בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקלות בגלגלים

המהפכה שאמורה היתה לשנות את פני הערים של המאה ה-21 ולהפוך את המכוניות ליצורים נכחדים מתעכבת. גם אם הסגווי לא שולט ברחובות, בישראל עשרות אנשים התרגלו לקסם - ולא זזים בלעדיו

תגובות

"כלי נחמד, כמה הוא עולה?" שואלת עוברת אורח את שי וקנין בעודו מתמרן על הסגווי שלו. לאחר שהיא שומעת את התשובה - 33 אלף שקל - היא נרתעת ומפטירה: "אפשר לקנות בכסף הזה ב.מ.וו".

וקנין כבר לא מתרגש מעוברים ושבים שעוצרים אותו ברחוב. "זה קורה כל הזמן", הוא אומר. "הסגווי מושך הרבה תשומת לב. המון פעמים עוצרים אותי ומתעניינים במחיר, בביצועים, בנוחות".

העניין הרב שיוצרים וקנין ואנשים אחרים שרכשו סגווי לשימוש פרטי או לשימושים אחרים לא מעיד רק על ייחודו של המכשיר, אלא גם על הבעייתיות שטמונה בשיווקו.

לפי התוכניות המקוריות של ממציא הסגווי, דין קיימן, ב-2008 כלי הרכב הקומפקטי לא היה אמור לעורר עניין מיוחד. קיימן צפה שמאות אלפי אנשים באזורים העירוניים הצפופים ייסעו לעבודה ולמקומות הבילוי על הסגווי הפרטי שלהם. מראה האנשים העוקפים אותנו כשהם ניצבים זקופים על שני גלגלים לא היה אמור לעורר בנו התרגשות גדולה יותר מרוכב אופניים שחולף בסמוך.

ואולם בסופו של דבר נמכרו רק כמה עשרות אלפי מכשירים ברחבי העולם. בישראל מספרם נמדד במאות. בין האנשים הפרטיים הבודדים שרכשו כאן את הסגווי נמצאים בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון ומנכ"ל חברת אבטחת המידע צ'ק פוינט גיל שויד.

אף שהתוכניות הגדולות של קיימן לא התממשו, האנשים שרכשו את הסגווי נהפכו לשגרירים נלהבים. וקנין צמוד לסגווי שלו במשך כל היום. "כבר שכחתי איך ללכת", הוא אומר, "יש לי אופנוע, אבל אני כבר לא משתמש בו בתוך העיר".

לאלון אלבז, מנכ"ל חברת Netpay המספקת שירותי גבייה לאתרי אינטרנט, קצת נמאס מסקרנותם של העוברים ושבים ומההשתאות נוכח המחיר ששילם. "אני אומר ששילמתי 20 אלף שקל, אף שהסגווי עלה לי 35 אלף שקל. רק שיעזבו אותי", הוא מספר.

אלבז החליט לרכוש את הסגווי כדי להתמודד עם בעיה לוחצת. רישיון האופנוע שלו נשלל והוא נאלץ למצוא כלי תחבורה חלופי שאינו דורש רישיון נהיגה. בתחילה הוא רכש את הסגווי העירוני, והשתמש בו כדי לנסוע ממקום מגוריו בשכונת המשתלה שבצפון תל אביב למקום עבודתו במתחם הבורסה ברמת גן. את המרחק הזה הוא עובר ב-25 דקות, לעומת שש דקות נסיעה בלבד על האופנוע. מצד שני, במהירות שבה הוא נוסע כיום אין סכנה שישללו את רישיונו. כאשר הוא מגיע לעבודה, הוא נכנס עם הסגווי למעלית, עולה אתו למשרד ומחנה אותו ליד השולחן.

אלבז מספר כי האילוץ הפרקטי התפתח לאהבה של ממש. "גיליתי שהנסיעה מאוד מהנה", הוא אומר. "זה כמו לעשות סקי: אתה עומד זקוף, רוח נעימה נושבת עליך, אתה חווה את הנוף ואת הדרך". הוא המיר את הסגווי העירוני שלו לסגווי שטח והחל לקחת אותו לנסיעות בים. בתו הקטנה נהנית מהסיבובים עם אבא ברחובות השכונה. אשתו של אלבז נהנית פחות, מפני שהיא נאלצת כעת להתמודד לבדה עם הסעות הילדים לגן ולבית הספר.

ציפייה נלהבת

גרסת השטח של הסגווי מצוידת בגלגלים עבים יותר ומקנה לו עבירות משופרת. ד"ר שמואל הלוי, מומחה לרפואה סינית מכפר ורדים, מספר כי מדובר בכלי רכב אידיאלי לשני התחביבים שלו - טיולים בשטח וצילום. "למכשיר יש עבירות מצוינת, הנסיעה עליו מאוד מהנה, והכי חשוב - הוא מאפשר לי לעצור בכל נקודה שאני רוצה ופשוט לצלם את מה שאני רואה, בלי לרדת ממנו. בטיולים במכונית או באופניים פעולת הצילום הרבה יותר מסורבלת", הוא מעיד.

הלוי, שהיה אחראי בעבר על פיתוח שבילים של החברה להגנת הטבע, רגיש מאוד לאקולוגיה. לדבריו, הסגווי ידידותי מאוד לסביבה, מפני שהוא נטען באופן חשמלי ואינו פולט כלל חומרים מזהמים. בנוסף, הלוי מעיד כי המכשיר אינו משאיר עקבות בשטח ומבחינה זו הוא עדיף בהרבה על רכבי שטח כג'יפים או טרקטורונים ואפילו על אופניים.

אחד השימושים של הסגווי הוא סיוע לניידות של נכים. ארז כהן מירושלים חולה בניוון שרירים ומוגבל בהליכה, אך הוא מסוגל לעמוד על הסגווי ונוסע בו בנוחות. "אני מצליח להגיע עם הסגווי כמעט לכל המקומות שניתן להגיע אליהם ברגל", הוא מספר. "הרבה יותר נוח להתנייד אתו בעיר מאשר עם כיסא גלגלים". כהן התרגל כל-כך לנוע באמצעות הסגווי, עד שהוא לוקח אותו גם לחופשות בחו"ל.

המכשיר שהמציא קיימן נחשף לעולם ב-2001, לאחר תהליך פיתוח ממושך וסודי שלווה בחרושת של שמועות, ולפי הדיווחים עלותו הגיעה ל-100 מיליון דולר. כאשר הוא יצא לשוק, התגובות הראשוניות היו נלהבות. מגזין "טיים" קיבל את פני הסגווי בכתבה מפרגנת שכותרתה היתה "ממציאים מחדש את הגלגל". מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, טען כי ההמצאה "גדולה יותר מה-PC". שלושת כלי הרכב הראשונים נחטפו במכירה פומבית במחיר של יותר מ-100 אלף דולר כל אחד, וקיימן הבטיח כי הסגווי ישנה את העולם.

אבל העולם בשלו. המכירות לא המריאו, והמכוניות עדיין גודשות את מרכזי הערים. החברה ציפתה למכור 40 אלף יחידות בשנה הראשונה, אך לפי המגזין "פורבס" עד 2007 נמכרו בסך הכל כ-30 אלף יחידות. בראיון שהעניק ל-TheMarker באפריל האחרון התעקש קיימן כי ההמצאה נחוצה וההצלחה הגדולה עוד בדרך. "הדאון טאון צריך מכוניות כפי שדגים צריכים אופניים", הוא אמר. "הסגווי הוא אופציה אטרקטיווית שעונה על צורך חיוני לתנועה במרכזי הערים. גם האחים רייט לא יצרו עסק גדול ממטוסים חמש שנים לאחר שהצליחו לעוף. אני באמת מאמין כי הטכנולוגיה של הסגווי מוכנה לפריים טיים".

נסיעה נוחה, מחיר גבוה

הסגווי מסוגל להגיע למהירות של 20 קמ"ש, אך בישראל הוגבלה המהירות המותרת ל-13 קמ"ש. טווח הנסיעה של הסגווי הוא 30-40 ק"מ לכל טעינה, שמתבצעת באמצעות חיבור לרשת החשמל הרגילה. הוא יכול לשאת עד 118 ק"ג, ובחוק נקבע כי הגיל המינימלי לנסיעה עליו הוא 16.

הסגווי פועל בטכנולוגיה של ייצוב דינמי, המדמה את פעולת ההליכה האנושית. הוא מצויד בחמישה ג'ירוסקופים (מכשירי עזר לייצוב), שני מדי שיפוע, מעבדים ולוחות שליטה ממוחשבים, המנטרים את תנועות הגוף והתזוזה של מרכז הכובד של הנוסע 100 פעמים בדקה, ומייצבים את המכשיר באופן אוטומטי.

הנסיעה בסגווי נוחה מאוד והשימוש בו אינטואיטיווי. דחיפה קלה של ידית ההיגוי מניעה אותו בתנועה חלקה קדימה. משיכה באותה ידית מביאה לעצירה מהירה אך לא פתאומית. לאחר שהכלי נעצר, משיכה אחורה מניעה אותו ברוורס. הסגווי מסוגל לתמרן באופן חד מאוד, וניתן לסובב אותו על צירו. הוא מגיב לתנועות הגוף, כך שהתמרון בו נוח במיוחד.

הסגווי זריז ומתמרן בקלות גם בקהל צפוף, וניתן להיכנס אתו למעליות קטנות יחסית. מצד שני, הוא מוגבל בטיפוס במדרגות: כדי לעלות במדרגות יש לרדת מהכלי ולמשוך אותו ביד. עם זאת, אין צורך להרים את המכשיר הכבד, מפני שכאשר מושכים אותו הגלגלים מתחילים לנוע ומסייעים לו לטפס.

אנשים שמשתמשים בסגווי בעיר אומרים כי הופתעו לגלות שכמעט אינם צריכים לרדת ממנו, מפני שמדרכות רבות הונמכו כדי לאפשר ירידה נוחה עם עגלות ילדים. ובכל זאת, ישנם בעיר לא מעט מקומות שבהם הרוכב ייאלץ לרדת מהסגווי ולמשוך אותו אחריו במעלה מדרגות. על אף שהפעולה אינה דורשת כוח פיסי חריג, היא עדיין עשויה להרתיע משתמשים פוטנציאלים.

בין בעלי הסגווי יש בדרך כלל הסכמה על דבר אחד: עלות המכשיר גבוהה. כיום מוצעים בישראל שני דגמים: דגם עירוני, במחיר כ-30 אלף שקל, ודגם שטח (X2) במחיר כ-33 אלף שקל. המחירים ירדו באחרונה בכ-15% בעקבות נפילת שער הדולר.

עלות התפעול השוטף של הסגווי נמוכה, וכוללת בעיקר טעינה חשמלית. פעם ב-800 מחזורי טעינה יש להחליף את הסוללות, שעלותן גבוהה - כ-11.5 אלף שקל.

הסגווי מיובא לישראל על-ידי חברת יוניברסל מוביליטי טכנולוג'י (לשעבר סגווי ישראל), חברה בת של יבואנית הרכב UMI. סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחברה, רון קהתי, אומר כי בעיות מיסוי גורמות למחירי הסוללות וחלקי החילוף להיות גבוהים ביחס לעלות הכוללת של הסגווי.

לדברי קהתי, כאשר מייבאים מכשיר סגווי מקבלים פטור ממכס, שנועד לעודד תחבורה לא מזהמת, אך חלקי החילוף שלו אינם זוכרים לפטור. עם זאת, הוא מעריך כי מחיר הסוללות יירד בשנים הקרובות. לדבריו, עד היום פיתוח הסוללות החשמליות נעשה בעיקר בעבור הסגווי. כיום כל תעשיית הרכב העולמית מתחילה לעסוק בפיתוח וייצור של סוללות חשמליות, ועם ההתקדמות שתושג בתחום המחיר צפוי לרדת.

חסידי הכלי מתעקשים כי ההשקעה בו משתלמת. "אני נמצא על הסגווי כל היום", מספר וקנין. "אני נוסע אתו לעבודה ולסידורים, והוא אידיאלי לנסיעות בתוך העיר. אני כבר כמעט לא משתמש באופנוע שלי. הוצאות התחזוקה הנמוכות שלו מפצות במשהו על העלות ההתחלתית הגבוהה".

תהיות קיומיות בלב הפארק

אף שהסגווי לא נהפך עדיין לאמצעי תחבורה שכיח בקרב אנשים פרטיים, יזמים החלו למצוא לו שימושים מסחריים שונים. בענף התיירות המקומי גילו, במקביל למקומות אחרים בעולם, כי לסיורים על גבי סגווי יש כוח משיכה. כיום אפשר להשתתף בסיורים כאלה בירושלים, תל אביב ואילת.

עופר דליט, בעלים משותף יחד עם דב שמש של חברת 2X2 טיולים ואירועים שברשותה 16 מכשירים, מספר כי הקהל שמגיע לסיורים כולל עובדי חברות בימי כיף, קבוצות חברים או אנשים החוגגים מסיבת רווקים ורווקות. גיל הנוסעים נע בין 16 ל-70 ואף יותר.

ארבעת הזוגות שהתכנסו לסיור שאירגנה החברה בפארק הירקון לפני כשבועיים השתלטו על הנהיגה בקלות. חמש דקות של שיטוטים בחניון היו הכנה מספקת לדבר האמיתי. בשעה וחצי שהרוכבים בילו על הסגווי לא נרשמו נפילות או היתקלויות.

הנסיעה בפארק הדגימה היטב את אי הבהירות שאופפת את הסגווי. שבילי הפארק מחולקים לשני חלקים: האחד מיועד להולכי רגל והשני לרוכבי אופניים. כשאתה נוסע על סגווי הולכי הרגל מעכבים אותך ורוכבי האופניים בולמים מאחוריך בחדות, מצלצלים בחוסר סבלנות בפעמון או חותכים בהפגנתיות. אתה מוצא את עצמך נשאב לתהיות קיומיות: "מי אני בעצם? לאן אני שייך?"

לשאלה הזאת אין פתרון חד-משמעי, והנוסע מזגזג עד סוף המסלול. לאי ההכרעה הזאת יש גם צדדים חיוביים, מפני שאפשר ליהנות על הסגווי משני העולמות: להתקדם במהירות גבוהה יחסית ולחוות את הנוף והסביבה באופן המזכיר יותר הליכה.

אבי לביא ממרכז המבקרים עיר דוד, שמחזיק 15 מכשירים, מקיים סיורי סגווי בעיר העתיקה בירושלים. "הסגווי מאפשר לנו לשלב בין אטרקציה של נסיעה על כלי מיוחד לבין הנוף וההסברים ההיסטוריים", הוא מספר. "אנשים מגיעים בגלל האטרקציה שטמונה בנסיעה על הסגווי, אך בסופו של דבר מתלהבים גם מהנוף ומההיסטוריה".

הסגווי משמש גם לצורכי קידום מכירות. כאשר מכשירי הסגווי של 2X2 טיולים ואירועים לא משמשים לסיורים בתל אביב, הם מסייעים לקדם מוצרים שונים. על הסגווי מורכבת מודעת פרסומת, והדיילים והדיילות שרוכבים עליהם מחלקים עלונים.

"זה הרבה יותר אפקטיווי מאשר קידום מכירות בעזרת דיילים נייחים", אומר דליט. "גם דיילת יפה מאוד לא תמשוך תשומת לב גדולה כמו דיילת שניצבת ראש מעל כולם על הסגווי. הדיילים יכולים גם להסתובב בשטח גדול יותר".

ברשות שדות התעופה מצאו לסגווי שימוש תפעולי. המעבר מטרמינל 1 האינטימי למרחבים האינסופיים של טרמינל 3 דרש שיפור ביכולת הניידות של מנהלי השדה. ברשות החליטו להצטייד בכמה כלי סגווי. כיום משתמשים בהם מנהל נתב"ג, המנהל התורן ומנהל הביטחון. "הסגווי נוח מאוד לשימוש גם כאשר השדה הומה אדם", אומר גדעון ברי, מנהל תורן בנתב"ג. "הוא מסוגל להסתובב במקום והתמרון שלו נוח מאוד. הסגווי מגביה את העומד עליו ב-40 ס"מ, וזה מעניק למנהל בולטות בשטח".

יש לו חסרונות?

"אני לא יכול לציין חסרונות שלו, מכיוון שאין למה להשוות אותו. יש לו שימוש ייחודי".

תשובתו של ברי היתה מאכזבת בוודאי את קיימן. רבים עדיין תופשים את הסגווי כעוף מוזר - שמבוסס אמנם על טכנולוגיה מרשימה ומהנה לשימוש, אבל לא כזה שיתפוש את מקומו של כלי הרכב שלהם. אולי החסידים הנלהבים של הסגווי, שהחלו להופיע במרכזי הערים, יצליחו לשכנע את הקהל הרחב שקיימן צדק בכל זאת.

ארז כהן

גיל: 30

מגורים: ירושלים

מועד רכישה: ינואר 2007

שימושים: נסיעות בעיר ולעבודה, טיולים בחו"ל

יתרונות: מאפשר ניידות גבוהה גם לבעלי מוגבלויות, נוח ויציב מאוד

חסרונות: מעט קשה להכניס אותו לתא המטען כדי לקחת אותו לטיול מחוץ לעיר

שי וקנין

גיל: 29

מגורים: תל אביב

עיסוק: בעלים של בית הדפוס פוטוגרפיקס

מועד רכישה: ינואר 2008

שימושים: נסיעה לעבודה, סידורים בעיר, השכרה לקידום מכירות

יתרונות: יעיל, מהיר, נוח, שקט, לא צריך ביטוח

חסרונות: עלות הקנייה

ד"ר שמואל הלוי

גיל: 57

מגורים: כפר ורדים

עיסוק: מומחה לרפואה סינית

מועד רכישה: פברואר 2008

שימושים: טיולים, גיחות צילום, סידורים ביישוב

יתרונות: בעל עבירות גבוהה בשטח, נוח מאוד לתפעול ציוד צילום, לא פוגע בשטח

חסרונות: "הייתי שמח אם היה לו טווח של עוד 10 ק"מ בכל טעינה"

גדעון ברי

גיל: 64

עיסוק: מנהל תורן בנתב"ג

מועד רכישה: 2005 על-ידי רשות שדות התעופה

שימושים: התניידות בנתב"ג

יתרונות: נייד, נוח לשימוש, קל לתמרון

חסרונות: "לא יודע. אין לי למה להשוות אותו"



ממציא הסגווי דין קיימן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו