בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין שמים וארץ

איך הצליח מייסד חב"ד לשלב את העולם הגשמי עם הרוחני

תגובות

רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי

לאה אורנט. ספריית "הילל בן חיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 432 עמ', 84 שקלים

שאלת היחס בין אתיקה למיסטיקה היא שאלה המתבקשת ביחס לכל תורה מיסטית המעוגנת בהוויה דתית. הדת מעמידה לפני מאמיניה דרישות מוסריות המתייחסות, לפחות בחלקן, למערכת היחסים שבין אדם לחברו. כלומר, האדם שאליו מתייחסת האתיקה הדתית נטוע בהקשר ארצי וחברתי, ואילו עניינה של המיסטיקה הוא בכמיהה ובחתירה של היחיד להתקשרות אינטימית עם האל - מהלך הכרוך לכאורה בהתכחשות לעולם ולמערכת הקשרים החברתית. האם המתח בין אתיקה למיסטיקה מוביל בהכרח לניגוד קוטבי ביניהן? האם תיתכן רציפות בין אתיקה למיסטיקה? האם וכיצד אפשר לשלב בין השתיים?

אם שאלות אלה ראויות להישאל ביחס לכל תורה מיסטית המעוגנת בהוויה דתית, על אחת כמה וכמה שיש טעם לעורר אותן ביחס למשנתו של רבי שניאור זלמן מלאדי. לקביעה זו שלושה טעמים: ראשית, המשקל הגדול שנודע להלכה במסורת הדתית של היהדות. מכאן נובע, שכל תורה מיסטית הצומחת בתחום היהדות חייבת להתמודד עם הממד האתי הגלום בהלכה. שנית, חידושה של החסידות ביחס לעולם החומרי. אם ספרות המוסר הקבלית דגלה במגמות של פרישות וסיגוף, באה החסידות ולימדה שאין לדחות את העולם החומרי וכי אפשר ואף ראוי לחשוף את הממד הרוחני המסתתר בו. הטעם השלישי נעוץ בייחודו של רבי שניאור זלמן כמנהיג וכהוגה דעות חסידי.

מיסטיקה אוניוורסלית

שניאור זלמן מלאדי (1747-1812) החל לפעול כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה בשנות ה-80 של המאה ה-18, ונחשב למייסדה של חסידות חב"ד. במשך העשורים האחרונים של המאה ה-18 התפשטה החסידות ברחבי מזרח אירופה והקיפה חוגים רחבים בקרב הציבור היהודי. אין תימה שאחדים ממנהיגי החסידות מצאו לנכון לפשט את המסרים הרוחניים-דתיים שהעמידו לפני החסידים. שניאור זלמן מלאדי, לעומת זאת, היה נחוש בדעתו להעמיד לאלפי החסידים שנהו אחריו רף מאוד גבוה. את מהותה של עבודת ה' החסידית, שאותה ביקש להנחיל לחסידיו, הוא ביטא באמצעות כתביו ודרשותיו והתבלט כהוגה הדעות המעמיק והשיטתי ביותר בראשית החסידות, אם לא בתולדות החסידות בכלל. בחיבורו הגדול "תניא", וכן בדרושים הרבים שאותם השמיע לפני קהל חסידיו, הוא עשה ניסיון חסר תקדים לצקת יסודות קבליים וחסידיים למסכת רעיונית שיטתית אחת שיש בה כדי להדריך את החסיד במכלול דרכי עבודת ה'. מסכת רעיונית זו היא העומדת במוקד הספר שלפנינו, בעוד ששאלת המפתח שהעמידה המחברת ביסוד הדיון היא, כאמור, שאלת היחס בין אתיקה למיסטיקה.

במבוא לספר סוקרת המחברת את הגישות השונות בחקר המיסטיקה, תוך שהיא מבליטה את המתח בין זו הרואה במיסטיקה תופעה אוניוורסלית, כאשר רק גילוייה הרעיוניים והספרותיים לובשים אופי פרטיקולרי, ובין זו הגורסת כי כל מיסטיקה היא תופעה תלוית לשון ותרבות ועל כן גם תופעה ייחודית. הבחירה של המחברת היא חד-משמעית: היא מעדיפה לבחון את התורות המיסטיות בחינה פנומנולוגית כאשר ביסודה של זו עומדת ההנחה כי זו תופעה אוניוורסלית. הנחה זו היא העומדת גם ביסוד החידוש המתודולוגי המרענן הגלום בספר - הגישה ההשוואתית.

הטקסטים העומדים להשוואה הם של מיסטיקן אנגלי עלום-שם בן המאה ה-14, ושל יוחנן מן הצלב, מיסטיקן ספרדי נוצרי בן המאה ה-16. נוסף לשני אלה, המייצגים את המחשבה המיסטית כפי שהיא מופיעה במסגרת הדתות התאיסטיות (דתות שבמרכזן אישיותו של האל), נדרשת המחברת גם למיסטיקה המעוגנת בדתות בלתי תאיסטיות. את אלה מייצגים שני טקסטים מן המסורת ההינדואיסטית: אופנישד - סדרת טקסטים עתיקים המתייחסת למאות השביעית והשמינית לפני הספירה; ובבהגווד-גיטה - אפוס המתייחס למאות השלישית או הרביעית לפני הספירה.

להגיע לחוויה המיסטית

ואולם, המחברת אינה מסתפקת בהשוואת משנתו של שניאור זלמן מלאדי לתורות מיסטיות נוצריות והינדואיסטיות. כדי לעמוד על דרכו המיוחדת היא מעמידה את שאלת המתח בין אתיקה למיסטיקה בתוך הקשר יהודי רחב יותר. לשם כך בחרה אורנט בשלושה מוקדים רעיוניים: מחשבת חז"ל; הרמב"ם, על פי מורה נבוכים והספר "שמונה פרקים"; וכן המסורת הקבלית והחסידית, בעיקר על פי ספר תומר דבורה, של רבי משה קורדוברו, וספר צוואות הריב"ש (רבי ישראל בעל שם טוב). לכל אלה צירפה המחברת סקירות של מגמות עיקריות בספרות המחקר על החסידות - ככל שהן נוגעות לנושאי דיונה. ואם לא די בכך, הרי שגם ההשכלה הפילוסופית הרחבה של המחברת באה לידי ביטוי, שכן היא מתייחסת לעמדותיהם של כמה מההוגים הבולטים, הן בפילוסופיה היוונית העתיקה והן בפילוסופיה המערבית המודרנית, שיש בדבריהם משום תרומה לבירור הסוגיות הנדונות בספר.

את שאלת היחס בין אתיקה למיסטיקה מפרקת המחברת לשלוש שאלות משנה, פירוק הקובע גם את מבנה הדיון. למעשה אלה שלושה שלבים: האתיקה כדרך המובילה אל החוויה המיסטית; המטרה - החוויה המיסטית עצמה; והתוצאה - ההשפעה של החוויה המיסטית על אישיותו של היחיד ועל זיקתו לחברה.

הזיקה בין אתיקה למיסטיקה נבחנת ביחס לכל אחד מן השלבים הללו, תוך תשומת לב מיוחדת למעברים משלב לשלב. ברקע הבחינה הזאת מציגה המחברת שתי עמדות קוטביות. האחת עומדת בסימן של רציפות, לאמור - כל שלב מוביל אל השלב הבא והיחס ביניהם הוא כיחס שבין עילה לתוצאה. הדרך האתית מובילה אל החוויה המיסטית וזו גורמת להתחדשות מוסרית; העמדה השנייה שוללת את הרציפות בין אתיקה למיסטיקה, שכן היא גורסת שאפשר להגיע אל החוויה המיסטית גם ללא הדרך האתית, וכי החוויה המיסטית איננה מובילה בהכרח להתחדשות מוסרית.

בעקבות הפירוק הזה מוקדש כל אחד מפרקי הספר לבחינה נוקבת של היבט מסוים מתוך מערכת הזיקות שבין האתיקה למיסטיקה, תוך התייחסות להשקפותיהם של המיסטיקאים הנוצרים, לאלה הבאות לידי ביטוי בטקסטים המיסטיים ההינדואיסטיים, למחשבת חז"ל, לרמב"ם, לספרות המוסר הקבלית, לחסידות בכלל ולבסוף למשנתו של רבי שניאור זלמן מלאדי. אף שמבנה דיון זה עשוי להיראות עמוס משהו, המחברת הצליחה להוציא מתחת ידיה טקסט קריא ונהיר. הישג בולט זה נשען על איכויות אחדות שהמחברת נתברכה בהן: חשיבה שיטתית, כושר ניתוח דק וחודר, ולשון בהירה, מדויקת וחסכונית.

דרך לעיצוב האישיות

התמונה העולה מפרקי הספר באשר לדרכו הייחודית של רבי שניאור זלמן בשאלת היחס בין אתיקה למיסטיקה היא מאלפת. תקצר היריעה מלהביא כאן את התובנות הרבות שהמחברת מציעה אגב הבירור של דרך זו, אולם חשוב להביא קטע מתוך דבריה בפרק הסיכום של הספר: "תורת רש"ז (ר' שניאור זלמן) על כל גווניה מדגימה את השילוב ההדוק שבין היסודות האתיים והמיסטיים. ההכנה האתית לקראת המפגש שבין האנושי והאלוהי אינה כרוכה בנסיגה מן המציאות החברתית, המוסרית וחיי המעשה, או במחיקת האישיות האנושית. עמידתו של האנושי לנוכח האלוהי היא הקובעת את אופיה של החוויה הדתית כחוויה תאיסטית, שאינה מוחקת את הפער שבין האנושי והאלוהי. חוויה זו חוזרת ומעצבת לא רק את אישיות היחיד, אלא גם את המציאות החברתית והלאומית. הזיקה החזקה שבין ההשגה והחוויה לבין המציאות האנושית-החברתית המוסרית והלאומית - משמעה התרוצצות מתמדת בין קדושה לחולין, בין שמים וארץ. נצנוץ החוויה של היחיד מביא לתוספת משאבים בעבודת האל ולהעמקת התודעה המוסרית והדתית, והעלייה ברמת העבודה מביאה לנצנוץ חוויה והשגה בדרג גבוה ומעמיק יותר וחוזר חלילה.

"התבנית המקובלת בתרבות המערבית הנוצרית היא תבנית קווית, ליניארית; ה'דרך' משורטטת כקו עולה, שפסגתו היא החוויה, וממנה מוליך קו היורד בחזרה אל המציאות. ואילו המבנה המתואר כאן הוא מבנה ספירלי, המורכב ממעגלים רבים המתנועעים כלפי מעלה. בכל מעגל מתקיימת התרוצצות קוונטית בין שמים וארץ, רצוא ושוב, התעלות מיסטית ופעילות מוסרית".

אכן, המגמה המבקשת לשלב בין האתי לבין המיסטי מתבקשת לכאורה מעצם זיקתה של המחשבה החסידית אל המסורת היהודית. יתרה מזו, השילוב בין האתי לבין המיסטי מתבקש במיוחד כאשר מדברים על החסידות, הן משום העמדה החדשה שעיצבה החסידות ביחס אל עולם החומר והן משום שזו תנועה שפנתה אל הציבור הרחב. ואולם הספר שלפנינו ממחיש ששום הוגה חסידי לא השכיל להעמיד הגות המיישמת שילוב זה במידה של עמקות, מקוריות ותחכום כפי שעשה זאת שניאור זלמן מלאדי.

לסיכום, ספרה של לאה אורנט שופך אור חדש על שאלות מפתח בהגותו של רבי שניאור זלמן מלאדי. אגב כך מציעה המחברת פתרונות משכנעים לשאלות שנותרו שנויות במחלוקת בספרות המחקר שקדמה לה. הספר מומלץ בחום לכל המתעניין בתורת החסידות בפרט ובהגות של המיסטיקה היהודית בכלל.

הפרופ' עמנואל אטקס מלמד היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית



כנס שליחי חב"ד ליד ביתו של הרבי מלובביץ', ברוקלין 2006. אין לדחות את העולם החומרי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו