בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונית מטלון, סופרת ומרצה לספרות באוניברסיטת חיפה, תל אביב

תגובות

מספר ספרים משוער: אולי 5,000 ואולי יותר

ז'אנרים בולטים: פרוזה, שירה

שפות: עברית, אנגלית, צרפתית

שיטת סידור: לפי שפות הכתיבה

מדיניות השאלה: יש הכרזות על מדיניות, אבל אין מדיניות בפועל. לפעמים תקיפות וקפיצות יד ולפעמים פזרנות ונדבנות. רק ספר אחד בעצם לא יצא מביתי ולא ייצא ואין פשרות והנחות ומורך לב, כי אי אפשר להשיג אותו בשום מקום: "ממזרח שמש" של ז'קלין כהנוב

רכישות אחרונות לספרייה: התרגום החדש ל"גברת דאלוויי" של וירג'יניה וולף; "לפני שירד הלילה" לרינלדו ארנס; "שדרות אפלות" של איוואן בונין; ולטר בנימין ו"היסטוריה קטנה של הצילום"; "תולדות הנשמה" של המשורר סטיבן ספנדר; "מרכז בעלי מלאכה", הרומן של עינת יקיר. אלה החדשים יחסית המונחים לצד המיטה.

הספר הישן בספרייה: אין לי שום נטיות אספניות בכלל וביבליופיליות בפרט, ואני לא מכירה את התשוקה הזאת מקרוב. הספרים הם הכל עבורי חוץ מפטיש. על ספרים ישנים, מהדורות ראשונות ועתיקויות אני מסתכלת בתדהמה ובפלצות, כמו על פוחלצים, אבל אין לי הרגשה שיש לי ממש רשות וחדווה לקרוא בהם. אני משתמשת בספרים וצריכה אותם כמו שאני משתמשת וצריכה את הכלים בארון המטבח שלי. אם יש ספרים ישנים בספרייה שלי הם לא נאספו אלא התגלגלו, כי הזדקקתי להם מתי שהוא. גם השוטטות בחנויות ספרים משומשים משרה עלי דכדוך בדרך כלל, כך שאוצרות כמעט שאף פעם לא חילצתי משם, כי מיהרתי להימלט לאוויר החופשי. אולי הספר הכי ישן בספרייתי, ובאמת יש לו מעמד של חפץ, כי אני לא יכולה לקרוא בו, הוא מהדורה מאוירת של סיפורי "אלף לילה ולילה" בערבית, שהיתה שייכת לאבי.

הספר היקר ביותר שרכשת: ספר אמנות של לוסיאן פרויד ב-400 דולר כמעט.

הספר שאת לא מצליחה לסיים: יש הרבה ספרים שאני שמחה לא לסיים, ויש עוד מספר לא מבוטל של ספרים שאני לא מצליחה לסיים ומשאירה אותם בהשלמה לעידן נפשי אחר.אבל יש כמה ספרים שאי ההצלחה לסיים אותם נהפכה ממש לתחושה של תבוסה צורבת, או לפחות לזיכרון מעליב שמעצבן אותי. אחד הספרים שהתחלתי שוב ושוב בעשור האחרון, ובכל פעם בנחישות פנימית וכמעט בשבועה, הוא "האדם ללא תכונות" של רוברט מוסיל. זה כנראה רומן גדול, אבל אני הוקאתי ממנו שוב ושוב החוצה. אין לי מושג למה.

הכריכה היפה ביותר בספרים שבספרייה: הכריכה של "אנה קרנינה" בתרגומה הנפלא של נילי מירסקי. אולי זו לא הכריכה "הכי יפה" במונחים אבסולוטיים, אבל היא הכי קרובה ללבי כי מצאתי והבאתי את התצלום הזה לנילי: תצלום של אגואדו מהמאה ה-19 - "אשה נראית מגבה". מאוד אני מתרגשת מהמפגש בין התצלום הנהדר הזה לבין הספר, ומזה שיצא באורח נס משהו מדויק כל כך: נכון שאנה קרנינה תיראה מגבה. נכון שטולסטוי ראה ככה את הנשיות - מהגב.

הספר שקירב אותך לתחום עיסוקך: קשה וגם שקרני להצביע על ספר אחד, יחיד ומיוחד, שהוא האחראי. יותר נכון להגיד שיש הצטרפות משונה שבדמיון, התחברות של ספרים וחוויות קריאה שיצרה מין שפה שלישית, לא מובנת. יש שם את "אל המגדלור" של וירג'יניה וולף ואת "והיה העקוב למישור" של עגנון ו"החייל הטוב" של פורד מדוקס פורד ו"הר הקסמים" ו"נעימה ששון כותבת שירים" של עמליה כהנא כרמון ו"הסהרורים" של הרמן ברוך ו"החינוך הסנטימנטלי" של פלובר ו"דיוקנה של גברת" שכתב הנרי ג'יימס וקראתי בגיל 16 ולא הבנתי ואני ממשיכה לא להבין.

לאיזה ספרים את חוזרת הכי הרבה פעמים? בשנים האחרונות: "ג'וד האלמוני" של תומאס הארדי.

ההקדשה שהכי יקרה ללבך: מכתב ההקדשה של פורד מדוקס פורד לאהובתו סטלה ב"החייל הטוב": "אה סטלה יקירתי. בוודאי שמעת את הסיפורים האלה מפי פעמים רבות".

השורה האהובה עליך ביותר בספרים שבספרייה: הן מתחלפות, ותודה לאל שככה. בשנה האחרונה קראתי הרבה ב"הכובד והחסד" של סימון וייל, והלכתי עם כמה שורות מתוך הספר הזה שאני לא יודעת אם הן הכי אהובות, אבל הן בוודאי הכי מרעישות: "לאהוב את אלוהים מבעד להריסות טרויה וקרתגו ובלי שום נחמה. האהבה איננה נחמה. היא אור"



צילום: אלכס ליבק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו