק. האמהות התבקשו להיניק את ילדיהן ללא הפסקה, עד שיגיעו לגיל שנה. התברר כי העוללים שהוזנו בחלב פרה לקו בשלשול, שהיה קטלני לעתים קרובות. העירייה גם פעלה לספק לאמהות חלב נקי ולראשונה בתולדות העיר ירדה תמותת התינוקות לאפס.

באמריקה הקים הנדבן היהודי נתן שטראוס תחנות מיוחדות לחלוקת חלב "סטרילי" לנשים עניות. דגם הפעילות הזה הועתק מאוחר יותר לירושלים. בראשית המאה הקודמת ירושלים היתה עיר קטנה וצפופה שבה שררו עוני, מחלות וזוהמה. תמותת התינוקות היתה כנראה גבוהה, אבל בגלל מחסור בנתונים אי אפשר לדעת עד כמה.

טיפול מונע

אגודות צדקה שונות ונדבנים ידועים, כמו סר משה מונטיפיורי והברונית בטי רוטשילד, ניסו להקים מערכות תמיכה ליולדות, אבל מפנה של ממש במאבק בתמותת התינוקות חל רק כאשר הנרייטה סולד הגיעה ארצה, בשנת 1909. סולד הבינה כי האמצעים המתאימים ביותר להפחתת שיעורי התמותה של תינוקות יהיו מניעה ושיפור תנאי החיים. היא ביקשה לקדם את בריאות התושבים ולא להקים בתי חולים. לשם כך באו לארץ הקודש מארה"ב אחיות בריאות הציבור, שהחלו לפעול ב-1913. קשיי החיים הביאו לעזיבתן והתוכנית כמעט ונגנזה.

את הפעילות המשיך רופא ילדים בשם בנו גרינפלדר, שהגה רעיון לטיפול מקיף באם ההרה ובילוד. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לחזון היפה שלו. רק בסיומה, כשהדסה החלה לפעול בארץ ישראל ואיגדה את כל הארגונים שביקשו להעניק טיפול לתינוקות ולאמהות, הוקם מרכז בריאות בעיר העתיקה. במרכז, שנפתח ביוני 1921, ניתנה לנשים הרות הדרכה בשמירה על היגיינה ועל טיפול בתינוקות. הן גם למדו להכין חלב מפוסטר, כדי למנוע התפרצות מחלות.

לימים נקרא המרכז בשם "טיפת חלב". אחיות המרכז בירושלים לא המתינו לאמהות, שחלקן חששו לבוא אליו, אלא יצאו לבתים ולרחובות כדי למשוך אמהות. הן אף הבטיחו כי אמהות שיסכימו לשקול את התינוק ולקבל הדרכה יקבלו חיתולים. המרכז פעל בהצלחה וכעבור זמן לא רב החלו הדסה וארגוני נשים אחרים להפעיל תחנות נוספות, ובהן אחת שנפתחה בשער שכם ושירתה את האוכלוסייה הערבית. הפעילות הניבה תוצאות מרשימות. ילדים שנולדו בארץ ישראל, ואחר כך במדינת ישראל, היו בפיקוח רפואי מלא. התמותה והתחלואה של תינוקות ופעוטות ירדו לשיעורים הנמוכים בעולם.

בתחנות טיפת חלב כבר מזמן לא מחלקים חלב, אבל השם נשאר. התחנות הן אחת ההוכחות הבולטות לפוטנציאל האדיר של פעולות מניעה. למרבה הצער, לרפואה המונעת אין הילה כמו זו שאופפת מנתחים, משתילי איברים או רופאים ביחידות טיפול נמרץ הנעזרים בטכנולוגיה מתוחכמת. אבל בתחנות טיפת חלב נעשות הפעולות ההכרחיות כדי למנוע מהאם להידרדר למצב שבו היא זקוקה לניתוח או ליחידת טיפול נמרץ.

הפעילות בתחנות מתנהלת בשלווה. האחות יכולה להקשיב לאם, להסביר לנשים על סכנות העישון בתקופת ההריון ולבצע בדיקות פשוטות, כמו בדיקות שתן, שמאפשרות לאתר זיהומים ולטפל בהם באופן מיידי, בשלב שבו אין צורך לנקוט אמצעים דרסטיים. אפשר לעצור ירידה ברמת ההמוגלובין בדמה של האם, להעריך את מצב העובר ברחם על ידי בדיקת חלבון עוברי ולשלוט ברמת הסוכר בדמן של נשים הנוטות לפתח סוכרת. בדיקות גנטיות עשויות למנוע לידת ילוד פגוע ומאפשרות תכנון מושכל של המשפחה. אחיות טיפת חלב גם עוקבות אחרי ההיענות של נשים לתרופות שונות.

לאחר הלידה ועד שהפעוט מגיע לגיל חמש, הוא מקבל בתחנה את כל החיסונים הדרושים ואנשי הצוות הרפואי יכולים לאתר בשלב מוקדם ילדים עם בעיות בראייה, ליקויי שמיעה או בעיות בשלד. טיפול מוקדם ברבות מהבעיות האלה יכול למנוע מילדים מומים ונכות. לאמהות בישראל יש הערכה רבה לתחנות האלה. סקרים שנערכו ב-2002 הראו כי 96% מהנשים היהודיות ו-100% מהאמהות הערביות השתמשו בשירותי טיפת חלב.

מספר הביקורים הממוצע של תינוקות יהודים ואמהותיהם בתחנות טיפת חלב בתקופה של שנה וחצי היה 26. מספר הביקורים הממוצע באוכלוסייה הערבית היה 28. בדיקת חוסר דם הביאה לטיפול מונע בקרב 85% מהתינוקות היהודים ו-75% מהתינוקות הערבים. הודות לפעולות אלה ואחרות, העניק ארגון הבריאות העולמי למערכת טיפות החלב בישראל את הפרס לשירות מניעה ובריאות מצטיין לפני שנים אחדות.

בישראל פועלות כיום יותר מ-1,300 תחנות, כמחציתן באחריות משרד הבריאות ובבעלותו. את שאר התחנות מפעילות קופות החולים והעיריות. האמהות מדווחות על שביעות רצון גבוהה וחוזרות לתחנה עם כל ילד נוסף.

במפעל המוצלח הזה מתערבים לאחרונה שיקולים פוליטיים וכלכליים. קופות החולים יכולות לפתוח תחנות טיפות חלב כאוות נפשן. אין כל צורך באישור ממשרד הבריאות כדי לפתוח תחנת טיפת חלב, ולכן המשרד אינו יודע על פתיחת תחנות כאלה. אבל על אלה שכבר נפתחו הוא אמור לפקח. קופות החולים, שמעוניינות למשוך מטופלות, מקימות את התחנות בעיצוב ידידותי והדור. מערכת הבריאות הממלכתית אינה יכולה להתחרות בקופות והיא ממשיכה לתת שירות מעולה בתנאים שאינם אידיאליים.

כל שינוי שייעשה במערכת הזאת מחייב שיקול דעת מעמיק. לכן אסור להסתמך על גחמות פתאומיות כמו זו שפקדה לפני שנים אחדות את אחד מבכירי משרד האוצר. הלה הסביר כי בא לכלל מסקנה שיש להעביר את טיפות החלב למערכת הרפואית של קופות החולים, לאחר שחזר עם בתו הקטנה ממרפאה שבה קיבלה חיסון. אבל תחנות טיפת חלב אינן מתמקדות רק בחיסון תינוקות ופעוטות. קרוב לוודאי שגם הפקיד הבכיר באוצר ביקר עם אמו בטיפת חלב במקום מגוריו. יכול להיות שהוא פשוט לא זוכר.

הכותב הוא מומחה להרדמה וטיפול נמרץ ומנהל היחידה לבטיחות החולה בהדסה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו