בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצאת מהמחתרת

ראש נתיב נעמי בן עמי שלחה את אנשיה לגיאורגיה כדי לזרז את חילוצם של היהודים מאזורי הקרבות. עכשיו, יותר מתמיד, תהיה לה הזדמנות להוכיח את נחיצותו של הארגון, ולהראות למלעיזים שאביגדור ליברמן מינה אותה לתפקיד בזכות כישוריה ולא בגלל המראה המצודד והמבטא הרוסי. ראיון ראשון

תגובות

ראש ארגון נתיב, נעמי בן עמי, רוצה בוודאי להשתבח בתפקיד שמילאו השליחים שלה השבוע בחילוצם של יהודים מאזורי הקרבות בגיאורגיה. אבל היא לא יכולה להרשות זאת לעצמה. כשרוסיה ואחת מהרפובליקות האחיות שלה בעבר נמצאות במצב מלחמה ובשני הצדדים חיות קהילות יהודיות הנתונות לחסדי השלטונות, כל התבטאות של מי שעומדת בראש גוף שבאותו אזור עדיין נתפס כארגון ביון, עלולה להוליד תקרית דיפלומטית ולסבך את ישראל ואת היהודים.

לאזור הקרבות הגיעו אמנם שני שליחים של נתיב, אחד שנשלח מקייב והשני מישראל, והם סיירו בעיר גורי המופגזת, אבל בן עמי מדגישה שלא היו שם פעילויות חילוץ נועזות ושכל מה שהם עושים שם הוא לסייע לזרז את אישור זכאותם לעלייה של יהודים המבקשים להגר עכשיו לישראל.

"לנעמי יש משימה בלתי-אפשרית", אומר איש נתיב לשעבר, שפעל במשך שנים רבות באימפריה הסובייטית. "היא צריכה להמשיך לתחזק את הקשר בין ישראל ליהודים בחבר המדינות ולספק פתרונות יצירתיים למצב שמשתנה מיום ליום, כשכל טעות שלה עלולה לגרום מיידית לתסבוכת מדינית. במקביל, פה בארץ, היא צריכה להוכיח לממשלה ולשורה ארוכה של אנשים שהיו שמחים לפרק את הארגון, שהיא יכולה לתרום תרומה מכרעת מבלי להסגיר בדיוק מה הם עושים. וכל זאת לאחר שהיא איבדה את הפטרון הפוליטי שלה, אביגדור ליברמן".

האם היא מסוגלת לעמוד במשימה? במשרד החוץ, בסוכנות היהודית, בקרב יוצאי נתיב ושלל העסקנים המשחקים בזירה רווית היצרים של יחסי ישראל וחבר המדינות, אפשר לשמוע שתי עמדות מנוגדות, ותמיד תוך דרישה לשמור על אלמוניות. יש מי שרואה בבן עמי "אשה מבריקה, שבזכות כישורים דיפלומטיים וניסיון שרכשה בשנים של שירות בחבר המדינות, מצליחה לנווט את נתיב אל עתיד חדש". לעומתם, אלה שרואים בה "דיפלומטית אפורה ובינונית, שחייבת את התפקיד שלה לליברמן וכעת מנסה להילחם על הישרדותו של ארגון שכבר אין לו זכות קיום".

זכות גדולה

בן עמי (48) מנסה להתנער מהדימוי החשאי שדבק בנתיב, שהיה במשך עשרות שנים חלק מקהיליית המודיעין, אבל זה לא כל כך פשוט. על הבניין שבו שוכן מטה נתיב ברחוב המלאכה בתל אביב אין שום שלט שיעיד על כך. הכניסה אל המטה עוברת דרך חדר עם חלונות אטומים והמבקרים נדרשים לעבור זיהוי מדוקדק. היא כבר שנה וחצי בתפקיד וזה עוד לא השתנה.

"באמת רציתי לטפל בזה. צריך לשים שלט, אין סיבה שזה יהיה סודי. רק עוד לא הספקתי", היא אומרת בחיוך בפתח הראיון, שגם הוא נערך לאחר חודשים רבים של תיאומים. בכל זאת, ראיון ראשון של ראש נתיב מכהן.

בן עמי נאלצת להתמודד לא רק עם איום מתמשך על קיום הארגון, אלא גם עם חוסר פרגון מצדם של רבים במשרד החוץ, הסוכנות היהודית, הארגונים היהודיים הגדולים ומנהיגי הקהילות במדינות שבהן פועל נתיב. לדעתה, חלק גדול מהביקורת נובע מסיבות לא ענייניות, ויש לכך קשר גם למבטא הרוסי הקל שלה ("אחרי שעליתי לארץ, המבטא נעלם לי, זה חזר רק בעקבות כל שנות העבודה שם"), להיותה אשה ולמראה הנאה, המטופח והייצוגי שלה.

אומרים שם שזכית בתפקיד רק בזכות הקרבה שלך לאביגדור ליברמן, שבמשרד התשתיות היית אחראית על קשרי החוץ שלו.

"עבדתי איתו בדיוק שבועיים, ואז הוא התפטר. ובכלל, אמרתי לו שהוא צריך להתרחק ממני, כי כל פעם שבאתי לעבוד איתו, הוא התפטר" - היא מתכוונת גם להתפטרותו מתפקיד השר לעניינים אסטרטגיים לפני שבעה חודשים.

"קיבלתי את התפקיד הזה בזכות ולא בחסד, לא הודות לליברמן או למישהו אחר", היא אומרת. "התרחקתי כל ימי חיי מפוליטיקה, אבא שלי הצליח לא רע בתור רופא, וגם אמא שלי, שניהם השכילו לעשות את זה בברית המועצות בלי להיות חברים במפלגה הקומוניסטית. מה שדירבן את אבא שלי לעלות לישראל היה שהוא ראה שאני מתחילה להיות פעילה יותר מדי בפיונירים (תנועת הילדים הקומוניסטית) ופחד שאתפתח לא נכון. אני מתרחקת מוועד העובדים, ועד הבית וועד ההורים בבית הספר. יש לי רתיעה מפעילות ציבורית".

קשה באמת למתוח ביקורת מקצועית על המינוי של בן עמי, במיוחד אחרי הקריירה המטאורית שלה במשרד החוץ - הרחק מתחום השפעתו של ליברמן, ובלי שעברה את קורס הצוערים היוקרתי. היא ילידת צ'רנוביץ שבאוקראינה, אבל רוב ילדותה עברה עליה בקזחסטאן, שם עבדו הוריה. אף שאביה לא עסק בפעילות ציבורית, "הוא החליט שמקומנו במדינת ישראל מטעמים ציוניים, חזון פנימי שלו". כחצי שנה לאחר שהגישה את בקשת העלייה, הורשתה המשפחה לצאת לישראל. נעמי היתה אז בת 13.

הם נחתו באולפן לאקדמאים בדימונה, וכעבור שבועיים פרצה מלחמת יום כיפור. משם עברו לירושלים, ההורים התחילו לעבור כרופאים ונעמי החלה ללמוד בגימנסיה העברית בשכונת רחביה. "הייתי בת יחידה וזה לא קל", היא אומרת. "מה שעזר לי זה שהייתי בסביבה מאוד ישראלית, לחלוטין ללא עולים. מחוסר ברירה נכנסתי לתוך החברה הישראלית. בסך הכל הקליטה היתה סיפור הצלחה".

לאחר שירות צבאי כפקידה בפיקוד מרכז, התקבלה ללימודי יחסים בינלאומיים ולימודים רוסיים באוניברסיטה העברית והמשיכה לתואר שני בהיסטוריה רוסית שמעולם לא סיימה. כסטודנטית היא התחילה לעבוד במשרד החוץ וב-1986, כשהחלו להישמע פעמי הגלסנוסט, הורחב החלק הרוסי במחלקת המחקר במשרד ובן עמי נקלטה שם.

במשרד החוץ היא פגשה גם את מי שלימים היה בעלה, אודי, שעבד במחלקת הביטחון, ויחד הם יצאו לשליחות ראשונה בשגרירות ישראל בליסבון. אודי נסע למלא את תפקיד הקב"ט ונעמי נלוותה אליו ומילאה תפקידים שונים תחת השגרירה קולט אביטל, שבה היא רואה עד היום "מנטורית" שלה.

לאחר שנתיים בפורטוגל נשלחה לריגה, הפעם בתפקיד הממונה על השגרירות. לטוויה, שזכתה זמן לא רב לפני כן בעצמאותה, בדיוק קשרה יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ומכיוון ששגרירה רשמית (טובה הרצל) נשלחה רק כעבור שנה, ניצחה בן עמי, אז רק בת 32, על הקמת השגרירות.

"זה דבר מדהים לפתוח שגרירות", היא נזכרת, "בבת אחת את מתנסה בכל, זה גם קצת מפחיד. אודה על זה למשרד החוץ עד סוף ימי. אין זכות גדולה יותר לדיפלומט מלפתוח שגרירות חדשה ולהניף את דגל ישראל מעל בניין המפלגה הקומוניסטית בריגה".

משם היא חזרה לירושלים, למחלקת המחקר ויצאה שוב, הפעם למוסקווה, שם היתה יועצת מדינית בשגרירות במשך ארבע שנים. בדרך היא הספיקה ללדת שני בנים, להיות מושאלת שנה אחת לנתיב, לעבוד בלשכת המנכ"ל אורי סביר בתקופה ששמעון פרס היה שר החוץ ולעשות את הגיחה הקצרה למשרד התשתיות.

רגעים מביכים

ב-2003 מונתה בן עמי לשגרירה באוקראינה, תפקיד בכיר לדיפלומטית בת 43, ועברה שם את תקופת המהפכה הכתומה, שבה נאלצה לתמרן בין שני הצדדים שנאבקו על השלטון. "זו היתה תקופה מרתקת ולא פשוטה", היא אומרת. "כשגרירות, השכלנו לא להיכנס לשום מקום שלא היינו צריכים להיכנס אליו, חוץ ממקרה אחד שבו הגיעו משקיפים ישראלים לא רשמיים לפקח על הבחירות והתברר שהם היו קשורים למכון רוסי. התראיינתי בתקשורת האוקראינית והסברתי שאנחנו לא קשורים לזה, אבל היו רגעים מביכים. בסך הכל השכלנו לשמור על ניטרליות, למרות שדיפלומטים אחרים היו מעורבים".

המצב היה רגיש במיוחד, מכיוון שעם התגברות הרגש הלאומי האוקראיני (השלטון היה נתון בידי מפלגה שנתמכה בידי המיעוט הרוסי הגדול), גברה גם האנטישמיות. לביקורת הנמתחת על הנשיא ויקטור יושצ'נקו, שאיתו יש לבן עמי לדבריה "יחסים מאוד טובים", על שאינו פועל מספיק נגד האנטישמיות, היא מעדיפה לא להתייחס.

"אולי יש לה קשרים חברתיים עם חלק מראשי השלטון", אומר שליח ישראלי ששירת בבירת אוקראינה, "אבל בפועל לא היו לה שם הישגים מדיניים. יושצ'נקו אולי נתפס כפרו-מערבי וידידותי לישראל, אבל למעשה הוא מתעלם מיסודות אנטישמיים באוקראינה ולמרות שהוא מצפה לסיוע ישראלי במגעים שלו עם ארצות הברית והמערב, לא השכלנו לדרוש ממנו תמורה ראויה לכך ואפשר לראות בזה גם כישלון של בן עמי".

כישלון נוסף שמייחסים לה מבקריה הוא הטיפול בתקשורת האוקראינית במלחמת לבנון השנייה. חלק גדול מאמצעי התקשורת באוקראינה מוחזק בידי אנשי עסקים יהודים, ולמרות זאת לא הצליחה השגרירות להביא לשינוי הקו האנטי-ישראלי ששלט ברובם. ניסיונות שלה לגייס את האוליגרכים המקומיים לחזית התקשורתית נענו בחוסר שיתוף פעולה, וחלק מההתגייסות שכן היתה, התגבש ללא תיאום עם השגרירות.

"כולנו היינו עסוקים בקייב במאבק מול התקשורת", אומרת בן עמי על תקופת המלחמה. "ניסיתי לעבוד עם יהודים, חלקם בתקשורת, אלה אנשים מאוד טובים, אבל אני פשוט הגעתי למסקנה שאנחנו לא עובדים איתם כמו שצריך" - ניסוח סתום במקצת, אבל מתאים לדיפלומטית שעומדת בראש ארגון כנתיב.

באחד מאירועי הפרידה שנערכו לכבודה בבירה קייב, עם סיום תפקידה, קם ראש הקהילה, האוליגרך השנוי במחלוקת ואדים רבינוביץ, לשאת דברים ואמר: "חבל שאנחנו נפרדים משגרירה כל כך יפה". "זה היה מעליב", מספר שליח ישראלי שנכח באירוע, "היה ברור שהוא לא אומר שהיא היתה שגרירה חכמה או מוכשרת, אלא מדגיש דווקא את המראה החיצוני שלה".

בן עמי אומרת שהיא לא ממש זוכרת את המקרה ומציינת שאם בכלל, "דווקא במדינת ישראל נתקלתי בהרבה אנשים שיגידו דבר כזה", אבל הוא ממחיש את מה שהיא רואה כיחס לא-ענייני אליה ואל התפקיד שהיא ממלאת. עם או בלי קשר, המזכרת מאוקראינה שמתנוססת על יד הכניסה ללשכתה בנתיב היא דווקא לוח כסף שקיבלה מקהילת דנייפרופטרובסק, לא משהו מקייב.

איך את מתמודדת עם הביקורת על כך שאת חייבת את המינוי לליברמן?

"מי שבחר בי היתה ועדת איתור, לא ליברמן. ישבו בה מזכיר הממשלה ישראל מימון ונציב שירות המדינה שמואל הולנדר. הולנדר אפילו שאל אותי איך אני עוזבת קריירה כזאת במשרד החוץ והולכת לארגון שנמצא בסכנת סגירה. אני מזמן הפסקתי להתייחס לדברים האלה. זה לא פשוט לשמור על חברויות בתפקידים כאלה, אז יש אנשים שלא מפרגנים".

את חושבת שאילו היית גבר היו מתייחסים אחרת אל המינוי שלך?

"אני לא אגיד לך שאנחנו לא חברה שוביניסטית ולא אגיד לך שאני לא צריכה להוכיח את עצמי יותר מאיזשהו גבר שיושב בכיסא הזה. אני צריכה, ולא טוב לי עם זה. אני מאוד לא אוהבת שמסתכלים איך אני נראית. אנשים מסתכלים איך אני נראית ומרימים גבה כששומעים מי אני. כשאני באה לאיזושהי פגישה ומרימים גבה, זה אומר שבעצם אני צריכה להתאמץ יותר להוכיח את עצמי. זה אומר שעוד לא יצאנו מהסטיגמה של חברה שוביניסטית. באוקראינה הייתי רגילה לזה, זאת חברה שוביניסטית מוגדרת, אבל כשחזרתי לישראל גיליתי לאכזבתי שזה קיים גם פה".

צעד אמיץ

במשרד החוץ ובסוכנות היהודית טוענים שליברמן ראה בנתיב נכס פוליטי ואלקטורלי, גוף שיוכל באמצעותו להדק את הקשר עם הבוחרים שלו, אלה שחיים בישראל כיום והבוחרים בפוטנציה הנמצאים עדיין באירופה. כך פירשו מבקריו את התעקשותו של ליברמן להרחיב את פעילות נתיב לגרמניה, שם מתגוררים 200 אלף יהודים וזכאי חוק השבות שהיגרו מברית המועצות, לפני ואחרי התפרקותה.

"אין שום היגיון בצורה שבה נתיב פועל בגרמניה", אומר מקור בסוכנות, "זה גרם למשבר דיפלומטי מול ממשלת גרמניה, שם לא מבינים מה פתאום ממשלה ידידותית כמו ישראל שולחת לגרמניה שליחים של ארגון חשאי כדי לעודד אזרחים שלה לעזוב. היתה גם התנגדות קשה מצד הנהגת הקהילה המקומית, שלא התייעצו איתה קודם. אין דרך להסביר את זה, חוץ מהעובדה שבן עמי הסכימה לשרת את הצרכים הפוליטיים של ליברמן".

בן עמי כועסת על ההאשמה הזאת, ומדגישה שלנתיב אין שיקולים פוליטיים. את המבקרים היא מאשימה בזלזול באינטליגנציה של יוצאי רוסיה. "הם לא יצביעו ליברמן אם הם לא יחשבו מכל מיני סיבות שהם צריכים להצביע ליברמן", היא אומרת. "זה ציבור שיודע לאן הוא רוצה להגיע".

אבל איזו סיבה אחרת היתה למשרד לעניינים אסטרטגיים לעסוק בקשר של ישראל עם יהודי חבר המדינות?

"ליברמן עשה פה צעד מאוד אמיץ בכך שהסכים בכלל לקבל את הארגון במצב כפי שהוא היה. הארגון הזה היה מיובש תקציבית, וליברמן הוא היחיד שבכלל האמין שאפשר לעשות עם זה משהו. הוא עזר בהחלט עם התקציבים, אבל בעיקר עזר עם האני מאמין שלו. כסף זה לא תמיד הכל, ואני חושבת שהתרומה הגדולה של ליברמן, אם כבר מדברים על תמיכה פוליטית, היא דווקא לתוכן של הדברים, באמונה שלו שיש להשקיע בקשר עם האוכלוסייה הזאת, באמונה שלו בתחום החינוכי וההשקעה בכך - זה מה שנתן את הדחיפה האמיתית".

יש משהו כמעט בלתי-אפשרי בראיון עם נעמי בן עמי. היא נדרשת להגן על צדקת הקיום של הארגון שבראשו היא עומדת, אבל נאלצת לעשות זאת כשידיה קשורות מאחורי הגב. אם תדבר על הפעילות הייחודית של נתיב (או בשמו הרשמי הקודם, "לשכת הקשר הממשלתית ליהודי ברית המועצות") בחבר המדינות, היא עלולה לפגוע במדיניות החוץ של ישראל ולהזיק לקהילות היהודיות שם. בן עמי לא יכולה אפילו לפרט בראיון את הסיבות לרגישות המיוחדת הזאת, היא יודעת שכל מלה שתאמר תיקרא בשבע עיניים במשרדים של שירותים ממשלתיים במדינות שבהן פועלים שליחי נתיב. לכן היא לא תאמר אף מלת ביקורת על הידרדרות הדמוקרטיה ועל הקשיים שמערימים השלטונות שם על הקהילות היהודיות.

ובכל זאת היא חייבת לנסות להצדיק את קיומו של הארגון, שכבר קרוב לשני עשורים לא ברור מדוע ממשיכה הממשלה לקיימו. נתיב הוקם ב-1952 כגוף הכפוף ישירות לראש הממשלה, מתוך הכרה בקושי הייחודי בשמירת הקשר של ישראל עם מיליוני היהודים בברית המועצות. המשטר לא איפשר פעילות מסודרת של הסוכנות היהודית שם, ומצד שני, מכיוון שברית המועצות לא הוגדרה מדינת אויב ועד 1967 עוד התקיימו עמה יחסים דיפלומטיים, העדיפו הקברניטים לא להטיל את התפקיד על המוסד, שכבר רכש ניסיון בקשר עם היהודים במדינות ערב.

שליחי נתיב עסקו בהפצת חומרי לימוד יהודיים וציוניים, באיסוף מידע על היהודים הפזורים ברחבי ברית המועצות, בסיוע לניסיונות עלייה ובשמירת קשר עם אסירי ציון. כשנותקו היחסים הדיפלומטיים ושליחי נתיב כבר לא יכלו לפעול בכיסוי דיפלומטי, גייס הארגון מתנדבים יהודים מקהילות במערב, שנכנסו בשירותו לברית המועצות כתיירים והמשיכו לשמור על הקשר.

בשל האופי החשאי והפונקציה האיסופית, היה נתיב חלק אינטגרלי מקהילת המודיעין ובמשך שנים אף ישב ראש הארגון בוועדת ראשי השירותים, לצד מפקד אמ"ן וראשי השב"כ והמוסד. עם פתיחת שערי ברית המועצות, אנשי נתיב, יחד עם הסוכנות היהודית וארגונים יהודים בינלאומיים, הכשירו במהירות את הדרך ליציאה ההמונית של מאות אלפי יהודים, אבל אחרי התפרקותה של ברית המועצות הוצבו סימני שאלה על נחיצותו. למרות טענות רבות על בזבוז כספי ציבור, ועל היותו של נתיב מקור פוטנציאלי למתיחות ביחסי ישראל עם הממשלות בחבר המדינות, בחרו ראשי ממשלת ישראל להימנע מפירוק הארגון בנימוק של "שימור נכס אסטרטגי".

באופן רשמי, נתיב מופקד על אימות זכאותם של המועמדים לעלייה על פי חוק השבות ועל עוד כמה עניינים קונסולריים הנוגעים לעלייה. לשם כך די בשלושה פקידים. לנתיב, לעומת זאת, יש כיום כחמישים אנשי מטה בישראל ועוד 19 שליחים קבועים הפרושים בחבר המדינות.

לפני שנה וחצי, בהסכם הקואליציוני בין קדימה לישראל ביתנו, התקבלה דרישתו של ליברמן שהאחריות על נתיב תועבר למשרד לעניינים אסטרטגיים שהוקם עבורו. בעקבות זאת הוכפל תקציב הארגון, בן עמי מונתה לעמוד בראשו (לאחר חודשים רבים שבהם לא כיהן איש בתפקיד) וליברמן ניסה להרחיב את סמכויותיה. כעת, לאחר שליברמן חזר לאופוזיציה והמשרד לעניינים אסטרטגיים פורק, שוב מרחף סימן שאלה מעל עתיד נתיב. מזכיר הממשלה עובד יחזקאל, שקיבל את האחריות על הארגון, דרש מבן עמי הגדרה ברורה של משימתה ואמר בימים האחרונים ש"זו ההזדמנות האחרונה של נתיב להוכיח את עצמו".

הכל גלוי וידוע

בן עמי אינה רוצה לדבר על הפעילות של נתיב בתקופת ברית המועצות, וטוענת שכיום הארגון אינו עוסק בפעילויות "לא שגרתיות" בחו"ל. זאת, אף שאיש הארגון לשעבר, שעדיין פועל במסגרת אחרת בחבר המדינות, טוען כי "כשמישהו צריך להשיג דיסקט עם רשימה של יהודים המתגוררים באיזה מקום, או לפעול אצל פקיד מקומי כדי שלא יחייבו ילדים יהודים ללמוד ביום כיפור - השליח של נתיב יהיה זה שידאג לתת את המלה הנכונה או אפילו תמריץ כספי איפה שצריך. זה לא משהו שמשרד החוץ יעשה".

בן עמי טוענת שפעילות נתיב מוכרת לראשי הממשלים בחבר המדינות. "הכל גלוי והם יודעים הכל", היא אומרת, כשהיא מנסה להסביר את ההבדל בפעילות הארגון כיום לעומת התקופה הסובייטית, "אבל כל טעות יכולה להוביל למצב שישלפו שפן כשיהיה להם נוח. ולכן צריך לפעול רק במסגרת המותרת".

מסך הברזל הוסר, העלייה מותרת כבר כמעט עשרים שנה ויש חופש דת. לשם מה בעצם נחוץ נתיב?

"מדינות ברית המועצות לשעבר זה לא מדינות המערב, וכל מה שאני אגיד גם מעבר לזה, למרות שהכל לכאורה נראה בסדר ופתוח, רק יהיה מיותר ויגרום נזק".

איך את יכולה לצפות לתמיכה ציבורית בקיום הארגון, בלי לומר אפילו מה הייחוד בפעילותו?

"אני לא מרגישה שאני צריכה להסביר מה זה, אני מרגישה שאני צריכה לעשות את העבודה ולספק את הסחורה, ואני גם מאמינה שמדינת ישראל צריכה להיות שם. בלי חס וחלילה לפגוע באף גוף שעושה את מלאכתו נאמנה, אני לא חושבת שכרגע יש מקום להפסקת הפעילות שלנו במדינות האלה".

נתיב גם לא נמצא לבדו בשטח, יש לו יריבים. השלטון ברוסיה רואה באזרחים שהיגרו למדינות אחרות נכס לאומי ואסטרטגי. אנשי מודיעין משוכנעים שהמרכז לתרבות רוסית, שנפתח לפני קרוב לשנה בתל אביב, הוא למעשה הסניף הישראלי של "בני המולדת", ארגון שהקים ראש הממשלה ולדימיר פוטין עוד כשהיה נשיא, כדי לשמור על קשר עם הפזורה הרוסית ואף להחזירה למולדת. "האופן הגלוי שבו הרוסים מרשים לעצמם לפעול בתל אביב, והם יודעים שלא נוכל להגיד להם מלה, זה רק בגלל שממשלת ישראל ממשיכה לשלוח שליחים של נתיב לרוסיה", אומר בכיר בסוכנות היהודית. "ורק בגלל זה היה ראוי שנתיב יחדל מלהתקיים".

בנתיב עוקבים בדריכות אחר הפעילות הנגדית מהצד הרוסי בקרב הפזורה היהודית-רוסית, אבל גם זה עניין שבן עמי אינה מוכנה לדבר עליו. היא רק מדגישה שוב שהשליחים שלה לעולם לא יפרו את החוק במדינות שבהן הם פועלים.

אתם לא פועלים לפעמים מחוץ למסגרת?

"אני אומרת לשליחים לפני שהם יוצאים שהסמכויות שלנו זה בעיקר חובות. אנחנו מחויבים לדרכון דיפלומטי ואני אעשה הכל על מנת שלא לבייש את המדינה שלי. הצלחנו לשבור את התבנית שהיתה כאן פעם של השליחים. אין לנו חילוקי דעות עם משרד החוץ ובסופו של דבר השליחים של נתיב כפופים לשגריר היושב שם. לעולם לא אתן לשליח שלי הנחיה שנוגדת את המדיניות של משרד החוץ".

דווקא אומרים שבתקופה שלך כשגרירה באוקראינה, ניסית למדר את השלוחה של נתיב שם.

"יצאו אז הנחיות ממטה נתיב לשליחים בשטח, לא בקייב, לפעול מול השלטונות המקומיים ללא ידיעתי, וזה לא מקובל ובוודאי שלא בתחומים שהם לא אמונים עליהם. אני דרשתי תיאום, וכשזה לא התבצע, בוודאי שעשינו הכל כדי להסדיר זאת".

עובד לשעבר בארגון אומר, שלמעשה נוצר מצב בלתי אפשרי שבו מצפים מהשליחים לפעול באופן חוקי ובכל זאת לספק פתרונות. "בן עמי לא ממש עוזרת בכך", הוא טוען. "הדרישות שלה מהאנשים גורמות לסכסוכים בארגון ומאז שנכנסה לתפקיד, עזבו עשרות עובדים ותיקים, בהם גם שלושה סגנים שלה, שניים שהיו שם לפני שנכנסה ואחד שהיא בעצמה הביאה".

לבן עמי אין שום בעיה עם הטענות הללו. "אני מגיבה מצוין על עזיבות", היא אומרת. "אנחנו עברנו פה שינוי והתפיסה האסטרטגית של הארגון השתנתה. לא כולם ראו את עצמם משתלבים בכיוונים החדשים ובתהליכים החדשים, חלק מהתפקידים שונו או צומצמו ואנשים לא ראו את עצמם משתלבים בתפקידים החדשים, אחרי כל כך הרבה שנים. אנשים חדשים עם ראייה חדשה וכיוונים חדשים זה בהחלט בריא לכל גוף".*

musaf@haaretz.co.il



נעמי בן עמי. אנשים מסתכלים איך אני נראית ומרימים גבה כששומעים מי אני


עולים מחבר המדינות, 2000. צריך לפעול רק במסגרת המותרת | צילום: פבל וולברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו