בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפציצים המריאו עם שחר

תגובות

היה מי שתיאר פעם באוזני עיתונאי כיצד יש לנהוג במצב שבו תעלה על הפרק האפשרות להגיב כנגד איום גרעיני. מטבע הדברים, התיאור היה סכמטי בלבד, אבל בהחלט ניתן היה להתרשם שהושקעה מחשבה רבה בשאלה כיצד על ישראל להגיב מול סכנה של איום קיומי: מה לומר, מתי לומר, איך לאותת, באיזו דרך להמחיש את יכולותיה כדי להרתיע את מי שמתכוון, מצהיר או מתכנן באופן ממשי להפעיל נגדה נשק להשמדה המונית. אפשר היה להתרשם מדעתו, שהמגמה תהיה להבטיח שלא אדם אחד, בכיר ככל שיהיה, יהיה מוסמך לקבל החלטה אלא קבוצה קטנה של בעלי תפקידים, מהדרג הפוליטי ומהדרג המקצועי, תהיה מעורבת בהכרעה. כל שלב בדרך לרגע המכריע יהיה מבוקר ועצם ההחלטה לא תוכל לצאת אל הפועל ללא מעורבות של כמה גורמים.

שום דבר מהמתואר כאן לא מיושם לאחרונה, בדרך שבה מגיבה ישראל בפומבי על איומיו של נשיא איראן להשמידה, ועל הכנותיה המואצות של מדינתו לפתח נשק גרעיני. התגובות הישראליות משרטטות עקומה מסלימה של אזהרות ומהלכים, שאינם משדרים קור רוח ושליטה עצמית אלא עצבנות והתלהמות. הנה כמה תזכורות: ב-7 באפריל השנה אמר שר הביטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר, כי התקפה של איראן על ישראל תגרור תגובה קשה שתגרום לחורבן האומה האיראנית. חודשיים לאחר מכן, הודיע בן אליעזר כי איראן תושמד אם תתקוף את ישראל. החרה החזיק אחריו שאול מופז, שהיה רמטכ"ל וגם שר הביטחון, שהבהיר ב-8 ביוני, כי תקיפה ישראלית על איראן היא בלתי נמנעת.

וכאילו לא די בכך, הודלפה לפני חודש ל"ניו יורק טיימס" ידיעה על תמרון גדול ממדים שביצע חיל האוויר הישראלי בשמי יוון, שבו דימה התקפה על מתקנים באיראן. השיא היה ביקור חשאי, אבל מתוקשר, של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בקריה למחקר גרעיני בדימונה.

אחת משתיים: או ששרשרת ההתבטאויות והמפגנים האלה אינה מתוכננת אלא היא תוצאה של יוזמות שאין ביניהן קשר - או שהיא הוצאה לפועל של תכנון למצבים של איום קיומי על ישראל. אם האפשרות הראשונה נכונה, הרי שההפקרות השלטונית הגיעה לשיאים שלא היו כמותם והיא חלה על התחום הרגיש ביותר של ענייני המדינה. אם האפשרות השנייה נכונה, הרי שהנוסחה שנועדה להתמודד עם מצב קריטי, חד פעמי, שבו מרחף איום מוחשי על עצם קיום המדינה - מוזנת עתה באופן בלתי שקול ובמינון לא נכון כדי לענות אמנם על אתגר ביטחוני-מדיני ממדרגה ראשונה, אבל לאו דווקא קיומי.

בין כך ובין כך, התוצאה אינה טובה: מצד אחד, העולם נראה כמי שחותר לפייס את איראן, לא להתעמת אתה; מהצד האחר, ישראל נתפשת כאחוזת בהלה מופרזת - או, לחלופין, כמי שעמדותיה בסוגיית הגרעין האיראני מיוסדות על בלוף ("תחזיקו אותי לבל אתקוף"). ההתנהלות הממשלתית בעניין זה מעוררת געגוע לגישה שביטא ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי באוקטובר אשתקד: "האיום האיראני משמעותי אבל לא קיומי. מדינת ישראל אינה ניתנת להשמדה".

עניינה של ישראל הוא לשבש את כוונתו של מחמוד אחמדינג'אד להציג אותה כעילה היחידה לזכותה של ארצו להצטייד ביכולת גרעינית. נשק גרעיני איראני מאיים על מדינות המפרץ יותר מאשר על ישראל והוא מסוכן לשלום העולם וליציבותו יותר מאשר לביטחונן של ירושלים ותל אביב. מהלכיה של ישראל צריכים להניע את הנשיא האמריקאי לגייס את הקהילה הבינלאומית לבלום את העשרת האורניום במתקנים האיראניים - ולא להציב את ארצות הברית כידידה היחידה שתעמוד לצד ישראל במקרה של התקפה מצד טהראן. ובכלל, צי אווירי אדיר, הנע 1,500 ק"מ לעבר טהראן כדי לבצע התקפת מנע, נראה פחות רלוונטי לאינטרס הישראלי מאשר טיפול נכון בבעיה הרבה יותר נגישה: הפלשתינאים. לפני שמפציצים את איראן, מוטב לפתור את הסכסוך עם הפלשתינאים. אגב, ייתכן שישנה זיקה בין שני האיומים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו