בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"העסק דפק מהיום הראשון"

אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי שהשתתף בלא מעט אולימפיאדות, טוען שלא היו משחקים מאורגנים למופת כמו בסין. בכלל, הוא בטוח שיש הרבה מה ללמוד מהסינים: הם יודעים לנהל, לציית ולבצע בלי לרטון, ומוכנים להתגייס לכל משימה. "יש דברים שרק סין יכולה"

תגובות

הבמאי וודי אלן אמר פעם: "לא הייתי רוצה להיות חבר במועדון שרוצה לקבל אותי לשורותיו". ובכל זאת, ספק אם הוא היה דוחה הזמנה להצטרף לאחד ממועדוני החברים היוקרתיים ביותר הקיימים בדורנו - הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), ארגון הגג של התנועה האולימפית הבינלאומית. בוועד חברים 115 איש והוא ממלא תפקידים רבים, שהחשוב בהם הוא הבחירה בערים שמארחות את המשחקים האולימפיים - אולימפיאדת החורף ואולימפיאדת הקיץ. לקביעה גורלית זו יש משמעויות כלכליות עצומות. במקרה של בייג'ין, למשל, הובילה הבחירה להשקעת ענק של כ-44 מיליארד דולר, שאותם ניתבו הסינים לארגון המשחקים ולשיפור התשתיות בעיר.

איש הטלוויזיה הישראלי הוותיק אלכס גלעדי נמנה עם חברי המועדון היוקרתי הזה החל מ-1994. הוא הגיע למעמד בזכות תפקידו הבכיר ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC, שמחזיקה בזכויות השידור של המשחקים האולימפיים מאז 1988. "החברות בוועד האולימפי נעשית על בסיס התנדבותי", מדגיש גלעדי. "כל אחד מאתנו מצווה לתרום מזמנו וניסיונו לטובת הפעילות של הוועד. אנחנו לא מקבלים שכר תמורת זאת. הכבוד שכרוך בתפקיד הזה צריך להספיק".

אין צורך לדאוג לגלעדי: החברות בוועד האולימפי מקנה הטבות רבות, הזמנות לאירועים וכנסים בכל העולם, חשבון הוצאות נדיב שמממן שהייה במלונות פאר וכרטיסי כניסה לאירועי הספורט החשובים בעולם. ולא פחות חשוב מכך - המעמד והתפקיד מקנים לחברי הוועד רשת קשרים כלל עולמית עניפה, שאי אפשר לאמוד את ערכה.

בוועד האולימפי הבינלאומי חברים בין השאר נסיכים ערבים, בני משפחות אצולה מאירופה וספורטאי עבר נערצים מכל העולם. זהו מועדון שחברים בו הנסיך אלברט ממונקו, הנסיך אחמד אל פאהד מכוויית, הנסיך נוואף פייסל פאהד עבדול עזיז מסעודיה וסר פיליפ קרייבן מאנגליה. בין ספורטאי העבר בוועד ניתן למצוא את ואלרי בורזוב מאוקראינה - אלוף אולימפי בריצת 100 מטר ב-1972, סרגיי בובקה מאוקראינה - שיאן העולם ואלוף אולימפי בקפיצה במוט, אלכסנדר פופוב מרוסיה - אלוף אולימפי בשחייה ל-100 מטר חתירה ויאן ז'לזני מצ'כיה - אלוף אולימפי בזריקת כידון. נשיא הוועד הנוכחי, ז'ק רוג הבלגי, התחרה כשיט בשלוש אולימפיאדות - 1968, 1972 ו-1976.

חברותו של גלעדי במועדון מובטחת לו עד הגיעו לגיל 80. עד אז הוא יוכל להמשיך להיות נוכח במסדרונות הכוח והכסף של הכלכלה העולמית.

במקביל לחברותו בוועד האולימפי מכהן גלעדי כנשיא זכיינית הטלוויזיה קשת, חברה שאותה הקים וגם ניהל בשנותיה הראשונות, וכסגן נשיא לענייני ספורט אולימפי ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC. הוא נהנה בכל אחד מתפקידיו וגאה בכולם, אבל את הברק שניצת בעיניו כאשר מדברים אתו על האולימפיאדות בכלל, ועל זו של בייג'ין בפרט, קשה להחמיץ. ההצלחה שנחלו המשחקים האולימפיים בסין ממלאת אותו שמחה וגאווה גדולה, והוא חש שותף מלא לה.

גלעדי לא מהסס להדוף כל ניסיון לביקורת על בחירתה של סין לאירוח המשחקים, למרות הפגיעה בזכויות אדם במדינה. "נכון, בסין אין עדיין זכויות אדם מלאות כמו במחסומים שיש בגדה המערבית בישראל, או במפרץ גואנטנמו", הוא עונה בסרקזם למבקרים.

בראיון שנערך שבוע לאחר סיום האולימפיאדה הוא נינוח ורגוע מכפי שהיה שבועיים קודם לכן, בעיצומם של המשחקים. במשרדו שבחברת קשת תלויה תמונה של הבית שהוא מחזיק בקוסטה בראווה בקטלוניה. התמונה מעבירה מסר ברור. גלעדי הוא איש העולם הגדול, הפעילות בישראל היא רק חלק קטן מעסקיו. "אני נמצא בקוסטה בראווה לפחות 60 יום בשנה", הוא אומר, "בתנאי שזו לא שנה אולימפית".

בייג'ין נבחרה לארח את האולימפיאדה ב-2001, כאשר העולם היה שרוי במיתון. בשנים שחלפו מאז נהפכה סין למנוע הצמיחה של כלכלת העולם. האם הבחירה בבייג'ין נבעה בעיקר משיקולים כלכליים או שהיו לכך סיבות אחרות?

"זה לא עובד בצורה הזאת. לכל אחד בוועד יש דעה משלו, הבחירה חשאית ואני לא יודע מה היו השיקולים של כל אחד. צריך לזכור שכבר גירשנו את סין פעם אחת, ב-1993, כשהיא ביקשה לארח את משחקי 2000. בפעם ההיא זה היה קרוב מדי לאירועי כיכר טיינאנמן, והסברנו לסינים שזה בלתי אפשרי".

ואולם ראשי הוועד האולימפי המשיכו לסמן את סין כיעד מרכזי לאירוח המשחקים, למרות הביקורת הצפויה מצד ארגוני זכויות אדם. "הכלל הבסיסי אומר שלמי שמותר להשתתף במשחקים מותר גם לארח אותם", מסביר גלעדי. ב-1996, נשיא הוועד האולימפי הקודם, חואן אנטוניו סמארנש, הזמין את גלעדי להצטרף אליו לנסיעה לסין כדי לשכנע את הסינים לשוב ולהגיש את מועמדותם לאירוח המשחקים. "נפגשנו שם עם ז'יאנג זמין, הנשיא הקודם של סין, שאמר לנו כי בסין יש פתגם שאומר 'אם הוכשת בידי נחש, אתה נזהר מחבלים כל ימי חייך'. הם חששו מאוד לקבל דחייה נוספת.

"הסברנו להם שעכשיו המצב שונה. שסין של היום, כלומר של 1996, מוכנה הרבה יותר לארח את המשחקים, ובסוף הם התרצו והסכימו להגיש את מועמדותם. בדיעבד אני חושב שהבחירה בסין היתה מופלאה. מה שקרה בסין בשבועיים של המשחקים והחשיפה הגדולה שהסינים קיבלו אל העולם זה דבר גדול. את הג'יני הזה שיצא שם מהבקבוק יהיה קשה מאוד להחזיר".

מה גורם לך לחשוב שסין תשתנה בעקבות האולימפיאדה?

"הדוגמה שלי היא האולימפיאדה שנערכה במוסקווה ב-1980. אני עדיין זוכר כמה קשה היה לי כישראלי להשיג ויזה למשחקים האולימפיים במוסקווה. באולימפיאדה במוסקווה, למרות החרם של המערב, נוצרו הבקיעים הראשונים שמוטטו את המשטר הקומוניסטי תשע שנים מאוחר יותר. עוד דוגמה היא האולימפיאדה בסיאול ב-1988. סיאול, שנבחרה לארח ב-1981, היתה אז עיר במצור, 35 ק"מ מהגבול עם קוריאה הצפונית. הטלוויזיה שלה עדיין שידרה בשחור לבן. ותראו מה קרה - חצי שנה לאחר האולימפיאדה קוריאה הדרומית נהפכה לדמוקרטיה".

ואתה רואה קשר בין הדברים?

"בהחלט. מה שחוו מיליוני אנשים בסין בתקופת המשחקים זו חוויה שאי אפשר יהיה לקחת מהם. הם ירצו להיות חלק מהעולם".

אולי אתה טועה? בשנים האחרונות נראה שרוסיה דווקא נסוגה לאחור. יש שם עכשיו גל של רציחות עיתונאים שבמערב לא זוכרים כמוהו. אנשים אומרים שרוסיה חוזרת עכשיו 15 שנים לאחור.

"אני לא יודע מספיק. זה באמת נראה כאילו ולדימיר פוטין רוצה לחזור לבריה"מ הגדולה. אני חושב שאולי אחד הדברים שיכולים להבטיח שרוסיה תשב בשקט הוא העובדה שהיא צריכה לארח את משחקי החורף של 2014 בעיר סוצ'י (Sochi)".

איך אתה מסכם את ההצלחה של המשחקים בסין מנקודת מבטך?

"מה לא אמרו על המשחקים האלה? אמרו שכולם יסתובבו שם עם מסיכות על הפנים בגלל זיהום האוויר. אמרו שבגלל הזיהום לא יהיו שיאי עולם. אמרו שבגלל שהזזנו את תחרויות השחייה לשעות הבוקר של בייג'ין, כדי שיתאימו לפריים טיים באמריקה, התוצאות לא יהיו טובות. הנה, ראיתם מה קרה גם בבריכה וגם באתלטיקה. באולימפיאדה הזאת נשברו 43 שיאי עולם בכל הענפים, יותר מבכל האולימפיאדות האחרונות. באתונה נשברו רק 28 שיאים. ובסוף, למעט היום של טקס הפתיחה, גם מזג האוויר היה נהדר".

במה שונה האולימפיאדה בבייג'ין מאולימפיאדות אחרות שהשתתפת בהן?

"מעולם לא ראינו ארגון ברמה הזאת. בכל אולימפיאדה, עד שהעסק מתחיל לדפוק צריכים לעבור חמישה ימים. זה הזמן שעובר עד שהשוטרים יודעים בדיוק לאיזה תג מותר להיכנס ועד לאן מותר לו להגיע. זה הזמן שלוקח לנהגים של ההסעות לדעת בדיוק מתי לצאת כדי להגיע לאירוע בזמן. בענף המלונאות מקובל לומר שמלון חדש צריך חודשיים של הרצה לפי שהוא מתחיל לעבוד בלי תקלות.

"באולימפיאדה אין לנו את הזמן הזה. הכל צריך לעבוד מההתחלה כי תוך שבועיים הכל נגמר. בברצלונה אחרי חמישה ימים העסק כמעט התפרק, כי הנהגים לא הגיעו בזמן והיו איחורים איומים. ראש העיר היה צריך להתחנן ולגייס נהגים מתנדבים כדי שהמשחקים יימשכו ויעברו בשלום. בבייג'ין כל זה לא קרה. שלושה שבועות לפני תחילת המשחקים כל האוטובוסים כבר נסעו בקווים שלהם. כל המתנדבים - 70 אלף איש - כבר היו פרושים במקומות שלהם. בזכות ההכנה הזאת העסק דפק כבר מ-day one. אין אף ועדה מארגנת בעולם שיכולה להרשות לעצמה דבר כזה, כי זו הוצאה עצומה. אבל סין יכולה.

"קחו דוגמה נוספת. בטקס הפתיחה השתתפו 15 אלף אנשים. 12 אלף מהם הגיעו מיחידת הווי ובידור של צבא סין, שמונה בסך הכל 25 אלף איש. הם באו ואמרו להם: עכשיו במשך שנה אתם מתאמנים לטקס הפתיחה. אלה דברים שאפשריים רק בסין".

איך אתה מסכם את החוויה הסינית שלך? מה למדת מההתנהלות של הסינים?

"כולם בעולם רוצים לדעת כיום מי זו סין. מבחינת האיכות האנושית, יש להם את כל הסיבות להיות גאים. הסינים הראו שהם יודעים לנהל מבצע כזה בלי תקלות. אבל ניהול זה לא רק המנהלים שנותנים את הפקודות, אלא גם האנשים שיודעים לציית ולבצע בלי לרטון. החל במי שמנקה את הרצפה, וכלה במי ששומר על הכניסה ואלה שמפיצים את האוכל לכל הנקודות ב-4:00 לפנות בוקר. אני חושב שראו את זה השנה בסין גם במקומות אחרים כמו בסצ'ואן שעברה רעידת אדמה. העם הסיני התגייס לעזור ועשה שם עבודה מדהימה".

איך הסינים תופשים את עצמם ביחס למערב?

"במערב נהוג לומר שהסינים חרדים משאר העולם. זה לא נכון. לסינים יותר חשוב מה אומרים בתוך סין מאשר מה שיגידו עליהם בעולם. הם יודעים שהמהומות שהיו בטיבט לפני המשחקים היו פרובוקציה, והם לא כל-כך התרגשו מהן. הסינים מרגישים כיום שהם לא מאיימים על אף אחד וגם לא פוחדים מאף אחד. עכשיו, אחרי שנגמרה האולימפיאדה, יש בסין גאווה עצומה. הם כל-כך גאים בעצמם שזה עוד יכול לעבור את גבול הטעם הטוב. אם הגאווה הזאת תיהפך ליהירות ותחושת התנשאות כלפי שאר העולם, זה יהיה כישלון ולא הצלחה".

איך הסינים תופשים את הישראלים?

"משום מה הם חושבים עלינו דברים נפלאים. כל השרים בסין כבר יודעים לדקלם שהפרה הישראלית נותנת הכי הרבה חלב בעולם. הצרה היא שהישראלים שמגיעים לשם לוקחים את האהדה של סין לישראל למקומות לא נכונים. בכל פעם שמגיעה לשם משלחת ישראלית, הדבר הראשון שעולה אלה עסקות של נשק וציוד ביטחוני. כל שר שמגיע מוכרח משום מה לדבר על זה. הסינים דווקא אומרים לנו מה הם רוצים. הם אומרים 'אתם טובים בטכנולוגיות של מים וזה מה שדרוש לנו'. ואז השרים שוב חוזרים ומדברים על ציוד ביטחון ונשק. כבר ראיתי כמה אנשי עסקים ישראלים שמאוד הצליחו בסין, אבל מי שהצליח הם רק אלה שעבדו מאוד מאוד בשקט".

הקשר הסימביוטי

חלק מכוחו של גלעדי בוועד האולימפי נובע מהקשר הסימביוטי העמוק שנוצר עם השנים בין שידורי הטלוויזיה לבין אירועי הספורט המובילים בעולם. גלעדי נע על התפר שבין תפקידו ברשת NBC, בעלת הזכויות הבלעדיות לשידורי האולימפיאדה בארה"ב, לבין תפקידו בוועד האולימפי - ושואב ממנו את כוחו והשפעתו. הנוכחות שלו בוועד עוזרת ל-NBC לשמור על האינטרסים שלה, והנוכחות שלו ב-NBC מסייעת למארגני האולימפיאדה להתאים את האירוע לדרישות הטלוויזיוניות.

הטלוויזיה זקוקה לספורט כדי להביא לצופיה סיפורי דרמה אותנטיים וגיבורי על שיוכלו להזדהות עמם, בעוד שהספורטאים זקוקים לטלוויזיה כי החשיפה והפרסום הם המנוף הכלכלי שיחזיק אותם בין התחרויות. הקשר הזה כה חזק, עד ששיקולים טלוויזיוניים קובעים את תוכנית המשחקים יותר מכל גורם אחר.

למשחקים האולימפיים ישנם שלושה עוגנים עיקריים - תחרויות השחייה, האתלטיקה וההתעמלות. שם נמצאים אחוזי הצפייה הגבוהים ביותר. בבייג'ין נקבע תקדים: תחרויות השחייה נערכו בשעות הבוקר לפי השעון המקומי (10:00-12:00), כדי שיתאימו לשעות צפיית השיא בארה"ב. זאת לפי בקשת NBC ששילמה תמורת זכויות השידור בארה"ב קרוב למיליארד דולר ולאחר דיונים ממושכים קיבלה את מבוקשה. ההחלטה הזאת השתלמה לכל הצדדים. למרות השעה הלא שגרתית, בקוביית המים של בייג'ין נקבעו בשבוע של תחרויות 25 שיאי עולם, ואילו האמריקאים ראו את הגיבור שלהם, מייקל פלפס, מנצח וזוכה בשמונה מדליות זהב בפריים טיים.

נתוני הצפייה הגבוהים שנרשמו בארה"ב בתקופת האולימפיאדה מוכיחים כי ההתעקשות של NBC היתה במקומה. שיקולי הטלוויזיה קובעים גם מה יהיו תאריכי המשחקים. "בספטמבר יש תמיד ירידה חדה בשיעורי הצפייה", מסביר גלעדי. "הילדים חוזרים לבית הספר, ההורים הולכים לעבודה, ואף אחד לא נשאר ער אחרי 22:30. אחרי שראינו מה קרה באולימפיאדת סידני, שנערכה בספטמבר, החלטנו שמעכשיו כל אולימפיאדות הקיץ ייערכו רק ביולי ובאוגוסט".

"לפני האולימפיאדה כולם דיברו על כך שהסינים קבעו את יום תחילת המשחקים ל-8 באוגוסט. אמרו שהם רצו שייצא תאריך יפה (08.08.08) מכיוון ש-8 נחשב למספר מזל בסין. אבל זה לא נכון", מגלה גלעדי. "הסינים דווקא רצו להתחיל את המשחקים ב-15 באוגוסט, כי מבחינת הלחות ומזג האוויר זה יוצא יותר טוב. כשהסתכלנו על לוח השנה ראינו שזה לא מתאים כי ימי הסיום של המשחקים מתנגשים עם אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס. משום כך ביקשנו מהם להזיז את התאריך ולהתחיל את האולימפיאדה שבוע אחד קודם לכן".

גלעדי, 65, צלח את המשוכות בדרך לחברותו לוועד האולימפי הבינלאומי באמצעות הערוץ הטלוויזיוני. הוא החל את דרכו כעיתונאי ספורט ולטלוויזיה הישראלית הגיע בראשית דרכה, בתחילת שנות ה-70. הוא הצטרף למחלקת הספורט והספיק לשדר מהאולימפיאדות במינכן ובמונטריאול. את קפיצת הדרך המקצועית עשה כאשר הפיק את שידורי הטלוויזיה שעקבו אחר ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בירושלים. הביקור התקיים בנובמבר 1977, וחודש לאחר מכן נערכה ועידה של מנהיגי ישראל ומצרים באיסמעיליה.

"למצרים לא היה מושג איך מארגנים אירוע כזה שכל העולם מסתכל עליו", מספר גלעדי. "המפיק המצרי הראשי ראה אותנו בביקור בתל אביב וביקש ממני לבוא לעזור להם. לאירוע באיסמעיליה נשלחו צוותי טלוויזיה מכל העולם, כולל CBS ו-NBC, וקצת אחריו קיבלתי הצעת עבודה משתיהן. ברוב איוולתי בחרתי דווקא ב-NBC", מחייך גלעדי. למה איוולת? "משום שקצת אחרי שהצטרפתי אליהם נערכה האולימפיאדה במוסקווה שהמערב החרים, מה שעלה ל-NBC בהפסד של 65 מיליון דולר".

NBC ויתרה על הזכויות של אולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984, אבל מאז אולימפיאדת סיאול ב-1988 היא מחזיקה בהן ברציפות. הזכויות של הרשת נקנו עד לאולימפיאדת לונדון 2012, והן כוללות גם את משחקי החורף שייערכו ב-2010 בווונקובר, קנדה.

"מתוקף תפקידי ב-NBC עבדתי הרבה עם הוועד האולימפי הבינלאומי לקראת המשחקים של סיאול וברצלונה. הייתי גם חבר בוועדת הטלוויזיה של הוועד", מספר גלעדי. "הפקה טלוויזיונית דורשת המון תיאום. אנשי הטלוויזיה הם הראשונים שמגיעים למקום כי הם צריכים לוודא שכל הפרטים הקטנים יעבדו. לאחר כמה שנים שעבדנו ביחד באו אלי אנשי הוועד האולימפי והציעו לי להצטרף".

גלעדי, שמלבד היותו איש טלוויזיה הוא גם חובב ספורט מושבע, לא יכול היה לסרב. חברותו בוועד אמורה להימשך עד 2022, אז ימלאו לו 80. התקנון הנוכחי של הוועד קובע אמנם שחברי ועד יפסיקו לכהן בגיל 70, אבל הוא אינו תקף למי שנבחר לפני 1999.

גלעדי מודע לכך שקיים ניגוד עניינים בין חברותו בוועד לבין תפקידו ב-NBC. "זהו ניגוד עניינים מוצהר, ולכן אסור לי להיות נוכח בשום שלב במו"מ שבין NBC לוועד האולימפי על מכירת זכויות השידור לאולימפיאדות הבאות". ניגוד עניינים או לא, NBC היא עדיין בעלת הזכויות לשידור, וגלעדי הוא האחרון שיכול להתלונן על כך.

85% מההכנסות עדיין מגיעים מהפריים טיים

כמה עלו הזכויות על האולימפיאדה בבייג'ין ל-NBC וכמה היא הרוויחה עליהן?

"רכישת הזכויות עלתה 983 מיליון דולר. על זה צריך להוסיף עלויות הפקה של 120 מיליון דולר, ועמלת פרסומאים של 15%. בסך הכל מדובר בהוצאה כוללת של 1.5 מיליארד דולר, שאותה צריך לכסות ממכירת פרסומות. בבייג'ין, בזכות נתוני הצפייה הגבוהים, הצלחנו לכסות את כל ההוצאות ולהרוויח 60 מיליון דולר".

זה כל הרווח? 60 מיליון דולר? זה לא נשמע הרבה.

"לא רק שזה לא הרבה, זה רחוק במעט מהפסד. על אולימפיאדה אתה לא אמור להרוויח. המטרה היא לנצל את אחוזי הצפייה הגבוהים כדי לקדם בפרומואים את העונות החדשות של הסדרות החשובות שמתחילות בסתיו, בזמן שבכל שאר הערוצים שיעורי הצפייה מאוד נמוכים. בסך הכל העברנו מבייג'ין 3,600 שעות שידור. ב-CNBC שודרו כל משחקי הכדור. חמישה ערוצי כבלים שידרו משם תחרויות בלי הפסקה, ועוד 2,000 שעות העברנו בשידורים באינטרנט. זו כמות שעות שמעולם לא היתה בעבר, וזה גם עלה לא מעט. לשידורים מבייג'ין היתה הצלחה אדירה. אפילו האוסטרלים צפו בבייג'ין יותר ממה שהם צפו במשחקים שנערכו אצלם בסידני.

"ואולם על אף שעות השידור הרבות, החשבון של ההכנסות מאוד פשוט: 85% מההכנסות הגיעו מהשידורים של הרשת בארבע שעות הפריים-טיים, וכל השידורים שלא בפריים-טיים הביאו עוד 15%. הנה עוד דוגמה לכוח ולחשיבות של הפריים-טיים בטלוויזיה".

כמה כסף הכניסו שידורי האינטרנט ל-NBC?

"זה נתון מעניין. NBC הפעילה באולימפיאדה אתר אינטרנט שנכנסו אליו 1.1 מיליארד משתמשים ייחודיים. זה המון. ועדיין, עם כל הכניסות האלה, ההכנסות של אתר האינטרנט הסתכמו ב-25 מיליון דולר בלבד. אם מוסיפים לזה את עלויות התפעול של האתר - כ-20 מיליון דולר - ואת עלות הזכויות של העברת השידור באינטרנט - רווח אין כאן. זו חידה שאין לי תשובה עליה. מישהו מוכרח למצוא את הקסם - איך עושים כסף באינטרנט. כל אלה שמסבירים לך שהאינטרנט משנה את העולם, בסוף זה נגמר ב 25 מיליון דולר".

בשלב זה נכנס לחדר אבי ניר, מנכ"ל קשת, וגלעדי מנצל את ההזדמנות: "כל מה שאתם רוצים לשאול על קשת ועל האינטרנט שלה תשאלו את אבי". אנחנו נענים.

תראה אבי, יושב כאן נשיא קשת שאומר שכדי להוציא כסף מהאינטרנט צריך לעשות קסמים. קשת מפעילה כיום אתר אינטרנט שמועסקים בו כ-100 עובדים. איזה קסמים אתה מתכוון לעשות כדי להוציא מהאתר הזה כסף?

אבי ניר: "התהליך שעבר על רשתות הטלוויזיה היה כזה שהן התחילו להיכנס לאינטרנט רק אחרי שנוצרו להן הפסדים בעסקי הליבה. במצב הזה, המנוף שהיה להן על הפעילות באינטרנט כבר היה חלש מדי. כדי להצליח באינטרנט צריך להיות גדולים. מי שקטן נשאר חלש וקשה לו להצליח".

"אני נמצא בקשת כדי לעשות כיף לאבי ניר"

לצד פעילותו הבינלאומית, מוצא גלעדי זמן לכהן בתפקיד נשיא קשת. "90 יום בשנה אני נמצא בישראל", הוא אומר. גלעדי היה ממקימי החברה שהחלה לשדר ב-1993 והיה המנכ"ל הראשון שלה. הוא עדיין מחזיק ב-6% ממניות החברה. בתור מנכ"ל היה גלעדי דומיננטי מאוד. הוא ניסה להקנות לקשת את שיטות החשיבה של הטלוויזיה האמריקאית ותמיד הלך על הפקות גדולות ויקרות. הוא גם דחף את קשת ושאר הזכייניות של ערוץ 2 לרכוש זכויות שידור יקרות על שידורי הכדורגל בישראל. מאותה תקופה זכורה האמירה שלו לפיה הטלוויזיה המסחרית צריכה להתאים את תכניה לכולם, כולל "מסעודה משדרות".

השנים הראשונות של ערוץ 2 לא היו קלות. הזכייניות צברו הפסדים גבוהים, וב-1995 הוזז גלעדי מתפקיד המנכ"ל ובמקומו מונה אורי שנער. במשך כמה שנים שימש נשיא בלא סמכויות ("אני בעיקר משקה כאן את העציצים", נהג להתבדח), ואז התבקש לפנות את מקומו. ההדחה מקשת גרמה לגלעדי עלבון צורב, אבל גלגלי החיים מסתובבים בצורה מוזרה.

ב-2005, בעקבות הסכסוך המתוקשר שהתחולל בין הנשיא הקודם של קשת אורי שנער לבין אבי ניר, נקרא גלעדי על ידי מוזי ורטהיים, בעל השליטה בקשת, לחזור כדי להרגיע את הרוחות. גלעדי הופתע מהפנייה. "מי היה מאמין שמוזי ורטהיים יקרא לי לחזור לקשת?" הוא אמר בשיחה עם אחד מידידיו. אבל קשת והעשייה הטלוויזיונית בישראל קסמו לו וגלעדי הסכים לחזור פעם נוספת לתפקיד הנשיא.

"אני נמצא כיום בקשת כדי לעשות כיף לאבי ניר, אחרי הסבל שעבר עליו", אומר גלעדי תוך רמיזה עבה לסכסוך עם שנער. "אמרתי לאבי ולמוזי שתפקידי לגרום לכך שאבי ניר יהיה המנכ"ל היחיד בישראל שיש לו נשיא שעומד לרשותו. אין לי זמן - לא להתעסקויות ולא למריבות".

תפקידו של גלעדי בקשת הוא לעסוק בנושאי רגולציה, פיתוח וגיבוש אסטרטגי לטווח הארוך, ובקידום פרויקטים מיוחדים. "ייסדתי את החברה הזאת, נלחמתי כדי להעלות אותה על המפה ולהגיע אחרי שבעה חודשים לרבעון רווחי. כשבאו אלי בפעם השנייה זה היה כדי לתת לאבי, שהוא הבחור הכי מוכשר בישראל בתחום הטלוויזיה, לעשות את שלו".

גלעדי לא חוסך מחמאות מניר, שמוביל את קשת להישגים ושומר על מעמדה כזכיינית המצליחה ביותר בישראל. "אבי בא אלינו ב-1993 כי הוא רצה לכתוב ספר על הפרסומות בטלוויזיה. הוא עבד אז על הדוקטורט שלו. הוא נכנס אלינו פעם אחת ויותר לא יצא מהבניין. כל דבר שמישהו אחר יכול לעשות טוב, אבי יעשה אותו יותר טוב. הוא אהוב על אנשים, אין לו אגו חיצוני והוא רק מחפש איך לעשות וליצור. מה להגיד? בורכנו", מתמוגג גלעדי. מהמתחרים שלו, ערוץ 10 ובעל השליטה בו, יוסי מימן, הוא קצת פחות מתלהב. לגלעדי די ברור מי אחראי להפסדים של יותר ממיליארד שקל שצבר ערוץ 10 מאז הקמתו.

ערוץ 10 שרף עד היום 1.2 מיליארד שקל וצפוי להפסיד השנה עוד 60 מיליון.

האם ניתן להביא אותו לרווחיות?

"ערוץ 10 הוא האתגר האחרון שנותר בשוק הטלוויזיה בישראל. כולם מדברים על ערכים ותרבות, ומסתובבים עם 'איכותומטר' תקוע בישבן. כאילו שמישהו יודע להגיד מה זו איכות. בטלוויזיה אין חוכמות: אם לא תביא קהל לא תעשה כסף. וערוץ 10, למעט מקרים בודדים, לא מצליח להביא את הקהל".

אפשר להביא את ערוץ 10 לרווח?

"כן. אבל כיום זה יותר קשה מפעם, מכיוון שהטאלנטים כבר לא מאמינים שאפשר. הטאלנטים הם אלה שמביאים את הקהל. אבי ניר לא מופיע בטלוויזיה, הוא בוחר טאלנטים שעושים את זה. עם הכסף שנשפך בערוץ 10 כל השנים אפשר היה לעשות דברים אחרים. האצבע המאשימה שלי מופנית ליוסי מימן - הוא זה שבחר את המנהלים. אם הוא לא יודע לבחור מנהלים טובים הוא לא יכול לבוא בטענות לאף אחד".

מה נראה בעתיד בטלוויזיה שלנו? הכל ייהפך לריאליטי?

"למי ניתנה הנבואה זה ידוע. הכל מתחלף, הטרנד מתחלף, הסבלנות של האנשים בבית שונה מאשר לפני עשר שנים. אנשים שיושבים בבית מסוגלים כיום לעשות כמה פעולות במקביל ולכן המסכים צריכים להיות הרבה יותר תוססים ומושכים כדי להביא את הצופים".

איך מתקדמות תוכניות המיזוג בין רשת לקשת?

"אין כמעט סיבה לא לעשות את זה. אולי חוץ מאשר עכשיו, כשעלה עניין הפרסום בכבלים ובלוויין, שלא יגידו שזה הפיצוי שקיבלנו. בשתי הזכייניות יש עכשיו שני בעלי בית מוגדרים, מוזי ורטהיים בקשת ואודי אנג'ל ברשת, והם מדברים. בסוף זה יקרה".




גלעדי וחברי הוועד האולימפי ב-2002. בוועד חברים נסיכים ערבים, בני משפחות אצולה מאירופה וספורטאי עבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו