בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האירים קילקלו, סרקוזי יתקן

אזרחי הרפובליקה האירית רשמו לזכותם הישג שמנעו את אימוצה של אמנת ליסבון. נשיא צרפת שהיה מיוזמי האמנה, לא מתכוון לוותר כ"כ מהר

תגובות

"אלוהי אירופה הם אירים", צהלו בסוף השבוע האירו-סקפטים ברחבי היבשת: העובדה שאזרחי הרפובליקה האירית הצליחו למנוע את אימוצה של אמנת ליסבון הוא יום חג בעבורם ומכה קשה לאחד הפרויקטים השאפתניים ביותר של האיחוד האירופי. "אירלנד-אירופה 0:1" קבע ה"ליברסיון" הצרפתי, בכותרת שלוותה בריח חריף של "דז'ה וו". עוד משאל עם ועוד תבוסה, ושוב, בניגוד לכללי הכדורגל, בפוליטיקה האירופית זמן הפציעות מתחיל עכשיו - אחרי ההכרעה.

בתקרית שאירעה באחד מימי הקמפיין על המשאל ירקו תומכים ממחנה ה"לא" על חברת פרלמנט תומכת ה"כן". עם פרסום תוצאות המשאל חשו רבים באירופה כי הם אלה שספגו את היריקה בפרצוף: איך קרה, הם שואלים, שמדינונת בת ארבעה מיליון תושבים הצליחה לחבל בסדר היום של כחצי מיליארד תושבים? איך הצליחה דבלין לטרפד את המסמך בעל האופי החוקתי, שנועד לאפשר לאיחוד - אשר התרחב מזרחה וכמעט הכפיל את מספר חברותיו - להתנהל ביעילות ולקדם את מטרותיו הפדרליסטיות? כיצד ייתכן שדווקא "התלמידה הטובה ביותר בכיתה" - מדינה שהתמ"ג שלה לנפש הוא היום השני בגודלו ביבשת - ירקה לבאר שסיפקה לה את עושרה? ומדוע העדיפו נציגי "העם 'האירופי' ביותר באירופה" להתעלם ממפלגותיהם הגדולות, מראשי התעשייה והאקדמיה, מהכנסייה הקתולית, וגם מהאיגודים והחקלאים שתמכו ברובם הגדול בהצבעת "כן"? להלן הסיבות:

1. הדשדוש הכלכלי

יותר מ-40 מיליארד אירו הזרימה אירופה לקופת אירלנד, מאז שהצטרפה לקהילה האירופית ב-1973. אירלנד שינתה את פניה ללא היכר, והפכה מהמדינה הענייה ביותר ביבשת, ל"נמר קלטי" משגשג שמתהדר בתמ"ג החמישי בגודלו לנפש בעולם.

דווקא עתה, כשהיא נדרשת להפגין, בתורה, סולידריות כלפי המצטרפות החדשות מהמזרח, מדשדשת הכלכלה האירית: היא אמנם עדיין מהווה מושא לקנאת חברותיה לאיחוד, ואולם האבטלה (5.5%) החלה להרים ראש, הצמיחה (5.7% ב-2007) צפויה לרדת בכחצי, הנדל"ן צונח, והאינפלציה, המושפעת מעליית מחירי המזון והנפט, עולה. לא ממש העיתוי האידיאלי לגילויי רוחב לב והוקרת תודה ליבשת המאמצת.

2. "יצירת מופת" מפותלת

אמנת ליסבון - כמו כל המסמכים החוקתיים שהם פרי מאבקים, פשרות ורעיונות יצירתיים של המדינות החברות - סבוכה וקשה לקריאה. ערב המשאל, פירסם ה"אייריש טיימס" סקר שעל פיו מרבית משיבי ה"לא" (83%) יעשו כן מאחר שהאמנה אינה נהירה להם מספיק. האיחוד שוב כשל במדיניות ההסברה שלו הידועה לשמצה. כפי שכתב פרשן ה"גרדיאן", אזרחי המדינה שהביאה לעולם אשפי מלים כאוסקר ויילד, ג'יימס ג'ויס, וסמואל בקט - פשוט לא הצליחו לצלוח את 287 עמודי האמנה. וכאשר רה"מ, בראיין קוון, מודה שהוא עצמו לא טרח לקרוא את המסמך המפותל; כאשר השופט עליו הוטל לפקח על המשאל אומר שלא הצליח להבין את נוסח הסעיף החשוב על זכות הווטו; וכאשר הנציב האירי לענייני השוק האחיד, צ'רלי מקריבי, מוסיף ש"אף אדם שפוי לא ינסה לקרוא טקסט כזה", מה הפלא שהאזרח הפשוט העדיף להשיב את "יצירת המופת" לשולח.

3. "פרשת טלנסקי" מקומית

ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן, נאלץ להתפטר כמה שבועות לפני המשאל בשל פרשה שבה הואשם בקבלת תרומות גדולות מאנשי עסקים. מלבד העובדה שלמחליפו קוון היה זמן מוגבל להתכונן למשאל הגורלי, ההערכה היא שניצחון ה"לא" ביטא חלקית גם את חוסר האמון של הציבור במערכת הפוליטית בעקבות הפרשה.

4. בומרנג צרפתי

מחנה ה"לא" צריך כנראה להודות גם לחוסר טקט של מנהיגי צרפת - אשר אמורה לקבל את הנשיאות התורנית של האיחוד בעוד שבועיים: הנשיא סרקוזי חשף, ערב המשאל, שאיפות גדולות ביחס למדיניות ההגנה המשותפת של האיחוד, בעוד ששרת האוצר כריסטין לגארד קראה להרמוניזציה פיסקלית ביבשת. היה בכך כדי לנפנף בשני סדינים אדומים מול פניה של מדינה הקנאית לניטרליות ולמערכת המיסוי הנמוכה שלה. שר החוץ קושנר הוסיף חטא על פשע כשהזהיר את האירים כי הם יהיו "הנפגעים הראשונים מהצבעת 'לא'". הצהובונים חגגו, ו"הצפרדעים" נדרשו "להתנדף".

5. מסכת דיסאינפורמציה

סקר עדכני של הנציבות האירופית חושף שהאירים הם ה"אירופילים" ביותר ביבשת וש-87% מהם מחייבים את החברות באיחוד. אלא שמשאלי-עם ידועים ככר נוח לכל ממורמרי היבשת המבקשים להפגין תסכולם מנושאים שלחלקם הגדול אין שום קשר לנושא המשאל. הטענות הענייניות של מחנה ה"לא" - כמו סכנה מפגיעה בניטרליות של המדינה או החשש מהתערבות במדיניות המיסוי שלה - כבר נידונו בעבר על ידי קברניטי האיחוד, שסיפקו לאירלנד ערובות ממוסמכות שלפיהן אלה לא ייפגעו. כמו במרבית המשאלים, גם הפעם ניצחו השמועות, והדמיון המפותח של הדמגוגים למיניהם ממחנה ה"לא" את האפתיה ואזלת היד של מחנה ה"כן".

בעולם הנשלט על ידי ארה"ב ומול כוחות עולים כמו סין והודו, אירופה שוב נעצרת. דחיית המסמך החוקתי יעכב ללא ספק את תהליך בניית היבשת הישנה וירחיק ממנה את יעדה האולטימטיווי: האיחוד הפוליטי. הדחייה גם עלולה לפגוע בתדמית הבינ"ל של האיחוד ובמעמדו במשאים ומתנים בינלאומיים, כך למשל מול איראן או רוסיה. גם המבקשים להביא למעורבות ביטחונית אירופית בשטחים כחלק מהסדר שלום ייאלצו כנראה להיאזר בסבלנות. אבל כפי שמוכיחה ההיסטוריה של האיחוד, גם אם רכבת האינטגרציה מרבה להיעצר, היא לעולם אינה נוסעת לאחור. אמנת ליסבון היא במידה רבה יצירה של סרקוזי ומרקל. יש להניח שכנשיא תורן, יפעל סרקוזי במרץ כדי למנוע את השלכתה לפח האשפה של ההיסטוריה.



מתנגדי האמנה האירופית צוהלים לאחר דחייתה, שלשום בדבלין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו