שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חצי תריסר פרשות אהבים

נתן כהן
נתן כהן

הקוסם מלובלין, מאת יצחק בשביס-זינגר, תירגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, הוצאת ספריית פועלים, 2008, 239 עמודים

יאשה מאזור, עושה הלהטים מלובלין, יכול היה להיות עוד יהודי תלוש, בדמותם של גיבורים "תלושים" רבים מסוגו בספרות העברית ובספרות יידיש של מפנה המאות ה-19 והעשרים. אך היותו של יאשה יציר דמיונו המפותח של סופר היידיש יצחק בשביס-זינגר מקנה לו ייחוד משלו. יאשה מאזור מעולם לא היה יהודי "תקני", אפילו לא בילדותו. ל"חדר" כמעט לא הלך ואת ימיו בילה ברחוב ללא כל השגחה. מהר מאוד נודע כ"פרא אדם" ומכאן היתה דרכו קצרה לקרקס נודד ולאחר מכן לקריירה עצמאית של להטוטן נודע.

נערה יהודייה מלובלין התאהבה בלהטוטן החריג ונישאה לו. אסתר היתה אשה צנועה, נאמנה ויראת שמים, והיא שימשה ליאשה דמות אם, שחסרה לו בילדותו. אולם כגיבורים רבים אחרים של בשביס, גם יאשה לא הסתפק באשת נעוריו. "היו זמנים שבהם ניהל בבת-אחת חצי תריסר פרשיות אהבים (...) תמיד רימה את כולן, ולא היא אכפת לו" (עמ' 110). יאשה ניהל שלוש פרשות אהבים מסובכות עם שלוש נשים בנות מעמדות חברתיים שונים ובעלות השכלה שונה: שתיים קתוליות ואחת יהודייה, מחוגי העולם התחתון בלובלין.

להטוטן המתמחה בהליכה על חבל חייב להיות שקול ומדוד בכל אחד ממהלכיו, שכן כל טעות עלולה לעלות לו בחייו. אך יאשה פעל באופן שונה לגמרי על הקרקע. בניגוד למנעולי הברזל הכבדים והמסובכים שהוא מצליח לפתוח ביד קלה, סבך ההתחייבויות הרומנטיות שלו הולך ומתעבה ומסכן את שיווי המשקל הנפשי שלו, את חייו ואת גורלן של הנשים שכלפיהן התחייב. דבריו ומעשיו של יאשה אינם ברוב המקרים תוצאה של מחשבה או תכנון מראש. רבים מדבריו יוצאים מפיו מבלי שהתכוון לאומרם ורבים ממעשיו הם תוצאה של כוח נעלם המשתלט עליו לעתים, ובעיקר בעתות מצוקה.

תכונות אלה אפשר לפגוש אצל גיבורים אחרים של בשביס-זינגר: ב"שושה", "שונאים סיפור אהבה", "הסרטיפיקט", "משפחת מושקט" ועוד ועוד. דמיון רב יש גם בין חלקו הראשון של סיפורו המאוחר, "החוזר בתשובה" (1974) ו"הקוסם מלובלין", למרות הפער הגדול (כמאה שנה) בין זמני ההתרחשויות.

מלאכת התרגום היתה מאז ומעולם משימה מאתגרת, שלעתים קרובות לא גמלה טובה לעוסקים בה, ולמתרגמי בשביס-זינגר - במשנה תוקף. בשני העשורים האחרונים מתורגמת רוב יצירתו של בשביס מאנגלית דווקא, ולזכותה של בלהה רובינשטיין, מתרגמת "הקוסם מלובלין", ייאמר שהיא תירגמה מן המקור ביידיש, וטרחה להוסיף במקומות רבים הסברים ענייניים כהערות שוליים. קשה לעתים לדעת מה הנחה אותה בבחירת המושגים הדורשים פרשנות. כך למשל מדוע מושגים ושמות כ"אוהל" (קבר של צדיק), "שמות" (דפים או ספרי קודש שנפגמו), "שולחן ערוך", "גלח" (כומר), עמנואל סוודנבורג, יעקב בוהמה ופ"א מסמר קיבלו הסבר, ואילו "ציקוריה", "פנסיון" (כמוסד לימודים), "איזראליטה", "טלית קטן", דרכון (במשמעות של תעודת זהות ולא תעודת מעבר ממדינה למדינה), ביירון, סולבאצקי וליאופרדי - נשארו בטקסט כפשוטם.

בלי להתייחס לשאלה העקרונית אם נחוץ תרגום חדש לספר (שיצא בעבר בשם "עושה הנפלאות מלובלין", בתרגומו של ברוך קרוא), כדאי להצביע על כמה אבני נגף קטנות ושוליות לכאורה, הפוגמות ביעד המרכזי של כל תרגום באשר הוא. הפגם הראשון והמיידי שנתקל בו הקורא מיד עם פתיחת הספר, בעמ' 4, הוא האופן המשובש שבו נכתב שמו המקורי של הספר ביידיש: "פון לובלין דער קונצנמאכער" (במקום "דער קונצנמאכער פון לובלין"). שיבוש צורם זה מקורו בוודאי לא במתרגמת.

בשביס ידוע כמתעד עיירותיו הקטנות של מחוז לובלין ושל רחובותיה ושכונותיה המרכזיות של ורשה. למרות מרחק השנים יכול הקורא לשבת מול מפת העיר ורשה ולעקוב במדויק אחר מסלולים שונים ומשונים המתוארים בכתביו. חוסר ההתמצאות ב"קטנות" שכאלה מצד מתרגמים גרמו עוול לא קטן לסופר ברומאן "הסרטיפיקט" (1993), אך גם ברומאן שלפנינו יש לא מעט מעידות כאלה. כך למשל מושג טעון וידוע בוורשה היהודית כ"יענע גאסן" (הרחובות "ההם") שימש לציון של רחובות שיהודים אינם מתגוררים בהם, ואם כן, הרי הם כגויים. מושג זה הושמט לגמרי מן התרגום (עמ' 113).

בקריאת שמותיהם של כמה מהרחובות "ההם" נפלו טעויות: מה שנקרא בתרגום ה"אזורים החדשים" (עמ' 71), אינו אלא רחוב Nowy Swiat היוקרתי; ה"שדרות הרחבות" הנזכרות שם, אינן אלא "שדרות ירושלים" (,)Aleje Jeruzolimskie שנקראו ביידיש בפשטות "השדרות". באחד ממסעותיו באזור העיר העתיקה של ורשה עובר יאשה דרך "רחוב מוד (ו)רחוב הסנטוריום החדש" (עמ' 198); למעשה, הרחובות הם: מיודובה (Miodowa), הנקרא ביידיש "מעד גאס" (כלומר רחוב מי הדבש), והרחוב האחר הוא רחוב סנאטורסקה (Senatorska), רחוב הסנטורים.

אחד מצירי המסחר המרכזיים והמפורסמים ביותר בוורשה היהודית היה רחוב נלבקי (Nalewki), שלעתים נקרא ביידיש בלשון רבים "נאלעווקעס". משום מה נקרא הרחוב בספר שלפנינו בשם "נאלבסקי" (עמ' 111). בהמתינו לתספורת שומע יאשה מפי הספר סיפור פנטסטי שחלקו התרחש ב"רחוב פראגה" (עמ' 159). פראגה (Praga) הוא למעשה רובע הפועלים שממזרח לנהר הוויסלה, שם נרדף לאזור נכשל, שיושבי הגדה המערבית של הוויסלה נמנעו מלבקר בו.

בחצר ביתו של יאשה בלובלין "ציפורי-קיץ ריחפו לכאן ולשם" (עמ' 10). המושג ציפורי קיץ יפה וציורי, אך במקור מדובר בפרפרים (זומער-פייגעלעך) המתאימים לעונה המתוארת בסיפור. "מאגדה לא הסתירה את העובדה שהיא חיה עם המעביד שלה" (עמ' 31). ביידיש מתוארת מאגדה כ"קאכאנקע", כלומר פילגש, או מאהבת - הגדרה המתאימה הרבה יותר לרוח הסיפור. אילו יכלו תושבי פרבר העוני והפשע שבו התגוררה זפטל לתמוך בה בסכום של "שתי מטבעות זהב לשבוע" (עמ' 42), לא היה זה פרבר עוני ופשע. למעשה, פרנסתה של זפטל היתה משני "זהובים" (זלוטים / "גילדוינים") בלבד.

יש גם מעידות מהותיות יותר. בעמ' 128 מתואר יאשה מבצע את מעשה השטות שגזר את גורלו: מנסה לפרוץ לביתו של הרוזן זרוסקי כדי לגנוב את כספו. יאשה מטפס על המרפסת ובדרכו נעזר באחד משלושה פסלי אלילות. בתרגום מדובר ב"שלושה פסלים בדמות אלילים", אבל להיותן נקבות נודעת חשיבות סמיוטית רבה. העברה לקויה של מסר נוסף נמצאת בחשבון הנפש המיוסרת של יאשה: "ער איז געהאט אוועק פון די כשרע יידן, אבער צו די טרפהנע יידן איז ער קיין מאל נישט דערגאנגען". בתרגומו של ברוך קרוא נכתב: "הוא עזב את היהודים הכשרים אבל ליהודי הטריפה לא הגיע מעולם" ("עושה הנפלאות מלובלין", עמ' 159), כלומר יאשה היה מודע ליציאתו מן העולם המסורתי (הן במובן המוחשי, הן במובן המופשט הרעיוני-המוסרי), אך התנחם עוד בכך שמעולם לא חצה לגמרי את הקווים (אם לעבריינות מוסרית ופלילית, ואם להבוללות מוחלטת והמרת הדת). בנוסח החדש של הסיפור מצטמצם חשבון הנפש של יאשה לתחום הקולינרי בלבד, שכן שם הוא "היה רחוק מן היהודים שומרי הכשרות, אבל מעולם לא התקרב אל היהודים אוכלי הטרפה" (עמ' 183).

לאחר שיאשה הבין שאין עוד עתיד לקשריו אלה הוא החליט "לשים קץ לכל האופרה הזאת" (עמ' 175), האומנם אופרה? ולאיזה אופרה בדיוק היתה כוונתו? קריאת הטקסט ביידיש פותרת את החידה: מדובר ב"אפערע" (Affair).

בריחתו השלישית והאחרונה של יאשה לבית הכנסת היתה בשעת תפילת מנחה. ליתר דיוק עמד אז שליח הציבור ב"חזרת הש"ץ", דהיינו החזרה בקול רם על תפילת שמונה-עשרה. בעברית "מודרנית" תואר המעמד כ"חלק שנאמר בקול בתפילת שמונה-עשרה" (עמ' 181) - על חידוש מהפכני כזה במנהגי התפילה לא חשבו ודאי היהודים שהתפללו שם. ואגב כך, "שאו ידיכם" (עמ' 146) אינה ברכה, אלא אמירה קודמת לברכה על נטילת ידיים שלפני האוכל.

גם כותרת הספר אינה קלה לעיכול, ומעניין שגם המתרגמת לא לגמרי היתה שלמה עם בחירת התרגום הראוי ביותר למושג "קונצנמאכער". בספר משתמשת המתרגמת לסירוגין בשורשים להט וקסם לצורך תגרום נגזרותיה של המלה "קונץ". התוצאה היא כמעט שוויון עם נטייה קלה לטובת קסם (בעיקר ממחציתו השנייה של הספר). יאשה לא היה קוסם במובן הפשוט שולף ארנבות מכובעו ומעלים שעונים של צופים. ייתכן שמוטב היה לקרוא לספר "עושה הלהטים מלובלין", כפי שלא פעם מכונה הגיבור בתרגום עצמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ