בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האנגלי הנחמד, הפשוט, העדין ביותר שראית"

יואל רק מתפעל מדמותו הצנועה והאירונית של צ'רלס דרווין - מחבר התיאוריה המהפכנית ביותר שהוצגה לאנושות אי-פעם - העולה מהאוטוביוגרפיה הקצרצרה שלו

תגובות

אוטוביוגרפיה

צ'רלס דרווין. תירגם מאנגלית: יקי מנשנפרוינד. הוצאת רסלינג, 153 עמ', 84 שקלים

בשנת 1869, עוד בטרם נהפך לסופר נודע, נתלווה הנרי ג'יימס אל חברו לארוחת צהריים אצל אמה וצ'רלס דרווין בביתם שבדאון, אנגליה. ג'יימס האמריקאי היה אז רק בן 26. באחד ממכתביו למשפחתו הוא מתאר את רשמיו, ומספר כי לאחר שנאספו על ידי כרכרה של משפחת דרווין, הם נסעו "בשלווה בנוף מלבב, בין משוכות מלבלבות וגדרות עטורות קיסוס (...) אפרים מוריקים שלא יתוארו במלים וחורשות מגיחות ברכות, אחוזות ובתים עתיקים ונאים (...) דרווין מתגורר בבית ישן ושקט (...) סעדנו ובילינו שעה וחצי בחברתם של האיש, רעייתו ובתו. דרווין הוא האנגלי הנחמד, הפשוט, העדין ביותר שראית מעודך (...) הוא לא אמר שום דבר נפלא, אך היה נפלא רק מעצם היותו כזה" (מתוך "הקופסה של אנני", כתר, 2005).

דומה שאין ביטוי מובהק יותר לתיאור זה של דרווין מאשר האוטוביוגרפיה שלו. הספר, ספרון ליתר דיוק, אומר הכל: בספרייה גדולה לא יהיה די כדי להכיל את כל הקשור לדרווין ולתורתו, והאיש עצמו מסכם את סיפור חייו בפחות ממאה עמודים. קורותיו נכתבות בדחילו ורחימו, בבחינת "נו, מה כבר מעניין כל כך בקורות חיי?", וכתיבתו, שהומור דק ואירוניה בריטית שזורים לכל אורכה, חפה מכל זיוף.

וכך נפתח הספר: "עורך גרמני כתב אליי וביקש שאגיש לו תיאור של התפתחות שכלי ואישיותי וכן רשימה על תולדות חיי. חשבתי שהניסיון ישעשע אותי, ושייתכן כי ילדיי או ילדיהם ימצאו בו ענין כלשהו (...) ניסיתי לכתוב את הרשימה הבאה על אודותיי כאילו הייתי אדם מת בעולם הבא המשקיף לאחור על חייו. המשימה לא היתה קשה עלי, שכן חיי כמעט נגמרו ממילא" (עמ' 11).

הנימה המבודחת הזאת שבה בוחר דרווין לפתוח את ספרו עלולה להטעות. אולי מוטב להתחיל את קריאת הספר דווקא בעמוד 87, בפרק הנושא את הכותרת הבנאלית "ספריי שפורסמו". רק אחרי שנסקרת רשימת הישגיו של האיש אפשר לחזור ולקרוא, בעיניים אחרות, את הספר מתחילתו. הרשימה ערוכה כרונולוגית ושיאה מגיע כמובן ב-1859 בדיון סביב ספרו הידוע "מוצא המינים". "ספרו הידוע"? מדובר הרי בתיאוריה המהפכנית ביותר שהוצגה לאנושות אי-פעם. וכאן, באנדרסטייטמנט אנגלי טיפוסי, מרשה לעצמו דרווין להרחיק ולציין: "אין ספק שהיתה זו יצירת חיי" (עמ' 92).

בגרסתו החדשה של הסרט "הפנתר הוורוד" תוהה המפקח קלוזו, עם הגיעו לזירת הפשע, כיצד זה נפל הנרצח בדיוק כה מופלא לתוך ציור הגיר שעל הרצפה. נשמע משעשע, אך כך בדיוק נתפס עולם החי טרם היות דרווין. אין ספק כי דרווין היה פותר למפקח קלוזו את התעלומה. למעשה, הוא פתר אותה לכולנו. אחרי הכל היה זה דרווין ששאל לראשונה את השאלה "?Why should this be so" - שאלה שאני מחשיב כמשפט החשוב ביותר ב"מוצא המינים".

דרווין היה הראשון שהבין את שניסח מאוחר יותר הסופר סמואל בטלר, קרי שהתרנגולת אינה אלא דרכה המתוחכמת של הביצה ליצור ביצה אחרת. הוא זה שהבין כי ככל שהתרנגולת תהיה - במקרה - משוכללת יותר, עמידה יותר ומוצלחת יותר מתרנגולות אחרות במאבקה נגד גורמי הטבע ובמאבקה על מקורות המזון (כולן תכונות המגיעות מהביצה), כן יגדלו סיכוייה לשרוד. וחשוב מכך, יגדלו סיכוייה להביא לעולם ביצה חדשה. ביצה כזאת כבר מצוידת בסוד החשוב של יצירת תרנגולת משוכללת קצת יותר, סוד שמגדיל את סיכוייה של אותה תרנגולת לייצר ביצה, וחוזר חלילה. התרנגולות הפחות משוכללות פשוט אינן מגיעות לידי ייצור הביצה. זאת, אם כן, התורה כולה: אלגנטית ופשוטה עד להדהים. אין תימה שחוקרים בני דורו של דרווין מרטו את שערות ראשם: כיצד זה לא חשבנו אנו על כך בעצמנו?

מי שכן חשב על כך היה חוקר הטבע האנגלי אלפרד ואלאס, שהפתיע את דרווין במכתב המציע אותה התיאוריה בדיוק עוד טרם הסתיימה כתיבתו של "מוצא המינים". המכתב והדרמה שהתחוללה סביבו הם כמובן סיפור מפורסם, מהפרקים היותר דרמטיים בהיסטוריה של המדעים. לכן היה זה מסקרן במיוחד לראות כיצד מתאר דרווין עצמו את הפרשה. ואכן, הכל מתואר ביושר אינטלקטואלי נדיר וללא כחל וסרק: "תוכניותיי הושמו לאל לבסוף, לאחר שבראשית 1858 שלח לי מר ואלאס (...) חיבור שכותרתו על נטייתן של שונויות להיפרד לאין קץ מטיפוס המוצא, וחיבור זה הכיל בדיוק את התיאוריה שלי" (עמ' 91). ידידיו של דרווין ששותפו בדרמה, לאייל והוקר, הציעו לפרסם מאמר משותף לוואלאס ולדרווין. שימו לב לתגובתו של דרווין להצעה: "בתחילה לא ניאותי להסכים לכך, היות שחשבתי שמר ואלאס עלול להחשיב הסכמה כזאת לבלתי צודקת, שכן עדיין לא ידעתי אז כמה נדיב ואצילי אופיו" (שם). סופו של דבר שהמאמר אכן פורסם תחת שמם של דרווין וואלאס יחד.

במאה ה-18 קודם הרעיון כי עצם שכלולם של היצורים החיים הוא-הוא העדות למעשה האל - בבחינת הוכחה עד כמה נפלאות דרכיו. (AFD) Argument From Design נקרא הטיעון. לא היתה בנמצא דרך אלטרנטיבית להסביר כיצד מתאימה גופת הנרצח בצורה כה מושלמת לציור הגיר שעל הרצפה. אך אז הופיע דרווין והציע את מנגנון הברירה הטבעית, המסביר בפשטות כיצד משתכללים בעלי-החיים ואיך הם מסתגלים, בצורה כה מושלמת, לבתי הגידול המגוונים שבהם הם מצויים.

ריצ'רד דוקינס, הביולוג הבריטי הנודע, הסכים (בסלחנות לא אופיינית) להכיר בכך שעד נקודה זו בהיסטוריה האנושית אי אפשר היה לדרוש מאיש - גם לא מהאדם המשכיל - שלא להאמין לגרסה המקראית של סיפור הבריאה, פשוט משום שלא עמדה לפניו כל ברירה אחרת. ואולם, אחרי נקודת מפנה מכוננת זו של פרסום התיאוריה של דרווין, דוקינס אינו סולח עוד לאלה הדבקים בגרסה המקראית. האופציה הטבעית, החילונית, שדרווין העמיד לרשותנו אינה, אם כן, עניין של מה בכך. על רקע אמונותיו של האדם ומסורותיו ארוכות השנים - המהפכה שהוא חולל היא ללא ספק הדרמטית שבמהפכות.

עניינים אלה שברומו של עולם רק מעצימים את ניחוח נושאיו האחרים של הספר. דרווין מרעיף עלינו (אולי משום שבמוצהר הספר מיועד לילדיו ולילדיהם) סיפורים, עצות ואנקדוטות משעשעות לרוב. לדוגמה, אביא שתיים מהן. אחת קשורה לתשוקתו העזה של דרווין לאסוף חיפושיות: "יום אחד, כשקילפתי קליפת עץ ישנה, ראיתי שתי חיפושיות נדירות ותפסתי כל אחת מהם באחת מידיי. אז הבחנתי בחיפושית שלישית ממין שונה, שלא מסוגל הייתי לאבד, ולכן הכנסתי את החיפושית שבידי הימנית לתוך פי. ואולם, החיפושית פלטה איזה חומר חריף ששרף את לשוני כך שנאלצתי לירוק אותה החוצה והיא אבדה, וכמוה גם השלישית" (עמ' 41). סיפור אחר עניינו פרנולוגיה, אותה תורה שערורייתית שהניחה כי על הרבה מאופיו של האדם ניתן ללמוד מצורת ראשו. דרווין, שהתנסה גם בלימודי כמורה, כותב שעל פי הפרנולוגים "הרי שהתאמתי לכמורה לפחות מבחינה אחת: לפני כמה שנים ביקשו ממני מזכירי האגודה הפסיכולוגית הגרמנית במכתב שאשלח להם תצלום שלי, וכעבור זמן מה קיבלתי את הפרוטוקול של אחת מפגישותיהם, שבה היתה צורת ראשי נושא לדיון פומבי, ואחד הנואמים הכריז כי יש לי בליטה המעידה על יראת קודש שיכולה היתה להספיק גם לעשרה כמרים" (עמ' 38).

ארבעה ספרים שראו אור בשנים האחרונות בעברית, שעניינם סיפור חייו ואישיותו של דרווין, מלמדים עד כמה דמותו מהלכת עדיין קסם על כולנו. האחד הוא רומן יפה בהוצאת כתר, "דרווין באיילון דרום". למרות שעלילתו דמיונית, הרי שהמחברת סמדר רייספלד, ביולוגית במקצועה, מפליאה לתאר אותו קסם דרך גיבורת הסיפור, המכושפת - אין מלה אחרת לתאר זאת - מאישיותו של דרווין ומעומק המהפך שהוא חולל. שלושת הספרים האחרים תורגמו מאנגלית. "הקופסה של אנני" מאת רנדל קיינס (נכד נכדו של דרווין) בהוצאת כתר ובתרגומה של חני גלעד; ספרו של דיוויד קוומן "האבולוציה האטית של דרווין" בהוצאת אריה ניר ובתרגומה של שונמית ליפשיץ; והאוטוביוגרפיה שלפנינו, בתרגומו המעולה של יקי מנשנפרוינד.

הספר הקצר הזה כולל גם אחרית דבר בת 21 עמודים מאת ד"ר אורן הרמן, הנושאת את השם: "מה דרווין היה שמח ללמוד מאתנו ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו". אחרית דבר זו היא לדעתי אחת הסקירות המעולות של תיאוריית האבולוציה של דרווין והרקע להתהוותה שנכתבו עד היום בעברית. במשיכת קולמוס אחת ובאלגנטיות מופלאה מסכם ד"ר הרמן את "הסיפור" המרתק כולו ואת מעמדו כיום. ד"ר הרמן הוא גם עורכו המדעי של הספר והערותיו המלומדות מועילות ומאירות עיניים.

אחת מהן איני יכול שלא להזכיר. דרווין, נפעם כולו, מספר לקוראיו כי "אפילו חיבור בעברית נכתב על הספר, המראה כי התיאוריה שלי כבר הופיעה בברית הישנה!" (עמ' 92). בהערה 110 מלמדנו ד"ר הרמן, כי "דרווין מתכוון לספרו של היהודי-פולני נפתלי הלוי, 'תולדות אדם'. הלוי שלח את הספר לדרווין, בצירוף מכתב, ב-1876. לבקשת דרווין, ספרן מאוניברסיטת קיימברידג' תירגם את הספר והמכתב מעברית לאנגלית".

פרופ' יואל רק מלמד אנטומיה ואבולוציית האדם באוניברסיטת תל אביב



צ'רלס דרווין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו