בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקומץ מהולנד

אוהדי אייאקס ההולנדית מניפים את דגלי ישראל. אז הם אוהבים יהודים? בערך כמו שבבית"ר אוהבים ערבים

תגובות

אייאקס, הולנד והמלחמה: אנטישמיות, יהודים וכדורגל במלחמת העולם השנייה ואחריה

סיימון קופר. תירגמו מאנגלית: נעם ורותי אור. הוצאת ספרית מעריב, 240 עמ', 84 שקלים

תעלומה: מה מקור האהבה הגדולה בישראל לנבחרת הולנד בכדורגל? בכוונה אני משתמש ב"אהבה" ולא ב"אהדה", הצוננת יותר, כי לפחות מבחינתי לא היה שום דבר צונן באהבה הזאת. כמו הרבה אהבות, גם זו היתה חד-צדדית והתנהלה יותר במחוזות הדמיון מאשר במציאות. איך מבטאים אהבה לנבחרת כדורגל רחוקה? ברצון עז וחזק מאין כמותו (מלווה בתפילות ובנדרים שאינם בני-התרה) שנבחרת הולנד תנצח. זהו, לא יותר. הם מנצחים ואני מאושר. סיימון קופר שואל ישראלים לפשר הזיקה המשונה הזאת והם מתקשים להשיב. פרשן הכדורגל שגיא כהן עונה לו שאנה פרנק ויוהן קרויף, השחקן האגדי של אייאקס, הם בעיניים ישראליות ישות אחת שאי אפשר להפריד בין מרכיביה ויש לסגוד לה. העיתונאי איתי אנגל אומר לו שכך לימדו אותו בבית הספר. בהקשר הזה יש לזכור שאיפה ישראלית כמעט נואשת למצוא בן ברית בעולם עוין. הולנד נבחרה להיות ידידתנו, כותב קופר, כמו ש"נער מתבגר בוחר לו חבר מדומיין".

הנידוי העולמי מביא ישראלים לחלק את העולם כולו לתומכים ולמתנגדים. האבחנה גורפת וכוללת הכל, גם את עולם הספורט - אף כי לעולם הזה יש מדדים שונים להערכה. לא מזמן התגייס כאן הציבור לתמוך בקבוצת הכדורגל צ'לסי, משום שמאמנה נימול והוא מפתח תקוה. איחולי השנאה הציבוריים (בכדורגל יש אהבה או שנאה. אין גוני ביניים) נותבו לעבר יריבתה, מנצ'סטר יונייטד, שמאמנה הוא בכלל סקוטי וכל שחקניה גויים גמורים. בעיני ישראלים הולנד שייכת ל"טובים", בדיוק כמו שגרמניה מובילה את ה"רעים". סיימון קופר מבקש בספרו להחזיר את הולנד למקומה הטבעי, כלומר לרעים.

הביוגרפיה של קופר היא רב-לאומית. הוא נולד לפני 42 שנה באוגנדה, עבר עם משפחתו להולנד שבה גדל והתחנך, התגורר וכתב באנגליה, והיום הוא חי בצרפת. הוא מוגדר חליפות כ"עיתונאי בריטי", או "הולנדי", וספרו הקודם שתורגם לעברית, "כדורגל נגד האויב" (חרגול, 2002, בתרגומו של שאול אדר), עסק בקשר בין כדורגל לפוליטיקה ותרבות. ב"אייאקס, הולנד והמלחמה" הוא כותב על הקשר בין שואת יהודי אירופה לחברה ההולנדית. לו היה הולנדי מלידה היה ספרו נחשב לביטוי של "שנאה עצמית".

קופר לא אוהב הולנדים. במלחמת העולם השנייה הם היו לדבריו "פחדנים", והיום הם "שמרנים שמתחפשים לליברלים". שנאת זרים, הוא כותב, תמיד היתה בהולנד. בימי המלחמה היא כוונה ליהודים והיום למהגרים ממרוקו. כמעט שאין היום בהולנד יהודים, אבל באיצטדיונים וסביב להם יש אנטישמיות. אוהדי פיינורד שרים את "מי שלא קופץ, יהודי" באותו שוויון נפש שבו נוהם קהל בית"רי "מוות לערבים". אוהדי אייאקס מכנים עצמם "יהודים", על משקל "מצורעים", כלומר כאלה שצריך להיזהר מהם כי אין להם מה להפסיד. אוהדי פיינורד מגיבים לזהות הלאומית המשונה הזאת של אייאקס בשירת "חמאס חמאס, יהודים לגז" (בהולנדית זה בטח נשמע מקסים).

קופר עומד על כך שתרבות לאומית משתקפת בהתנהגות הצופים באיצטדיונים. הוא מסרב לאמץ את מדיניות "זה רק קומץ", שטופחה בבית"ר ירושלים, ושלפיה גזענות ואלימות מקורן בקבוצה שולית ובאופיו של המשחק והן אינן חוצות את גבולות המגרש. איצטדיון כדורגל הוא לא אולם קונצרטים, מנחמים את עצמם מנהלי קבוצות לנוכח הנהמות הגזעניות של אוהדיהם. "האיצטדיון תפס את מקומה של הכנסייה כמקום השירה הקהילתית", מצטט קופר מאמר שנכתב לאחר רצח פוליטיקאי הולנדי ימני קיצוני. נוסטלגיה שבטית, חשדנות כלפי זרים וסגידה לגיבורים מתאימות בדיוק לאוהדי הכדורגל. קופר לא מתייחס לסתירה בין גזענות שכזאת לשילובם של הולנדים שחורים ממוצא סורינמי כמו חוליט, רייקארד ודווידס בקבוצות הולנדיות ובנבחרת הלאומית.

בכדורגל ההולנדי, כמו בכל מקום אחר (כולל ישראל), לא היו הרבה כדורגלנים יהודים מצטיינים. היהודים השתלבו בתפקידי ניהול או במשרות עזר זוטרות. בהעדר תיעוד, מראיין קופר שורה של עסקנים ישישים, נאבק בזיכרונם החלש ומנסה בעזרתם לתאר תמונה של הולנד בימי מלחמת העולם השנייה. המלחמה היתה באמסטרדם, אומרים לו מרואיינים, שם רצחו יהודים, במקומות אחרים נלחמו במחסור במזון ובשעמום.

הדעה הרווחת בקרב אוהדי הכדורגל היתה: "ספורט זה ספורט, ורצח יהודים זה רצח יהודים" ואסור לערב בין השניים. ואכן משחקי הליגה התקיימו כסדרם. הצעירים כידררו והקהל מילא את היציעים. 1942 היתה שנה משגשגת במיוחד בכדורגל ההולנדי. בנורווגיה הושבתו באותו זמן כל החיים הספורטיוויים. החיים בהולנד מתוארים כחיים שלווים נטולי התרגשות, שמותם של יותר מ-100 אלף (מתוך 145 אלף) יהודים לא הצליח לערער.

ההולנדים פטרו את עצמם בהנחה שבעצם ניהול חיים רגילים תחת כיבוש יש התרסה כלפי הכובשים, אבל הדחיקו את העובדה שרק בעזרת המשטרה ההולנדית הצליחו הגרמנים לגרש ולהשמיד יהודים כה רבים. הם התמקדו בפעולות ראווה פעוטות וחסרות תעוזה. הם הביסו קבוצות של חיילים גרמנים בתוצאות אסטרונומיות, וכך תרמו לדעתם למאמץ המלחמתי. "היו אלו השפלות סמליות", כותב קופר, "נטולות סיכון". שביתת מחאה סמלית של פועלי נמל נופחה על ידי ההולנדים למאבק הרואי, ולאחר המלחמה הוקמה אנדרטה לזכרה.

לאחר המלחמה נקטו ההולנדים גישה שאני מכיר היטב מהבית: על דברים לא נעימים לא מדברים. אייאקס, המועדון שרבים מחבריו לפני המלחמה היו יהודים, התעלם לאחריה מכך שרבים מהם גורשו ומתו. היה להם הסבר: מעטים בלבד החזיקו בכרטיסי חבר של המועדון כשפרצה המלחמה. אך גם לכך יש הסבר: יהודים רבים נאלצו אז לפרוש מחברותם באייאקס. המועדון, עם זאת, פרח בשנות ה-60. קופר כותב כי לא היה עוד מועדון כדורגל בהולנד שבין חבריו היו משתפי פעולה כה רבים. את הצלחתו בשנים אלה נוטים לייחס לפעילותה ולכספה של משפחת קבלנים עשירים, שבניה בילו בכלא ההולנדי באשמת שיתוף פעולה עם הכובשים הגרמנים.

בספר מנפץ קופר את מה שנשאר ממיתוס "ההולנדים הטובים במלחמת העולם השנייה". זה לא חידוש מרעיש. המחבר נוגע, אך לא פותר את שאלת ההזדהות הנלהבת שלנו עם מי שעשה הכל כדי להיפטר מאתנו. גם השאלה אם התנהגותם של אוהדי הכדורגל באצטדיונים משקפת את פני החברה שלהם לא נענתה. חשבתי על פתרון מאלף: לנעול את אוהדי פיינורד עם הקומץ של בית"ר ירושלים במתחם סגור, ולא להניח להם לצאת עד שילבנו את הסוגיה הזאת בדרכם הייחודית.



דגל ישראל ביציע של אוהדי אייאקס. יהודים על משקל מצורעים


למעלה: מצעד גרמני ברחובות אמסטרדם; למטה: האנדרטה לזכר פועלי הנמל. רוב ההולנדים פטרו את עצמם מהתנגדות לנאצים תצלומים מתוך הספר, NIOD



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו