בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על היהדות התורשתית

איך ניצחה התפישה המפלה לרעה גרים לעומת יהודים מלידה

תגובות

מגילת רות, הנקראת בחג השבועות, מתארת את הצטרפותה לעם ישראל של אשה מואבייה, שדוד המלך הוא אחד מצאצאי-צאצאיה. הצטרפות זו לא עלתה בקנה אחד עם שתי הסתייגות המצויות בתורה, והיה בכך כדי לאתגר את הפרשנות ההלכתית. את האיסור "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים כג, ד) דרשו חז"ל מילולית "מואבי ולא מואבית" (יבמות סט ע"ב), והדרישה "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז, טז) נתפרשה כמאפשרת להמליך את מי שאמו היא מישראל (קידושין עו ע"ב).

תפישות מנוגדות בדבר מעמדם של הגרים משתקפות גם מכתביהם של שני הוגים מרכזיים בימי הביניים: ר' יהודה הלוי והרמב"ם. אחד המסמכים המאדירים את מעמדו של המצטרף לעם היהודי הוא מכתבו של הרמב"ם (1138-1204) לבן דורו, ר' עובדיה הגר: "אין שם הפרש כלל בינינו ובינך... שכבר בחר בך הקב"ה... ואל יהי ייחוסך קל בעיניך, אם אנו מתייחסים אל אברהם יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם... הנה נתברר לך שיש לך לומר 'אשר נשבע לאבותינו', ושאברהם אב לנו ולכל הצדיקים הנלווים על ה' להלך בדרכיו" (אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, עמ' רלג-רלה).

לעומתו, ר' יהודה הלוי (לפני 1075-1141) ביטא עמדה שונה. בספרו ה"כוזרי" הוא שם בפיו של הדובר היהודי את ההעדפה התורשתית שלפיה "לא ישווה הגר לבן-ישראל מלידה" (הכוזרי, א קטו, בתרגום יהודה אבן שמואל, ירושלים תשלז, עמ' מד). אמירה מסוג זה, שלפיה מי שנולד כיהודי זכה בתכונות עדיפות על כל בן-אנוש אחר, אינה זרה כיום לאוזן, ובמידת מה תרם לכך מעמדו המרכזי של ר' יהודה הלוי בתרבות ישראל. שירי האהבה הידועים שלו לציון ("לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב", "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך") וחתימת ספר ה"כוזרי" בתיאור עלייה לארץ-ישראל הפכו את ר' יהודה הלוי לאחד מנערציה של התנועה הציונית. ספר זה הוא גם אחד החיבורים הנלמדים ביותר בישיבות הלאומיות לצד כתביהם של ממשיכי דרכו, המהר"ל מפראג והרב קוק. אולם הציטטה מדברי ר' יהודה הלוי היא תוצר מובהק של תפקידו של הספר, אשר הוגדר במפורש בכותרת המשנה: "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת, והבאת ראיות להגנה עליה".

חיבורו של ר' יהודה הלוי פותח בסיפור מסגרת, ובו מובאות שיחותיו של מלך מדינת כוזר עם פילוסוף, חכם נוצרי וחכם מוסלמי. חכמים אלה משיבים למלך בזה אחר זה על שאלתו כיצד להפיק את רצון האל. מלכתחילה נמנע המלך מלצרף להם חכם יהודי בנימוק כי "דעתם (=של היהודים) נתמעטה, כי דלותם לא הניחה להם מידה טובה" (א יב). רק כאשר היועצים הראשונים נכשלו, מובא לארמון "חבר" יהודי, ובעקבות דבריו מחליט מלך כוזר להצטרף לעם ישראל. באופן פרדוקסלי למדי, ספר זה השזור בתהליך של גיור, מציב את הגרים במעמד נחות יחסית. אך הדגשת מעמדו של "בן ישראל מלידה" בספר ה"כוזרי" שימשה כנראה במובלע תשובה לטענותיהם של הנוצרי והמוסלמי.

בפתיחת הדברים מבטא החכם הנוצרי את עמדתו באופן הבא: "ואם אמנם אין אנו מזרע ישראל, ראויים אנו יותר מהם להיקרא 'בני ישראל', כי אנחנו הולכים אחר המשיח ואחרי שליחיו מבני ישראל, אשר היו שנים עשר במספר, שכן באו הם במקום השבטים. וגם עם רב מבני ישראל הלכו אחר אותם שנים עשר, והם היו כמחמצת (=שאור) לבני העדה הנוצרית, אשר נעשו ראויים למעלת בני ישראל... וכל האומות נקראות אל הדת הזאת" (הכוזרי א, ד). החכם המוסלמי, הדובר אחריו, מציג את מוחמד כשליח הקורא להצטרפות האנושות כולה לדתו: "נביאנו הוא חותם הנביאים, והוא מבטל כל תורה שקדמה לו, וקורא את כל האומות לקבל עליהן את האסלאם" (א ה).

דברים אלו לא זכו למענה ישיר, אך אין להניח כי ר' יהודה הלוי היה שם בפיהם של דוברי הדתות המתחרות טענות נגד היהדות ללא כל תגובה. בהיותו איש ספרות, הבין היטב את המטלה הידועה של צ'כוב: אם במערכה הראשונה תלוי אקדח, המסך לא יירד עד שייעשה בו שימוש. ואכן, דברי הנוצרי שלפיהם י"ב השליחים המירו את י"ב שבטי יעקב החוטאים, נענו למעשה בהדגשתו של ה"חבר" היהודי את מעמדם הנעלה של י"ב השבטים: "עד שבאו בני יעקב, שכולם היו סגולה ולב, ונבדלו משאר 'בני אדם' בתכונות אלוהיות, שעשאום כאילו לבני מין אחר, מלאכי" (א, קג). י"ב השבטים היו ראשיתו של העם הנבחר, מאחר שעד אז הועברו "התכונות האלוהיות" מדור לדור רק על ידי יחידים בדורם.

על פי ר' יהודה הלוי, העם היהודי נוצר לאו דווקא על ידי אברהם, וגם לא בשעת מתן תורה ומצוות במעמד הר סיני, אלא משהתהוותה קבוצה תורשתית של בני יעקב. תביעת דובר הנצרות למעמד של "ישראל ברוח" האמיתי שדחה את "ישראל בבשר" התנסחה במלים: "ואם אמנם אין אנו מזרע ישראל, ראויים אנו יותר מהם להיקרא 'בני ישראל'". הנציג היהודי הציב מנגד את מעמדו העדיף של "ישראל בבשר" התורשתי: 'לא ישווה הגר לבן-ישראל מלידה" (א קטו). לנוכח תיאור התהוות הנצרות כגרעין יהודי, שאליו הסתפחו רבים מבני עמים אחרים "אשר נעשו ראויים למעלת בני ישראל", הפחית ה"חבר" היהודי ממעלתם של הנלווים. גם החכם המוסלמי הדגיש את חשיבותה של ההצטרפות לאסלאם, וציין כי מוחמד היפנה את הקוראן ל"כל האומות". מאוחר יותר רמז מלך כוזר במובלע לכישלונו של מוחמד, בהציגו את משה כמי שהצליח בשליחותו ההיסטורית המוגדרת: "והנה, אילו אמר אותו נביא: 'נשלחתי להדריך את כל בני העולם', ולא היה דברו מגיע כי אם עד חציו, היה זה מעורר ספק בשליחותו" (הכוזרי א, ק). כנגד הבשורה האוניברסלית של האיסלאם, משה אופיין כנביא לאומי גרידא: "לא קרא משה לתורתו אלא לעמו" (א, קא). לשאלה בדבר האפליה המקוממת "מדוע לא ניתנה התורה כהיישרה לכל בני האדם?" (א, קב), באה התשובה בדבר הדירוג המצוי בטבע כולו, שבפסגתו מצויים בני ישראל - ורק הם ראויים לקבלת הציווי האלוהי (א, קג).

ר' יהודה הלוי חי בספרד בתקופה שהיתה כבושה בחלקה הצפוני על ידי הצלבנים ובדרומה שלטה כת מוסלמית קנאית (אלמואחידון). החלפת הדעות גררה גם התרחקות אישית וקבוצתית, ועוינות זו הביאה להתנגדות גורפת ונמרצת לכל עמדה שנקט היריב. אפשר איפוא להציע הסבר כפול להפחתת ערכו של המתגייר בדיון הפולמוסי: מבחינה קיומית באה לידי ביטוי התבצרות של מיעוט דתי בתנאי רדיפה, ומבחינה רעיונית היה בכך ביטוי של התנגדות למסר האוניברסלי משום שהוא מאפיין את הדתות היריבות.

הפולמוס הבין-דתי, שהיה הרקע לכתיבת ספר ה"כוזרי", גרר בעקבותיו את הטענה כי יהודי מלידה הוא בעל סגולות מיוחדות. ברבות הימים נשתכח ההקשר המסוים שבו הודגשה הטענה, כאחת ה"תשובות לטענות נגד הדת המושפלת, והבאת ראיות להגנה עליה", והיתה לתפישת עולם.



ספר הכוזרי, דפוס שונצינו, רס"ו (1506). לא ישווה הגר לבן-ישראל מלידה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו