האב, הבן ורוח חמאס; בנו של מנהיג חמאס בגדה: נציגיו לכאורה של האיסלאם בדרך לגיהנום

מסעב יוסף, בנו הבכור של מנהיג חמאס בגדה המערבית, היה פעיל בתנועת הנוער של הארגון, ישב בכלא הישראלי, התנצר בחשאי ונמלט לארצות הברית. כעת הוא מבקש מקלט מדיני ומאשים את ראשי חמאס בשחיתות אישית, בהתעללות באסירים ובשטיפת מוחם של ילדים, כדי לגייס אותם לבצע פיגועי התאבדות. הצרה עם האיסלאם, עדות בגוף ראשון

אבי יששכרוף
קליפורניה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אבי יששכרוף
קליפורניה

רגע לפני שהוא מתחיל לאכול, מסעב, בנו של מנהיג חמאס בגדה השייח' חסן יוסף, מציץ בחבר שהתלווה אליו למסעדה שבה התקיימה הפגישה. הם לוחשים כמה מלים ואז מברכים על האוכל, מודים לאל ולישו הנוצרי. נדרשות כמה שניות כדי לעכל את המחזה הזה. בנו של השייח', חבר פרלמנט מטעם חמאס והדמות הפופולרית ביותר בגדה מבין חברי הארגון האיסלאמי הקיצוני, שליווה אותו כעוזר במשך שנים, המיר את דתו, ברח לארצות הברית וביקש מרשויות ההגירה שלה מקלט מדיני.

כעבור כמה שניות הוא כבר נוגס בבשר בהנאה ומסביר שאינו מרבה לאכול לאחרונה, בגלל בעיות תקציב. בשבוע החולף התגורר אצל החבר, נוצרי כמובן, שאותו הכיר בכנסייה הבפטיסטית הדרומית "ובלעדיו הייתי הופך לחסר בית". הוא מודע היטב להשלכות של הראיון ולפגיעה הצפויה ברגשות בני משפחתו, כמו גם לסיכוי הקלוש שיוכל לשוב יום אחד לרמאללה בלי להיפגע. אך נדמה שמסעב נמצא במסע צלב משל עצמו. "אני יודע שאני מסכן את חיי ואף עלול להפסיד את אבי, אבל מקווה שהוא יבין זאת ושאלוהים ייתן לו ולמשפחתי סבלנות ונכונות לפתוח את עיניהם לישו ולנצרות. אולי יום אחד אוכל לחזור לפלסטין ולרמאללה יחד עם ישו, בממלכת האלוהים".

עינויים בכלא

"עכשיו קוראים לי ג'וזף", הוא אומר מיד בתחילת הפגישה. כמה שניות לפני כן קיבל אותי בברכות בערבית, "אהלן וסהלן, אני מתרגש מאוד מזה שאתה כאן", הוא אמר ועבר לכמה מלים בעברית: "שלום, מה נשמע?"

נפגשנו בפעם הראשונה לפני כארבע שנים מחוץ לכלא הצבאי במחנה עופר, מרחק כחצי קילומטר בלבד מבית המשפחה בעיירה ביתוניא, ליד רמאללה. אביו, אז עוד לא חבר פרלמנט אך אחד ממייסדי חמאס בגדה וממנהיגי האסירים, אמור היה להשתחרר מהכלא לאחר שריצה כמה שנות מאסר בגין חברות בארגון. כדי לתאם ראיון עם השייח' חסן יוסף (אבו מסעב), הייתי צריך לשוחח עם הבן הבכור, מסעב, שהיה ברור כי מעתה ייקח חלק פעיל בניהול ענייניו הפוליטיים של אביו. כשראיתי אותו במגרש החניה של הכלא הופתעתי מהמראה יוצא הדופן שלו, כה שונה מקוד הלבוש המחייב את בני משפחותיהם של בכירי חמאס: מגולח, תספורת מערבית, מכנסי ג'ינס ומעיל עור של אופנוענים. אך ההמולה התקשורתית שליוותה את הופעת האב השכיחה את ההופעה ה"לא תקנית".

מאז לא השתנה כמעט. הוא בן 30, שזוף, השיל מעליו כמה קילוגרמים ("בגלל שאני לא אוכל הרבה"), שערו קצר ונראה כמו עוד צעיר ישראלי בקליפורניה. רוב הראיון מתקיים באנגלית, גם כדי שהחבר רייאן יבין את הנאמר.

"כילד גדלתי במשפחה דתית מאוד, על העיקרון של שנאת ישראלים. הפעם הראשונה שנתקלתי בכם היתה בגיל עשר בערך, כשחיילים נכנסו אלינו הביתה ועצרו את אבי. עד אז מעולם לא נפרדתי ממנו. לא ידענו דבר על נסיבות מעצרו. חברותו בחמאס היתה סוד ובוודאי לא חשבנו שהוא אחד המייסדים של הארגון. לא הבנתי דבר בפוליטיקה או בדת, רק ידעתי שהצבא הישראלי עצר את אבא שלי שוב ושוב, ובשבילי הוא היה הכל: איש טוב, אוהב, שיעשה בשבילי כל דבר. הוא טיפל בנו, קנה מתנות, הקריב מעצמו, ואילו החיילים נכנסו אלינו הביתה ולקחו אותו ממני.

"בתיכון למדתי שריעה - הלכה איסלאמית. ב-96', כשהייתי בן 18 בלבד, נעצרתי על ידי צה"ל מאחר שעמדתי בראש 'האגודה האיסלאמית' בבית הספר התיכון שלי, מעין תנועת נוער של הארגון. כאן החל תהליך ההתפכחות שלי".

מה קרה בכלא?

"עד אז הכרתי את חמאס באמצעות אבי, שחי חיים צנועים מאוד ומלאי אהבה. בהתחלה הערכתי מאוד את הארגון בעיקר בגלל שהוקרתי כל כך את אבי. אך במשך 16 חודשי מאסרי בכלא נחשפתי לפנים האמיתיות של חמאס. זה ארגון שלילי. פשוט כך. ארגון רע מיסודו. ישבתי בכלא מגידו ולפתע הבנתי מיהו חמאס האמיתי. המנהיגים שלהם בכלא קיבלו תנאים מועדפים, כמו האוכל הטוב ביותר ואפילו יותר ביקורים של קרובי משפחה ומגבות למקלחת. אין להם מוסר לאנשים הללו, אין בהם יושר. אבל הם אינם טיפשים כמו פתח, שגונב באור יום לעיני כל ומיד נחשד בשחיתות. הם מקבלים כסף בדרכים לא ישרות, משקיעים אותו במקומות סודיים וכלפי חוץ שומרים על שגרת חיים פשוטה. במוקדם או במאוחר הם ישתמשו בכסף הזה וידפקו את האנשים. מי כמוני מכיר אותם ויודע כיצד הם עובדים.

"לדוגמה, אני זוכר כיצד המשפחה של סלאח תלאחמה, שהיה איש הזרוע הצבאית של חמאס וחוסל על ידי ישראל, נאלצה לבוא להתחנן לסיוע כספי מאחר שנותרה ללא כלום לאחר מותו. הנהגת חמאס הפקירה אותם כמו גם משפחות של שאהידים אחרים, בעוד בכירי הארגון בחו"ל ביזבזו עשרות אלפי דולרים בחודש רק על אבטחה לעצמם. אבל לא החמדנות שברה אותי, אלא האופן שבו התנהגו אל אסירים אחרים. הם עינו, פצעו ואף הרגו את מי שנחשד בעיניהם בשיתוף פעולה עם ישראל.

"כל האסירים היו תחת פיקוחה של הזרוע הביטחונית, גוף של חמאס שפועל בבתי הכלא נגד משתפי פעולה (וכונה בפי אסירי חמאס 'מג'ד', תהילה). הם חשדו באסירים שהתעכבו יותר מדי בשירותים, גם אם הסיבה היתה רק קלקול קיבה. הם חששו שאותו אסיר מעביר ידיעות או לחלופין מקיים יחסי מין עם גברים אחרים. הומו. ההומואים נחשדו מיד בשיתוף פעולה.

"מספיק שהם סימנו מישהו כחשוד בהעברת ידיעות לשב"כ כדי שיזמנו אותו לחקירות ואלו כללו עינויים קשים: שריפת פלסטיק על הגוף, גפרורים בוערים בין אצבעות הרגליים, דחיפת אלה לפי הטבעת, שריפת שיער גוף וגילוח הראש כאמצעי השפלה. ואני לא מדבר על פעילים זוטרים, אלא על אנשים שמכהנים כיום בתפקידים בכירים. אז הבנתי שלא כולם בחמאס כמו אבי. הוא איש נחמד, לבבי. אבל גיליתי עד כמה עמיתיו אנשים רעים. לאחר שהשתחררתי איבדתי את האמון שהיה לי במי שייצג לכאורה את האיסלאם".

אתה עצמך עברת עינויים?

"לא. אני נהניתי מחסינות בגלל מעמדו של אבי".

ישו אוהב אותי

למסעב-ג'וזף יש חמישה אחים ושתי אחיות. הוא נמצא עמם בקשר שוטף. עם זאת, עד לאחרונה נמנע מלספר להם כי התנצר ובזמן קיום הראיון אביו השייח' עוד לא ידע על כך. "אתה תראה, הראיון הזה יפתח להרבה מאוד אנשים את העיניים", הוא מצהיר. "הוא יזעזע את האיסלאם משורשיו ואני לא מגזים. איזה עוד מקרה אתה מכיר של בן של בכיר חמאס שגדל על ברכי האיסלאם הקיצוני ויוצא נגדו? אני אמנם אף פעם לא הייתי טרוריסט אך הייתי חלק מהם, מוקף בהם כל הזמן".

איך נחשפת לנצרות?

"זה החל לפני כשמונה שנים. הייתי בירושלים וקיבלתי הזמנה לבוא לשמוע על הנצרות. מתוך סקרנות הלכתי. התלהבתי מאוד ממה ששמעתי. התחלתי לקרוא בכל יום בתנ"ך והמשכתי בשיעורי הדת. עשיתי זאת בסתר, כמובן. נהגתי לנסוע להרי רמאללה, למקומות כמו שכונת א-טירה ושם לשבת בשקט מול הנוף המדהים ולקרוא בתנ"ך. משפט כמו 'אהבו את אויביכם' השפיע עלי רבות. בשלב הזה עדיין הייתי מוסלמי וחשבתי שאשאר כזה. אבל ראיתי בכל יום את הדברים הנוראים שאלה שהחשיבו עצמם 'מאמינים גדולים' עשו בשם הדת. העמקתי את לימודי באיסלאם ושם לא מצאתי תשובות. בחנתי מחדש את הקוראן ואת עקרונות הדת ומצאתי כיצד היא טועה ומטעה. המוסלמים שאלו טקסים ומסורות מכל הדתות שמסביבם".

אבל כולם עשו את זה, לא?

הוא אינו עונה ישירות על השאלה. "לנצרות יש כמה פנים בעיני. אין זו רק דת, אלא אמונה. אני רואה עכשיו את אלוהים באמצעות ישו ויכול לספר עליו ימים שלמים, בעוד שהמוסלמים לא יוכלו לומר על אלוהים דבר. בעיני האיסלאם הוא שקר גדול. האנשים שלכאורה מייצגים את הדת הוקירו את מוחמד יותר מאשר את אלוהים, הרגו חפים מפשע בשם האיסלאם, הרביצו לנשותיהם ואינם יודעים כלל מה זה אלוהים. אין לי ספק שהם יגיעו לגיהנום. יש לי מסר אליהם: יש רק דרך אחת לגן עדן - דרכו של ישו, שהקריב את עצמו על הצלב בשביל כולנו".

לפני ארבע שנים החליט להתנצר. לדבריו, איש מבני משפחתו לא ידע על כך. "רק אותם נוצרים שעמם נפגשתי וביליתי ידעו על החלטתי. במשך שנים סייעתי לאבי, מנהיג חמאס, והוא לא ידע שהתנצרתי, רק שיש לי חברים נוצרים".

אני זוכר איך היית לבוש אז. איך קיבלו אותך בחמאס?

"צריך להבין, מעולם לא הייתי אחד מהם. אמנם עזרתי לאבי וליוויתי אותו, אך תמיד התנגדתי לשימוש בטרור. אנשי חמאס לא אהבו אותי. לא באתי להתפלל במסגדים, הסתובבתי עם זרים. הם לא אהבו את מעיל העור שלי ואפילו את מכנסי הג'ינס. זו היתה תרבות רעה מבחינתם. אבל אני סייעתי לאבי וניהלתי את ענייניו משום שהוא אבא שלי, לא משום שהוא מנהיג בחמאס. אני לא פעיל חמאס שהתנצר. לא זה הסיפור".

מה יחסו של חמאס לנצרות?

"חמאס רואה עצמו כמייצג את האיסלאם, אך לעתים חשוב מאוד להם להציג עצמם כמי שמגנים על הנוצרים. בתקופות אחרות לא יהססו לתקוף את הנוצרים. אבי, השייח', זכה לתמיכת קהל נוצרי בבחירות לפרלמנט. היחס שלו אל הנצרות היה מצוין. הוא מנע, למשל, מתושבים ברמאללה להשתלט על אדמות השייכות לנוצרים כדי להקים עליהן מסגד".

למה בעצם המשכת לעבוד לצד אביך גם לאחר שהתנצרת?

"רציתי לעזור לו להבין שפגיעה בחפים מפשע אסורה ובאמצעותו אולי גם לשנות את קו המחשבה של אחרים. כשהייתי עם אבי, למעשה דחפתי מנהיג מתון בחמאס לקבל החלטות הגיוניות, כמו עצירת הפיגועים והקמת שתי מדינות זו לצד זו. הרגשתי אחריות. עדיף שאני אהיה שם מאשר חבורה של טיפשים שהיו מרעילים את ראשו. ניסיתי להבין את האנשים הללו, את מחשבותיהם, כדי לשנות אותם מבפנים באמצעות אדם חזק כמו אבי, שהודה לפני בעבר כי אינו תומך בפיגועי ההתאבדות. הוא חשב שהפגיעה בחפים מפשע פוגעת בשמו של הארגון. פעם אחת אמר לי השייח', שכשהוא רואה חרק מחוץ לבית, הוא נזהר מלפגוע בו, 'אז מה אוכל לומר על פגיעה באזרחים?'

"אך בתוך חמאס היו מנהיגים אחרים, בעיקר מרצועת עזה ודמשק, שחשבו שצריך להמשיך בפיגועי ההתאבדות כאמצעי יעיל להשגת מטרות. הבעיה היתה שהם היו חזקים יותר מאבי מבחינת מעמדם בארגון. הדבר שסייע בסופו של דבר להפסקת הפיגועים היה הפעילות התקיפה של ישראל נגד ראשי חמאס".

עד כמה היה מעורב אביך בקבלת ההחלטות בחמאס?

"לא היה לו קשר לזרוע הצבאית, אבל בהחלטות אסטרטגיות תמיד התייעצו בו. צמרת חמאס לא קיבלה החלטות על דעת בכירי הארגון בסוריה או בעזה בלבד. עם זאת, צריך לזכור שהנהגת חמאס בדמשק שלטה בכספים של הארגון. לכן היא היתה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על מדיניות הארגון. הם היו גם היחידים שלא היו מוגבלים ביצירת קשר זה עם זה, בהשוואה להנהגות בגדה ובעזה, כך שהם שימשו גם כמתווכים בין כל הקבוצות בחמאס. אגב, למרות שהם טוענים היום שההפיכה בעזה לא היתה מתוכננת, אני אומר מידיעה ברורה ששנה לפני, בקיץ של 2006, הם דיברו ביניהם שאם המתיחות עם פתח תימשך, בכוונתם להשתלט על הרצועה".

מתי עזבת?

"באחד בינואר 2007. אנשי חמאס האשימו אותי שניסיתי ליצור פיצול בארגון ממש ערב הבחירות בינואר 2006. לאחר שאבי איים כי לא ישתתף ברשימת חמאס, נדרשתי על ידי בכירים בחמאס לקיים מסיבת עיתונאים ולהודיע כי אבי ישתתף בבחירות לפרלמנט. הוא היה אז בכלא, ואני סירבתי ואמרתי שאין בכוונתי לעשות זאת בשמו. אז הגיעו האיומים. התקשר אלי אחד מבכירי חמאס ברמאללה, שאיני מעוניין לציין את שמו, ואמר לי 'נעשה לך דברים רעים'. בסופו של דבר אבי השתכנע, אולם השמועות על כוונתי ליצור מחלוקת רק נמשכו. במשך שישה חודשים התייחסו אלי כעושה צרות והרגשתי מאוים. בחמאס הסתכלו עלי כאויב. אז חשבתי שאין לי ברירה. אבי היה בכלא, אף אחד לא ניסה לעזור לי או לבני משפחתי ולכן חשבתי שעדיף לי לעזוב".

סלאם עליכום

הוא נוהג להקשיב לאייל גולן בשעות הפנאי שלו. "כבר עשר שנים אני שומע את המוסיקה שלו", הוא אומר. "אני אוהב את הקול אבל לא תמיד מבין את המלים". אולם הזמר המועדף עליו הוא ליאונרד כהן. "הוא יהודי קנדי", הוא מסביר. יש לו תואר ראשון בגיאוגרפיה והיסטוריה מאוניברסיטת אל-קודס הפתוחה ברמאללה, אבל בארצות הברית הוא מתקשה למצוא עבודה וכבר כילה את כל כספו. זמן פנוי לא חסר לו והוא משתתף בשיעורי דת ומתפלל בכנסייה לפחות פעם בשבוע ("אני לא מאמין בכנסייה, אני רק אורח שם. אני מאמין בישו, אדוני ומצילי, ובתנ"ך"). בכל כמה ימים הוא משחק כדורגל עם חברים מהכנסייה ואי אפשר גם בלי גלישת גלים. בכל זאת, קליפורניה.

בזמן שעבד בלשכת אביו, הוא נתקל בבכירי חמאס אבל גם באנשי כוחות הביטחון הפלסטיניים והישראליים, וגם בעיתונאים ישראלים, שהרבו לשוחח עם השייח'. הוא אינו מסתיר את העובדה שתמך בקשר עם התקשורת הישראלית ואת יחסו החם כמעט לישראל. "תמסור ד"ש לישראל, אני מתגעגע לשם".

אתה? מתגעגע לישראל?

"אני מכבד את ישראל ומעריך אותה כמדינה. אני נגד מדיניות של הרג אזרחים, או שימוש בהם כאמצעי להשגת מטרה ומבין שיש לישראל זכות להגן על עצמה. הפלסטינים, אם לא יהיה להם אויב להילחם בו, יילחמו זה בזה. בעוד כעשרים שנים, תזכור מה שאני אומר לך, העימות יהיה בין קבוצות שונות בתוך חמאס. כבר עכשיו הם מתחילים לריב על השליטה בכספים".

הוא מבטא בגלוי את התיעוב שהוא חש כלפי כל מה שמייצג את הסביבה האנושית שבה גדל: הלאום, הדת, הארגון. "אתם היהודים צריכים לדעת: לעולם, אבל לעולם לא יהיה לכם שלום עם חמאס. האיסלאם, כאידיאולוגיה שמובילה אותם, לא יאפשר להם להגיע להסכם שלום עם היהודים. מבחינתם המסורת אומרת שהנביא מוחמד נלחם ביהודים ולכן עליהם להמשיך להילחם בהם עד המוות. עליהם לנקום בכל מי שלא הסכים לקבל את הנביא מוחמד, כמו היהודים שנתפסים בקוראן כקופים ובני חזירים. הם מדברים במונחים של זכויות היסטוריות שנשללו מהם. בראיית חמאס, שלום עם ישראל סותר את השריעה ואת הקוראן, וליהודים אין זכות להישאר בפלסטין".

מכאן ההצדקה של פיגועי התאבדות?

"יותר מזה. חברה שלמה מקדשת את המוות ואת המחבלים המתאבדים. בתרבות הפלסטינית מחבל מתאבד הופך לגיבור, לקדוש. שייח'ים מספרים לתלמידיהם על 'גבורת השאהידים' וזה גורם לצעירים לחקות את המתאבדים, כדי לזכות בתהילה. אני אתן לך דוגמה. בזמנו הכרתי צעיר, ששמו דיא טוויל. הוא היה נער שקט, תלמיד מצטיין. לא מוסלמי קיצוני ולא רדיקלי בתפיסותיו נגד הישראלים. מעולם לא שמעתי ממנו אמירות קיצוניות. הוא אפילו לא היה בן למשפחה דתית: האב היה קומוניסט ואחותו עיתונאית שלא עטתה כיסוי ראש. אבל בילאל ברגותי (מראשי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה) לא היה צריך יותר מכמה חודשים כדי לשכנעו להפוך למחבל מתאבד" (טוויל, בן 19, פוצץ את עצמו במארס 2001 ליד אוטובוס בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים; 31 נפצעו).

"אתה יודע שחמאס היה הראשון להפעיל את נשק המתאבדים נגד מטרות אזרחיות? הם עיוורים ובורים. נכון, יש אנשים טובים ורעים בכל מקום, אבל תומכי חמאס אינם מבינים שהם מובלים בידי קבוצה רעה ואכזרית, ששוטפת את מוחם של הילדים וגורמת להם להאמין שאם יעשו פיגועי התאבדות יגיעו לגן עדן. אלא שאף מתאבד לא ימצא את עצמו שם ושום בתולות לא ממתינות להם לאחר שיעשו פיגוע. עליהם להבין שהאיסלאם נוצר על ידי אנשים ולא על ידי אלוהים".

היו בחמאס אנשים טובים?

"בעיני כולם היו אכזרים, מכוערים מבפנים. אבל נדמה לי שמחמוד א-זהאר (מראשי חמאס ברצועה) הוא אחד הגרועים ביותר".

ובכל זאת, למרות הביקורת על המקום שאותו עזב, גם קליפורניה אינה מצליחה להעלים את הגעגועים. "רמאללה חסרה לי", הוא אומר. "אנשים עם ראש פתוח. אהבתי להסתובב בין הבניינים, המסעדות, האנשים, להרגיש את חיי הלילה. יש לי הרבה חברים שם שהייתי רוצה לראות ולא יודע אם בכלל אוכל לעשות זאת. בעיקר אני מתגעגע לאמי, אחי ואחיותי, אבל אני יודע שיהיה לי קשה מאוד לחזור לרמאללה בקרוב".

העתיד בערפל

על אף המצוקה הכספית, הנתק מהמשפחה והבדידות, לאורך כל הראיון הוא נשמע בטוח בעצמו ונחוש. "אני מקווה שאצליח יום אחד לכתוב על הסיפור האישי שלי ועל הסכסוך במזרח התיכון. אבל כרגע לפחות השאיפות שלי מסתכמות במציאת עבודה, מקום מגורים. אין לי כסף, אין דירה. עמדתי להפוך לאחד מאותם חסרי בית, אבל אנשים מהכנסייה עוזרים לי. אני נשען עליהם".

למה בכלל עזבת? הרי יש עוד נוצרים ברמאללה.

"השארתי הרבה מאוד רכוש ברמאללה, כדי לזכות בחירות אמיתית. רציתי להגיע לסביבה שקטה, שתסייע לי לפתוח את עיני המוסלמים ותגלה להם את האמת על הדת שלהם ועל הנצרות, שתוציא אותם מהחשיכה ומהכלא של האיסלאם. כך תהיה להם הזדמנות לתקן את טעויותיהם, להפוך לאנשים טובים יותר ולהביא סיכוי לשלום במזרח התיכון. אני לא נותן לאיסלאם סיכוי לשרוד יותר מ-25 שנים. בעבר הפחידו אנשים וכך מנעו פרסומים נגד הדת, אולם כיום, בעידן המודרני, לא יוכלו להסתיר עוד את האמת".

אין לו כרגע בת זוג אך גם בעניין זה הוא סומך על עזרה משמים. "אני מקווה שיום אחד אלוהים ייתן לי את ההזדמנות לפגוש את האחת הנכונה. היא תהיה חייבת להיות נוצרייה מאמינה, ואם תהיה יהודייה שהתנצרה - אפילו עוד יותר טוב".

יש דברים שמסעב-ג'וזף עדיין חושש לדבר עליהם. באמצע הפגישה ביקש שנצא אל מחוץ למסעדה, כדי לוודא שאני לא נושא מכשירי ציתות או הקלטה. "אנשים רבים ישנאו אותי על הראיון הזה, אבל אני אומר להם שאני אוהב את כולם, גם את אלה ששונאים אותי. אני מזמין את כל האנשים, כולל הטרוריסטים שבהם, לפתוח את הלב ולהאמין. עכשיו אני מנסה להקים ארגון בינלאומי לצעירים, שילמד גם בשטחים על נצרות, אהבה ושלום. אני ארצה ללמד את הצעירים כיצד לאהוב ולסלוח, כי רק כך שני העמים יוכלו להתגבר על שגיאות העבר ולחיות בשלום".*

***

אבו מסעב משנתו של מנהיג חמאס מתון: עת לפיגועי התאבדות ועת למשא ומתן על הסדר מדיני

לא מכבר פורסמה רשימת השמות של האסירים הפלסטינים שחמאס דורש מישראל את שחרורם בתמורה לשחרור גלעד שליט. בכל אחת מהגרסאות של הרשימה שהופיעו בעיתונים נמצא במקום גבוה השייח' חסן יוסף, חבר פרלמנט מטעם חמאס שנחשב גם לאיש חמאס הפופולרי ביותר בגדה. רבים ראו בו את מנהיג חמאס בגדה, לאחר שהשתחרר מהכלא בנובמבר 2004.

את השייח' יוסף, אחד האישים המרתקים ביותר בחמאס, פגשתי לראשונה בכלא באר שבע, במסגרת תחקיר לספר על אינתיפאדת אל-אקצה ("המלחמה השביעית", שכתבתי יחד עם עמיתי עמוס הראל). יוסף הסכים להתראיין יותר מפעם אחת וגילה פתיחות רבה. הוא לא אמר זאת מפורשות, אך מדבריו השתמע כי לא היה תומך נלהב בפיגועי התאבדות כאמצעי להשגת מטרות התנועה: "הדיון אצלכם על עתיד ההתנחלויות ועל נחיצות הנוכחות בשטחים רק חיזק אותנו להמשיך בפיגועים. אנשי מחנה השלום בישראל, אלה שדיברו על סיום הכיבוש ונסיגה, דחפו אותנו קדימה בהחלטתנו להמשיך בפיגועי ההתאבדות".

הוא סיפר על ההיגיון האסטרטגי בהפעלת נשק המתאבדים: "כל מה שיגרום נזק לצד הישראלי, היה מבחינתנו רווח לעם הפלסטיני. ברור שהיו לכך השלכות שליליות גם על הצד הפלסטיני, אך ההשפעה השלילית על הצד הישראלי היתה חשובה יותר מבחינתנו: במישור הכלכלי חלה נסיגה אדירה בצמיחה והפסד של מיליארדי דולרים למשק הישראלי".

הוא הסביר כי פיגועי ההתאבדות היו אמצעי בלבד, לא מטרה, "אלא שהסדקים ביכולת העמידה שלכם עודדו אותנו מאוד והוכיחו כי האמצעי הזה יעיל מאוד. גם תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון מרצועת עזה היא הישג גדול הנובע מהפעולות שלנו. אחת ההוכחות הטובות ביותר עבורנו לשבר שנוצר בחברה הישראלית כתוצאה מפיגועי ההתאבדות, היתה תופעת הסרבנות. חשבנו שיש להעמיק את השבר הזה, והשימוש בנשק המתאבדים הפך לעניין של קונסנזוס בארגון".

כמה חודשים לאחר הראיונות בכלא, שוחרר השייח' יוסף. בכל אחת מהפגישות שקיימתי עמו מאז במשרדו ברמאללה, נכח בנו הבכור מסעב, שגם היה איש הקשר אליו. חסן יוסף לא הסתיר את רצונו בהודנה - הפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל, רעיון שבזמנו לא זכה לאהדה יתרה בשורות הארגון. מדי פעם הגיעו ידיעות על חילוקי דעות בינו לבין הנהגת חמאס בדמשק ובעזה, אולם יוסף לא יצא מעולם בפומבי נגד מבקריו בחמאס.

בספטמבר 2005, בגיל 50, נעצר שוב על ידי צה"ל והועמד למשפט על חברות בארגון טרור. כמה ימים לפני הפעולה שבה נשבה שליט, אמר חסן ל"הארץ" בראיון נדיר מהכלא הישראלי, כי "אם חמאס ישתתף בבחירות לתפקיד יו"ר הרשות וינצח בהן, ללא ספק ננהל משא ומתן מדיני עם ישראל" - עוד הצהרה תקדימית מבחינת ארגונו.

במשך מאסרו קיים קשר שוטף עם צמרת חמאס בחו"ל ובשטחים. לפני כשנתיים דיווחו כמה כלי תקשורת כי יצר קשר מתוך הכלא עם אישים פלסטינים עצמאים ועם ישראלים, בהם גם עיתונאים, בניסיון להעביר מסר לממשלת ישראל בדבר נכונות חמאס לדון על הסדר קבע. בדיווחים נמסר כי יוסף העביר מסר ולפיו ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוכן להגיע לעסקת חבילה ביטחונית ומדינית: החלק הביטחוני יכלול את שחרור גלעד שליט בתמורה לשחרור קבוצת אסירים לא גדולה וכן הפסקת ירי הקסאמים בתמורה להפסקת החיסולים ולנסיגה ישראלית. החלק המדיני יכלול משא ומתן על הסדר שיכלול הכרה הדדית ודיון על גבולות קבע.

לפני כחצי שנה פגשתי את יוסף באקראי, בעת אחד הדיונים במשפטו בבית הדין הצבאי במחנה עופר. הוא הספיק לספר שבנו מסעב יצא לחו"ל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ