בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות הכל - רכבת

תגובות

הקפאת התוכניות להקמתו של הקו בין אשקלון לבאר שבע, דרך שדרות, אופקים ונתיבות - שגיאה מרה כשלעצמה - התאפשרה, כך נראה, בעיקר בגלל יחסי ציבור רפים לרכבת, לנוכח בהלת החריגה מהתקציב. בשנים האחרונות גובר קולם של מתנגדי הרחבת התשתיות בכלל, והרכבות בפרט, בשם נימוקים כלכליים טהורים.

המתנגדים טוענים שההשקעה ברכבות גדולה מדי, ושמספיק לשפר את תנועת האוטובוסים ולהרחיב כבישי אגרה, פרויקטים שקל להעבירם לידי חברות פרטיות, כשהממשלה רק מפקחת.

גם בלי להיכנס לפרטי כמה עסקות כאלה - שבחלק ממכרזיהן זכו חברות שהגישו הצעות נמוכות עד להתמיה ורק אחר כך התברר שהעלות למדינה, שהתחייבה לערוב להן, גבוהה - אפשר להזכיר את ניסיונן העשיר של מדינות כמו ספרד, צ'כיה ויוון, שרשת הרכבות הבין-עירוניות והאורבניות שהקימו הקפיצה את כלכלתן בתוך זמן קצר.

עובדות אלה אינן מפריעות לכלכלנים הטהורים, שמקצתם יושבים במשרד האוצר וכל עוד הם שם הם מתנגדים לכל יוזמה בנימוק של חריגה מהתקציב. מיד לאחר שפרשו ועברו לאיזו חברת תשתיות פרטית, הם תומכים בהתלהבות בכל פרויקט ותוקפים את הפקידים צרי המוח והעין.

אבל פקידי האוצר אינם אשמים. על פרויקטים גדולים צריכה להחליט מנהיגות נחרצת ובעלת חזון. אפשר רק לדמיין מה היה עולה בגורל האוניברסיטה העברית, התזמורת הפילהרמונית, היכל התרבות והמוביל הארצי, אילו היתה המנהיגות שיזמה אותם נבהלת מאיומי ה"אין כסף" ואנחות ה"מי צריך את זה".

ישראל זקוקה דווקא לרכבת, ולא סתם, אלא כמו אוויר לנשימה. הקו מאשקלון דרומה הוא אמצעי חיוני לביטול הדיכוטומיה המסוכנת בין תל אביב המייצרת מקומות עבודה ונדל"ן משגשג ומתעשרת בהתמדה לבין הפריפריה, המייצרת אבטלה ונדל"ן קורס ומתדלדלת באותה התמדה.

ברכבת מקווים אמנם שביצועו, שנדחה בינתיים אל החומש הבא, יופשר עוד קודם, אך דומה שפרט לכמה משוגעים לדבר, מעטים מבינים כמה הדבר חשוב.

פתאום גם הקו לירושלים שנוי במחלוקת. הכלכלנים הטהורים שכחו את הבטחתו של הכלכלן הטהור מכולם, בנימין נתניהו, ב-96', כי בתוך שנה בלבד יגיעו חברי מרכז הליכוד לכנס בירושלים ב-17 דקות (!). נתניהו לא התעניין אז בעלות הקו היפאני הדמיוני הזה, אבל אין ספק שהוא ידע לחשב את היחס עלות-תועלת של רכבת מהירה ויקרה. חבל רק, שכשר אוצר הוא חסם את חלומות המנהיגות המרשימים של עצמו.

נתניהו ופקידי משרדו, שאישרו בשנת 2003 את תוכנית ההתרחבות הגדולה של הרכבת, אחראים גם למצג השווא העכשווי, שלפיו הרכבת השתוללה ו"חרגה מתקציבה" ב-2.5 מיליארד שקלים. החריגה לכאורה נובעת מן הפער המקובל בין תוכניות משוערות לבין תקצוב מדויק שלאחר המכרזים, מהתייקרות תשומות הבנייה, מהדרישה הירוקה לשיקום נופי ומכך שקו הרכבת לירושלים כולל כ-18 קילומטרים של קטעי מנהרות בהר.

כארבעה מיליון איש עולים לירושלים מדי שנה באוטובוסים בלבד (כלומר, בלי לחשב מוניות ורכב פרטי). בקו החדש, שבו ייסעו שלוש-ארבע רכבות בשעה, שיחצו את המרחק בין שתי הערים ב-35 דקות, אמורים לנסוע כשישה מיליון נוסעים בשנה. זאת ממש מהפיכה - בהקטנת העומס ובתאונות הדרכים, בצמצום השימוש ברכב הפרטי הזולל דלק, שלא לדבר על איכות הסביבה.

נניח, יאמרו המתנגדים, אבל זה העתיד. מה עם הוכחות מן העבר? ובכן, המספרים מדברים בעד עצמם. בשנת 2002 נסעו ברכבת ישראל 17 מיליון נוסעים. ב-2008 - 34 מיליון.

מי זוכר את האוטובוסים שיצאו מחיפה לתל אביב ובחזרה בכל עשר דקות? עכשיו יוצאות שלוש רכבות בשעה, והן מלאות כל היום, גם בתחנות הביניים.

למעשה, כל קו חדש מפנה רכב פרטי ואוטובוסים מהכבישים בתוך שבועות ספורים: בחודש אפריל השנה, למשל, היה שיעור הנסיעות היומיות ברכבת מתחנת מודיעין (אז בת שבעה חודשים) 3,000 נפש ליום. מאז נפתחה תחנה נוספת בעיר, ובתוך פחות מחודש גדל מספר הנוסעים ל-4,500.

הקמתה של מודיעין פגמה אמנם במגמה הרצויה של חיזוק מרכזי הערים ועיבוי הפריפריה תוך כדי שמירה מרבית על שטחים פתוחים, שמצאה ביטוי מובהק בתמ"א 31 ובתוכנית ישראל 2020, אך היא כבר עובדה קיימת. הרכבת מצמצמת לפחות את הנזק בהורדת עומס התחבורה הפרטית בינה לבין המרכז.

כל האמור לעיל נוגע למי שיכולים לבחור בין רכב פרטי לציבורי. לא הוזכרו כלל אלה שאין להם בחירה כזאת, ובהעדר רכבת נפגמות איכות חייהם, ניידותם התעסוקתית ויכולתם לבחור מקום מגורים סביר. גם לאזרחים האלה, גם לבעלי המכוניות, אך בעיקר לעתידה של המדינה הקטנה, הצפופה במערב - הרכבת חיונית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו