בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סמי די, סיפור אמיתי

זהו שמו האמנותי של שמואל דויד כהן, שהתנער משם משפחתו לאחר שגילה סוד על אביו המת; שאמו היתה מלכת יופי ודוגמנית הבית של משרד התיירות; שאחותו נדבקה באיידס ומתה לאחר ניתוח קוסמטי; שמנסה ליצור קשר עם אח שלא ידע על קיומו. אז שמכל זה לא תתפרץ קרמיקה ססגונית?

תגובות

כלי הקרמיקה של האמן סמי די לא מנסים להסתיר את התשוקה והמתח המיני שמתפרץ מהם. סמלי פאלוס עורגים על צורות נשיות מפתות ברכות מעגלית. לא צריך לנחש, כי שום דבר לא מרומז, הארוטיקה בעבודתו היא כמו חתימה אישית בתחתית הספל או האגרטל. סמי די, ששמו האמיתי שמואל דויד כהן, הגדיר סופית את זהותו המינית רק בגיל 18 ואינו מנסה להסתתר מאחורי תיאוריות מופשטות של התת-מודע. "הצורה הארוטית של הכלים היא מטאפורה למיניות שלי", הוא אומר בחיוך של אחד שיודע על מה הוא מדבר.

הכלים שיצאו זה עתה מהתנור הלוהט בסטודיו שלו בנוה צדק, יוצגו בשבוע הבא בתערוכה "Genesis" (בראשית) בגלריה פריסקופ בתל אביב. אובייקטים מצופים בזהב 14 קאראט ועליהם חקוק סיפור ששת ימי הבריאה באנגלית ובעברית ברצף אחד, בלי רווחים בין המלים, שבילים עולים ויורדים של אותיות החובקות את הכלי כמו נחשים מתפתלים. באוגוסט תעבור התערוכה לניו יורק, לגלריה VeredArt באיסט המפטון, שברשימת אמניה השמות הגדולים של האמנות המודרנית כפבלו פיקאסו, פול סזאן, מרק שאגאל, אנדי וורהול, וויליאם דה קונינג. בנובמבר הוא ישתתף בתערוכה שתתקיים במוזיאון פילדלפיה לאמנות. כעבור חמישה ימים יפתח בגלריה עדן בניו יורק תערוכה של גרפיקה קרמית בדו-ממד ותלת-ממד, בעקבות פואמה של לורד ביירון. בינואר הוא הציג בתערוכה השנתית "Imagination" של בנק הפועלים למען הוועד למלחמה באיידס ובסוף השנה ישתתף בביאנלה החמישית לעיצוב קרמי, שתתקיים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

דמותו הדקיקה והגבעולית משדרת זרות. לא במקרה הוא בחר להעלים את שם משפחתו, כהן, ואימץ את האות הראשונה משמו השני, דויד, כשם משפחתו המסחרי. הוא נולד במרסיי לפני 40 שנה. אמו, גילה, היא אחותו של הפנטומימאי ג'וקי ארקין, דור שישי בארץ, בת למשפחת ארקין שבאה מבלארוס ולמשפחת מויאל ממרוקו, שהיו מראשוני המתיישבים בנוה צדק. סב סבו מצד מויאל היה הגזבר של הברון רוטשילד והשקיע מכספי הברון בבנייתו של מגדל השעון ביפו. סבו מצד ארקין נרצח ב-47' בכיכר השעון בשעה ששימש בורר בין יהודים לערבים ביפו. אביו, אלברט כהן, יהודי ממוצא בולגרי, היה פרטיזן שהתיישב אחרי מלחמת העולם השנייה במרסיי וניהל עסק משגשג לייצור בדים.

בתל אביב של שנות החמישים היתה גילה ארקין אושיה חברתית. מקורבת לפשנל, בחבורה של רפי שאולי, מנדי רייס דיוויס, ינוקא, אורי זוהר. סיפרו שניסתה להתאבד בגלל רומן עם יהורם גאון ("שזה ממש לא נכון", אומר סמי די). ב-1955 היא נבחרה למלכת היופי אבל הודחה לאחר שהתברר ששבועיים קודם לכן נישאה. היא היתה דוגמנית הבית של משרד התיירות, והצטלמה לחוברות הסברה שונות כישראלית טיפוסית אוכלת פלאפל ולובשת חזיות שפיצים של גוטקס ודן אכדיה ברקע.

"אני תמיד ידעתי שאני אשכנזי עד שבבית הספר גיליתי בעבודת שורשים שאני מרוקאי ואז מאוד אהבתי להשתמש בדימוי הזה: 'תיזהרו ממני, אני מרוקאי'. אמא שלי סבלה מהפרעות קשב וריכוז, אני ירשתי את זה ממנה. בזמנה לא ידעו איך להתמודד עם זה והיא החליפה בתי ספר ובעיקר אמרו לה 'תהיי יפה ותשתקי'".

ואז סיפרתי לאמא

היא היתה יפה ושתקה ונישאה בגיל צעיר. החתונה הותרה כעבור חודש וארקין המשיכה לשתוק כששידכו לה את אלברט כהן, שהיה מבוגר ממנה ביותר מעשרים שנה. "היא נסעה לאלג'יר לבקר את אחותה, כרמלה ז'בין, שהיא ובעלה יונה היו שליחים מישראל שטיפלו בעליית יהודי אלג'יר וברגע האחרון ממש הבריחו אותה עם אחותה למרסיי", אומר סמי די. "שם הכירו לה את מי שהיה בעלה. הוא היה מאוד עשיר. בין לקוחותיו היו כריסטיאן דיור, איב סאן לורן ואחרים, ואמא שלי נשארה לחיות בצרפת. היא לא ידעה מלה צרפתית והבת של כרמלה, אורלי, שהיתה בת שש, ודיברה צרפתית ועברית, היתה המתורגמנית שלהם".

לזוג נולדה בת, דני, אבל מהר מאוד התברר לארקין שהחיים בכלוב של זהב יכולים להיות מעיקים. "כעבור כמה שנים נפרדו הורי כי היו להם המון בעיות", אומר סמי די. "אמא שלי לא ידעה איך קונים בגד. הוא תמיד היה מביא לה בגדים ותכשיטים. עד היום יש לה בגדים של המעצבים הגדולים, כמו איב סן לורן. בבית היתה מבשלת ומנקה, והיא לא ידעה איך מחזיקים סמרטוט ולא עשתה כלום, אבל מצד שני לא יכלה לצאת לשום מקום".

בני הזוג נפרדו, אך לא התגרשו. ארקין ובתה עברו לחיות בבית נפרד. באותה תקופה היא הכירה את ז'ורז', בן למשפחת אצולה מפרובנס, בנקאי ובעל סוכנות למכוניות, נהג מירוצים ופלייבוי. משפחתו התנגדה בתוקף למערכת היחסים שלו עם היהודייה חסרת האמצעים, ואחרי רומן שנמשך כמה שנים חזרה ארקין אל בעלה. הם חיו ביחד כשנה ושוב נפרדו. באותה שנה נולד סמי.

הפעם הפרידה נחתמה בגירושים, וארקין החליטה לחזור לישראל. "היא ניסתה להוציא אותי ואת אחותי, אבל היא כבר היתה בת 10 והיה מסובך להוציא אותה מבית הספר". סמי היה בן 5, ונסע עם אמו לישראל. בהתחלה גרו בתל אביב ואחר כך בהרצליה. את השנים ההן הוא זוכר בעיקר כנסיעה אחת ארוכה הלוך ושוב מישראל לצרפת. "הרגשתי כמו ילד חטוף", הוא אומר. "כל הזמן נסעתי לשם עם אמא שלי לבקר את אבא שלי ואת אחותי, והייתי קרוע ביניהם".

בארץ הוא דיבר רק צרפתית. אחר כך, כשלמד עברית, סירב לדבר צרפתית בכלל. כשהיה בא לבקר את אביו במרסיי דיבר אנגלית או עברית ואחותו תירגמה. "הבנתי כמעט כל מלה בצרפתית אבל לא הייתי מוכן לדבר", הוא אומר. יום אחד שמע את אמו מדברת עם מישהי בצרפתית על עניין שהיה קשור בירושה. "זה הרגיז אותי נורא ופתאום יצאו לי, בשוונג אחד, משפטים ארוכים בצרפתית כמו ממכונת ירייה. הן היו בהלם".

את הקשר עם אביו הוא מתאר כמוזר. בלי הרבה חום ואהבה. "לא היה בינינו דמיון חיצוני. אני גבוה, הוא נמוך ואחותי היתה נמוכה. צבע העור, השיער, הכל היה שונה. תמיד אמרו שאני דומה לאמא שלי ואני קיבלתי את זה, אבל בתחושת בטן הרגשתי שאני לא שייך. כשהייתי בא לשם הייתי מקבל ים של מתנות, מה שילד אחר יכול רק לחלום, אבל לא ממש הרגשתי אהבה. אני זוכר שבאחד הביקורים, כשכבר תפסתי גובה, הוא ביקש ממני, לא בצחוק, ללכת על הכביש והוא הלך על ידי על המדרכה, כדי שלא יראו את הבדלי הגובה בינינו".

בכיתה י"ב, בחופשת חנוכה, נסע סמי עם חבר מהכיתה לבקר את אביו ואחותו, שעברו בינתיים להתגורר בבית גדול בג'מנוס, כפר מקסים בקוט ד'אזור, המקום שבו צולם הסרט "ז'אן דה פלורט". משם המשיכו לפאריס והלכו עם שתי צעירות אנגליות לבלות במועדון. סמי נכנס אל המועדון סטרייט ויצא ממנו הומוסקסואל. "מישהו התחיל איתי ואמרתי לעצמי, 'למה לא? נלך על זה', אני תמיד הייתי פתוח לחוויות והתנסויות חדשות, שרק אחריהן ידעתי מה נכון לי ומה לא. הלכתי אליו הביתה, הסקס עצמו לא היה מדהים מבחינתי, אבל אז הבנתי שזהו זה. הפעם השנייה היתה עם מי שהיה המדריך שלי במכון כושר בזמן התיכון: אני פיתיתי אותו, וזה כבר היה הרבה יותר טוב, ואז סיפרתי לאמא שלי".

קשת הרגשות

אמו, אחרי השוק הראשון והשאלה המתבקשת, "מה יהיה עם נכדים?" שלחה אותו אל ד"ר רפי יעקבי כדי שיגמול אותו מהעניין. "רפי יעקבי היה בדעה שזו מחלה ושיש לה ריפוי, שאפשר לשנות את זה. למצוא בתום הטיפול את האובייקט הנשי המתאים ולהתמודד במיטה מול האשה הזאת וככה ללמוד ליהנות מהחדירה ומיחסים עם נשים. הלכתי אליו אולי לשלוש פגישות ובסוף הזמנתי לשם את אמא שלי ואמרתי להם, 'תסתדרו ביניכם, אני לא ממשיך כי אני שלם עם עצמי'. לי הגישה שלו לא התאימה. היה לי ברור שזה בזבוז זמן וכסף. ידעתי כבר מי אני".

ומה יהיה עם נכדים?

"יוחאי, בן זוגי זה כמה שנים, ואני, בדקנו מספר אפשרויות, עם מספר נשים, אבל בסוף חשבנו שאנחנו מעדיפים לאמץ או ללכת על אם פונדקאית. אני כבר מת לחופשת לידה. 11 שנה אני עובד בלי הפסקה, אז אשמח מאוד להיות בתפקיד אמא. בעבר ניסיתי הזרקת זרע עם מישהי אבל זה לא תפס".

את השירות הצבאי התחיל במצ"ח, משם, אמרו לו, יוצאים רק על אלונקה. אבל הוא לא רצה לחכות. "העפתי את עצמי משם כי היו דברים שלא הסתדרתי איתם", הוא אומר. "דברים שלא יכולתי לשאת, ולא התאימו לאמונה שלי. ביקשתי להופיע לפני ועדה, היו שם כל מיני קצינים בכירים ואמרתי להם 'אני הומו, ויש לי בעיה גדולה לשרת תחת פיקודכם כי אני מאוהב בך', והצבעתי על אחד הקצינים. הוא נכנס למצב כאוטי ולמחרת הוציאו אותי מהמטווח ושלחו ישר לבקו"ם, אבל כדי להשפיל אותי שלחו אותי להיות אפסנאי באיזה חור. שם כל כך שיעמם לי שלמדתי איטלקית מקלטות, אחר כך זה עזר לי כשנסעתי ללמוד באיטליה".

הוא סיים את שירותו הצבאי בהוצאת "מערכות" והתכונן תוך כדי כך לבחינות כניסה ללהקת בת דור, שם למד לרקוד במשך שלוש שנים. "בסופו של דבר החלטתי לא להפוך את הריקוד למקצוע", הוא אומר. "זו היתה החלטה מאוד קרה. עברתי שתי פציעות והבנתי שהגוף שלי באיזשהו שלב יישחק, וגם עשיתי הערכה כלכלית וראיתי את עצמי רק נאבק כל החיים שלי ובסוף הופך למורה לריקוד, ואני לא ראיתי את זה בחזון שלי".

אבל עוד לפני השחרור מהצבא ניחתה על סמי ועל אמו מכה אנושה. ולא האחרונה. "הייתי ב'רגילה', ישבנו ביום שישי בערב וראינו סרט ערבי בטלוויזיה, ואז היה טלפון ואבא שלי היה על הקו ואמר לאמא שלי: 'תבואי מהר, הבת שלך גוססת'. שנה וחצי קודם לכן היא עשתה ניתוח הקטנת חזה וקיבלה מנת דם מזוהמת וחלתה באיידס. זה היה בערך ב-86', די בהתחלה של המחלה, כשעוד לא ידעו איך לטפל בחולים שנפגעו. אמא שלי התפטרה מעבודתה בבנק לאומי ומיד נסעה לשם, והביאה אותה לארץ, לבית חולים קפלן, לד"ר צבי בנטואיץ, אבל זה לא ממש עזר והיא חזרה איתה לצרפת ונשארה שם כדי לטפל בה. אני נשארתי בארץ, בצבא, אבל הייתי על הקו, פעם אחת למשך חצי שנה, שבמהלכה אבא שלי נפטר".

ב-88' מתה גם אחותו. היא היתה בת 27, סטודנטית למשחק באוניברסיטת אקס און פרובנס, והוא התמלא ברגשי אשם. "עברתי את כל קשת הרגשות שאפשר לחוות. בשלב ראשון רגשי אשמה, כי איידס באותה תקופה היה משהו של הומואים וג'אנקיז ואני האשמתי את עצמי שהיא קיבלה משהו שבעצם הגיע לי לקבל, כעונש על מעשי הרעים. אחר כך היה לי קשה לראות אותה נובלת, את האשה המדהימה והיפה והמחוזרת מאוד, הנפש התאומה שלי, האדם הכי קרוב אלי במשפחה, גוסס, נשמט לי מהידיים. לקראת הסוף היא הלכה ודעכה, הלכה ונרקבה. מוחית ופיזית. היתה כמו אוטיסטית. אפאתית לגמרי. הפכה לגיבנת, לא מסוגלת ללכת ולדבר. אשה מבריקה שלא מסוגלת להוציא משפט שלם מהפה. פעם אחרונה ראיתי אותה שלושה שבועות לפני שהיא נפטרה. אחר כך הבאנו אותה לקבורה בארץ, בהרצליה, ליד הבית של אמא שלי".

פגישה עם אבא

אחרי מותה של אחותו הוא נסע עם אמו לצרפת כדי להסדיר את ענייני הירושה ולאתר את כל רכושו של אביו. באחד הימים הוא קבע עם אמו פגישה בבית קפה במרסיי. "אני הקדמתי", מספר סמי, "ואז ראיתי שם את אמא שלי, שגם הקדימה, יושבת עם מישהו. גבר שאף פעם לא פגשתי, ואיך שנעמדתי קרוב אליו ראיתי את עצמי בעוד שלושים שנה. זה לא שאני דומה לאמא שלי, אני קופי של אבא שלי. לא היה לי שום ספק. זה היה אבא שלי. מצד שני חשבתי שאולי אני עושה השלכה, בדיוק אבא נפטר ואני מחפש בכל אחד את דמות האב.

"לא אמרתי שום דבר, הצטרפתי אליהם, ואמא שלי אמרה לי שזה מכר שלה. זה היה מוזר, כי אני מכיר את כל החברים שלה. אחר כך נזכרתי שכילד קטן פגשתי אותו כמה פעמים, שקיבלתי ממנו פעם שתי מכוניות צעצוע, והיו לי המון צעצועים, אבל אלו היו הכי יקרות ללבי. באותה שיחה למדתי קצת על החיים שלו. הוא סיפר לי על תאונה שהיתה לו במירוץ מכוניות, איך הפך ממנכ"ל בנק לצמח לתקופה מסוימת. הוא היה נשוי למישהי משווייץ, שידוך של כסף לכסף, נולדו לו שני ילדים אבל היא עזבה אותו כשהוא הפך לצמח ואז הוא התחתן עם האחות שטיפלה בו".

אחרי הפגישה המטלטלת חזר סמי לישראל והמשיך לגלגל בראשו את כל התסריטים האפשריים. כעבור חודש גם אמו חזרה. "אני זוכר שעמדנו במטבח ואמא שלי החזיקה ביד כוס משקה ואני שאלתי אותה: 'נכון שז'ורז' הוא אבא שלי?' והכוס במקום נשמטה לה מהיד. אחר כך היא סיפרה לי את האמת על הרומן שלה ועל זה שבעלה קיבל אותה בחזרה למרות שידע שהיא בהריון, אבל עשה לה את המוות, ואחרי שנולדתי בחר בשבילי את השם סמי דויד, כדי לעצבן אותה, על שמו של סמי דייוויס ג'וניור. הוא היה אומר לה: 'כושי עיוור ושחור, זה השם שמתאים לבן שלך'. הוא רשם אותי כבנו, אבל את הירושה הוא חילק רבע לי, ולאחותי הוריש את כל השאר. זה נראה לי חשוד, אבל לא אמרתי שום דבר לאף אחד".

אחרי הגילוי הוא הרגיש שהוא מתפורר, שכל חייו היתה מסכת של שקרים והסתרות. "היה נורא קשה להתמודד עם כל הדברים בבת אחת. לגלות שאתה הומו, שאבא שלך מת, שמצאת אבא אחר במקומו, שאחותך האהובה נפטרה ושכל העולם שיקר לך כל החיים. כל המשפחה, חוץ ממני, ידעה. סבא וסבתא ודודים ובני דודים. הייתי מתוסכל וכעסתי נורא. ניתקתי את הקשר עם כולם, ובראשם עם אמא שלי, ויום אחרי השחרור מהצבא נסעתי לאיטליה לשנתיים וחצי".

כסף לא חסר לו. הוא ירש את כל כספו של אלברט כהן, כולל את חלקה של אחותו, וביזבז את רובו בלי להניד עפעף או להרגיש רע. "הכסף הזה פתח לי את הצ'אקרות", הוא אומר. "עשיתי את זה במידה ובצורה מושכלת, אבל נהניתי מכל רגע והרגשתי שאני שמח להיפטר ממנו. הרגשתי שהוא מקולל ולא רציתי לבנות מזה את החיים שלי. חייתי באיטליה ברמה מאוד גבוהה. למדתי שם באוניברסיטה תולדות האמנות הרנסנסית, ארכיטקטורה רנסנסית ורומי העתיקה. זו היתה אחת החוויות הכי עמוקות שהיו לי בחיים".

על סף פשיטת רגל

אחרי שנתיים וחצי באיטליה חזר סמי לישראל והתחיל ללמוד עיצוב תעשייתי ואדריכלות פנים במכון הטכנולוגי בחולון. הקשר שלו לקרמיקה נולד מתוך חיפוש ותהייה. בן זוגו באותה תקופה עסק בקרמיקה וסמי היה יושב מדי פעם בסטודיו שלו. יום אחד עשה כמה ספלים שנמכרו ואחר כך הגיעו הזמנות לעוד ספלים "ואז הבנתי שלשם אני הולך", הוא אומר. "בספטמבר 97' שכרתי מקום בנוה צדק, עוד לא היו כאן כמעט עסקים, ופתחתי מקום משלי ותוך כמה חודשים הכל התחיל לרוץ מהר. אני מוכר את הספלים האלה עד היום. הם מוצר הדגל שלי".

מאז הציג בתערוכות רבות. אספנים קנו את הכלים שלו, בהם קומקום שנמצא באוסף קאם, במוזיאון הקומקומים הגדול בעולם, בספרטה שבארצות הברית. ב-2003 הוזמן לעצב את כלי האוכל למחלקה הראשונה באל-על ולאחר מכן הזמין אצלו סטודיו צור בהולנד מלחיות ופלפליות, שאותן עיצב בצורת הלוגו של מסנג'ר, וחברת מייקרוסופט הולנד הזמינה אותן עבור לקוחותיה המועדפים.

אבל ההצלחה לא חיסנה אותו ממשברים. "בחור צעיר, שהיה עדיין בצבא, חיזר אחרי תקופה ארוכה", הוא מספר. "אבל אני חייתי אז עם בן זוג וסירבתי. אחר כך התיידדנו, הוא עזב את הארץ ונסע לארצות הברית, ואמר שהוא אוהב את העבודה שלי. הוא סיפר לי שיש לו דודה בלוס אנג'לס, מעצבת פנים, שתעזור לנו להפיץ את הדברים שלי בארצות הברית. חתמנו חוזה והוא התחיל באמת להפיץ את המוצרים שלי. מכרו אותם בבתי כלבו מובחרים וקיבלתי תגובות מאוד טובות בעיתונות האמריקאית. לא עמדתי בלחץ ההזמנות, חיפשנו מקום לייצור ומצאנו מפעל בפורטוגל שעבר את הביקורת שלי, והתחלנו לייצר שם".

אחרי שקיבל משלוח גדול של כלים נעלם הידיד-השותף, וסמי הגיע עד סף פשיטת רגל. "נאלצתי לפטר את כל העובדים, עברתי לסטודיו קטן, ובקושי היה לי כסף לקנות לחם. עמדתי בסיטואציה שלא הכרתי מעולם, אנשים כעסו עלי, אבל הגישה שלי היתה לא להכריז על פשיטת רגל אלא לקחת הכל על הכתפיים שלי. התחלתי הכל מאפס והיום אני יכול להגיד שהחזרתי את כל החובות".

את הקשר עם אביו הביולוגי ניתק לפני כמעט עשרים שנה. "נפגשתי איתו מספר פעמים אחרי שהתגלתה האמת ובזמן שלמדתי באיטליה", הוא אומר. "ישבנו וליבנו סוגיות שונות, היה מאוד מעניין לשוחח איתו ואז, בשיחה האחרונה, שאלתי אותו שאלה היפותטית, מה יעשה אם אבקש ממנו להכיר בי באופן רשמי כבנו. והוא הודה שלא יוכל לעשות את זה. אז אמרתי שאם כך, אין לי יותר צורך לשמור איתו על קשר".

השנה התחיל בגישושים ראשונים לקשר עם אחיו למחצה, בנו של ז'ורז'. "הוא בן 36, חי בפאריס ויש לו חברה לתקשורת. זה קרה באופן מקרי. מדי פעם אני מעלה באינטרנט את שם המשפחה של ז'ורז' ובודק מה קורה. ככה עליתי על מספר אנשים שעונים על השם הזה ומצאתי איזו דודה שדרכה הגעתי לאחי. שאלתי אותו אם הוא הבן של ז'ורז' וכשהוא אמר שכן, כתבתי לו שאני אחיו הגדול. שמעתי אחר כך דרך מישהו שמאז הוא בהלם. אני נותן לדברים את הקצב שלהם, מאמין שהוא יעשה את הבדיקות שלו ויתמודד עם הרבה שאלות. כשהוא יהיה בשל, אני אשמח לדבר איתו". *



סמי די. הייתי פתוח לחוויות והתנסויות חדשות, שרק אחריהן ידעתי מה נכון לי ומה לא


סמי (מימין), אחותו דני ובן דודם יהונתן ארקין. בתמונה למטה: הוריו, גילה ארקין ואלברט כהן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו