בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבויים בקונספציה

חגי אלון, מי שהיה היועץ המדיני של שר הביטחון עמיר פרץ, אומר היום שהדיבורים על יציאה למלחמה בלבנון כדי להחזיר את החיילים החטופים היו בלוף. בצל עסקת חילופי השבויים, מגלה אלון שכבר אז היה ברור שהחיילים יוחזרו רק במשא ומתן מר וארוך עם חיזבאללה, אלא שלאיש בצמרת לא היה אומץ לומר זאת לציבור

תגובות

יום שישי, שבוע לפני סיום מלחמת לבנון השנייה. בשעה חמש בבוקר צילצל הטלפון בביתו של חגי אלון בקיבוץ נען. היועץ המדיני של שר הביטחון עמיר פרץ התעורר משנתו והופתע לשמוע כי על הקו נמצא השגריר האמריקאי, ריצ'רד ג'ונס. הדיפלומט המאופק לא הסתיר את זעמו. הוא סיפר שבוושינגטון התקבלו זה עתה דיווחים מהימנים מביירות שמטוסים ישראליים מפציצים גשרים בשכונות הצפוניות של ביירות. אלון ניער את קורי השינה והבטיח לברר מה קרה. הוא ידע שראש הממשלה אהוד אולמרט התחייב לפני האמריקאים להימנע מפגיעה בתשתיות בביירות, כדי לשמור על מעמדו הרופף של ראש הממשלה הלבנוני, פואד סניורה. הקיבוצניק הצעיר סרק בסדרה של שיחות טלפון את רשימת המי ומי במשרד הביטחון. איש לא ידע דבר. גם בצבא לא הצליחו לאתר מי נתן את ההוראה.

כעבור שעה כבר דיווחו כל מהדורות החדשות בעולם שישראל פגעה בנוצרים בלבנון. בצהריים התקיימה פגישה בחדר הישיבות רחב הידיים של שר הביטחון. היו שם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר והדרג המדיני הבכיר במשרד. המבוכה ניכרה בפניהם של הנוכחים. איש לא לקח אחריות על ההפצצה, שהסבה נזק בינלאומי מיותר. כולם ידעו שהיתה הוראה מפורשת של הקבינט ושר הביטחון להימנע מהפצצת תשתיות בבירה הלבנונית. כולם זכרו שבישיבה שהתקיימה בלילה הקודם, הרמטכ"ל דן חלוץ הסתייג מההחלטה הזאת. אבל השבת התקרבה, ומשתתפי הישיבה התפזרו מבלי שהתעלומה נפתרה.

סיפור ההפצצה על ביירות הוא אחד מהזיכרונות המעיקים שאלון אוצר בקרבו ממלחמת לבנון השנייה. במשך המלחמה הוא הלך בכל יום שישי עם יואל מרשק לביקורי תנחומים אצל המשפחות השכולות מקרב התנועה הקיבוצית. הוא אומר שאלו היו החוויות הקשות ביותר בחייו, בעיקר הביקורים בבתיהם של החיילים שנפלו ב-60 השעות האחרונות, המיותרות לדעתו. מאז הביקור אצל המשפחה האחרונה הוא סובל מקילוף בעור הפנים. בגלל סערת הרגשות שבה היה נתון, לא היה מסוגל במשך חודשיים להתקרב אל מיקה, התינוקת שלו.

לא ידענו מתי לעצור

אלון נולד בכ"ט בנובמבר 73', ימים אחדים אחרי שדודו, חגי, מפקד פלוגת טנקים בחטיבה 679 של אורי אור, נהרג ברמת הגולן. אלון גדל בנען, הקיבוץ הראשון של הנוער העובד והלומד, הקיבוץ של ישראל גלילי, מאבירי ההתנחלויות הראשונות. את ילדותו הוא מכנה בחיבה "ספרטה". "כבר בכיתה גימל התחלנו לעבוד בשדה, במטע או במפעל וערכנו מבחני אומץ שהסתיימו לא פעם כמעט במוות". הוא היה ממייסדי קיבוץ רביד בגליל. הוא חסיד מושבע של יגאל אלון (אין קשר משפחתי) ושואף להקים את דור ההמשך שלו במפלגת העבודה. חשוב לו שיידעו שהוא רחוק מהשמאל הקיצוני.

מאז 2001 ועד שלהי המלחמה האחרונה היה אלון אחד האנשים הקרובים ביותר לעמיר פרץ. פרץ מינה אותו למזכיר הנהגת ההסתדרות ולאחד מראשי קמפיין מפלגת העבודה בבחירות האחרונות. כשפרץ קיבל עליו את תיק הביטחון היה אלון יועץ מדיני בלשכתו, איש קשר עם תעשיות הביטחון ואחראי על מרקם החיים הישראלי-פלסטיני. 14 חודשים עשה במשרד הביטחון, רוב הזמן בעימות עם הממסד הביטחוני שראה בבוס שלו (ובו) נטע זר.

אלון נפרד מפרץ חודשים אחדים לפני שאהוד ברק פינה אותו מלשכת השר ומתפקיד יו"ר המפלגה. אלון מסרב לפרט את נסיבות הפרידה, אך חבריו מספרים על אכזבה עמוקה מהפטרון. במלאת שנתיים למלחמה, אחרי שקרא ושמע את ים המלל של פוליטיקאים ופרשנים, בעיקר הביקורת על עסקת חילופי השבויים ועל החלטת מועצת הביטחון 1701, חוזר אלון אל השעות הגורליות ההן וטוען שהסיבה הרשמית שניתנה ליציאה למלחמה היתה "בלוף".

שנתיים אחרי סיום המלחמה, ישראל עומדת לשחרר השבוע את הרוצח סמיר קונטאר, תמורת שני חיילים, שככל הנראה אינם בחיים. כשיצאנו למלחמה, חשבתם באמת שאפשר להחזיר את השניים הביתה במבצע צבאי?

"מהיום הראשון היה ברור לכולם במערכת הביטחון שאין שום סיכוי לחלץ את החיילים החטופים. ידעתי שכל הדיבורים על יציאה למלחמה כדי להחזיר את החיילים הם בלוף, כמו האשליה שההתקפה האווירית תכה את חיזבאללה בהלם והוא ירים דגל לבן. אני זוכר את ההתייעצות שהתקיימה אצל עמיר בערב, אחרי הדיון אצל ראש הממשלה ואישור הפעולות הראשונות. יושבים בחדר כל האנשים שאמורים לדעת משהו, מהצבא ומגורמים אחרים, ואף אחד לא יודע כלום. כמו שאנחנו לא יודעים היום היכן הם מוחזקים, גם אז לא היה מושג איפה הם. אילו ידענו, היינו עושים מהלך צבאי לחלץ אותם. היה ברור שהחיילים יוחזרו במשא ומתן מר וארוך עם חיזבאללה. אחד הקצינים הזוטרים הציע אפילו להתחיל מיד את המשא ומתן, כדי שלא יהיו לנו עוד 'רון ארדים'. בחדר השתרר שקט כבד.

"לאיש לא היה אומץ לומר לציבור שאי אפשר להחזיר את החיילים, ושיוצאים למבצע צבאי בגלל שחיזבאללה חצה קו אדום ואנחנו עומדים לנסות לשנות את המצב. לא היה גם אומץ לומר שמדינת ישראל חיה בדרום עם איום הקסאמים, בסוג של מאזן אימה, ועליה ללמוד לחיות עם מצב כזה גם בצפון. אגב, זו היתה הגישה של שרון וברק. שרון אמר לנו זאת בצורה הברורה ביותר בשני תדרוכים. היה ברור לנו מהחומר המודיעיני שחיזבאללה לא ערוך למלחמה. ידענו שגם אנחנו לא מוכנים. למעשה, נכנסנו למלחמה בשבוע השלישי, אבל בכל הנוגע לחטופים זה כבר היה מאוחר ומיותר. כל השאר כתוב בדו"ח וינוגרד ובספרים על המלחמה".

כאזרח צעיר צנחת יום אחד הישר אל לב הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל שנקלעה למלחמה בחזית ובעורף. מה גילית מאחורי הקלעים?

"אתה נכנס לקודש הקודשים של ביטחון ישראל ומגלה שהמקום חלול. אין דיון מעמיק, אנשים חוששים לדבר וכל העמדות מתואמות מראש בחדרי חדרים. אומרים לשר ולצוותו דבר אחד ובדיון אומרים דבר אחר. זה ממש מבהיל. אתה משתתף בדיון על נושא מסווג ואחרי עשר דקות קורא הכל באינטרנט. זה קרה גם בעיצומה של המלחמה. די מהר הבנו שלקצינים באמ"ן אין כלים לנתח אירועים פוליטיים. זו אחת הסיבות לכך שהדרג המדיני הופתע בתוך שנה ומספר חודשים משני אירועים קשים: תחילה, ניצחון חמאס בבחירות, וכעבור 14 חודש - ההשתלטות שלו על עזה.

"לשר, שבא מרקע אזרחי, היה קושי לבדוק את ההערכות והעובדות שהצבא מציג לו. אלוף במילואים אורי שגיא, שהיה אלוף פיקוד צפון, ראש אמ"ן ולוחם ותיק, הסכים לסייע לעמיר. הוא בדק את התוכניות שהצבא הגיש ולא פעם הציע לבטל אותן. היה ברור לנו שקצינים בכירים מעלים תוכניות שהיה בהן שמץ של דמיון ותעוזה, אבל הן אינן סבירות ואין בהן תועלת מבצעית ושהצבא לא מתכוון באמת לבצע אותן. הם אילצו את עמיר לסרב להם, ומיד הם הדליפו לתקשורת שהשר מסרב לתת לצה"ל לנצח. לדוגמה, בשלבים הראשונים של המלחמה היה לחץ מצד מפקדי הכוחות היבשתיים המיוחדים של הצבא להכניס כמה כוחות קטנים לעומק השטח שהיה בשליטת חיזבאללה. שגיא אמר מיד שיחידות קטנות עם נשק קל יתקשו לשרוד ובמקרה שיתגלו תהיה בעיה קשה לחלץ אותן. לא היה ברור לו איזה תועלת נפיק מכוחות כאלה, כאשר לחיל האוויר היתה שליטה מלאה מלמעלה".

מתי הבנת שאין סיכוי להכרעה צבאית ושמוטב לתמוך בפתרון מדיני?

"הבנתי זאת בתום השבוע הראשון, כשכולם דיברו על ניצחון ועל הצורך ללמד לקח את חיזבאללה. שגיא אמר לנו מראשית המלחמה שלבנון היא לא קוסובו ושלא ניתן להשיג הכרעה מהאוויר. הוא הזהיר שההפצצות יגרמו לזרם של פליטים לעבר ביירות והמליץ להפסיק את ההפצצה האווירית ולנצל את המלחמה לקידום מהלך מדיני עם סוריה. התברר לי שמיצינו את הכלים הצבאיים האסטרטגיים: השמדנו את הפאג'רים, שיטחנו את שכונת הדאחייה ולחיל האוויר אזלו המטרות. היה ברור שהברירה היחידה היא בין מסלול מדיני לבין כיבוש מחדש של דרום לבנון.

"בהתייעצות שהיתה אצל השר טענתי בתוקף שהמהלך היבשתי האחרון מיותר לחלוטין. לוחות הזמנים היו ברורים אז לגמרי. ידעתי שבשבת בבוקר האמריקאים ישלימו את המהלך המדיני. ראיתי את סאגת הטיוטות של החלטה 1701 שרצה באו"ם במשך יום שישי ושבת בבוקר. הבעתי במפורש את דעתי שהמבצע אינו מוצדק.

"כבר בימים הראשונים, הקריטיים ביותר, גיליתי שאין חשיבה על היום שאחרי. הגישה המובילה היתה 'נלמד אותם לקח קשה ונחזור למצב הקודם'. לא לקחנו בחשבון את האפשרות שגם חיזבאללה ישנה את כללי התגובה. אפילו בשבוע השלישי אפשר היה לנצל את המצב לטובתנו. צה"ל היה במצב של צבירת כוח, חיזבאללה הורחק מקו הגבול והעולם, כולל רוב העולם הערבי, היה איתנו. כיוון שלא ידענו מתי לעצור, איבדנו את התמיכה השקטה של מנהיגיו המתונים של העולם הערבי. המסר הזה הגיע אלינו ישירות, אבל אנחנו המשכנו לדהור לעבר אין-יעד".

נקמנות מיותרת

אלון עם שר הביטחון עמיר פרץ. אכזבה עמוקה מהפטרון
צילום: תומר אפלבאום / באובאו
כדי להתמודד עם הדרג הצבאי, אומר אלון, הוקם תוך כדי המלחמה פורום שתפקידו היה לתת לשר הביטחון כלים מתאימים לקבלת החלטות. בפורום היו עוזי ברעם, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק, האלופים בדימוס דוד עברי ועמי סגיס, מנכ"ל משרד החוץ ובכיר המוסד לשעבר, דייב קמחי, השגריר אבי פרימור, דליה רבין ופיני מידן, לשעבר בכיר בשב"כ. "הם הגישו לשר שורה של דו"חות עם המלצות אופרטיוויות", אומר אלון, "אך הפקידות של משרד הביטחון ואמ"ן דחו את כולן. כל הדו"חות נמסרו לוועדת וינוגרד".

לפחות תוכנית אחת שנדונה בפורום יכולה להצטייר בציבור כבלתי שקולה, אולי אף מסוכנת. "חלק ניכר מאנשי הצוות", אומר אלון, "הציגו תוכנית להעלות את המתיחות עם סוריה, למשל על ידי הצבת כוחות מילואים גדולים בגולן, באופן שאסד לא יוכל לטעון שהוא לא קשור למלחמה. זה היה מעמיק את בידודו בעולם הערבי ודוחף אותו לחדש את המשא ומתן מיד לאחר המלחמה, וכן לפתור את בעיית הגבול בין סוריה ללבנון. כך היה סיכוי להשיג מהמלחמה בלבנון משא ומתן אזורי נרחב, ברוח היוזמה הסעודית".

לא היה לכם די בקטיושות של חיזבאללה על חיפה? לא חששתם שסוריה תיגרר למלחמה ותשלח גם את תושבי תל אביב למקלטים?

"לא היה מדובר בתכנון מלחמה עם סוריה, אלא להעלות את המתח המדיני. חשבנו שמהלך מבוקר של הצבת כוחות מילואים בגולן, שימוש מגוון בחיל האוויר והרבה דיפלומטיה אזורית ובינלאומית, יאלצו את האו"ם להתערב וכך הסורים לא יוכלו להתנער מאחריות למלחמה. הגישה הזאת ננקטה אחרי חטיפת החיילים בהר דב, וחשבנו שיהיה נכון להרתיע את הסורים. יש קודים בין המדינות, הם גובשו במלחמת לבנון הראשונה ואחרי הנסיגה משם; כמו שיודעים להעביר מסר של הרגעה יודעים להעביר מסר של עליית המתח. לא מיד מתחילה מלחמה. במלחמת לבנון הראשונה היו עימותים ישירים, כולל המבצע של השמדת מערך הנ"מ הסורי ובכל זאת לא פרצה מלחמה".

ואיך התקבלה ההצעה הזאת?

"גורמים במשרד הביטחון ובצה"ל תמכו ברעיון והיתה הבנה שיש לשקול אותו בכובד ראש ביחד עם משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי. לצערי, חלוץ סירב אפילו להעלות את העניין לדיון, בטיעון החלול שצה"ל לא יכול להתמודד בו-זמנית עם המלחמה בלבנון, האינתיפאדה בדרום ועוד חזית בצפון. בגלל ההתנגדות של חלוץ והפחד של הדרג המדיני, כולל ראש הממשלה, להתעמת עם הרמטכ"ל, אפילו מחשבות לבדוק את התוכנית באופן לא רשמי עם האמריקאים סוכלו על הסף".

אבל השבוע אסד ואולמרט ישבו בפאריס ליד אותו שולחן.

"הסורים צוחקים לנו בפרצוף. ועידת פאריס היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שאיבדנו בסיס אמיתי להפעיל נגדם את הקהילה הבינלאומית. הממשל הלבנוני של סניורה חלש מאי פעם, בין השאר בגלל ההחלטה של ישראל לא לנסות לערב את סוריה בהסדר לסיום המלחמה. כך תרמנו להחזרת הסורים לזירה הלבנונית עם מכפיל כוח, והיום חיזבאללה בממשלה כשמאחוריו עוצמה צבאית שלא היתה לו כמותה. אנחנו תרמנו להחלשתו של סניורה כבר במהלך המלחמה, כשחלוץ כפה על הדרג המדיני את המצור הבלתי נסבל על הנמל האווירי של ביירות. זו היתה נקמנות מיותרת, שהביאה כמעט לקריסתו של השלטון בביירות. ההפצצות הסתיימו רק אחרי שהאמריקאים איימו עלינו כמעט בצורה אלימה שנפסיק. האמריקאים לא האמינו לנו שהסיבה להפצצות היא חשש שהחיילים החטופים יוברחו. אפילו אנחנו לא האמנו לתירוץ הזה".

השבוע קיבלה הממשלה דיווח שמאז קבלת החלטה 1701, חיזבאללה הכפיל ויותר את מאגר הטילים שלו.

"ההחלטה רחוקה מלהיות פתרון מושלם, אבל היא שיפרה את המצב לעומת המציאות הקודמת. היה צריך לשדרג אותה באופן משמעותי והיה ניתן להשיג אותה לפחות שבועיים קודם לכן. אבל כשאני שומע שגורמי הביטחון מתלוננים שחיזבאללה מחזיק ביותר טילים משהיו לו לפני המלחמה, אני מתפוצץ מכעס. איפה הם היו במשך כל התקופה ששרון וברק היו ראשי ממשלה? איפה הם היו כשאנחנו הצענו במהלך המלחמה להפוך את התמיכה הסורית בחיזבאללה ללא כדאית? הם חשבו שאם לא נתייחס לסורים הגבול ייאטם מעצמו? שהסורים יתנדבו להפסיק את הזרמת הטילים? הגבול הסורי-לבנוני הפרוץ הוא הכישלון הגדול ביותר של המלחמה".

הכוח החזק ביותר

היום מדברים על מערכות ליירוט קסאמים מעזה. האם מצאת במשרד הביטחון כלים להתמודד עם הרקטות של חיזבאללה?

"זו עוד שערורייה שצריך לבדוק אותה. כשנכנסתי למשרד התברר לי ששנתיים קודם לכן הוחלט להפנות את עיקר התקציב ממערכות נגד טילים, ל'נשק חללי'. תוך כדי המלחמה, פנו אלינו אנשי התעשיות הביטחוניות שרצו למצוא פתרון לירי הטילים, עם סדרה של הצעות. הם הציגו אותן לשר, אבל הצבא סירב לשמוע אותם בטענות שטותיות, שהם רוצים לעשות כסף בלי מכרז.

"היו גם מריבות בין התעשיות לבין עצמן לגבי סוג האמצעים. זה הגיע לכך שגורם אחד סירב למסור לגורם שני את הקודים שהיו דרושים לתיאום בין הטכנולוגיות החדשות לבין האמצעים שמצויים בידי צה"ל. אני יכול לומר לך, בלי לגלות סודות, שהיו שלושה רעיונות יצירתיים שהיה מקום לנסות אותם, ובגלל מריבות פנימיות לא עשינו עם זה כלום. כדי לייצר את האב-טיפוס היה צורך בשיתוף פעולה בין גופי התעשייה הצבאית השונים וכן חיל האוויר, אך בגלל מלחמות יהודים הפרויקט עלה על שרטון. כונסו אין-ספור ישיבות אצל השר ובצמרת הצבא, אבל שום דבר לא עזר. השר והמנכ"ל לא הצליחו לכפות עליהם לשתף פעולה.

"אגב, גיליתי שהכוח של התעשיות הביטחוניות הוא הכוח החזק ביותר במערכת הביטחון. משום מה ועדת וינוגרד פסחה על הפרשה הזאת, כשם שלא חקרה את שערוריית השימוש בפצצות מצרר ואת הניסיון להסתיר את מפות הפיזור של הנשק המפוקפק הזה".

מתי נודע לכם על כך?

"רק אחרי המלחמה נודע לנו לראשונה, לעמיר ולי, על השימוש בפצצות המצרר. זה היה כשהצרפתים, הגרמנים והספרדים ביקשו את מפות הפיזור של הפצצות כדי לוודא שהאנשים שלהם, שעמדו להתפרס בדרום לבנון, לא ייפגעו. למרות שהיה ברור שאני פונה אליהם בשמו של השר, הגורמים האחראים בצה"ל סירבו למסור לי את המפות. הם רצו להסתיר את העובדה שירינו כמו מטורפים בנשק הבעייתי הזה לתוך אזורים מיושבים. הם עשו זאת בלי אישור מלמעלה ובאופן לא מבוקר, למרות שהיה מדובר בתחמושת ישנה שהאמריקאים נתנו לנו תוך התחייבות שנשתמש בה רק במקרה שהמדינה תהיה נתונה בסכנה קיומית. מתוך חשש שחיילים שלנו שיסתערו לתוך לבנון ייפגעו מהפצצות שיישארו בשטח, הם הקפידו לירות רק לאזורים שהיה ברור שצה"ל לא ייכנס אליהם".

כיצד הגבתם?

"כשסיפרתי על כך לעמיר, הוא היה בהלם. הסיפור נמשך כמה ימים ורק אחרי שהשגרירים איימו שהמדינות שלהם לא יכניסו את הכוחות שלהן ויגישו תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, כולל תביעה אישית נגד השר ושרשרת הפיקוד של צה"ל, רק אז נתן עמיר הנחיה למסור את המפות. גם במקרה הזה, כמו במקרה של הפצצת התשתיות בביירות לקראת סוף המלחמה, ואירועים דומים שבהם היתה סטייה חמורה מההנחיות, לא ננקטו שום צעדים נגד האחראים".

אלון מגלה, שהפגיעה בסטי"ל "חנית" היתה יותר חמורה מכפי שהוצגה לציבור. "רק בנס הספינה לא טבעה ואחותה התאומה לא חטפה גם היא. הפגיעה חשפה את המיקום של אוניות הקרב שלנו ותוכנית הקרב הצה"לית שותקה כמעט כליל למשך 12 שעות. יש תעשיות ביטחוניות ישראליות שעד היום לא התאוששו מהעניין והפסידו חוזים במאות מיליוני דולרים. למה? כי לא מאמינים שמערכות ההגנה של הסטי"ל לא פעלו רק משום ששכחו ללחוץ על כפתור ה-ON. כל זה אחרי שבצה"ל לעגו לאמריקאים שהמשחתת שלהם, המשוכללת ביותר בעולם, כמעט טובעה בתימן על ידי מתאבד בסירת מנוע".



חגי אלון. היה ברור לנו מהחומר המודיעיני שחיזבאללה לא ערוך למלחמה. ידענו שגם אנחנו לא מוכנים


ביירות אחרי ההפצצה, אוגוסט 2006. מי נתן את ההוראה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו