בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפרטהייד, הגל החדש

תגובות

מדי פעם, כשהשוואת ישראל לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה עולה שוב לכותרות, אני נזכרת "בוועידה העולמית נגד הגזענות" בדרבן ב-2001. אחד האירועים בוועידה ההיא, שנהפכה לסימן דרך במאמץ לדה-לגיטימציה של ישראל, זכור לי במלוא עוצמתו.

בשבועות האחרונים, שבהם ביקרה בישראל משלחת מכובדת של אנשים הגונים מוותיקי המאבק נגד האפרטהייד ותומכיו, חזרו אלי תמונות וקולות מאותו אירוע: בהפגנה שצעדה ברחובות דרבן קראו המונים בזרועות מונפות "אמנדלה אינתיפאדה". אמנדלה היא מלה בשפת זולו ובשפה מקומית נוספת, שפירושה "כוח", והיא שימשה סיסמה בהפגנות נגד שלטון המיעוט הלבן.

בעיקר מאז אותה ועידה, אויבי ישראל מחברים בין שני המאבקים הללו כדי לומר שלישראל, כמו לאפרטהייד, אין זכות קיום. למלים ולסיסמאות יש משקל. ידוע שניסוח שאלות בסקרי דעת קהל משפיע על התשובות ומצביע על פתרונות. כאשר משתמשים במונח "אפרטהייד", שעיקרו להלכה ולמעשה עליונות של גזע אחד ונחיתות של האחרים, ברור מראש שאין פתרון. המקום הצודק לשלטון כזה הוא בפח האשפה של ההיסטוריה. אם מבקרי ישראל יערכו השוואה בין המשטר שלה לבין תופעות אחרות, כמו הקולוניאליזם, יסיק השומע הנבון שמדובר במשגה ואולי בעוול, אבל בד בבד ילמד מהעבר שיש מוצא. כשבאפרטהייד עסקינן, אין טעם לנסות. הפור נפל.

יש לא מעט מדינות שהתנהגותן אינה מוצאת חן בעיני גורמים כאלו או אחרים. באחדות מהן יהודי או נוצרי אינו רשאי להיות אזרח, ויש משטרים המונעים הצבעה מנשים. צודק? לא. אפרטהייד? גם לא. יש מצבים של פער בלתי ניתן לגישור בין עשירים לעניים או בין משכילים לבורים. אם להקצין את הסוגיה, יש מדינות שבהן מונהג בגלוי יחס מועדף לתומכי המשטר על פני מתנגדיו. קשה? כן. אפרטהייד? ברור שלא. אפילו מדינות שבהן יש סכסוכים אתניים רוויי דם אינן מושוות לשלטון המושמץ ההוא. גם אם אפשר למצוא קווי דמיון בין משטרים, ותמיד אפשר, העיקר שונה. רק כלפי ישראל ומעשיה ננקט שימוש בלתי מסויג בהגדרה הזאת.

מקוממת במיוחד ההתייחסות למחסומים ולמאפיינים אחרים של השלטון, כאילו הם הוכחה נחרצת לדמיון בין ישראל לדרום אפריקה של האפרטהייד. האם למחסומים אין סיבה? האם לסכסוך אין רקע ועבר ארוך? האם כל הכאב בצדם? האם כל האשמה בצדנו? רק טיפש או רשע אינו מזהה שגיאות וסבל בשני הצדדים.

לאלו שמתעקשים לראות זהות בין המצבים, ראוי להזכיר בין היתר שהימנעות מפגיעה באזרחים לבנים היתה עיקרון במאבק השחרור בדרום אפריקה. בנוסף, להוציא בשוליים, לא היתה אידיאולוגיה שקראה להשליך את הלבנים לים או לשגרם חזרה לארצות מוצאם.

כאשר אורחים לרגע כמו חברי המשלחת מדרום אפריקה, או אנשים המתעניינים במצב בקביעות, חשים צער לנוכח קושי שנגרם לחולים במחסומים ומזדעקים "אפרטהייד", או אומרים שהמצב כאן "יותר גרוע מאפרטהייד", אין טעם להזכיר מאות אלפי ילדים שחורים שמתו מתת תזונה מכיוון שהשלטון החליט שלאלו יהיו מים נקיים, חשמל, כבישים, מזון ותרופות ולאחרים לא. אפשר רק להשוות את השיטות שננקטו בשני המאבקים, לבחון את יעדיהם ולשקול אם קיימת זכות להתגוננות.

לא כל מי שמשתמש בהשוואה חושב שישראל צריכה ללכת בדרכו של האפרטהייד ולהתחסל. יש בהם דורשי טובתה, המצטערים על מעשיה ומבקשים להתריע על השלכותיהם. אבל כאשר הם בוחרים דווקא בביטוי הטעון ההוא, הם מספקים כלים לגרועים שבאויבי ישראל. לא נשק בשדה הקרב הם נותנים, אלא מלים בזירה החיונית של הלגיטימיות הבינלאומית.

גדלתי בדרום אפריקה ומאוחר יותר הגעתי לשם כשגרירת ישראל, ואני רואה בשימוש במונח אפרטהייד גם זילות של זיכרון השלטון הרע ההוא. לא נותר אלא להצטער על השימוש בהשוואה הזאת.

הכותבת היתה שגרירת ישראל בדרום אפריקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו